ערבמלחמת העולם השנייה הגיעה הקהילה היהודית בלודז' לכ-225,000–233,000 נפשות, והייתה הקהילה היהודית השנייה בגודלה בפולין אחרי ורשה. פעלו בה רשת חינוך יהודית מסועפת,עיתונות יהודית ותיאטרון יידיש. בזמן המלחמה נכלאה הקהילה בגטו לודז', הגטו השני שהוקם בשטחי הכיבוש הגרמני. מרבית הקהילה היהודית הושמדה בשואה.
אחוזת קבר משפחת פוזננסקי בבית העלמין היהודי בלודז'רחוב פיוטרקובסקהבית הכנסת הגדול, שנהרס על ידי הנאציםהיהודים בלאדז או קורות יום המנוחה. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 5
לודז' מוזכרת לראשונה במסמך משנת1332, שניתן לכפר לודז'יה, שהיה שייך בזמנו לבישופים שלולוצלאווק.בשנת1423, המלךולדיסלב השני יגיילו העניקזכויות מגדבורג לכפר לודז'. מאז ועד למאה ה-18, נשארה לודז' התיישבות קטנה בדרך המסחר ביןמזוביה לשלזיה.במאה ה-16, העיירה מנתה פחות מ-800 תושבים, רובם עבדו בשדות הסמוכים.
בהסכם של שנת1815 תוכנן לחדש את העיר. בשנת1816 הוציא הצאר צו המורה על הענקת שטח למהגרים גרמנים כדי שאלו יסייעו בהקמת מפעלים ובתים. צו זה הביא לכך שכבר בשנת1820 הפכה העיירה הקטנה למרכז תעשייתי מודרני.המהגרים הגיעו "לארץ המובטחת" (על פי שם ספרו שלולדיסלב ריימונט, אמרה זו היא גם הכינוי של העיר) מכל רחביאירופה, בעיקר מבוהמיה,שלזיה וסקסוניה, אך גם ממדינות רחוקות כמופורטוגל,אנגליה,צרפת ואירלנד. לאחר הגעת המהגרים, נפתח מפעל הכותנה הראשון בעיר בשנת1825 ו-14 שנים לאחר מכן, נפתח המפעל הראשון מסוגו בפולין ורוסיה המונע על ידימנוע קיטור.בשנת 1839 היוו הגרמנים 80% מהאוכלוסייה, דבר שהביא לפתיחת בתי ספר גרמנים.
זרם בלתי פוסק של פועלים, אנשי עסקים ובעלי מלאכה מכל אירופה עשו דרכם ללודז', והעיר הפכה להיות מרכז הטקסטיל המרכזי שלהאימפריה הרוסית.שלוש הקבוצות העיקריות שהרכיבו את אוכלוסיית העיר ותרמו רבות לפיתוחה של העיר היו הפולנים, הגרמנים והיהודים, שהחלו להגיע לעיר החל משנת1848. מרבית בעלי המלאכה היו במקוראורגים משלזיה.
בשנת1850 ביטלהרוסיה את המכס ביןפולין הקונגרסאית לרוסיה, כתוצאה מכך יכלה לודז' להתפתח בחופשיות עם שוק רוסי עצום בקרבתה.זמן לא רב לאחר מכן, הפכה העיר לעיר השנייה בגודלה בפולין הקונגרסאית, כאשר בשנת1865, נפתח קו הרכבת הראשון וחיבר את העיר לקו הרכבתורשה-וילנה. לא עבר זמן רב עד שהעיר חוברה לרשת הרכבות שהגיעו לוורשה ולביאליסטוק.
אחד מחשובי התעשיינים בלודז' היה קרל וילהלם שיבלר. בשנת1852 הוא הגיע ללודז' יחד עם יוליוס שוורץ וביחד הם החלו בקניית רכוש ובבניית מספר מפעלים. לאחר מספר שנים, שיבלר קנה את חלקו של שוורץ. לאחר מותו של שיבלר בשנת1881, אלמנתו ושאר חברי משפחתו החליטו להנציח את שיבלר בבנייתכנסייה, שתוכננה לשמשמאוזוליאום. הכנסייה נמצאת בבית הקברות העתיק של העיר.
בין השנים 1823–1873, הכפילה אוכלוסייתה של העיר את עצמה בכל בעשור. השנים1870–1890 היו הפוריות ביותר מבחינה תעשייתית בהיסטוריה של העיר, ורבים מאנשי התעשייה בעיר היו יהודים.
ב-1898 נחנכה בלודג' החשמלית הראשונה בפולין.
ב-1902 נחנך בית הכנסת האורתודוקסי "רייכער" שנבנה בסוף המאה ה-19 בידיאיש עסקים יהודי אמיד, זאב וולף רייכער. באוגוסט2022 דווח כי בעליו הפרטיים של המבנה מנסים לשנות את ייעודו ואסרו בו תפילה לאחר כ-120 שנים מאז נפתח[1].
