 | |
| תקופת הפעילות | 1940–1948 (כ־8 שנים) |
|---|---|
| אידאולוגיה | לאומנות,עיקרי התחייה[1][2][3][4] |
| קבוצות אתניות | יהודים |
| מייסדים | אברהם שטרן |
| מנהיגים | |
| מדינה | פלשתינה (א"י) |
| הבא | צבא הגנה לישראל |
| מתנגדים |
|
| קרבות | |
  | |
_in_Petah_Tikva_Isr.JPG)
לוחמי חרות ישראל (בראשי תיבות:לח"י) היה ארגוןמחתרת של "פורשים" בארץ ישראל שפעל נגדהמנדט הבריטי מ-1940 ועדהקמתמדינת ישראל ב-1948. מטרת הארגון המוצהרת הייתה שחרורארץ ישראל מידי השלטון הבריטי בכח, והקמת מדינה יהודית בה.
מקימי הארגון היו פורשיהארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) שהתנגדו להפסקת המאבק בשלטוןהמנדט הבריטי בתקופתמלחמת העולם השנייה. בתחילה חיפש הלח"י ברית עםמדינות הציר (איטליה הפשיסטית וגרמניה הנאצית) במלחמתו בכובש הבריטי.[5][6][7] לאחר רצח מייסד הארגוןאברהם שטרן על ידי הבריטים ב-1942, החליטה הנהגת הלח"י החדשה לתמוך בברית המועצות שתחתיוסיף סטלין וב"בולשביזם הלאומי"(National Bolshevism).[8][9][10]
דרך הפעולה העיקרית של הלח"י הייתה ביצועהתנקשויות בחייהם של בכיריממשלת המנדט והצבא הבריטי בארץ ישראל. לח"י הוכרז כארגון טרור על ידיממשלת המנדט נגדה פעל, ואחרירצח ברנדוט הוכרז ככזה גם על ידיממשלת ישראל. החוק שהגדיר את לח"י כארגון טרור בוטל ב-1979 לאחרניצחון הליכוד בבחירות לכנסת התשיעית[11].
הארגון ראה בביצוע של פעולותטרור כנגד נציגיממשלת המנדט כלי לגיטימי והכרחי להגשמת החזון הציוני. בכתב העת של הארגון, "החזית", נכתב:”אפשר לבטל את כל ה"תסביך" והפטפוט נגד הטרור בנימוקים קלים, מובנים ... אנו רחוקים מאוד מהיסוסים מוסריים בשטח המלחמה הלאומית. לעינינו צו התורה, המוסרית מכל התורות בעולם: "מחה תמחה את זכר עמלק עד חרמה". וביחוד רחוקים אנו מהיסוסים אלה ביחס לאויב, אשר בשפלותו המוסרית מודים כולם כאן. אך קודם כל הטרור הוא לנו חלק מהמלחמה הפוליטית בתנאי ימינו ותפקידו גדול ורב ... הוא מכוון לא כלפי אישים, כי אם כלפי נציגים, ועל כן הוא מועיל.”[12][13]
ב-1980 הכירה מדינת ישראל בתרומת ארגון לח"י להקמתה, וראתה בו גוף לוחם שסייע בהקמת המדינה. באותה שנה נוצר "אות הלח"י", שהוענק לחברי המחתרת.
בפרוץמלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר1939 היו רוב מנהיגיהאצ"ל בכלא הבריטי כיון שנעצרו ארבעה ימים לאחר פרסום "הספר הלבן", במאי 1939. הנהגתהיישוב קראה לשיתוף פעולה עם הבריטים במלחמתם בגרמניה, ואכן רבים מבני היישוב התגייסו לצבא הבריטי ועזרו לבריטים במאמץ המלחמתי. גם הנהגתהתנועה הרוויזיוניסטית דגלה בהשתתפות במלחמה בנאצים, ובספטמבר 1939 הורהדוד רזיאל מנהיג האצ"ל, ממקום מעצרו, לחדול מפעולות התקפיות של האצ"ל כנגד הבריטים על מנת שלא להפריע למהלך המלחמה נגד גרמניה וכדי לאחד כוחות עם אנגליה ובעלות בריתה.
הכרזתו של רזיאל הביאה לשיאו את המאבק הפנימי בתוך האצ"ל על דרכו של הארגון. בראש החולקים על רזיאל ניצבאברהם שטרן ("יאיר"). עם שחרורו של רזיאל מהכלא באוקטובר 1939, ושחרור שאר חברי מפקדת האצ"ל ביוני 1940, הגיעו הדברים לכדי עימות גלוי בין רזיאל לשטרן, והפילוג באצ"ל היה לעובדה מוגמרת. לאחר שזאב ז'בוטינסקי, בחליפת מכתבים בהולים מארצות הברית, נאלץ לבחור בסוגיית זהות מפקד האצ"ל לטובת דוד רזיאל, נפרד סופית פלג הפורשים, בראשות שטרן, מהארגון. הפלג קרא לעצמו תחילה בשם "הארגון הצבאי הלאומי בישראל", בשונה מ"הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל" ממנו פרש, אך מאוחר יותר, ב-1943 (אחרי רצח אברהם (יאיר) שטרן) שינה שמו ל"לוחמי חרות ישראל".
