 | |
| לידה | 28 בספטמבר1972 (בת 53) רמת גן,ישראל  |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| מוקד פעילות | ישראל ישראל |
| סוגה | שירי ילדים |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
לילך גליקְסְמן (נולדה ב-28 בספטמבר1972[1]), שנודעה בכינויה "לילך הג'ינג'ית", היאזמרת-עברישראלית שפעלה בשנים1977–1980 ונחשבת לאחת מילדי הפלא המצליחים בתולדות ישראל. היא התפרסמה בעקבות הופעותיה בפסטיבלי שירי הילדים וביצועיה לשירי ילדים.
גליקסמן נולדה בשנת1972 ברמת גן. היא בתם של רוחלה,גננת במקצועה, ופרנקי גליקסמן,מוזיקאי בוגרלהקת גייסות השריון, ממייסדיאולפני טריטון וטכנאי הקלטות בכיר.[2]פרצה לתודעת הקהל כילדת פלא בגיל 5 כשביצעה עםכוכבת הילדיםציפי שביט בפסטיבל שירי הילדים מס' 8 (בחנוכה1977) את השיר "מר אפצ'י".
בשנה שלאחר מכן ביצעה אתשיר הנושא, שהוקדש לסמל הפסטיבל, הבובה פסטי – "בובה פֶסטי",[3] שכתב והלחיןגידי קורן והיה להמנון הפסטיבל. (בפסטיבל זה שרה אחותה שירי גליקסמן שהייתה בת שלוש וחצי את השיר "ברבאבא", שזכה במקום השני.[4] בהמשך הקליטה עם אחותה שני שירים באלבומה השני.) באותה שנה הקליטה את הפזמון "אבניבי", שזכה אז באירוויזיון, לאלבום האוסף משיריאהוד מנור "מדינת הילדים".
אלבומיה הראשונים, "לילך הג'ינג'ית – שירים שאני אוהבת לשיר" (1978) ו-"לילך הג'ינג'ית – גדלתי בשנה" (1979), בחברת התקליטים "ישראדיסק", כללו שירים ושירי ילדים מוכרים (בהם "הטיול הקטן", "עוד לא אהבתי די", "לילך רוצה לקטוף את הירח", "דובון יומבו" באלבום הראשון, ו-"בטי בם", "גן סגור", "ילד רע", "ברבאבא" ו"הללויה" בשני) ולצידם שירים מקוריים שכתב עבורה גידי קורן. אלבומים אלה זכו להצלחה.
באותה תקופה השתתפה בקמפיין שלהמועצה הלאומית למניעת תאונות וביצעה את השיר "זהירות בדרכים" (מילים:אילן גולדהירש, לחן ועיבוד:קובי אשרת), שגם הופיע כקליפ,[5] היה ללהיט ונכלל באלבומה השלישי.
ב-1980 הוציאה את אלבומה השלישי והאחרון, "לילך הג'ינג'ית – תקליט מתוק", שכלל בעיקר להיטים שתרגם גידי קורן לעברית (בהם "הלטאה", "יום הולדת לך", "מה שיהיה יהיה" ו"פולי וולי דודל די") ואף שירים מקוריים פרי עטו, בהם "כשההורים שלי לא רצו (שאני אבין מה שהם מדברים)". באותה שנה השתתפה בסרטו המוזיקלי המצליח שלשמואל אימברמן "חמש חמש", וביצעה בו את שיר הנושא ("חמש חמש").
בשנת1983 השתתפה בסדרת הילדים "רחוב סומסום".
בשנת2002, בגיל 30, הופיעה בתפקיד עצמה בסדרת הטלוויזיה "שמש".
בריאיון ב-2010 סיפרה גליקסמן:
"עשיתי את הדבר שהכי אהבתי לעשות מגיל צעיר. אבל לצד ההנאה הרגשתי שאני מקריבה את הילדות שלי. זאת הייתה עבודה לכל דבר: יש חוזה, יש מספר הופעות שאתה מחויב להן. היה לי סדר יום עמוס שהקשה במידה רבה על ההשתלבות בבית הספר.
היה הרבה חוסר פרגון סביבי, בעיקר בקרב ילדים. כל הזמן הופנו טענות כלפי ההורים שלי שהם דוחפים אותי ושהם שתלטנים, מה שהיה לחלוטין לא נכון. רמת החשיפה שקיבלתי הייתה עצומה. ההערצה לא גרמה לי להרגיש כוכבת. רוב הזמן היא הבהילה אותי. עד היום מזהים אותי ברחוב.
רציתי את חיי בחזרה, וההורים שלי החליטו שהגיע הזמן שלי לרדת מהבמה. רציתי לחזור להיות לילך ולא לילך גליקסמן. החוויה הזו הספיקה לי. להורים שלי היה ברור שזה הופעות או חברים – ועכשיו הזמן לחברים.קיוויתי שאצליח לשמר את ההצלחה, לשלב אותה בחיים הרגילים. בגיל 14 עוד הופעתי מדי פעם,[6] ובגיל 16–17 התחלתי לכתוב ולהלחין. המוסיקה מעולם לא עזבה אותי. בהזדמנויות שבהן כן יוצא לי לשיר, כמו בטקסי יום הזיכרון, התגובות שאני מקבלת טובות מאוד, ואנשים לא מבינים למה אני לא חוזרת למוסיקה".[7]
גליקסמןשירתה בממר"ם. לאחר סיום שירותה הצבאי, למדהאנגלית בסמינר הקיבוצים.
גליקסמן הייתה נשואה לרז שכניק, כתב התקשורת של "ידיעות אחרונות" (שגם הוא השתתף כילד בפסטיבל שירי ילדים השמיני), ולהם בן.
לאחר גירושיה משכניק נישאה לשגיב אבנטוב. לזוג נולדה בת, ולאחר מכן, הם התגרשו.
גליקסמן מתגוררת ברמת גן ועוסקת בהוראה - בעבר כמורה-מחנכת ורכזת חברתית בבית הספר היסודי "עליות", ולאחר מכן, כמורה ומחנכת בבית הספר המונטסורי.
לילך גליקסמן, במסד הנתונים הקולנועייםIMDb(באנגלית)
לילך גליקסמן, באתרספוטיפיי
לילך גליקסמן, באתרMusicBrainz(באנגלית)
קליפ השיר "זהירות בדרכים" וכתבה על אלבומה הראשון של לילך גליקסמן, סרטון באתריוטיוב"איה והנמש" - קיפי בן קיפוד (שרי צוריאל) ולילך גליקסמן, מתוך תכנית הטלוויזיה "רחוב סומסום", סרטון באתריוטיובלילך גליקסמן מתארחת בתוכנית "הראשון בבידור", שידורי קשת, ערוץ 2, יום העצמאות 1995, סרטון באתריוטיוב| מאגרי מידע | |
|---|---|
| שירותי הזרמת מדיה | |
| בקרת זהויות |