לודז' הפכה במהרה למרכז גדול של התנועה הסוציאליסטית. דבר זה בא לידי ביטוי בשביתת ענק שהתקיימה ב-1892 ששיתקה את רוב המפעלים. על פי מפקד האוכלוסין של רוסיה משנת1897, עלה כי מתוך אוכלוסייה כוללת של 315,000, מספר היהודים בעיר היה 99,000 (31% מכלל תושבי העיר). במהלךמהפכת 1905, שנודעה לאחר מכן כהתקוממות של לודז', נהרגו 300 פועלים על ידי שוטרי הצאר.
למרות החשש מתחילתה שלמלחמת העולם הראשונה, המשיכה העיר לגדול עד לשנת1914, בשנה זו היא הפכה לעיר התעשייתית הצפופה ביותר מערי העולם – 13,280 תושבים לקמ"ר.בזמןמלחמת העולם הראשונה התקיים קרב חשוב ליד העיר וכתוצאה ממנו נפלה העיר לשליטה גרמנית. לאחר קבלת עצמאותה של פולין בשנת1918 שוחררה העיר והכוחות הגרמנים נסוגו ממנה.בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, איבדה לודז' קרוב ל-40% מתושביה כתוצאה ממגפות ומגירוש חלק גדול מתושביה הגרמנים שהוכרחו לעבור לגרמניה.
ב-13 בספטמבר1925, נפתח שדה התעופה לובלינק, שהחל את פעילותו בפרברי העיר. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם המשיכה לודז' להיות עיר רב-תרבותית. מפקד האוכלוסין של פולין משנת1931 הראה שאוכלוסייתה הכוללת של העיר עומדת על 604,470 איש, הכוללים 315,622 פולנים (52.21%), 202,497יהודים (33.49%) ו-86,351 גרמנים (קביעת הלאום נקבעה על בסיס הכרזת הנשאל על השפה בה הוא משתמש)[2].
במהלךהמערכה בפולין, הכוחות הפולניים שלצבא לודז' בפיקודו של גנרל יוליוס רומל הגנו על העיר כנגד ההתקפות הגרמניות. חרף זאת, כבש הוורמאכט את העיר ב-8 בספטמבר. למרות התוכניות הגרמניות, שלפיהן העיר תסופח אלגנרלגוברנמן, כיבדו הנאצים את רצונו של המושל הגרמני של אזור הורתלנד,ארתור גרייזר, ואת רצונם של רבים מהגרמנים שחיו כבר בעיר, לספח את העיר לגרמניה הנאצית, דבר שנעשה בחודשנובמבר1939. לעיר ניתן שם חדש, ליצמנשטאט (Litzmannstadt), כהוקרה לגנרל הגרמניקארל ליצמן שכבש את העיר במהלךמלחמת העולם הראשונה. אף על פי כן, סירבו חלק גדול מתושביה הגרמנים של לודז' להצטרף לפולקסדויטשה (Volksdeutsche), ובמקום זה הם גורשו לגנרלגוברנמן.
זמן קצר לאחר כיבוש העיר, הקימו הרשויות הנאציות בתוך העיר אתגטו לודז'[3] שאכלס יותר מ-200,000 יהודים מלודז' והסביבה. כאשר גורשו היהודים מלודז' להשמדה, הובאו יהודים אחרים במקומם לגטו. כתוצאה מהתוצרת הטובה של אוכלוסיית הגטו, בנוסף למספר קשרים אזרחיים, גטו לודז' היה הגטו הגדול האחרון שהושמד מיושביו. בסביבות 900 אנשים שרדו את האקציות האחרונות בגטו בחודשאוגוסט1944. מספרמחנות ריכוז ומחנות השמדה הוקמו בסביבת העיר גם לאוכלוסייה הלא-יהודית של העיר, בעיקר לאוכלוסיית הצוענים ולילדים פולנים. כלא ראדוגושץ' (Radogoszcz) היה הידוע ביותר לשמצה.
אלפי אנשים ממוצא גרמני הובאו ללודז' מרחבימזרח אירופה, רבים הובאו מרוסיה במהלך הברית שלהיטלר עםברית המועצות (הסכם ריבנטרופ–מולוטוב) ובייחוד לאחרמבצע ברברוסה. בינואר1945, מרבית האוכלוסייה הגרמנית ברחה מהעיר בשל הפחד מהצבא האדום. העיר ספגה אבדות עצומות כתוצאה מהחלטת הגרמנים להפקיע את כל המפעלים והמכונות ולהעבירם לגרמניה. למרות שהעיר לא סבלה רבות מהפצצות אוויריות ומלוחמה, היא איבדה את רוב התשתיות שלה.
לפנימלחמת העולם השנייה, מנתה האוכלוסייה היהודית של לודז' בסביבות 233,000 איש, שהיוו כשליש מאוכלוסיית העיר. מרבית הקהילה הושמדה בשואה. עם סיומה של המלחמה, לודז' איבדה בסביבות 420,000 איש מתושביה שלפני המלחמה, הכוללים 300,000יהודי פולין מלודז' וסביבתה, בנוסף לכ-120,000 פולנים לא יהודים.