בראש המחתרת עמדאברהם שטרן עד הירצחו ב-12 בפברואר1942 בידי קציןהבולשת הבריטיתג'פרי מורטון, בדירת המסתור שלו בתל אביב. אחרי הירצחו הוקמה הנהגה שחבריה היויצחק שמיר (אז יצחק יזרניצקי או בכינויו מיכאל),ישראל שייב (אלדד) ונתן פרידמן-ילין (גרא),יהושע זטלר,יצחק חסון,יעקב אליאב,יעקב גרנק,גאולה כהן,יהושע כהן,דוד שומרון ועמוס קינן. ב-1942, לאחר רצח שטרן, שימש יהושע כהן כראש המחתרת בפועל למשך כחצי שנה, אף שלא מונה לתפקיד באופן רשמי. בתקופה זו הוא הנהיג את שרידי הארגון, כי רוב חברי ההנהגה שקמה לאחר הרצח היו כלואים בכלא הבריטי. כל אותו זמן הסתתר כהן עם זוגתו נחמה (נחה) בפרדסים, עד לבריחתו של יצחק שמיר מהכלא והעברת הפיקוד אליו.
לח"י היה ארגון קטן שמנה מאות אנשים בלבד, אך הם ביצעו פעולות נועזות נגד השלטון הבריטי, בהן הפעלת מוקשים נגד שוטרים בריטיים והתקפות על יעדים בריטיים. הבריטים כינו את הארגון "כנופיית שטרן" (The Stern Gang, או בערבית "ג'מעאת שטרן"), כדי לבטא את תיעובם כלפיו וכדי להמעיט בערכו כארגון לוחם. למימון פעילותו עסק הארגון לעיתים בשוד בנקים. הארגון הפיץ שבועון קיר בשם "החזית" ולאחר מכן גם את ביטאון הארגון "המעש", וכן הפעיל תחנת שידור מחתרתית: "קול המחתרת העברית". הקריינית בתחנה הייתהגאולה כהן, הקריין היה מרפיש נתן-גד, וטכנאי השידור היה יעקב יצחקי[14] (אלכס). חברים רבים הצטרפו ללח"י דרך תנועת הנוער הדתיתברית החשמונאים.
אנשי "ההגנה" ראו בלח"י ובאצ"ל ארגונים פורשים שפעלו בניגוד להוראות המוסדות הלאומיים. לכן הש"י (שירות הידיעות של ההגנה)עקב, עצר, וחקר בעינויים לוחמי לח"י. בתום מלחמת העולם השנייה, ב-1 בנובמבר1945, הצטרף לח"י ל"תנועת המרי העברי" שאיחדה את כל הכוחות הלוחמים בשטחי המנדט. עם זאת, לח"י ואצ"ל המשיכו במאבק המזוין גם לאחר שההגנה פסקה מכך, ולח"י אף הרחיב את פעילותו אל מחוץ לגבולות ארץ ישראל.
כללי ההתנהגות במחתרת כפי שהועברו לחברי הארגון:[15]
כמו האצ"ל, גם לח"י היה מזוהה פוליטית עםהתנועה הרוויזיוניסטית. מצע הארגון נוסח ב"שמונה עשר עקרונות התחייה", שנכתבו על ידי אברהם שטרן, שם הגדיר את יעוד התנועה:
משפט המפתח בעקרונות התחייה: "אין תקומת המלכות בלא גאולת הארץ, ואין תחיית האומה ללא תקומת המלכות".
ארבעת העקרונות הראשונים מדברים על ייחודו של עם ישראל, זכותו על מכורתו, היא ארץ ישראל מהפרת ועד נהר מצרים, ועל ייעודה של התנועה. ששת הבאים מדברים על תפקידי הארגון: חינוך העם, איחוד העם, כריתת בריתות, הקמת כוח לוחם, כיבוש הארץ ומלחמה במפריעים למטרות אלו.שאר העקרונות מדברים על תפקידי התנועה לאחר שחרור הארץ מהשלטון הבריטי: הקמת משטר צדק, הפרחת השממה,קיבוץ גלויות, החייאת השפה העברית ובנייתבית המקדש השלישי.
לח"י דגל באידאולוגיה אנטי-אימפריאליסטית. לשיטתו, השלטון הבריטי בשטחי ארץ ישראל היה כיבוש לא חוקי. אסירי לח"י סירבו להגן על עצמם בבית המשפט של המנדט הבריטי בטענה שאין סמכות לכובש זר לשופטם, והוא אינו חוקי. מאותה סיבה סירבו אסירי לח"י לבקשחנינה, גם במקרים בהם בקשה זו יכלה לבטלעונש מוות. אחד מאסירי לח"י,משה ברזני, התאבד בכלא יחד עם לוחם האצ"למאיר פיינשטיין, על מנת למנוע מהבריטים להוציא אותם להורג בתלייה.
