ערך זה עוסק בעיר בישראל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראולוד (פירושונים). | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 לוד | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שם בערבית | اللد | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדינה | ישראל ישראל | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מחוז | המרכז | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מעמד מוניציפלי | עירייה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ראש העירייה | יאיר רביבו | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| גובה ממוצע[1] | 57מטר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תאריך ייסוד | התקופה הכלקוליתית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סוג יישוב | עיר 50,000–99,999 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף ספטמבר2025 (אומדן)[1] | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| -אוכלוסייה | 95,966 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - מתוכם,תושבי ישראל | 92,574 תושבי ישראל | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| -דירוג אוכלוסייה ארצי | 20 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | +5.7% בשנה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| -צפיפות אוכלוסייה | 6,484 תושבים לקמ"ר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| -דירוג צפיפות ארצי | 23 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תחום שיפוט[2] | 14,800 דונם | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| -דירוג ארצי | 100 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
(למפת גוש דן מוגדלת)   לוד (למפת גוש דן רגילה) לוד (למפת ישראל רגילה)  | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[3] | 3 מתוך 10 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| -דירוג ארצי | 195 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדד ג'יני לשנת 2019[2] | 0.3654 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| -דירוג ארצי | 218 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| פרופיל לוד נכון לשנת2022 באתרהלמ"ס | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אתר העירייה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
לוֹד (לֹד,[4] בערבית:اللد,תעתיק: אל-לִד) היאעיר במחוז המרכז בישראל ואחת הערים העתיקות בעולם. מצפון ללוד נמצאים היישוביםזיתן ואחיעזר, בדרומה העיררמלה, ממזרחהגנתון,בן שמן ואחיסמך וממערבהדהמש וניר צבי.
רובו של שטח שפלת לודמישורי, וללא קפלי קרקע בולטים, אך יש בו הפרשי גובה זעירים המאפשרים את ניקוז מי הגשמים אלנחל איילון ונחל נטוף, הזורמים בקרבת העיר ומנקזים את מי הבקעה ובכך מונעים היווצרותביצות. נוסף על הנחלים הללו, לוד עשירה במי תהוםמתוקים הנמצאים בעומק לא רב.
לוד נמצאת באזור המהווה את הקצה המערבי שלהשפלה בעלת קרקעותסחף, וגובל בקרקעותכורכר. הקרקע באגן שפלת לוד היא אדמת סחף עמוקה, העשירה בסידן בחלקה המזרחי יותר, ועל כן מהווה אדמה פורייה. יחד עם האקלים הנוח של האזור, מהווהשפלת לודבית גידול נוח מאוד, והצמחייה הטבעית בה עשירה ומגוונת. האזור מתאים לרוב סוגי הגידולים האופייניים לארץ ישראל, ולכן גם סביבת לוד הייתה אזור חקלאי, שבו ענף גידול הדגנים היה ענף חשוב.[5]
לוד העתיקה שכנה סמוך לגדה הדרומית של נחל איילון, שרוב יובליו מתאחדים סמוך לעיר, בעוד לוד המודרנית מתפרשת דרומה יותר. נתונים טבעיים אלו סייעו להתפתחות יישוב בלוד כבר בתקופות קדומות מאוד. מנגד, הימצאותה של לוד בבקעה נטולת אמצעי הגנה טבעיים, הפכו אותה לעיר הנוחה להיכבש.
גילה של לוד נאמד בכ-8,000 שנה,[6] והיא אחת הערים העתיקות בארץ והיחידה שהייתה מיושבת בכל אחת מהתקופות הארכאולוגיות וההיסטוריות. נמצאו בעיר שרידי יישוב מתקופת האבן החדשה. מן השרידים והממצאים נראה כי תושבי לוד הקדומים התגוררו בבתיטיט ועיבדו את הקרקע באמצעותכלי אבן. גידוליהם העיקריים היוחיטה,שעורה ועדשים. נוסף על כך, הם החזיקו בעדריצאן. לא ידוע מה עלה בגורל יישוב זה, שכן בתקופה מאוחרת יותר נמצאו יישובים בעלי מאפיינים חומריים שונים.
ערך מורחב –תקופת הברונזה בארץ ישראלתקופת הברונזה (3500-1150לפנה"ס): העדות הכתובה הראשונה להתיישבות בלוד נמצאה ברשימה מן המאה ה-15 לפנה"ס, הסוקרת את ערי כנען שנכבשו על ידיפרעהתחותימס השלישי ומוזכרת בשם "רותן" המקביל על פיעדיה חורון[7] ל"לתן", ועל פייוחנן אהרוני ל"לדן" בכנענית[דרוש מקור]. הכיבוש המצרי בתקופה הברונזה הקדומה בלוד נמשך כ-300 שנה (בערך משנת 3,000 עד 2,700 לפנה"ס), באותה תקופה חיה במקום אוכלוסייה מעורבת של כנענים בני המקום ומצרים. על הנוכחות המצרית ביישוב מעידים שרידים רבים של כלי החרס האופייניים לתרבות מצרים העתיקה, בתקופה שבה הופיעה השושלת הראשונה של הפרעונים, שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות בשנות ה-2000. בדיקות מעבדה הראו כי הם יוצרו מטין שמקורו במצרים.[8]
בתקופה זו, לוד היה אחד היישובים הגדולים בסביבתו. תושביו עסקו בחקלאות, והחלו לגדלזיתים,שקדים,תאנים וקטניות. לעומת יישובי התקופה הכלקוליתית, יישובי תקופה זו היו מאורגנים בסדר חברתי ותרבותי מפותח יותר. דבר זה התבטא הן בגודל היישובים והן בהיותם מוקפים חומה לעיתים. ואמנם, לאחרונה[דרושה הבהרה] נתגלו בלוד שרידי חומות המתוארכים לתקופה הכנענית, ומתנהלות בעיר כמה וכמה חפירות שלרשות העתיקות[דרוש מקור].
ערך מורחב –תקופת הברזל בארץ ישראלממצאים מתקופת הברזל מלמדים כי העיר הייתה מיושבת בתקופה זו. העיר מוזכרת במקרא. בספר דברי הימים א',פרק ח',פסוק י"ב מוזכר כי: "... בני אלפעל עבר ומשעם ושמד, הוא בנה אתאונו ואת לד ובנתיה". ככל הנראה ההתיישבות הישראלית ארעה בתקופת מלכותו שליאשיהו, עת התיישבו באזור בנישבט בנימין בעקבות הרחבת הממלכה הישראלית מערבה.
לפי מסורתחז"ל הייתה העיר לודעיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון:”לוד ואונו וגיא החרשים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון” (תלמוד בבלי,מסכת מגילה,דף ד', עמוד א').[9]
על פיספר עזרא תושבי לוד גלו עםחורבן בית ראשון, בשנת 586 לפנה"ס, ושבו אליה עםשיבת ציון:”בְּנֵי-לֹד חָדִיד וְאוֹנוֹ, שְׁבַע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה” (ספר עזרא,פרק ב',פסוק ל"ג) (הכוונה למספר העולים לארץ, מבני לוד, חדיד ואונו). גם בפרק י"א בספר נחמיה מובאת לוד כחלק מהערים שחודש יישובם בימיבית שני:”וּבְנֵי בִנְיָמִן, מִגָּבַע, מִכְמָשׂ וְעַיָּה, וּבֵית-אֵל וּבְנֹתֶיהָ. עֲנָתוֹת נֹב, עֲנָנְיָה. חָצוֹר רָמָה, גִּתָּיִם. חָדִיד צְבֹעִים, נְבַלָּט. לֹד וְאוֹנוֹ, גֵּי הַחֲרָשִׁים. וּמִן-הַלְוִיִּם--מַחְלְקוֹת יְהוּדָה, לְבִנְיָמִין” (פסוקים כ"ב - ל"ו). מאוחר יותר, מופיעה לוד כאחת מהערים ששלחו מתושביהן לחזק את ירושלים בפקודתנחמיה:”וּשְׁאָר הָעָם הִפִּילוּ גוֹרָלוֹת לְהָבִיא אֶחָד מִן-הָעֲשָׂרָה, לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ, וְתֵשַׁע הַיָּדוֹת, בֶּעָרִים... לֹד וְאוֹנוֹ, גֵּי הַחֲרָשִׁים”. עובדה זו מראה כי לוד הייתה חלק מפחוות יהודה בימיו של נחמיה.