הצבא האדום נכנס לעיר ב-18 בינואר1945. על פי דבריו שלמרשלמיכאיל קאטוקוב, שכוחותיו השתתפו במבצע לכיבוש העיר, הגרמנים ברחו במהירות כל כך גדולה שהם לא הספיקו לפנות או להרוס את המפעלים בעיר כפי שעשו בערים אחרות. לאחר המלחמה הפכה לודז' להיות חלק מהרפובליקה העממית הפולנית.
עם סיומה שלמלחמת העולם השנייה, מנו תושביה של לודז' פחות מ-300,000. עם זאת, המספר החל לגדול כאשרפליטים החלו לחזור לעיר מורשה וממזרח לקו קרזון. עד לשנת1948, שימשה העיר כעיר הבירהדה פקטו שלפולין, בשל ההרס הרב שנגרם לוורשה, לאחרמרד ורשה, שהביא לכדי הריסת מרבית מוסדות השלטון. היו שתמכו בכך שלודז' תישאר בירתה הקבועה שלפולין, אך רעיון זה לא צבר פופולריות. בשנת 1948 החלה בנייתה מחדש של ורשה.
תחת השלטון הפולני-קומוניסטי, משפחות תעשיינים רבות איבדו את כספם בשל הלאמת החברות הפרטיות.באמצע שנת1981, זרקורי העולם הופנו אל לודז' כתוצאה משביתת רעב ענקית בהשתתפות 50,000 מוחים, שכללו אימהות וילדיהן.לאחר תקופה של שינוי כלכלי במהלךשנות התשעים של המאה העשרים, רוב המפעלים חזרו לידיים פרטיות.
לפני שנת1990, הכלכלה של לודז' התמקדה בעיקר בתעשיית הטקסטיל. כתוצאה מהצמיחה הגדולה של התעשייה בעיר, העיר כונתה לפעמים "מנצ'סטר הפולנית". בשל כלכלתה המפותחת, גדלה העיר מאוכלוסייה של 13,000 בשנת1840 לאוכלוסייה של יותר מחצי מיליון בני אדם ב־1913.מעט לפני תחילתה שלמלחמת העולם הראשונה, לודז' הפכה לאחת מערי התעשייה המאוכלסות ביותר בעולם, עם 13,280 תושבים לקמ"ר.רווחיותתעשיית הטקסטיל בעיר ירדה באופן חד בשנים1990–1991, דבר שהביא לסגירתם של כל מפעלי הטקסטיל בעיר.למרות זאת, מספר רב של חברות קטנות עדיין מספקות תוצרת של טקסטיל, בעיקר לייצוא לרוסיה ולשאר מדינותחבר המדינות.
מיקומה של העיר במרכז פולין מקנה לה יתרונות רבים. מספרמותגים מיקמו את מרכזיהם הלוגיסטיים במחוז לודז'. שני כבישים מרכזיים – A1, החוצה את פולין מצפון לדרום, ו-A2 החוצה את המדינה ממזרח למערב יצטלבו צפונית לעיר. כאשר הצפי לסיום סלילת שני הכבישים הוא בסביבות שנת2012.כמו כן, עבודת שדרוג ופיתוח של קו הרכבת לוורשה שבוצע בשנת2009, הפחית את משך הנסיעה בת 137 הק"מ לשעה וחצי במקום שעתיים. כאשר בשנים הבאות מרבית פסי הרכבת יותאמו לקטרים הנעים במהירות של 160 קמ"ש, דבר שיחסוך עוד 75 דקות ברכבת.
בשנים האחרונות, ניתן היה לראות הרבה חברות בינלאומיות פותחות את סניפיהן בלודז'. למרות שזאת נחשבת לענייה שבערי פולין בעלות למעלה מחצי מיליון תושבים,התוצר הגולמי לנפש בלודז' עמד בשנת2008 על 123,9% מהממוצע הפולני.בחודשינואר2009, חברתדל הודיעה שהיא תעביר את הייצור של מוצריה מאירלנד ללודז', כאשר הסיבה המרכזית היא כוח העבודה הזול בפולין ביחס לזה שבאירלנד.מדיניות העיר, המעודדת חברות זרות להשקיע בעיר, הביאו עד לחודש ינואר2009 למשיכתן של 980 חברות זרות.השקעות זרות הן אחת מהסיבות המרכזיות לירידת אחוז האבטלה בלודז' ל-6.5% בדצמבר2008, כאשר ארבע שנים לפני כן, אחוז המובטלים עמד על 20%.
מ. צאנין,לודז בתוך:תל עולם: מסע על פני מאה קהילות נחרבות, תל אביב: המנורה, 1962. עמ' 80–88 (תיאור של המקום מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, מבט האוכלוסייה המקומית על חיסול היהודים ומצבם של השורדים)
.jpg)
.jpg)