מימוש אידאולוגיה זו נעשה בפעולותגרילה והתנקשויות בחיי נציגי השלטון הבריטי, בהם חיילים ושוטרים, בתחנות משמר ובסיסי צבא בריטיים.הארגון פעל בעיקר במרכזי היישוב העיקריים: ירושלים, תל אביב וחיפה. חלק מאידאולוגיית הארגון דן בהפרחת השממה אך רק מקץ מלחמת העצמאות והתפרקות המחתרת, יכלו יוצאי המחתרת להקים (ב-1949) את היישובנוה יאיר.
המנון לח"י ("חיילים אלמונים") נכתב על ידי אברהם שטרן, מייסד ומפקד לח"י, כאשר בטרם הוקם הלח"י שימש המנון זה את האצ"ל. בשירים נוספים שנכתבו על ידו, כמוהרי את מקודשת לי והשבועה, באים לידי ביטוי באופן בולט ערכי לח"י וסגנונו, המעלים על נס את ההתמסרות לארץ ולאומה, ואת הנכונות להקריב גם את החיים עבורן - ולמען תקומת מלכות ישראל בארצו.
לאחר מות שטרן ב-1942, החליטה הנהגת לח"י החדשה לתמוך בברית המועצות שתחתיוסיף סטלין וב"בולשביזם הלאומי"(אנ').[8][9][10]
ראשי לח"י האמינו בבעלות המוחלטת שלעם ישראל עלארץ ישראל כזכות טבעית ונצחית, אותה יש לממש בזכות עצמה ולא רק כתגובה על מצוקת היהודים בגלות, או לשם "פתרון שאלת היהודים" - כפי שסברבנימין זאב הרצל. הם האמינו בכיבוש הארץ בכוח הזרוע ("ארץ נכבשת בדם"), ולא ברכישתה בכסף, או בהשגתה באמצעים מדיניים ובחסדי שליטים ומעצמות. כמו כן האמינו הם גם כי הנשק והכוח הצבאי הם הדרך הטבעית והמקובלת להגשמת המטרות הלאומיות, והם אינם אמצעי אחרון של הגנה עצמית.
עיקר המחלוקת בין הזרמים השונים בלח"י היה ביחס לתושביה הערבים של ארץ ישראל: בעוד שפלג אחד, עליו נמנה בין היתרישראל אלדד (שייב), ראה בתושביה הערבים של הארץ זרים שאת בעייתם יש לפתור בדרך שלחילופי אוכלוסין, הפלג השני בראשות נתן ילין-מור-פרידמן ואליהו בית צורי הושפע מהכנענים, ודגל בהשתלבות ב"מרחב השמי". קבוצה זו (עליה נמנה גםעמוס קינן) סברה כי המכנה המשותף בין ה"צבר" הישראלי לתושב הערבי גדול מהמכנה המשותף שבין הצבר לבין היהודי הגלותי.עם חברי לח"י נמנו גם ערבים, למשל יוסף אבו גוש ואחרים מקרב בני כפרו,אבו גוש. אבו גוש שאף גם הוא לסילוק הבריטים מארץ ישראל ולחיים בשכנות טובה עם היהודים.[16]מאחר שמטרתו העיקרית של הלח"י הייתה מלחמה בבריטניה, אותה הגדיר "כובש זר", נמצאו בשני פלגי הארגון אנשים שלא שללו ברית עם הערבים נגד הבריטים. ואולם בפועל, בוצעו פעולות אלימות רבות כנגד תושבים ערבים.
בספטמבר1940 ניהל הלח"י משא ומתן עםאיטליה הפשיסטית לקראת חתימת הסכם בשם "הסכם ירושלים 1940", שלא הגיע לכלל חתימה. ההסכם נולד ביוזמת פרובוקציה של אדם בשם משה רוטשטיין שהופעל על ידי האצ"ל, והדבר הגיע אף לידיעתהבולשת הבריטית, כשהצד האיטלקי לכאורה להסכם היה בדוי; עם זאת, שטרן ביטא במשא ומתן את שאיפותיו וכוונותיו האמיתיות לחבור למדינות הציר במלחמה בבריטים. זאת, הן בשל קרבה אידאולוגית לאיטלקים והן משום היותם אויביו של האויב הבריטי, ויכלו לעזור לעם היהודי לכבוש את ארצו. אף שנתגבש נוסח סופי להסכם, הוא לא הבשיל לכדי חתימה.חביב כנען, חוקר תולדות היישוב, כתב כי הסיבה לכך הייתה שבשלב בו ההסכם היה מוכן כבר לחתימה, בא רוטשטיין בדרישה כי שטרן ייפגש עם נציגממשלת איטליה לחתימה עליו. שטרן מוכן היה לנסוע לפגישה, אך חבריו הטילו וטו על פגישה כזו, והמשא ומתן בא לקיצו.יוסף הלר, חוקר תולדות לח"י הסביר כי בסוף 1940, לאחר תבוסת איטליה בפלישה ליוון ובמערכה במדבר המערבי, איבד שטרן ככל הנראה את התקווה למימוש ההסכם, ואז המיר אתאיטליה הכושלת בגרמניה הנאצית המצליחה, הסכם שאף הוא לא קרם עור וגידים.