בתקופה הפרסית, נכללה לוד דווקא בשומרון.[דרושה הבהרה]
לאחר כיבוש האזור בידיאלכסנדר מוקדון, בשנת 333 לפנה"ס, נותרה לוד במחוז שומרון.
במהלךמרד החשמונאים שהחל במודיעים הסמוכה, שחרריהונתן החשמונאי את לוד מידי היוונים, וסיפח אותה ליהודה. סיפוח זה קיבל אישור שלאחר מעשה מידי השליט הסלאוקיאלכסנדר באלאס ואחר כך זכה לאישור נוסף שלדמטריוס השני. לוד נזכרת באיגרות שקיבל יהונתן החשמונאי מדמטריוס הראשון ומדמטריוס השני. מאותן איגרות משתמע כי לוד שימשה מחוז מנהלי המסופח ליהודה.[10] השגשוג הכלכלי במדינה החשמונאית, שגרר גידול אוכלוסין והתקדמות טכנולוגית, לא פסח על לוד. במהלך התקופה החשמונאית, עד לתקופת השלטון הרומאי, שמרה לוד על מעמדה כיישוב המרכזי בשפלת לוד, והיא אף נזכרת באיגרת ששלחיוליוס קיסר להורקנוס השני.[11]
השלטון הרומאי על לוד החל בשנת 63 לפנה"ס, עם כיבוש יהודה על ידיפומפיוס. בשנת 48 לפנה"ס קיבלה לוד מידי הרומאים מעמד שלטופרכיה - עיר מחוז. בשנת 43 לפנה"ס, הטילקאסיוס מיסים כבדים על האזור שנמצא בסוריה של ימינו, כדי לממן את מלחמתו הצפויה כנגד יורשיו שליוליוס קיסר. תושבי יהודה לא הצליחו לאסוף את סכומי הכסף שדרש מהם קאסיוס, וכעונש הוא מכר לעבדות תושבי ארבע ערים, אחת מהן לוד.[12] שנתיים מאוחר יותר, הורה שליט מזרח האימפריה,מרקוס אנטוניוס לשחרר את העבדים, ונראה שרוב תושבי לוד שבו לעירם.
בימיהורדוס המשיכה לוד לשמש כעיר מחוז, ככל הנראה עדחורבן בית המקדש השני. העיר מוזכרת במעשי השליחים ט' ל"ב - ל"ה כמקום בו ריפאפטרוס, תלמידו שלישו, איש נכה ושמו אניס.
יוסף בן מתתיהו תיאר את לוד, ערבהמרד הגדול, כ"כפר שאינו נופל בגודלו מעיר".[13] בימי המרד הגדול, עת הגיעקסטיוס גאלוס ללוד לאחר השתלטו על הגליל, מצא אותה ריקה מתושבים - היות שכולם, פרט לחמישים איש - עלו לרגל לירושלים. גאלוס הורה להרוג את הנשארים והעלה את העיר באש.[14] תושבי לוד הצטרפו למורדים לאחר כישלונו של גאלוס בדיכוי המרד, והעיר לוד הוכפפה לפיקודו שליוחנן האיסיי.אספסיינוס כבש את לוד במהלך מסעות המלחמה שלו ביהודה, אולם מועד כיבושה אינו ברור, וייתכן שנכנעה ללא קרב. על כל פנים, באביב שנת 68 הייתה לוד מחוץ לאזורי הלחימה של המרד הגדול, ונראה שפליטים רבים נהרו אליה מאזורי הלחימה המתמשכת.[15]
בין המתיישבים בלוד בתקופה שלאחר החורבן היו גם מגדולי התנאים. למעשה, רוב חכמי הדור שלאחר החורבן שמקום מגוריהם נזכר, התגוררו בלוד או בקרבתה.[16] בהם ניתן למנות אתר' אליעזר בן הורקנוס,ביתוס בן זונין,רבן גמליאל,ר' טרפון, ר'אלעזר המודעי ור' עקיבא. באותה תקופה בעיר פעל גםתודוס הרופא.
המדיניות הרומאית, שנקטה בגישה מעשית, אפשרה את שיקומה של לוד מהריסות המלחמה ותוצאותיה. הרומאים, שהיו מעוניינים בשמירת הסדר והיציבות, הבינו שהשבת החיים למסלולם הרגיל יאפשרו להם להוסיף ולנהל את פרובינקיית יהודה ביעילות. אחד מהצעדים שננקטו על ידיאספסיאנוס היה השבת כל האדמות היהודיות שנלקחו במהלך המרד לבעליהן.[17] צעד נוסף בתהליך שיקומה של העיר, היה החזרתה למעמדטופרכיה.
בשני הדורות הראשונים שלאחר חורבןבית המקדש השני הייתה לוד שנייה במעמדה לעיריבנה, ותקופה מסוימת, בין מותו של רבן גמליאל לביןמרד בר כוכבא, הייתה המרכזית והחשובה ביותר. בלוד פעלהקהילה יהודית גדולה וענפה, אשר שימשה כמרכז ליישוב היהודי בארץ ישראל במהלך תקופת יצירת המשנה והתלמוד. עקבות לכך ניתן למצוא בספרותחז"ל, שבה שרדו מאמרים רבים מאת חכמי לוד. בין חכמיה הידועים ניתן למצוא, נוסף על הנזכרים לעיל, את ר' יהודה בר אילעי, ר'אליעזר הקפר הואבר קפרא, ר' חמא, ר' יוסי בן פטרס שהיה חותנו של ר' יהושע בן לוי שאף הוא התגורר ופעל בעיר לוד, ר'יהודה בן פזי ור' אחא שהעמידו תלמידים הרבה.
המעורבות הציבורית-לאומית שלחז"ל בכלל וחכמי לוד בפרט, היא זו שגרמה להם להיות מעורבים בהכנות למרד בר כוכבא. רבים מחכמי התקופה שתמכו במרד התגוררו בלוד ובסביבתה, כמו ר' עקיבא ור' אלעזר המודעי. אחת ההכרעות המפורסמות שנתקבלה לפני פרוץ המרד,[18] בשאלתיהרג ובל יעבור, נתקבלה בעלית בית נתזה שבלוד. יש בכך כדי להעיד על חשיבותה של לוד כמרכז הרוחני של הנהגת האומה ערב המרד.
מרד בר כוכבא פרץ בשנת 132 לספירה, אך בשל מיעוט המקורות, רוב הפרטים לגביו לוטים בערפל. בין השאר, לא ברור היקפו הגאוגרפי של המרד. יש לשער כי לפחות בתחילת הקרבות, שלטבר כוכבא בלוד,[19] שהיוותה אז אזור יהודי המיושב בצפיפות. עם זאת, לא סביר שלוד היוותה אחד ממוקדי המרד הן בשל מיקומה ליד דרך הראשית לירושלים והן בשלמחסור בהגנה טבעית.
