לוּקְיוּס אורליוס וֶרוּס (Lucius Aurelius Verus;130–169) היהקיסר רומא משנת161 ועד למותו.
לוקיוס ורוס נולד ברומא ב-15 בדצמבר 130, ונקרא בשם אביו, "לוקיוס קיוניוס קומודוס". מוצא משפחת אביו מאטרוריה ומוצא משפחת אמו מפוונטיה.[1]ב-1 בינואר 138 מת אביו,לוקיוס איליוס קיסר, שהיה בנו המאומץ של הקיסראדריאנוס. כעבור שמונה שבועות, על פי הסדר שערך אדריאנוס, הוא אומץ על ידיאנטונינוס פיוס לצדמרקוס אורליוס. עתה צורף אל בית האב האיילי, ושמו היה "לוקיוס איליוס אורליוס קומודוס". הוא גדל ב"דומוס טיבריאנה"(Domus Tiberiana) שעלהגבעה הפאלאטינית.[1]לוקיוס חונך על ידי מורים שונים, אם כי ככל הנראה לא היה סטודנט מבריק במיוחד,[2] אלא נטה יותר לאימונים גופניים. בשנת 145 קיבלטוגה של גבר מידי אנטונינוס פיוס.[1]
בשנת 152–153 שימש בתפקידקוואיסטור. מיד לאחר מכן, בשנת 154 שימש קונסול מן המניין (ordinarius). בשנת 161 שימש קונסול מן המניין בשנית, כאשר הקונסול השני היה אחיו לאימוץ,מרקוס. ב-7 במרץ 161 מת הקיסר אנטונינוס פיוס, והסנאט העביר את סמכויות השלטון העליון למרקוס אורליוס, שקרא מיד ללוקיוס להיות שותף בשלטון. בהתאם לכך, קיבל לוקיוס את הסמכויות והתארים המתחייבים מכך, והשווים לאלה של מרקוס. עם זאת, מאחר שכהונת הפונטיפקס מקסימוס מעולם לא נתקיימה בכפילות, לוקיוס היה פונטיפקס בלבד, בעוד שמרקוס שימש בתפקיד הפונטיפקס מקסימוס. לוקיוס התארס עם אניה לוקילה, בתו של מרקוס, ובהתאם למעמדו החדש נקרא מעתה "לוקיוס אורליוס ורוס". בכך השמיט משמו את שם הגנס של אדריאנוס "אייליה" (כפי שעשה גם מרקוס), ובמקום השם "קומודוס" נטל את השם "ורוס", שם בית האב של מרקוס אורליוס.[3]
בשנת 161 התלקחה מלחמה עם הפרתים, ולוקיוס נועד לקבל את הפיקוד העליון עליה, ובשנת 162 יצא למזרח.[3]בשלהי קיץ 164 גברו מעשי האיבה בחזיתמסופוטמיה, ולוקיוס ורוס מינה אתאווידיוס קסיוס למפקד העליון של כל צבאות רומא במזרח. בשנת 165 זכה הצבא הרומי לניצחונות, ובעקבות כיבוש מסופוטמיה ובכלל זה הבירה הפרתית וולוגסיה (סמוכה לעיר בבל), העניק הסנאט ללוקיוס ורוס את התואר "פרתיקוס מקסימוס". בשנת 166, בעקבות הצלחת אווידיוס קסיוס במלחמה נגד המדיים, זכה לוקיוס ורוס בתואר "אימפרטור" בפעם הרביעית. לאחר משא ומתן עם המלך הפרתי וולוגסס, מסופוטמיה חזרה להיות פרובינקיה רומית. בקיץ 166 יצא לוקיוס ורוס בחזרה לרומא, ולבקשתו העניק הסנאט את כל עיטורי הכבוד על הניצחון במזרח לשני הקיסרים, וביניהם "אבי המולדת".[4]
בעקבות פלישה של שבטים גרמאניים בצפון האימפריה, באוקטובר 166 יצאו שני הקיסרים צפונה, וחילות הפולשים הוכו. בשנת 167 שימש בתפקיד קונסול מן המניין בפעם השלישית. שותפו בקונסולט היה אומידיוס קוודרטוס, גיסו של מרקוס אורליוס. באותה שנה לוקיוס ומרקוס חצו אתהאלפים ונחלו ניצחון. בשנת 168, לאחר שהשתהו ברומא, שוב יצאו שני הקיסרים אל מפקדתם בצפון, באקוויליה. בתחילת 169, עקב החורף, חזרו הקיסרים לרומא. בפברואר 169, כאשר היו בדרכם, מת לוקיוס משבץ. גוויתו הובאה אל רומא ושרידיו הוטמנו במאוזוליאום של אדריאנוס. לוקיוס ורוס קיבל את התואר "אלוהי" (Divus).[4]
עם מותו של לוקיוס ורוס הפך מרקוס אורליוס לקיסר יחיד. מסורתית, לוקיוס ורוס אינו נמנה עםחמשת הקיסרים הטובים.
- Glen W. Bowersock, "Lucius Verus in the Near East," in:Rome et ses provinces: Hommages à Jean Charles Balty, ed. C. Evers and A. Tsingarida (Brussels, 2001), pp. 73–7.
- ^123דוד גולן, "לוקיוס ורוס: מאורעות עיקריים בחייו לפי סדר השנים", בתוך:הקיסרים האנטונינים, עמ' 148.
- ^Lucius Verus – The Outshone Roman Emperor Governed by his Vices, Ancient Origins, 18-1-2020
- ^12דוד גולן, "לוקיוס ורוס: מאורעות עיקריים בחייו לפי סדר השנים", בתוך:הקיסרים האנטונינים, עמ' 149.
- ^12דוד גולן, "לוקיוס ורוס: מאורעות עיקריים בחייו לפי סדר השנים", בתוך:הקיסרים האנטונינים, עמ' 150.
.jpg)