בסוף 1940 נציג לח"ינפתלי לובינצ'יק נשלח לביירות, שם נפגש עם נציג השלטון הנאציורנר אוטו פון הנטיג ומסר הצעה בשם לח"י לקחת חלק פעיל במלחמה לצד גרמניה, בתמורה לסיוע גרמני בהעלאת יהודים לארץ ישראל. פון הנטיג העביר את המכתב לשגרירות הגרמנית באנקרה, אך לא ידוע על תשובה רשמית למכתב מצד גרמניה. אנשי לח"י ניסו ליצור קשר עם הגרמנים שנית בדצמבר1941, שוב ללא הצלחה. מטרת הארגון הייתה להילחם בבריטים שהתנגדו להעלאת יהודים, על ידי פנייה לגרמנים שיעזרו בסיוע העלאת יהודים לארץ ישראל. הרעיון נבע מכך שהגרמנים לא רצו את היהודים באירופה, בעוד שהבריטים לא רצו את היהודים בארץ ישראל - מכאן שצריך להילחם קודם כל נגד האויב הבריטי כדי לפתוח את שערי ארץ ישראל לפליטים היהודים.
לאחר כישלון שליחותו של לובינצ'יק לא שקטו אנשי לח"י על השמרים וניסו לחדש את הקשר עם גרמניה הנאצית. לאחר הניצחון במערכה בסוריה ובלבנון, ביולי1941 שלטו כברבעלות הברית בסוריה, וניתן היה להגיע דרכה לגבולטורקיה הנייטרלית, בה שכנה שגרירות של גרמניה. בדצמבר 1941 יצא נתן ילין-מור לסוריה, לעבוד - כביכול - בביצורים שבנה קבלןיהודי מארץ ישראל בצפון סוריה, ולמעשה כדי להגיע משם לטורקיה וליצור קשר עם הגרמנים, כדי לשכנעם להושיט עזרה ללח"י במלחמתו באויב המשותף – בריטניה. ילין-מור יצר קשר עם מבריחי גבול ועמד לצאת לטורקיה. המודיעין הבריטי גילה זאת, ובינואר1942 אסר את ילין-מור והביאו למחנה מעצר בארץ.[דרוש מקור]
פעולות הלח"י כוונו בעיקר נגד הבריטים בתקופת המנדט. לא ידוע על מקרים בהם הארגון תקף אזרחים בריטיים שלא היו בשירות השלטון, למעט פצצה שכוונה נגדרוי פאראן, (חוטפו וכנראה גם רוצחו שלאלכסנדר רובוביץ, נער חבר הארגון) אך התפוצצה על אחיו.[דרוש מקור] לשם מימון פעולותיהם עסקו אנשי הלח"י גם בפעולות שוד, שכונו בפיהם "החרמות". בין היתר בוצעו פעולות כאלה כנגד סניפי בנקים (מקומיים וזרים), סוחרי זהב ויהלומים, פקיד שלהמשביר המרכזי ומכונית דואר.
בתחילת דצמבר1941 פשטה המשטרה הבריטית על דירה ליד התחנה המרכזית של תל אביב; אנשי מפתח רבים של המחתרת (בהםיצחק שמיר ויהושע זטלר) נלכדו ונאסרו בפעולה זאת, מה שהוביל את שטרן להחלטה לפגוע בעוצמה במנגנון הבילוש הבריטי. הייתה זו תקופה קשה למחתרת: קופתה הייתה כמעט ריקה לגמרי בשלב זה, ואנשיה נאלצו לבצע ניסיונות שוד שכשלו. רבים הושלכו למאסר עקב הלשנות, ואף בעל ברית לא נראה באופק. כלל היישוב העברי גילה איבה כלפי המחתרת שנתפסה כקיצונית מדי, ואף פגעה בקצינים יהודים.
בין הפעולות שיזם שטרן כנגד הבולשת הבריטית הייתה ההתנקשות ברחוב יעל 8: המטרה, יש שטענו, הייתה להרוג את הקצין הבריטיג'פרי מורטון שהוביל את הפעילות נגד לח"י. התוכנית הייתה להטמין מלכודת בגג הבניין של רחוב יעל 8 בתל אביב. אחד מאנשי לח"י הפעילמטען נפץ קטן ופיזר דם (של חיה) בחדר על הגג ובמדרגות, מה שגרם לבהלה בקרב השכנים שהזעיקו את המשטרה. ג'פרי מורטון היה עסוק באותה עת ולכן ביקש מהקציןשלמה שיף, שהיה מפקד מחוז תל אביב, לצאת אל המקום. שיף וקצינים נוספים שהתלוו אליו נכנסו לחדר בעליית הגג ומטען שני שהוטמן מראש הופעל על ידי איש לח"י מבניין סמוך. שיף נהרג במקום,נחום גולדמן, קצין נוסף מהיישוב העברי ששירת במשטרה הבריטית והקצין הבריטי טורטון שהיו עמו מתו מפצעיהם למחרת היום. הפעולה גרמה לזעזוע רב ביישוב היהודי, והעיתונות העברית גינתה את הרצח. שני כרוזים שפורסמו לאחר הפעולה על ידי 'הארגון הצבאי הלאומי בישראל' ו'ארגון צבאי לאומי' (שמות קוד ללח"י באותם הימים), הביעו תמיכה והצדיקו את הפעולה, כולל הפגיעה בשיף וגולדמן. שני אלה שירתו במשטרה הבריטית כשליחים מטעם ארגון "ההגנה", וסייעו לה ולמאבק היישוב היהודי רבות. בהודעות לח"י נרשם כך: "הקצינים שיף וגולדמן נדונו למוות על ידי בית הדין העליון של הארגון. פסק דין זה נתאשר על ידי המנהיג והמפקד של הא.צ.ל. בישראל, והוצא לפועל ביום ב' שבט תש"ב 20 בינואר 1942 בשעה 09:20 בבוקר בתל אביב... על המשטרה להימנע מכל התערבות בפעולות חברי הארגון בשעת מילוי תפקידם הלאומי. התראה זו מופנית גם לקויסלינים שלהסוכנות היהודית, וגם למפלגה הרויזיוניסטית".[17] בפרסום כרוז לח"י מיום 26 בינואר 1942 הוסבר מדוע הותר דמם של שיף וגודלמן ונכתב: "...הלקח: הקצינים והשוטרים היהודים, וכל איש ביישוב, נדרשים למלא את חובתם הלאומית ולעמוד לימיננו למען תקומת המלכות העברית בציון. אנו מתרים פעם נוספת בכל המלשינים שכירי השלטון הזר ומשרתיו, כי אם לא יחדלו מייד לסייע לו, נוסיף ללחום בהם עד חרמה. ידינו תשיגם באשר הם שם, ושום כח לא יצילם מעברתנו".