לאחר המרד, שגרר את חורבנה של יהודה, הצליחה לוד להשתקם, ולחזור למעמד של עיר. היא נזכרת בספרו של המתמטיקאי והאסטרונום היווני בן המאה השנייה, פטולמאוס קלאודיוס המוכר בקצרה בשםתַלְמַי. "הגאוגרפיה", שחובר סביב 150 לספירה, ברשימת ערי ארץ ישראל. אזכור זה מוכיח כי כבר זמן קצר לאחר המרד חזרה לוד למעמדה כטופרכיה. לעומת השיקום הפיזי המהיר, לא חזרה לוד למעמדה כמרכז הרוחני בארץ ישראל, והנהגת החכמים עברה לגליל.
בימי שלטון הקיסר הרומאיספטימיוס סוורוס, בשנת 199 לספירה, קיבלה לוד מעמד שלפוליס רומית ושמה שונה ל"דיוספוליס" ("עירו שלזאוס"), או בשמה המלא, כפי שמופיע על מטבעות לוד שנטבעו במהלך התקופה הסוורית: "לוקיה ספטימיה סוורה דיוספוליס" (אם כי ייתכן שהשם "דיוספוליס" נוצר בימי הקיסרהדריאנוס, שכינה עצמו "זאוס" החל משנת 129).[20] ככל הנראה התקיימה בלוד טביעת מטבעות עירונית, זכות השמורה לפוליס. על המטבעות שהוטבעו מופיעים בעיקר סממניםפגניים, דבר המלמד על התחזקות האוכלוסייה הלא יהודית בעיר. נראה שיסוד דיוספוליס היה בהקמת רובע חדש, כמקובל אצל הרומאים, שמבני פוליס חדשה נבנו ליד העיר הוותיקה. המבנים החדשים כללו, ככל הנראה, מקדש אלילי, בנייני מנהל ומבני מגורים. כמו כן נראה כי בתקופת האנרכיה של האימפריה הרומית נבנתה חומה סביב העיר לוד, ועדות לכך ניתן למצוא במטבעות העיר. בימימרד גאלוס הייתה לוד אחד ממוקדי המרד. העיר הועלתה באש ואלפיים יהודים נהרגו.
מתקופה זאת נותר בעירפסיפס גדול ומרשים, הנקראפסיפס לוד.
בתקופה הביזנטית הייתה לוד מרכז נוצרי חשוב. היא נודעה בזכות פעילותו של פטרוס וכמקום הולדתו שלגאורגיוס הקדוש. לכבודו הוקמהכנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון. היא מוזכרת בשלושת שמותיה (לוד לודיא ודיוספוליס) במפת מידבא. העיר ניחנה בעורף יישובי מפותח, שבו יישובים וחוות חקלאיים כגון חדידה (תל חדיד), בית עריף (דיר טריף),צריפין וג'ינדאס.[21]
בשנת636 לספירה, לאחרקרב הירמוך, כבשו המוסלמים את העיר מידי הביזנטים. חלוקת ארץ ישראל המערבית למחוזות לא השתנתה אף כי שמותיהם וערי הבירה שלהם שונו.פלשתינה הראשונה (פרימה), מחוז ביזנטי שכלל את דרום הארץ ואת מרכזה, הפכה לגֻ'נד פלסטין. בירת המחוז עברה מקיסריה אל לוד. כעבור מספר שנים עברה הבירה לעיר חדשה שהוקמה בסמוך -רמלה. הדבר היה בימי מושל ג'נד פלסטין סלימאן בן עבד אלמלכ, בימי שלטון אחיו הבכור, הח'ליף אל וליד ששלט מ-705 עד715. חלק מהעיר נהרס ותושביה עברו לרמלה. במאה העשירית שוקמה העיר.
בתקופה הצלבנית נקראה העיר "סן ז'ורז' דה לידה" והוקמה בה הבישופות הקתולית (לטינית) הראשונה בארץ. כנסיית גאורגיוס הקדוש הוקמה מחדש. העיר נשארה צלבנית עד 1260.
.jpg)
במאה ה-16 הייתה לוד עיירה בעלת מערך יישובי מפותח. בלוד התגוררו כ-500 חייבי מס, מוסלמים ונוצרים, והתקיים בה יריד מסחרי חשוב. הכנסות המיסים של לוד הוקדשו למוסד העימארה אל-עאמרה, מוסד הצדקה הגדול שהקימההורם סולטאן, אשתו המועדפת שלסולימאן הראשון בירושלים בתקופה העות'מאנית.[22] תעודת ההקדש העתיקה מוסרת כי הורם סולטאן הקדישה את "מהם [מהנכסים] מלוא הכפר הקרוי לוד הנמצא בנאחייתרמלה הכפופה לעזה המוגנת [...] בשיעור 2500דרהם."[23]
במאה ה-18 וה-19, הייתה לוד מרכזה של נפה רחבת-ידיים שהשתרעה מתחומי העירמודיעין-מכבים-רעות בדרום ועד העיראלעד בצפון, וממורדות הערים במזרח, דרךעמק לוד ועד לפאתייפו במערב. בשטח זה התגוררו אלפי תושבים בעשרים כפרים, ולרשותם עמדו מאות אלפי דונמים של אדמה פורייה.[24]
בשנת1834, במרד הפלאחים, פשטו אנשי הר שכם על לוד וצרו על רמלה ויפו. ב-1885 הגיעה ללוד קבוצת מתיישבים יהודים, עקב ביקורו בארץ ישראל שלזאב קלונימוס ויסוצקי שקרא להתיישבות יהודים בערים הערביות. התיישבות זאת נכשלה כעבור זמן קצר והמשפחות היהודיות עזבו את העיר. אמנם בכך לא תמו ניסיונות ההתיישבות. בשנת 1890 הגיע לא"י יהודי בשם מרדכי סלמון, הוא התיישב בלוד והפך לבעלים של טחנת קמח בעיר. כעבור זמן לא רב מדווח עיתון האור שבלוד גרות שש משפחות יהודיות ובכל יום מתקיים מנין בבית סלמון. אמנם הצלחה זאת לא נמשכה זמן רב ובשנת 1898 מדווח א"מ לונץ שבלוד לא גרות כלל משפחות יהודיות.[25] בפרעות תרפ"א נמלטו היהודים מהעיר ושבו אליה רק לאחר שנכבשה בידיצה"ל במהלך מלחמת העצמאות.
ב-1872 נבנתה כנסייה חדשה עלחורבותיה של כנסיית גאורגיוס הקדוש 'קוטל הדרקון' בעזרת שתי משפחות מהעיר, אל-מונייר ואל-חבש. שינוי משמעותי בעיר חל עם בנייתה שלמסילת הרכבת יפו–ירושלים שקישרה בין יפו לירושלים והקמתה שלתחנת הרכבת לוד שנחנכה בספטמבר1892.
הבריטים שכבשו את ארץ ישראל ב-1917 הפכו את לוד לעיר מחוז ולמרכז התחבורה הארצי בעזרת שדרוג תחנת הרכבת ובנייתשכונה לעובדיה, בניית מחנות הצבא הראשיים בקרבתה, ובניית שדה התעופה הבינלאומי. השגשוג התאפשר גם בזכות טיב האדמות החקלאיות מסביב לה. בתקופתהמנדט הבריטי נזנחה העיר העתיקה לטובת שכונות חדשות מחוץ לה.
ב-1920 היה מרבית השטח הבנוי בשכונה המזרחית של העיר שהייתה מוקפת בשטח חקלאי. הבנייה הייתה צפופה ומרבית הבתים היו בני קומה אחת או שתיים מוקפים בפטיו בדומה לערים ערביות אחרות.[26] עם זאת, תצלומי אוויר מגלים התחלת התפשטות עירונית מערבה ודרומה כבר ב-1918. גם בשכונות אלו הייתה הבניה נמוכה אך הרחובות רחבים יותר והבתים הוקפו בחומות ובגנים פרטיים. רוב אוכלוסיית רבעים אלו הייתה נוצרית.
