ליזה מייטנר, 1906מייטנר והאן עובדים יחד במוסד על שם הקיסר וילהלם, 1913
מייטנר נולדה בשם אליזה בווינה, שלישית מבין שמונה ילדים, למשפחה יהודית. אביה היה עורך הדין והשחמטאיפיליפ מייטנר, ואמהּ הדוויג לבית סקובראן. משפחת אמהּ היגרה מרוסיה לסלובקיה.האב הקפיד להעניק לבנותיו חינוך פרטי ברמה שווה לזו שזכו לה בניו. לימים, רכשו שלוש אחיותיה תואר דוקטור כל אחת. ליזה קיבלה חינוךלותרני, וגילתה עניין במתמטיקה כבר בילדותה. היא הוכשרה כמורה לצרפתית.ב-1901 החלה ללמוד באוניברסיטת וינה.כשהתבגרה זנחה מייטנר את היהדות, והוטבלה לנצרות ב-1908.
מיד לאחר שקיבלה תואר דוקטור ב-1906, עברה לברלין, ועבדה בצמוד לכימאיאוטו האן במשך כשלושים שנה, אך מעולם לא קיבלה או ביקשהאזרחות גרמנית. השניים שילבו את תחומי המחקר שלהם,פיזיקה וכימיה, וחקרו את תופעת הרדיואקטיביות.
כשעלה היטלר לשלטון ב-1933 נשאה מייטנר בעמדה בכירה בפקולטה למדעים באוניברסיטת ברלין. כאזרחית אוסטרית, היא לא נאלצה לעזוב את משרתה ואת ביתה כשאר עמיתיה היהודים, בכללם אחיינה הפיזיקאיאוטו פריש. היא התעלמה מהמתרחש סביבה והשקיעה את מלוא זמנה ומרצה במחקריה. היא נשארה בתפקידה עד 1938, אזסופחה אוסטריה לגרמניה ומעמדה כאזרחית זרה חדל מלהגן עליה. באותה תקופה סייעה לפיזיקאיתהדוויג קוהן לקבל אשרת עבודה מחוץ לגרמניה, ולאחר מכן החליטה מייטנר להיענות להצעתו שלדירק קוסטר, עמית מאוניברסיטת חרונינגן בהולנד, שקבע עבורהראיון עבודה באוניברסיטה. לאחר שהשלטונות הנאציים אסרו עליה לצאת מגרמניה, היא נאלצה לברוח, ובעזרת עמיתה ההולנדי, שכנעה במרמה את פקידי הגבול, כי יציאתה חוקית. כעת הייתה בטוחה, אך ללא רכושה. הריאיון לא התקיים בסופו של דבר, והיא החליטה לפנות לסטוקהולם, שם קיבלה הצעת עבודה ממעבדתו שלמאנה סיגבאן. במהלך שהותה בשוודיה פיתחה יחסי עבודה הדוקים עםנילס בוהר, אשר עשה את הדרך מקופנהגן לסטוקהולם בתדירות גבוהה. כמו כן, המשיכה את מחקרה עם האן ועם הצוות הגרמני באמצעותחליפת מכתבים קבועה[1][2].
בנובמבר 1938 נפגשו האן ומייטנר בחשאי בקופנהגן על מנת לתכנן מערך חדש של ניסויים, ולאחר הפגישה המשיכו השניים להתכתב בנושא. הניסויים שסיפקו ראיות לביקוע גרעיני נערכו במעבדתו של האן בברלין. מהמכתבים שנשמרו עולה כי האן האמין כי ביקוע גרעיני הוא בלתי אפשרי. מייטנר הייתה הראשונה להבין כי גרעין האטום יכול להתפצל לחלקים קטנים יותר: גרעינים שלאורניום התפצלו ויצרובריום וקריפטון, תוך שהם פולטים נייטרונים וכמות גדולה של אנרגיה (שארית מאנרגיית הייצוב היותר נמוכה, שנדרשת ביסודות אלה).