המנון לח"י (חיילים אלמונים) |
|---|
|
| מילים ולחן: אברהם שטרן |
ב-27 בינואר1942 פרצו בלשי ה-C.I.D לדירה ברחוב דיזנגוף 30 בתל אביב בה שהו ארבעה אנשי לח"י. האנגלים פתחו באש ופצעו אותם קשה. אברהם אמפר[18] וזליג ז'ק[19] נפטרו אחר כך מפצעיהם. השניים האחרים,יעקב לבשטיין ומשה סבוראי, נתפסו ונכלאו. לאורך השנים היו שהאשימו את סבוראי, וטענו כי פליטת פה שלו בעת ששכב בבית החולים תחת השגחת שוטרים בריטים היא שחשפה את מקום מחבואו של יאיר, סבוראי עצמו דחה טענה זאת בתוקף ואף ניהל שורה של משפטידיבה נגד טענה זו.
ב-12 בפברואר 1942 פרצה הבולשת האנגלית לדירתו של סבוראי ברחוב מזרחי (שקרוי היום רחוב שטרן), ומצאה את יאיר שהסתתר שם. יאיר נאזק וקצין הבולשת הבריטיג'פרי מורטון ציווה על הנוכחים לצאת מהדירה, ואז ירה ביאיר האזוק, שמת במקום (לאחר האירוע מורטון טען שיאיר ניסה לברוח ובחלוף השנים שינה עדותו, ובספרו כתב כי חשש שיאיר נשא מטען נפץ).
זאת הייתה נקודת השפל של לח"י, הבריטים הצליחו לעצור את רוב המפקדים. חברי המפקדהחנוך קלעי ובנימין זרעוני הסגירו עצמם לבריטים. מי שהמשיך את פעילות המחתרת היהיהושע כהן שהסתתר בפרדסירעננה.יצחק שמיר, לאחר שהצליח לברוח ממחנה המעצר מזרע, תפס את הפיקוד והחל בשיקום הלח"י.
מדיניות נשיאת נשק שלא בתפקיד הייתה בעוכרי המחתרת. לאחר שנרצחירחמיאל אהרונסון ומתי שמואלביץ נידון למוות - בהיותם נושאי נשק, שונתה מדיניות זאת.
בנובמבר 1943 נמלטו 20 אנשי לח"י ממחנה המעצר בלטרון, דרךמנהרה ארוכה שחפרו במשך חודשים רבים בעזרת כלי הגינון שניתנו להם.
בחודשים פברואר-ספטמבר 1944 אנשי לח"י תקפו את הבריטים ברחובות, הטמינו מוקשים במכוניותיהם, ירו בהם בעת מרדף אחרי אנשי לח"י ופוצצו את בנין הבולשת בירושלים. בפעולות אלה נהרגו ונפצעו מספר גדול של שוטרים וקצינים בריטים, וגם מספר יהודים ששרתו במשטרת המנדט, ושהו במקרה באותו מקום. מספר אנשי לח"י נהרגו בפעולות ואחרים נאסרו והובאו בפני בתי דין צבאיים. נאשמי לח"י השתמשו בבתי המשפט לצורך הסברת מעשיהם. הנאשמים הפכו למאשימים ושללו את חוקיות שלטון הכיבוש הבריטי. תחבולות ומאמצים רבים הושקעו בניסיונות להתנקש בחייהם של ראשי כוחות הביטחון הבריטים ושל אישים בכירים המסמלים את השלטון הבריטי בארץ. רוב התוכניות הללו לא יצאו לפועל או נכשלו, לרוב בגלל עזרת ההגנה לבריטים.