ב-1922 נמנו בלוד 8,103 תושבים והאוכלוסייה צמחה ל-16,780 ב-1944.[26] בתקופת המנדט נבנתה שכונת מגורים לעובדי הרכבת בקרבת צומת המסילות כ-2 ק"מ דרומית-מערבית למרכז העיר העתיקה ומעבר למסילות. באזור זה השתכנו משפחות עובדי הרכבת הבריטיות, תחילה במחנה ובתחילת שנות ה-40 במבני אבן בתכנון האופייני לסגנון הקולוניאלי כ"עיר גנים".
בעקבות נזקירעידת האדמה בשנת 1927 וצמיחת האוכלוסייה שהגיעה ב-1931 ל-11,250 נפשות יזמו שלטונות המנדט תכנון מחודש לעיר.[27] המתכנן,קליפורד הולידיי, ביצע גם תכנון עירוני עבור טבריה, יפו, רמלה ונתניה. הולידיי תכנן את צמיחת העיר בעיקר בשכונות הצפוניות והדרומיות בסגנון מערבי כששטחי המסחר פונים לדרכים הראשיות ובניינים ציבוריים כבתי ספר בקצה השכונה הדרומית. כמו כן התבצע פיתוח ניכר של מערכת הכבישים בעיר.
ב־1947 הוחלט בתוכנית החלוקה של האו"ם שלוד תסופח למדינה הערבית, יחד עם נמל התעופה הבינלאומי וצומת הרכבות הראשי הסמוכים לה, כיוון שבתקופה ההיא לא היו יישובים יהודיים בסביבת לוד, פרט לכפר הנוער בן שמן. בנוסף, הכללת נמל התעופה וצומת הרכבות בשטח המדינה הערבית באה כפיצוי על סיפוחנמל חיפה למדינה העברית, והפיכת יפו על נמלה למובלעת.
_%25D7%259C%25D7%25A4%25D7%25A0%25D7%2599_%25D7%2594%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%25A6%25D7%2594_%25D7%259C%25D7%259C%25D7%2595%25D7%2593.jpg)
בחודשים הראשונים שלמלחמת העצמאות הייתה לוד מרוחקת ומנותקת ממוקדי העימות (ניתן להשוות זאת למעורבותה שלרמלה שכנתה). נראה שהפיקוד המקומי של העיר ביקש לבודד ככל הניתן את העיר מלחימה. לדוגמה, הודעה של מפקד אזור לוד ממרץ 1948 אסרה פתיחה באש על שיירות (לבן שמן הנצורה בעיקר) ללא רשות, וכן על פגיעה במסילות הברזל.[28]
עם פרוץ קרבות, שימש אזור לוד כשטח התארגנות ובסיס יציאה ליחידות בפיקודו שלחסן סלאמה. סלאמה קיבל מינוי מצבא ההצלה על אזור שפלת לוד. לעומתו, המפקד הצבאי של לוד, שחאדה חסונה, היה לוחמני הרבה פחות, וביקש לשמור על יחסי שכנות טובים עם יהודי בן שמן.
באפריל 1948 הגיעו ללוד אלפי פליטים מיפו וסביבתה, והקימו מחנות ארעיים בחצרות הבתים ומחוץ לעיר. הגעתם גרמה לירידה במורל של האוכלוסייה המקומית ולתפוצה של מחלות.[29]
ב־1948, כחלק ממבצע דני, הגיעהחטיבת יפתח (בפיקודו שלמולה כהן) אלכפר הנוערבן שמן הנצור, תוך כיבושדאניאל וג'ימזו. בבוקרו של 11 ביולי, יצאו שתי פלוגות מהגדוד השלישי של החטיבה מכפר דניאל אל עבר לוד. הפעולה הוגדרה על ידייגאל אלון כפטרול אלים[30] ואושרה ככל הנראה על סמך הנחת המודיעין כי לוד ורמלה הופקרו על ידיהלגיון הירדני, וגם מניסיונו של הגדוד בלחימה בשטח בנוי[31][22]. בנוסף, הניחו כי לוד אינה מבוצרת מכיוון מזרח, כיוון שמאזור זה לא ציפו תושבי העיר להתקפה. שתי הפלוגות נתקלו בהתנגדות חזקה, ונלחמו במשך מספר שעות בפאתיה המזרחיים של העיר, מחוץ למערך העמדות העיקרי.
לאחר שמולה כהן ויגאל ידין נוכחו לדעת כי יש חשש ששתי הפלוגות יכותרו, פנו לגדוד הטנקים מספר 82 שלחטיבה 8 לבקשת סיוע. בשל תקלה במכשירי הקשר, שמע את הבקשה מפקד גדוד 89 (מחטיבה 8),משה דיין, והחליט על דעת עצמו[32] לצאת לכיוון לוד. גדוד הקומנדו (ג'יפים משוריינים בלוחות פלדה) של משה דיין החל לעשות את דרכו מדיר טאריף, אל עבר לוד. בסביבות השעה 18:20 יצאה שיירה שכללה שריונית שלל (שכונתההנמר הנוראי) בראש, ואחריה שתי פלוגותזחל"מים וכעשריםג'יפים. תוכנית הפעולה של דיין הייתה להיכנס בבליץ[33] אל העיר תוך ירי כבד, ולזרוע בלבול והרס כדי להכניע את מגיני העיר. הטור של דיין נכנס בסערה אל לוד, הגיע עד פאתי רמלה, סב על עקביו ויצא מלוד כלעומת שבא. כל המבצע כולו ארך כ-47 דקות, אשר במהלכן אנשי חטיבת יפתח הצליחו להבקיע את דרכם אל מזרחה של לוד העתיקה.
לפני הלחימה, במהלכה ואחריה גורשו באיומים כמעט כל התושבים הערבים מהעיר, לפי פקודה שנתן קצין המבצעים של מבצע דני,יצחק רבין: "יש לסלק במהירות את התושבים מלוד מבלי הקפדה על מיון הגילים. יש לכוונם כלפי בית נבאללה".[34]בני מוריס כתב כי "ההתקפות על שתי הערים נועדו מלכתחילה לזרוע בהלה בקרב אזרחיהן ולגרום להם לנוס על נפשם, כאמצעי להחיש את המפלה הצבאית ואולי גם כמטרה בפני עצמה".[35] לעומתו,אלון קדיש ואברהם סלע סברו כי "כמקובל בפעולות צבאיות נגד יישובים ערביים, איפשר צה"ל ואף עודד בריחת תושבים בשלבי הכיתור והלחימה", אך לא הייתה מחשבה לגרש את כלל התושבים. רק לאחר תקריות הירי ב-12 ביולי "הוחלט במטה 'דני' שיש להפעיל לחץ על האוכלוסייה לעזוב".[36] גם לדעתיואב גלבר העדויות אינן מצביעות על מדיניות של גירוש מכוון.[37] על קביעתו של מוריס כתב מרדכי בר און כי "אין לה אחיזה בתיעוד ובעדויות שעליהן הוא עצמו מסתמך".[36] על פי הפלמ"ח, במהלך כיבוש לוד נהרגו שמונה לוחמים עבריים ו-250 ערבים, לוחמים ואזרחים.[38] על פי מקורות ערביים מספר ההרוגים נע בין 400 ל-1,700 בני-אדם.[38][39]
כ-564 תושבים בלבד נותרו בעיר החרבה, 332 תושביםמוסלמים ו-232 תושביםנוצרים[31]. רובם גרו בשכונת הרכבת (כעובדי רכבת חיוניים) ומיעוטם בלוד העתיקה (מקום שזכה לשם "הגטו" או "גטו לוד"; כיום רמת אשכול).בדצמבר 1948 הסירדוד בן-גוריון את האיסור על יישוב יהודים בלוד, ובסוף דצמבר או בתחילת ינואר 1949, החלו עולים חדשים להיכנס לעיר.[40]לאחר המלחמה עברו אליה יהודים מהמעברות הסמוכות (בעיקר מצריפין) והיא הוכרזה כעיר. במקביל התמידה "התגנבות יחידים" ערבית חזרה לעיר, וכן עברו או הועברו אליה ערבים מיישובים אחרים שהפכו ליישובים יהודים. בתקופה זו נעוץ גרעין הבעייתיות בעיר כ"מגנט" של אוכלוסייה חלשה. כאן הופיע העירוב האופייני לעיר שלערבים ויהודים מרקע סוציו-אקונומי נמוך.