מכתב מבוהר, אשר ציין כי בניסויים שערך האנרגיה הנפלטת בעת הפצצת אטומי אורניום הייתה גדולה משמעותית מכפי שניבאו חישוביהם המבוססים על גרעין שאינו בקיע, הצית את השראתה בדצמבר1938. תומכיה של מייטנר גורסים כי היא הייתה הראשונה לערוך את החישובים התאורטיים עבור גרעין בר-ביקוע, אך מעולם לא הצליחו לתמוך זאת בראיות. אוטו האן טען כי עבודתו הכימית היא האחראית היחידה לתגלית זו.
באירופה של שנת1939 היה זה בלתי אפשרי מבחינה פוליטית עבור מייטנר, שגלתה מגרמניה על רקע מוצאה היהודי, לפרסם במשותף את עבודתה עם האן. האן פרסם תגליות כימיות בינואר 1939, ומייטנר פרסמה את ההסבר הפיזיקלי חודשיים לאחר מכן, יחד עם אחיינה הפיזיקאיאוטו פריש. השניים כינו את התהליך "ביקוע גרעיני".[3] מייטנר הבינה כי ייתכן ותגובת שרשרת כזו תגרום לפיצוץ גדול.
ב-1944 זכה אוטו האן בפרס נובל לכימיה על גילוי תהליך הביקוע הגרעיני. לדעת מדענים רבים, מייטנר הייתה צריכה לחלוק עמו את הפרס. מקור ההשמטה היא טענתו של האן כי הגילוי הוא תוצאה של חקר הכימיה שלו בלבד. ב-1966 זכו יחדיו האן ופריץ שטרסמן בפרס אנריקו פרמי. השיקולים להענקת פרס נובל נותרו חסויים למשך חמישים שנה. כאשר הותרו לפרסום הפרוטוקולים, התבררו הסיבות להענקת פרס נובל להאן בלבד. נראה שמבנה הוועדות הממליצות לא היה מתאים לשיפוט מחקר בינתחומי וכן הסתמכות על מקורות אירופיים בלבד.
מיד לאחרהטלת פצצת האטום על הירושימה, דיווחו בעיתונות בהרחבה על השותפים לייצור פצצת האטום, ומקום של כבוד ניתן למייטנר[5].
בביקור שערכה בארצות הברית ב-1946 התקבלה מייטנר על ידי התקשורת האמריקאית כסלבריטי, ותוארה כמי ש"עזבה את גרמניה עם הפצצה בכיסה". היא זכתה לכבוד רב מארגוני נשים, וזכתה בתואר "אשת השנה". מאוחר יותר, ב-1949, זכתה במדליית מקס פלאנק לפיזיקה.
לאחרמלחמת העולם השנייה אמרה מייטנר כי הייתה זו טעות להישאר בגרמניה בשנים 1933–1938, והיה עליה לעזוב מיד כשעלה היטלר לשלטון. היא מתחה ביקורת קשה על מדענים גרמניים, בהם אף אוטו האן וורנר הייזנברג, ששיתפו פעולה עם הנאצים ולא יצאו נגד פשעי המשטר.
מייטנר קיבלה אזרחות שוודית ב-1949 אך עברה לקיימברידג' שבבריטניה, שם נפטרה ב-1968. לבקשתה היא נקברה בכנסייה בבראמליי בהמפשייר, לצד אחיה וולטר שנפטר כ-4 שנים לפניה. אחיינה אוטו פריש רשם על מצבתה:
"Lise Meitner : a physicist who never lost her humanity". ("ליזה מייטנר: פיזיקאית שמעולם לא איבדה את אנושיותה")
Frisch, Otto Robert (ed.) (1959).Trends in Atomic Physics: Essays Dedicated to Lise Meitner, Otto Hahn, Max von Laue on the Occasion of their 80th Birthday. New York: Interscience.
Rife, Patricia (1999).Lise Meitner and the Dawn of the Nuclear Age. Birkhäuser.
Lewin Sime, Ruth (1996).Lise Meitner: A Life in Physics. Berkeley: University of California Press. ISBN 0-520-08906-5.
Yount, Lisa (1996).Twentieth Century Women Scientists. New York: Facts on File. ISBN 0-8160-3173-8.
%2c_lecturing_at_Catholic_University%2c_Washington%2c_D.C.%2c_1946.jpg)