ב-19 באוקטובר1944ממשלת המנדטהגלתה מאות עצירים חברי האצ"ל ולח"י למחנות מעצר באפריקה. הגולים ערכוניסיונות בריחה אחדים, אך רק מעטים מהבורחים הצליחו בכך. העצירים שלא נרצחו באפריקה בידי השומרים שוחררו וחזרו ארצה רק לאחר קום המדינה, ב-12 ביולי1948.
אנשי לח"י הוציאו להורג את מי שנחשדו בשיתוף פעולה עם הבריטים. כך הוציאו להורג בשנים1943–1948 אתיוסף דוידסקו, מוותיקימחתרת נילי, אתישראל פריצקר אישמש"י, את אנשי לח"ייהודה אריה לוי ואברהם וילנצ'יק, אתורה דוכס וחיה זיידנברג, את הנערארנסט מיכאל שנאל ואחרים שעזרו לבריטים נגד המחתרות. בשורות הנהרגים על בגידה נמנו גם נתינים זרים וביניהם מיכאיל קליסזצ'וק ("זיידק"), פולני נוצרי שהיה מנהל מועדון פליטים, אשר נרצח בינואר 1948 לאור זה שהיה בקשר עם כנופיות ערביות, וככל הנראה סייע להן.
_in_Petah_Tikva_Isr.JPG)
הפעולה ברחוב הירקון לא הייתה רצח. זה היה קרב. נכנסנו כדי להחרים נשק. 'הכלניות' ששמרו שם לא ישנו. התפתח קרב יריות והם נהרגו.
—זיכרונות של כלניות, באתרnrg, ריאיון לאריק בנדר, "מעריב", 18.10.05
_memorial_Israel.JPG)
_memorial_Israel.JPG)
בשנת 1944–1945 הפעילה ההגנה "פעולה למניעת הטרור" (הסזון, בו הוסגרו לבריטים מאות לוחמי מחתרות ונתלו על ידם) ולח"י נאלץ להפסיק את פעולותיו היזומות למשך מספר חודשים. חודשי ההפוגה נוצלו לגיבוש ה"חטיבה הלוחמת" לח"י ולהכנות לפעולות לחימה חדשות. פותח הייצור העצמי של כלי נשק (בעיקרתת-מקלעים "סטן") ושל חומרי נפץ. כמו כן פותחו באותה תקופה שירות הידיעות של לח"י וכלי ההסברה שלו.
עם סיום מלחמת העולם השנייה הסכימו ההגנה (שכבר ראו שמהבטחותיהם של הבריטים לא יצא דבר), האצ"ל והלח"י לכונן במשותף את "תנועת המרי העברי". (אוקטובר 1945). המבצעים המשותפים העיקריים של לח"י והאצ"ל מנובמבר 1945 עד יוני 1946 היו: התקפה על תחנת הרכבת המרכזית בלוד, התקפה על מרכזי הבולשת בירושלים וביפו, ניסיון לשחרר אסירים מבית הסוהר המרכזי בירושלים, התקפה על שדות תעופה בריטיים, כאשר לח"י השמיד מטוסים בריטיים בכפר סירקין.
במקביל ערך לח"י שורת "מבצעי רכש" כלומר התקפות לשם השגת נשק מחוץ להסדר תנועת המרי.
הגדולה בפעולות לח"י במסגרת "תנועת המרי" הייתה ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה. נגרם נזק כבד לקטרים, מנופים, מכונות ומחסנים.
הפעולה הראשונה אחרי פירוק "תנועת המרי" הייתה פיצוץ בנין הבולשת ביפו (9.09.46). בכך נפתחו שנה ורבע של מלחמות התשה והטרדה בלתי פוסקת בבריטים. הפעולות נערכו במקביל ובנפרד על ידי לח"י ואצ"ל, תוך מידה מוגבלת של תיאום בין שני הארגונים ומסירת הודעות מוקדמות כדי למנוע הפרעות הדדיות. לח"י ביצע בתקופה זו מאות פיגועים והתקפות על אנשי השלטון וכוחות הביטחון הבריטי. יריות ורימונים פגעו בחיילים ושוטרים. כבישים ומסילות ברזל מוקשו, מכוניות ורכבות פוצצו. חובלו מתקני ממשלה ורשתות הטלפון והטלגרף, הותקפו תחנות משטרה ותחנות צבא. מספר האבדות בקרב הבריטים הסתכם במאות.
כדי להבטיח את אנשיהם מפני ההתקפות, החלו הבריטים בקיץ 1946 לרכז את המשרדים והמגורים באזורי ביטחון מיוחדים ושמורים. אזורים אלה הוקמו בשלוש הערים הגדולות. בשנים 1946–1947 לוחמי לח"י החדירו מכוניות תופת למפקדת המחנה הצבאי בצריפין, לחצר מרכז המשטרה בחיפה[22] ולבסיסהמשטרה הניידת בשרונה.