במהלך השנים עלו טענות כימדינת ישראל התייחסה אל העיר העתיקה כאל מפגע שיש לחסלו,[41] ותרמה בכך לנתק ההיסטורי. ב-1955, בהתאם לתוכנית האב של האדריכל מיכאל בר,נהרסה העיר העתיקה עד היסוד. התושבים היהודים שוכנו בבתישיכון מודרניים בדרום העיר בשכונה בשם "נווה זית", בעוד הערבים שוכנו בשכונה חדשה בשם "נווה ירק" במזרח. ההפרדה המובנית הזו קיימת עד היום. מפעלים חדשים בעיר פתרו חלקית את בעיית האבטלה, והעיר צמחה ל־25,000 איש.
בשנות השישים חודשה תוכנית המתאר בהתאם לצמיחה המהירה. כקודמתה, התוכנית התעלמה כליל ממרכז העיר הישן ומהריכוזים הערביים.[דרוש מקור] התוכנית העתיקה את המע"ר לעיר החדשה, ומיקמה בתי שיכון על חורבות העיר העתיקה.[דרוש מקור]
בתחילתמלחמת ששת הימים, לפני כניסת צה"ל לשומרון, הופגזה לוד בירי תותחים מקלקיליה.[42]
באמצעשנות השמונים, ידעה העיר שקט יחסי ביחסים בין העדות השונות. בתקופה זו נפתחו בתי ספר חדישים, התפתחאזור תעשייה, וכן הוקמומרכזי קניות ובתי קולנוע. במהלךשנות ה-90 התחזקה מגמת העזיבה של יהודים מבוססים, למרות ההתייצבות ביחסי העדות. היהודים החלו לחשוש פן יהפכו למיעוט, והדבר מהווה עד היום מוקד מתיחות בין אוכלוסיות העיר.
החל משנות ה-90 מתקיימת עזיבת תושבים מבוססים ליישובים הסמוכיםמודיעין ושוהם. דלדול מקורות ההכנסה החל להעיק על קופת העירייה בתקופה זו, ולעיר מונתהועדה קרואה מספר פעמים. לאחר הדחתו של ראש העירייה בני רגב ב-2007, מונהאילן הררי, שהיהקצין חינוך ראשי, לעמוד בראש הוועדה הממונה (שלמעשה מתפקדת כמועצת העירייה). ב-16 ביולי2009 התפטר הררי.[43] כעבור שבוע חזר בו הררי מהתפטרותו.[44] הוא שימש בתפקיד עד פברואר 2011, אז הוחלף בראשות הוועדה הקרואה על ידימאיר ניצן.
באוקטובר 2013, אחרי עשר שנים בהן לא יצאו תושבי לוד לקלפיות, ניצחיאיר רביבו, ששימש כמנכ"ל העירייה תחת מאיר ניצן, אתיורם מרציאנו בהפרש ניכר ונבחר לראשות העיר.
באוקטובר 2018, זכה רביבו שוב בבחירות המקומיות ברוב גדול, מולו התמודדו משה בונפיל ופכרידין שראיעה.
ב-2019–2020 אושרו והתחילו להבנות שניפרברי מגורים חדשים בלוד. שכונתגני איילון (סמוך לשכונה גני יער, על קרקעות יישובאחיסמך שסופחו ללוד) ושכונת נופי בן שמן (על קרקעות יישובבן שמן שסופחו ללוד). שתי השכונות נמצאות באזור היציאה מהעיר, בצד המזרחי שלכביש 40. כמו כן, על קרקעות יישובניר צבי שסופחו ללוד, בצמוד לצד המערבי של שכונת גני אביב, לאורךכביש 200 העתידי, אושרה והתחילה להבנות שכונה נוספת "קדמת ניר צבי".
מבנה העירייה הישן הוחלף במבנה חדש באזור העיר העתיקה. בצמוד לתחנת הרכבת לוד הוקמההתחנה המרכזית של לוד וכמו כן נבנה באזור בנין משרדים הכולל את מנהלת רכבת ישראל, וכן אזור של מסעדות וחנויות שעומדים להיפתח במתחם.
ב-12 במאי2021 הוכרז בעיראירוע חירום אזרחי, שכללעוצר לילי, בעקבותהמהומות בלוד שכללו עימותים אלימים בין תושבים ערבים ליהודים שבהם נרצח תושב יהודי שמכוניתו הותקפה באבנים ותושב ערבי שנורה למוות[45] במהלך השתתפותו בהתפרעות. מהומות אלה התקיימו כחלק ממה שנודע כמהומות בישראל.
לפי נתוניהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף ספטמבר2025 (אומדן), מתגוררים בלוד 95,966 תושבים, מתוכם 92,574תושבי ישראל (מקום 20 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). שינוי בגודל האוכלוסייה +5.7% בשנה. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנתה'תשפ"ב (2021-2022) היה 68.3%.השכר החודשי הממוצע שלשכיר במשך שנת2021 היה 8,777 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[46]
להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:
לוד היא עיר מעורבת בה גרים יהודים, מוסלמים ונוצרים.בסוף שנת 2006 מנתה אוכלוסיית העיר כ-66,800 נפשות ונחלקה לקבוצות האתניות הבאות:
אחוז הערבים בה היה 19.7% בשנת 2001 ו-22.0% בסוף שנת 2004.[47] ההפרדה האתנית הטבעית האופיינית לערים מעורבות אינה כה חזקה בלוד וקו התפר בין השכונות הערביות ליהודיות כולל אזורים מעורבים רבים. עזיבת תושבים יהודים יצרה היצע נרחב של דירות בשכונות היהודיות הוותיקות, מצוקת הדיור בשכונות הערביות יצרה ביקוש רב לדירות אלה, והכלכלה ניצחה את הסגרגציה. עם זאת, שכונות מעורבות אלה הן לא אחת מקור לאלימות ולביטוייגזענות.
כ־33% מקרב אוכלוסיית העיר הם עולים חדשים, רובם מארצות חבר העמים ומקצתם מאתיופיה.
36.6%מכלל האוכלוסייה הם ילדים עד גיל-18, 12.4% בגיל 65 ומעלה. מקרב העולים,11,860 הם יוצאי חבר העמים, 2,680 יוצאי אתיופיה, 10,380 מארצות אחרות.מס' הנפשות הממוצע למשק בית עומד על 4.3 (במגזר הערבי 7.1), כ־90% מקרב בני הנוער מתגייסים לצה"ל.
