בית העירייה הישן בכיכר השוק בלייפציגבניין האופרה של לייפציג
לָיְיפְּצִיג (בגרמנית: LeipzigⓘⒾ; בסורבית:Lipsk; בגרמנית נהגהלָיְיפְּצִיך) (בעבר נקראה גם ליפסיא Lipsia) היא העיר הגדולה ביותר במדינתסקסוניה שבגרמניה והעיר ה-7 בגודלה בגרמניה.
בלייפציג התגוררו בתחילת שנת2006 כחצי מיליון תושבים. ב-1871 עברה העיר את קו ה-100,000 והפכה ל"עיר גדולה" (Großstadt) רשמית בגרמניה. בשיאה - לפנימלחמת העולם השנייה - מנתה העיר 750,000 תושבים, אז הייתה העיר החמישית בגודלה בגרמניה. בזמן קיומה שלמזרח גרמניה הייתה העיר השנייה בגודלה במדינה זו, אחריברלין.
העיר החלה את דרכה כהתיישבותסלאבית במאה ה־12 והתפתחה במהירות למרכז סחר בזכות היותה ממוקמת בין נתיבימסחר ראשיים. היא הפכה לעיר המסחר הגרמנית הגדולה ביותר בסביבות שנת1700[1].
כ-5.6% מתושבי לייפציג אינם בעליאזרחות גרמנית; זהו אחד משיעורי הזרים הנמוכים ביותר מבין עריה הגדולות של גרמניה.
בלייפציג שררה בסוף 2005אבטלה בשיעור של כ-21%, משיעורי האבטלה הגבוהים בגרמניה, בשנת 2017 שררה בלייפציג אבטלה בשיעור של כ-7% אך מאז נוצרו מקומות עבודה רבים ולייפציג נכון ל-2023 נושאת בשיעור נמוך במיוחד של אבטלה שכן בנוסף למרכזים האקדמיים המפוארים, המספקים תעסוקה, לייפציג מהווה מקום משיכה להגירת מטות ומפעלים של תאגידיי ענק לאור עלויות נמוכות וסובסידיות ממשלתיות, המייצרים מקומות עבודה רבים לתושבי העיר. בעשור האחרוןאמזון,Dhl,IBM,ב.מ.וו,פורשה ועוד, העבירו ללייפציג את מטותיהן ומפעליהן, ומייצרות תעסוקה לרבבות מתושבי לייפציג.
הקהילה היהודית בלייפציג הייתה גדולה ומשמעותית בחיי המסחר של העיר.לייפציג הייתה מקורפרנסה לסוחרים יהודים, הן כאלו שבאו לירידים על מנת לסחור והן כאלו שעברו אליה, בעיקר מהמזרח, ועסקו במסחר בה:המגיד מדובנא, הרבאברהם דנציג מחבר הספרחיי אדם, רבינחמן מברסלב - ואף שימשה בסיפורו המפורסם על האיש-התרנגול, הרבשלמה גנצפריד (מחברקיצור שולחן ערוך), והרבברוך הלוי אפשטיין עורך 'חומשתורה תמימה', שזנח את מלאכתו כבנקאי אצל דודו, בעיר זו, ועבר לעסוק בכתיבת ספרו.
בעיר זו חי והתנצר עם משפחתו, המלחין הנודעפליקס מנדלסון (שינה את שמו לברטולדי) נכדו שלמשה מנדלסון. נחשב צאצא יהודי בעיני הגרמנים והיהודים, ודיוקנו מתנוסס במוזיאון היהודי במקום של כבוד.
קרל פרידריך גרדלר, ראש עריית לייפציג מ-1930 ועד 1937, על אף היותו שמרן ולאומן, נודע כמתנגד חריף למשטר הנאצי. הוא התפטר, לאחר שבהיעדרו, ממלא מקומו הורה על ניתוץ אנדרטה עם פסלו של פליקס מנדלסון. ערב מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-10,000 יהודים והיו בה בתי כנסת רבים וחיי קהילה פעילים.
בליל הבדולח, הגרמנים שרפו את בתי הכנסת בעיר. ספרי תורה רבים הוסתרו בעלית הגג של ספריית האוניברסיטה בלייפציג, בשנתה'תרצ"ח (1938) ונתגלו רק כעבור 60 שנה בה'תשנ"ח (1998). אחד מהספרים הועבר ליד ושם ונתקבלה עדות על הצלת ספרי תורה אחדים בעיר טרם ליל הבדולח.[4] 553 יהודים נעצרו, בתי הכנסת ומבני הקהיליה נהרסו, ביניהם אחד המבנים הבולטים בעיר:בית הכנסת הגדול.
באזור לייפציג היה מחנה האסאג לייפציג, מחנה עבודה לנשים בתוך בית החרושת לנשקהוגו שניידר. במחנה זה שהו גם נשים שהועברו לשם ממחנה המוותמיידאנק, וגם שהוצעדו בצעדות המוות ממחנה פלשוב (בלוז'וב) בבית הקברות של קראקוב[5].
לפי רשומות הקהילה היהודית, בסוף המלחמה נותרו בעיר 15 יהודים, ו-200 ששבו מטרזנשטט ייסדו את הקהילה מחדש. ב-1989 הקהילה בעיר מנתה 30 יהודים. בעקבות התמוטטותברית המועצות והגירת היהודים, הקהילה מונה כ-1,200 יהודים[6]. בלייפציג חיי הקהילה הערים ביותר בגרמניה, ובבית הכנסת ברוד (ברודי), היחיד ששרד את השואה, מתקיים מניין יומי. בעיר גם מקווה טהרה, מרכז תורני, וחנות כשרה.
רבה של לייפציג מאז ספטמבר 2010, הרב מרדכי ז'ולט בלה[7], הוסמך במבנה בית המדרש לרבנים בברלין, בידי הרבחנוך ארנטרוי, בהסמכה הראשונה מאז 1938 על אדמת גרמניה. הרב גדל בהונגריה וגילה את יהדותו בגיל 9[8].