כמו כן נערכה התקפת יריות ורימונים על היוצאים מבית קולנוע באזור מחנות הצבא שלידפרדס חנה. בנוסף לכך הובערו 11 מכלי דלק במפרץ חיפה. יש להזכיר אתהברחת קריינית "קול המחתרת העברית"גאולה כהן שנשפטה ל-7 שנות מאסר בעזרת אוהדים ערבים של לח"י. כמו כן יש לזכור את מותם של איש לח"ימשה ברזני ושל איש האצ"למאיר פיינשטיין שנידונו למוות והתאבדו בכלא ירושלים כדי לא ליפול בידי שוביהם הבריטים. השניים תכננו להרוג עצמם עם תלייניהם הבריטים בעזרת רימונים שהורכבו על ידי אסיר לח"י אבל כשלא הצליחו לגרום לרב לוותר על כוונתו להיות נוכח בשעת התלייה ויתרו על תוכניתם ופוצצו את עצמם שעות ספורות לפני שעמדו לעלות לגרדום. לפני שפוצצו עצמם בעזרת הרימונים שהוברחו לתאם בתוך תפוזים, דאגו משה ומאיר שהסוהר הבריטי ששמר עליהם לא ייפגע. ספרון עם מסר פרידה מהסוהר, נמצא במוזיאון בירושלים, ליד התא בו הוחזקו. במסר שכתבו לסוהר, מודים לו משה ומאיר, על היחס האנושי שהפגין כלפיהם, שלא כדרך סוהרים בריטים רבים.
עם ההכרזה על עצמאותישראל במאי 1948 החליט מרכז לח"י לקבל את מרות המדינה ולגייס את לוחמי המחתרת לצה"ל.ב-29 במאי 1948 התקיים לראשונה בתולדות המחתרת מסדר פומבי של לוחמי לח"י בשייח' מוניס (בשטח קמפוסאוניברסיטת תל אביב של ימינו), במסגרתו התגייסו כ-700 לוחמי לח"י לצה"ל, רובם לחטיבה 8 בפיקודו שליצחק שדה.[23][24] במלחמת העצמאות אך כ-300 לוחמי לח"י פעלו כמסגרת עצמאית באזור ירושלים, שנותרה מחוץ לתחומימפת החלוקה ויועדה למעמד בינלאומי. 50 לוחמים קיבלו פטור משירות על מנת שהתנועה תוכל לקיים פעילות מפלגתית ותנועת נוער.
בירושלים פעלה המחתרת כארגון נפרד, אך בתיאום ובשיתוף פעולה עם האצ"ל וההגנה. על החטיבה פיקדיהושע זטלר. במסגרת הפעילות הוקם מחנה "דרור" בטלביה. מחנה "אלדד" ומחנה "יואב" הוקמו על אדמות הכפריםליפתא ושייח' באדר אשר לח"י כבשה.במסגרת החטיבה הוקמה ה"מחלקה הדתית לח"י", המחלקה נועדה עבור תלמידי ישיבות ובני ירושלים החרדים והדתיים אשר חפצו להצטרף אל שורות לח"י.פעילות החטיבה התמקדה בלחימה נגד הערבים, באיתור משתפי פעולה עם הבריטים והערבים. בין פעולותיה הבולטות נמנו השתתפות במבצע קלשון, כיבוש הכפרדיר יאסין, רצח הקונסול הפולניויטולד הולאניצקי ובפרט, ההתנקשות במתווך האו"ם,פולקה ברנדוט בספטמבר 1948.
בעקבות ההתנקשות הכריזההממשלה הזמנית על לח"י ארגון טרור,[25][26] הארגון פוזר, חברים רבים נאסרו וראשי לח"י נידונו למאסר (אך שוחררו מאוחר יותר בחנינה כללית) אשר ניתנה לאחר הבחירות לכנסת הראשונה.
יוצאי הארגון התמודדו בבחירות לאספה המכוננת בשם "מפלגת הלוחמים" וזכו במושב אחד, שמטעמה נבחרנתן ילין-מור. עקב חילוקי דעות, המפלגה לא התמודדה בבחירות לכנסת השנייה.
בשנת1980 הכירה מדינת ישראל בתרומתו של לח"י וראתה בו גוף לוחם שסייע בתקומת המדינה. באותה שנה נוצר "אות לח"י" שהוענק לחברי המחתרת. צבעו אדום, שחור, אפור, כחול ולבן.
העמותה להנצחת מורשת לוחמי חירות ישראל מנתה 125 חללים אשר נפלו בהיותם בשורות לח"י. יוםכ"ה בשבט, יום הירצחו של יאיר, נקבע, כיום הזיכרון לחללי לח"י. מדי שנה מארגנת העמותה טקס לזכרם על קברו של יאיר בבית העלמין נחלת יצחק, בתל אביב.
ב-1985 הוקם בבית שבו נרצח יאיר, בשכונתפלורנטין בתל אביב,מוזיאון למורשת לח"י.