ניתן לחלק את השכונות בלוד לשלוש קבוצות: השכונות הערביות (שכונת הרכבת ופרדס שניר) המופרדות גאוגרפית על ידי מסילת הרכבת,[48] השכונות היהודיות החדשות שנבנו לכיווןרמלה, ושכונות "גני אביב", "גני יער" ו"גני איילון" המנותקות גאוגרפית מהעיר. אזור מרכז העיר, שהיה בעבר ערבי כולו, הפך ליהודי כולו בשנות ה-50, אם כי כיום מסתמנת חזרה איטית של האוכלוסייה הערבית לאזור זה.
נכון לסוף שנת 2004, התגוררו בלוד 14,661 תושבים ערבים, כ-22.0% מאוכלוסיית העיר. גידול מסוף שנות ה-80, אז היוו התושבים הערבים 12% בלבד מאוכלוסיית העיר. רוב התושבים הערבים גרים בשלוששכונות מצוקה, אם כי חלקם עבר עם הזמן לשכונות היהודיות, שהפכו לשכונות מעורבות. האוכלוסייה הערבית בלוד נמצאת ביחסים מתוחים בינה לבין עצמה ועם היהודים בעיר, עםמשתפי פעולה שיושבו בעיר במהלך שנותהאינתיפאדה, ועם רשויות החוק והעירייה בשל בעיית פשיעה, בעיית סמים ובנייה בלתי חוקית שנפוצה באוכלוסייה הערבית בעיר.
את האוכלוסייה הערבית ניתן לחלק לארבע קבוצות עיקריות:
הקבוצות הראשונה והשנייה, המכנות את עצמן "לודאים" הן מקרב ערביי לוד שנשארו בעיר מלפני תש"ח.
הקבוצה הראשונה, המונה כיום כאלף איש היא ערביי לוד הנוצרים. בהתחשב בעובדה שבשנת 1922 התגוררו בעיר 920 נוצרים ניתן לומר שלא חל גידול בקבוצת אוכלוסייה זו.
הקבוצה השנייה, המונה כ-6,000 איש היא ערביי לוד המוסלמים.
שתי הקבוצות הללו, המהוות מיעוט בקרב האוכלוסייה הערבית בעיר, נמצאות במעמד סוציואקונומי גבוה יחסית לשאר האוכלוסייה הערבית, ומתגוררות בעיקר בשכונות המזוהות כיהודיות. ילדי הקבוצות הללו אינם לומדים במסגרות החינוך הערבי בעיר, אלא בבתי ספר פרטיים ברמלה וביפו או בבתי הספר היהודיים שבעיר.
הקבוצה השלישית כוללת את האוכלוסייה הבדואית בעיר, שהחלה להגיע מסוף שנות השבעים, בעקבותהסכמי קמפ דייוויד[דרושה הבהרה]. ככל הנראה זו הקבוצה הגדולה ביותר בקרב ערביי לוד. הבדואים מתגוררים בעיקר בשכונת הרכבת ובפרדס שניר - שתי שכונות המתאפיינות בבנייה הבלתי חוקית הנרחבת הממלאת אותן.
הקבוצה הרביעית כוללת את אוכלוסיית המשת"פים שהגיעה לעיר החל מתחילת שנות התשעים. במהלך שנות האינתיפאדה הארוכות נוספו ללוד הערבית כמה מאות משפחות של משתפי פעולה, אשר התקשו להתאקלם חברתית הן בין היהודים והן בין הערבים. בשל חוסר לכידותה של האוכלוסייה הערבית בלוד יחסית לאוכלוסיות ערביות אחרות בישראל, ההתנגדות לקליטת המשת"פים בלוד הייתה עזה פחות מבמקומות אחרים בארץ. משתפי הפעולה יושבו בשכונת אל-ורדה, שנמצאת בתוך שכונת הרכבת, שם הם מוקפים בגדרות תיל ואמצעיאבטחה מחשש להתנכלות, ורק לאחרונה החלו להיטמע מעט בשכונות הערביות האחרות. כיום, המשת"פים מתגוררים גם באזור רמת אשכול ונווה שרת.
בתקשורת הכתובה המקומית מועלות מדי פעם טענות כי משתפי הפעולה נהנים לכאורה מחסינות בפני החוק, כגמול על שירותם, והמשטרה מתעלמת מפעילויות בלתי חוקיות שנטען בתקשורת כי הם מבצעים.
בין הקבוצות הללו שוררת מתיחות ואף יחסי איבה - הן אינן באות בקשרי חיתון זו עם זו, וערביי לוד הוותיקים (בני הקבוצה הראשונה והשנייה) נוטים להאשים את הבדואים והמשת"פים במצבה הקשה של העיר. כאמור, ילדי הלודאים הוותיקים אינם לומדים יחד עם ילדי הבדואים והמשת"פים.
15 אלףעולים חדשים מברית המועצות לשעבר נקלטו בלוד בשנות התשעים, והם מהווים כיום כ-23% מתושבי העיר.[דרוש מקור]
ערך מורחב –קהילת הסטודנטים בלודלאחרהמחאה החברתית בקיץ 2011 הוקמה בעירקהילת הסטודנטים של התאחדות הסטודנטים בישראל, הכוללת כ-250 סטודנטים מלמעלה מ-23 מוסדות לימוד במרכז הארץ. הסטודנטים פועלים בעיר בתחומי התרבות, החינוך הבלתי פורמלי וההעצמה האזרחית בשיתוף פעולה עם עיריית לוד.
.jpg)
לצד האזכורים של לוד במקרא, בתורה שבעל פה ובמסורת היהודית (כמפורט בפסקת ההיסטוריה), מוזכרת העיר גם בנצרות ובאסלאם.
לוד מוזכרת (בשמה היווני) בברית החדשה בספרמעשי השליחים (פרק 9, פסוקים 32-38) בתור האתר שבו ריפאפטרוס הקדוש את איניאס, שהיה נכה במשך 8 שנים.[49]
על פי האסלאם, לעיר לוד יהיה תפקיד חשוב באחרית הימים בתור האתר שבועיסא (שמו שלישו באסלאם) יביס את הדג'אל, משיח השקר, כהכנה לקראת בוא המהדי (המשיח).[50][51]
העיר לוד משופעת בכ-70בתי כנסת, רובם קטנים ומשרתים את האוכלוסייה המזרחית. בשכונת נווה זית שבמרכז העיר קיימתתופעה ייחודית של שורה רציפה של כעשרה בתי כנסת המיועדים ליוצאי עדות שונות והשוכנים זה צמוד לזה. במקום הוקם פארק מפואר ובכוונת העירייה להפוך את המקום למוקד תיירותי הממחיש את סיפורם של קהילות ישראל השונות.בשל תופעת החזרה בתשובה, שהתעצמה בעשור האחרון, נפתחים מוסדות דת רבים במבנים ישנים ובדירות. מורגשת בעיר פעילות רבה שלמפלגת ש"ס. בעיר נרשמו תקריות בין על רקע לבוש לא צנוע או מכירת מזון לאכשר.
מנגד, גורמים דתיים אחרים בעיר טוענים לקיפוח.יוצאי אתיופיה חנכו בית כנסת ראשון לעדתם לאחר מאבק בן עשר שנים. המוסלמים מנהלים מאבק עיקש לבנייתמסגד גדול בפרדס שניר.
קהילתחב"ד הגיעה לעיר כבר בשנת 1949, בהוראתו של האדמו"ר הקודם שלחסידות חב"ד ליובאוויטש, רבייוסף יצחק שניאורסון. (הוא בעצמו ביקר בעיר בשנת 1929, בשעה שהרכבת בה נסע לירושלים עצרה במקום, וקיבל בה יהודים שבאו להתברך מיישובים סמוכים כמו רחובות ונס ציונה שהיו אז יישובים צעירים) הקהילה מונה כיום יותר מ-800 משפחות המתגוררות ב"שיכון חב"ד" ולאור הגידול בקהילת חב"ד ומחוסר דיור בשכונה, חלקם עברו להתגורר בסמיכות ל"שיכון חב"ד" בשכונת נווה אורנים וברחובות הסמוכים, רמז פנקס ויוספטל. בסמיכות לשכונה נמצאת גםישיבת תומכי תמימים ה'ישיבה קטנה' הגדולה ביותר של חב"ד בעולם.
לקהילת חב"ד יש בשכונה מוסדות חינוך לכל הגילאים החל ממעונות, גנים,תלמוד תורה, ישיבה קטנה. בית ספר יסודי ותיכון לבנות. רב הקהילה הוא הרב ברוך בועז יורקוביץ. בשכונה חיים זה לצד זה יהודיםאשכנזים, יהודים ספרדים, יהודים תימנים, יהודיםגרוזינים ויהודים בוכרים. בית הכנסת הגדול הנמצא במרכז השכונה משמש מדי יום יותר מאלף מתפללים שמגיעים מרחבי העיר לוד ורמלה. כמו כן בשכונה ישנם עוד ארבעה בתי כנסת.
בפברואר2019 אוכלסו הבניינים הראשונים בפרויקט מגורים "שער העיר - לוד"[52] שמהווה הרחבה לשכונת חב"ד, אך רק חלק מתושבי השכונה משתייכים לחסידות חב"ד.
בשנתתשנ"ו (1996) הוקם בעירגרעין תורני בשם "אלישיב",[53] הנחשב כיום לאחד הגדולים, הוותיקים והמצליחים בארץ. הגרעין מפעילישיבה תיכונית,אולפנה לבנות,[54] מדרשה ללימודייהדות המופעלת על ידי בנותשירות לאומי, בתי ספר יסודיים, מעונות לפעוטות וגני ילדים. עוד יסד הגרעין בעיר אתהמכינה הקדם-צבאית "מעוז", שראשיה הם הרב עוזיאל חובב והרב דודי אברמוביץ', בה מושם דגש על נתינה חברתית בעיר לוד. רב הגרעין מאז 2008 הוא הרב ישראל סמט.הגרעין הקים שכונה בצפון העיר בשם "רמת אלישיב", וכמו כן תושביהם של שכונות דתיות נוספות כמו "נוף נריה" ו"רמת החשמונאים" מזוהות עם הגרעין. קהילת הגרעין גדלה עם השנים בקצב מהיר במיוחד: בעוד בשנת2010 מנה הגרעין כ-250 משפחות,[55] בשנת2013 הגיע מספר המשפחות בגרעין לכ-500 ובשנת 2018 מספר המשפחות המזוהות עם הגרעין היה מעל לאלף. במסגרת הגרעין פועל מרכז סיור ולימוד "בשבילוד" העוסק בטיפוח המחקר ההיסטורי והתיירות בעיר, בדגש על ההיסטוריה היהודית והציונית שלה.[56]בשנת2009 הקים הגרעין סניף "בני עקיבא", המונה כ-300 חניכים.יותר מאוחר בשנתתשע"ו (2016) הקים הגרעין שני סניפי "אריאל" בנים ובנות שמונים כיום יחד כ-400 חניכים, סניף בנים המכונה "סיירת אריאלוד" הוא אחד הסניפים הגדולים שלתנועת אריאל.בעיר קיימים ארבעה סניפיבני עקיבא נוספים: סניף לוד נצח, שהוקם בשנת 2001, הסניף מונה כ-300 חניכים, סניף לוד מרכז, המונה כ-250 חניכים, סניף לוד איתן המונה כ-550 חניכים, וסניף לוד גני אביב, המונה כ-50 חניכים. לוד הפכה לעיר עם מספר החניכים הגדול ביותר תחת מחוז יהודה של התנועה.
World Monuments Fund,מלכ"ר שמושבו בניו יורק, כלל את העיר העתיקה של לוד ברשימת ה-2010 Watch. מדובר ברשימה המתפרסמת כל שנתיים, והכוללת אתרי מורשת מרחבי העולם הדורשים הגנה ושימור.[57]
פארק השלום זהו מרחב בו פועלים זה בצד זה בית כנסת, כנסייה ומסגד:[59][58]
בפארק השלום ממוקם פסל השלום. את הפסל יצר הצייר והפסליגאל תומרקין. הפסל נחנך בשלהי שנות השבעים לרגל חתימתהסכם השלום בין ישראל למצרים. הפסל עשוי מחלקיטנקיםונשק ש"כותתו לאתים" ומעוצב במתכונת שלמקדש עתיק. הפסל הוצב במרכז המתחם ונועד לסמל את האחווה והידידות בין העמים והדתות השונות.[58][59]
סביל (שוקת בשפה הערבית, "רהט" בלשון המקרא) זהו מתקן מים ציבורי בצורתשוקת, חלק ממערך שירות עבורעולי רגל. בתחומי העיר לוד נמצאו סך הכל שבעה סבילים. שניים נבנו על ידי שליטים: "ביר א-זיבאק", וסביל בחאן חילו. וחמישה נבנו על ידי גורמים פרטיים: סביל אבו קישק, סביל מסגד דגמש, סביל סובייח, סביל עדסי וסביל איבן אוף.[61]
אזור התעשייה הצפוני של לוד, המשתרע על שטח של כ-500דונם, נחשב לאחד מאזורי התעשייה החשובים באזור המרכז, וזאת בזכות קרבתו לנמל התעופה בן-גוריון. רבים מהמפעלים באזור התעשייה הם מתחום הלוגיסטיקה. אזור התעשייה נהנה מקרבה לצירי תחבורה מרכזיים, סמוך לתוואי כביש חוצה ישראל, בצומת הרכבות המרכזי של המדינה.
מפעלים חשובים נוספים בעיר הם חברת ציוד התקשורת "טלרד", מפעל הקרטון "קרגל", "קפה-קו" - חברת-בת של עלית (כיום חלק משטראוס גרופ) לייצורקפה, "קשב" - מרכז המחשבים שלבנק לאומי.
בעיר לוד פועלות מספר תנועות נוער. ביניהן:הצופים,בני עקיבא,עזרא,אריאל,כנפיים של קרמבו, והנוער העובד והלומד.
קיימים גם ארגוני נוער שונים - ביניהם:חוגי סיירות של קק"ל
חלק ניכר מהתושבים הערבים בלוד חיים עלקרקע חקלאית הרשומה על שמם בטאבו, אך לא הופשרה לשימוש כקרקע למגורים. אחרים הגרים בבתים שנבנו בבנייה בלתי חוקית על אדמות מדינה.[62] לעירייה אין יכולת כלכלית להתמודד עם בעיית הבנייה הבלתי חוקית, כיוון שפעולות הריסה של בתים שנבנו בבנייה בלתי חוקית הן פעולות יקרות, והעירייה נתונה במצוקה כלכלית. בנוסף, הריסת בנייה בלתי חוקית בלוד היא בעייתית כיוון שפעולות ההריסה חייבות להיות מלוות באבטחה כבדה על הקבלנים המבצעים את ההריסה. הבטחות רבות מצד הממשלה לפיהן לוד תקבל סיוע נרחב על מנת להתמודד עם הבנייה הבלתי חוקית, העלו חרס וסיוע מעולם לא הגיע לידי העיר. כדי להימנע מהתמודדות עם בעיות האבטחה והבעיות הכלכליות של ההריסה, החליטה עיריית לוד להפשיר ולהכיר בבנייה בלתי חוקית בעיר (תוכנית ל"ד).[63] פתרון נוסף להתמודדות עם בעיית הבנייה הבלתי חוקית בעיר היה הקמת שכונה ערבית חדשה, "נווה שלום" על ידימשרד השיכון. המבקרים מקרב הציבור הערבי טוענים כי השכונה נבנתה ללא שיתוף הציבור ובבנייה שבלונית ולא איכותית שאינה מתאימה לצרכים של המשפחות הערביות (משפחות מרובות ילדים, מגורים בחמולות וכו'), וכי השכונה היא מס שפתיים בידי הרשויות כנגד טענות הקיפוח של הערבים. בעיות של בנייה בלתי חוקית במגזר הערבי קיימות גם בעיר השכנהרמלה.