ב-11 בספטמבר 2005 נחנכהאנדרטת לח"י ביער לח"י לידמשמר איילון. באנדרטה של הפסלת איילת ביתן-שלונסקי, מונצחים 125 חללי לח"י.[27]
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון:לח"י |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף:לוחמי חרות ישראל |
 | לשער לנושאים, אישים ומאמרים בתולדות היישוב, ראופורטל היישוב. |
לוחמי חירות ישראל, דף שער בספרייה הלאומית
שמונים שנה לרצח אברהם שטרן (יאיר), באתרכאן – תאגיד השידור הישראלי, 27 בינואר 2022, במסגרת הסכת עולמי עםיצחק נוי
עופר אדרת,כיצד ניסו בלח"י לרתום את הנאצים לברית נגד הבריטים, באתרהארץ, 19 ביוני 2023
פיצוץ משטרת חיפה, ינואר 1947, ארכיון הסרטונים שלAPיחיעם ויץ,אריה אלדד מציג גרסה משלו להיסטוריה המרתקת של לח"י, באתרהארץ, 20 בינואר 2021| מחתרות עבריות בארץ ישראל לפניקום מדינת ישראל | |
|---|---|
|
| אברהם שטרן (יאיר) | ||
|---|---|---|
| פעילות | אצ"ל •לח"י | |
| שיריו | חיילים אלמונים •השבועה •הרי את מקודשת לי •חיים אנחנו במחתרת | |
| הנצחתו | חוות יאיר •כוכב יאיר צור יגאל •נווה יאיר •מוזיאון הלח"י | |
| הגותו | עיקרי התחיה | |
ציונותישראל | ||
|---|---|---|
| נושאים ומושגים מרכזיים | התנועה הציונית •התקווה •ארץ ישראל •אוטואמנציפציה •תוכנית בזל •תוכנית אוגנדה •תוכנית בילטמור • "אלטנוילנד" ו"מדינת היהודים" •עלייה לארץ ישראל,ההעפלה וחוק השבות •תחיית הלשון העברית •עבודה עברית וכיבוש העבודה •חלוציות •קיבוץ •מחתרות עבריות בארץ ישראל •כוח המגן העברי •כרונולוגיית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשה •אנטישמיות •טריטוריאליזם יהודי •הצהרת בלפור,הספר הלבן הראשון ותוכנית החלוקה •הכרזת העצמאות ומלחמת העצמאות •דגל ישראל •הסכסוך הישראלי-פלסטיני •פוסט-ציונות ואנטי-ציונות •החלטת האו"ם 3379 •החלטת האו"ם 4686 |  |
| זרמים בציונות | ציונות מדינית •ציונות מעשית •ציונות סינתטית •ציונות רוחנית •הציונים הכלליים וציונות כללית •ציונות סוציאליסטית •ציונות רוויזיוניסטית •ציונות דתית •ארץ ישראל השלמה •ציונות נוצרית •ניטשה והציונות | |
| ארגונים ציוניים | קונגרס פוקשאן והוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה •ההסתדרות הציונית העולמית •הקונגרס הציוני העולמי •הוועד הפועל הציוני וההנהלה הציונית •הסוכנות היהודית •קרן קיימת לישראל •קרן היסוד •מינהל מקרקעי ישראל •המשרד הארצישראלי •המוסדות הלאומיים •הכשרת הישוב •אוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינה •פיק"א •הגדודים העבריים •ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל •הסתדרות העובדים הכללית החדשה •סולל בונה •הארכיון הציוני המרכזי •ארכיון התצלומים של קק"ל | |
| תנועות ציוניות | ביל"ו •חובבי ציון •ציוני ציון •פועלי ציון •ההתיישבות העובדת •התנועה הקיבוצית •עליית הנוער •תנועת המזרחי •ברית הציונים הרוויזיוניסטים •ציונות ברוסיה •ציונות בלוב | |
| מחתרות עבריות | בר-גיורא •השומר •הרועה •הגדעונים •ארגון המגן •ניל"י •הקיבוץ •ההגנה •פלמ"ח •אצ"ל •לח"י •תנועת המרי העברי | |
| ראשוני הציונות | מבשרי הציונות •יהודה לייב פינסקר •בנימין זאב הרצל •נתן בירנבוים •מקס נורדאו •אחד העם •ליאו מוצקין •דב בר בורוכוב •משה הס •נפתלי הרץ אימבר •דוד וולפסון •חיים ויצמן •משה לייב ליליינבלום •נחום סוקולוב •נחמן סירקין •יוסף לוריא •מקס בודנהיימר •אדמונד ג'יימס דה רוטשילד •יצחק יעקב ריינס •אוטו ורבורג •נחום גולדמן •יחיאל צ'לנוב •אבא הלל סילבר •צבי הירש קלישר •שמואל מוהליבר | |
| אישים ציונים נוספיםואנשי היישוב | אהרן דוד גורדון •מרטין בובר •רחל המשוררת •שמואל הוגו ברגמן •הנרייטה סאלד •זאב ז'בוטינסקי •מאיר בר-אילן •חיים ארלוזורוב •זלמן שזר •אברהם יצחק הכהן קוק •ארתור רופין •דוד בן-גוריון •מנחם אוסישקין •אב"א אחימאיר •חיים בוגר (בוגרשוב) •ברל כצנלסון •אלכסנדר זייד •יוסף שפרינצק •ישראל שוחט •שמריהו לוין •יוסף טרומפלדור •מיכאל הלפרן •גרשם שלום •יהודה לייב מאגנס •יצחק טבנקין •יצחק בן-צבי •מנחם בגין •אברהם שטרן (יאיר) •ציונים לא יהודים | |
| ראו גם100 מושגי יסוד •פורטל ישראל •פורטל היישוב •היסטוריה של עם ישראל •היסטוריה של ארץ ישראל | ||