בעקבות הריסת מבנה בלתי חוקי ב-22 בנובמבר 2018 יצאו מאות תושבים מהמגזר הערבי בלוד להפגנות וחסימת צירים במשך שלושה ימים.[64]
גם בשנת 2020 נהרסו מבנים בלתי חוקיים, דבר שגרם למחאה של התושבים הערביים, שהבעירו מספר כלי רכב בשכונות גני אביב ונווה נוף בעיר.
ערך מורחב –המהומות בלוד
| שם | תחילת כהונה | סיום כהונה | הערות |
|---|---|---|---|
| פסח לב | 5 במאי1949 | 1959 | מונה על ידימשרד הפנים |
| אלכסנדר קמיל | 1959 | 1964 | |
| שרגא שוולבה | פברואר 1964 | נובמבר1965 | |
| צבי איצקוביץ | נובמבר 1965 | 1978 | |
| משה אפרת | 1978 | 1983 | |
| מקסים לוי | 1983 | 1996 | עם היבחרו לכנסת פרש מראשות העיר. |
| בני רגב | 1996 | 1998 | בעקבות פרישת מקסים לוי נבחר רגב לתפקיר ראש העיר על ידי מועצת העיר. לפני כן שימש כממלא מקום ראש העיר. |
| פנחס עידן | 1998 | 2000 | זכה בבחירות ולאחר שנה בתפקיד פנה לשר הפנים וביקש למנות ועדה קרואה לעיר. לאחר שפרש מכהונתו שב לתפקידו כיושב ראש ועד העובדים ברשות שדות התעופה. |
| אריה ביבי | 2000 | 2002 | יושב ראש הוועדה הקרואה. בשנת 2002 החליטשר הפניםאלי ישי, על עריכת בחירות לראשות העיר ולמועצה. |
| מקסים לוי | מאי 2002 | אוקטובר 2002 | זכה בבחירות ונפטר במהלך כהונתו. |
| בני רגב | נובמבר 2002 | 2007 | בעקבות פטירתו של לוי מונה רגב, שהיה ממלא מקומו, לראש העיר. רגב זכה בבחירות שנערכו באוקטובר 2003. ב- 2007 החליט שר הפנים,רוני בר-און לפטר את רגב מתפקידו, לפזר את המועצה ולמנות ועדה קרואה לניהול העיר למשך 4 שנים. בני רגב הורשע בלקיחתשוחד מן הקבלןדוד אפל. |
| אילן הררי | 2007 | 2011 | יושב ראש הוועדה הקרואה. |
| מאיר ניצן | פברואר 2011 | 2013 | יושב ראש הוועדה הקרואה. |
| יאיר רביבו | אוקטובר 2013 | מכהן | ראש העיר הנוכחי |
| |
| סמל העיר הרשמי | |
| פרטים | |
|---|---|
| המחזיק בסמל | עיריית לוד |
| התקנים | |
| מוטו | ושבו בנים לגבולם |
סמלה הרשמי של העיר והעירייה עוצב על ידיזאב פבזנר. הסמל מורכב ממגן מוטען בקשת אבן, המהווה מעין "שער פתוח לכל באיו", מאחוריו צללית של עץ המסמל את החורשות הנמצאות באזור העיר, ולמרגלותיו שדה חרוש, המסמל את סביבתה החקלאית. בשני צידי הסמל ענפים עם עלים ובתחתיתו פסוק מספר ירמיהו:
...וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם׃
משמעות הביטוי בסמל העיר היא כדי לסמל את חזרתם של היהודים מהגולה כעולים לארץ ישראל שהתיישבו בעיר.[65]
סמטרדיה,גאורגיהגורי,גאורגיה
פיאטרה ניאמץ,רומניה
ברדיצ'ב,אוקראינה
אווסה,אתיופיה (מ־2019)| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט:לוד |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף:לוד |
אתר האינטרנט הרשמי של לוד
שש שנים לשחרורה של לוד,יומני כרמל 1954
משה גלעד,לוד: אוצרות שכדאי להכיר, באתרהארץ, 23 באוגוסט 2023
לוד (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית יהושע בריינר, בר פלג, ג'קי חורי ואלמוג בן זכרי,צעיר ערבי נהרג ואחר נפצע בעימותים בלוד; שלושה תושבים יהודים נעצרו בחשד לרצח, באתרהארץ, 10 במאי 2021בר פלג,מת מפצעיו יגאל יהושע, תושב לוד שהותקף באבנים בידי ערבים בהתפרעות בעיר, באתרהארץ, 17 במאי 2021 | ||
|---|---|---|
| נפות | נפת השרון •נפת פתח תקווה •נפת רמלה •נפת רחובות | לחצו כדי להקטין חזרה  לחצו להגדלה  |
| ערים | אלעד •באר יעקב •גבעת שמואל •גני תקווה •הוד השרון •טייבה •טירה •יבנה •יהוד-מונוסון •כפר יונה •כפר סבא •כפר קאסם •לוד •מודיעין-מכבים-רעות •נס ציונה •נתניה •פתח תקווה •קלנסווה •ראש העין •ראשון לציון •רחובות •רמלה •רעננה | |
| מועצות מקומיות | אבן יהודה •אליכין •בית דגן •בני עי"ש •גדרה •ג'לג'וליה •גן יבנה •זמר •כוכב יאיר צור יגאל •כפר ברא •מזכרת בתיה •סביון •פרדסיה •קדימה-צורן •קריית עקרון •שוהם •תל מונד | |
| מועצות אזוריות | ברנר •גדרות •גזר •גן רווה •דרום השרון •חבל יבנה •חבל מודיעין •חוף השרון •לב השרון •נחל שורק •עמק חפר •שדות דן | |
| ועדי רובע עירוני | נוה מונוסון •מכבים-רעות | |
| ראשי עירייתלוד | |||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
.jpg) ירושלים  תל אביב-יפו | |||||||||
| 1 | ירושלים | ירושלים | 1,056,571 | 11 | בית שמש | ירושלים | 185,181 |  חיפה  פתח תקווה | |
| 2 | תל אביב-יפו | תל אביב | 495,338 | 12 | רמת גן | תל אביב | 170,683 | ||
| 3 | חיפה | חיפה | 293,895 | 13 | אשקלון | הדרום | 170,065 | ||
| 4 | פתח תקווה | המרכז | 269,599 | 14 | רחובות | המרכז | 154,400 | ||
| 5 | ראשון לציון | המרכז | 261,792 | 15 | בת ים | תל אביב | 129,278 | ||
| 6 | נתניה | המרכז | 237,121 | 16 | הרצליה | תל אביב | 110,756 | ||
| 7 | בני ברק | תל אביב | 234,575 | 17 | חדרה | חיפה | 107,516 | ||
| 8 | אשדוד | הדרום | 231,090 | 18 | מודיעין-מכבים-רעות | המרכז | 102,550 | ||
| 9 | באר שבע | הדרום | 221,007 | 19 | כפר סבא | המרכז | 99,588 | ||
| 10 | חולון | תל אביב | 191,048 | 20 | לוד | המרכז | 95,966 | ||
