לפנימלחמת האזרחים ב-2011, היא התאפיינה בכלכלה חזקה בזכות עתודות הנפט שלה, והייתה בין המדינות המובילות באפריקה במדדיתמ"ג והפיתוח האנושי. ב-2011 הודח ונרצחמועמר קדאפי, ששלט בלוב מאז 1969, על ידי מורדימועצת המעבר הלאומית, שזכתה להכרתהאומות המאוחדות. המדינה התמודדה עם מלחמות אזרחים ושלטונות מקבילים לאורך השנים, עד להסכם הפסקת אש באוקטובר 2020 וסיוםמלחמת האזרחים השנייה, והקמת ממשלת מעבר במרץ 2021.
בעקבותהמלחמה האיטלקית-עות'מאנית ב-1911–1912 עברה לוב לשלטוןאיטליה, וכ-150,000 איטלקים התיישבו, ועבדו במדינה. לוב הפכה לחלק מ"איטליה הגדולה", התרבות האיטלקית הושלטה בלוב בתחומי החינוך, תרבות, מסחר שפה וקולינריה.
לוב הכריזה על עצמאותה ב-24 בדצמבר1951 בתמיכת האו"ם, בעקבות תנאי של בעלות הברית להסכם שלום עם איטליה. לוב הוכרזה כממלכה חוקתית וסידי אידריס הוכרז כמלך לוב. ב-1959 נמצאנפט רב במדינה, והדבר הביא לשינוי במעמד הכלכלי והעניין הבינלאומי בה. ב-1 בספטמבר1969 ביצעה קבוצה קטנה של קציני צבא, בהנהגתו שלמועמר קדאפי, הפיכה נגד המלך אידריס, שהוגלה למצרים. המשטר החדש ביטל את המלוכה והכריז על הקמתה של "הרפובליקה הערבית הסוציאליסטית הלובית" שהייתה למעשהשלטון רודנות בראשות קדאפי.
ב-14 באפריל1986 הפציצה ארצות הברית את ארמונו של קדאפי בטריפולי כתגובה לחסות שנתנה לוב לפעולותטרור נגד אזרחים אמריקאים.האו"ם הטיל סנקציות נגד לוב ב-1992 בעקבותהפיגוע במטוס בלוקרבי. הסנקציות הוסרו ב-2003, לאחר שלוב קיבלה אחריות על הפיגוע והסכימה לפצות את משפחות הנרצחים וכן הסכימה לפרק אתתוכנית הגרעין שלה. ב-26 בפברואר2004 הסירה ארצות הברית את החרם שהטילה על לוב במשך 23 שנים, על אף שהגבלות רבות עדיין נותרו במקומן, כמו סנקציות כלכליות ואיסור טיסות מארצות הברית ללוב.
ב-15 בפברואר2011 החלוהפגנות ענק בלוב, ראשית בעירבנגאזי ולאחר מכן בערים נוספות, בעקבותהמהפכות במזרח התיכון, ובתגובה לאבטלה וחוסר הפיתוח במדינה וכן במטרה להדיח אתמועמר קדאפי מתפקידו. עימותים נרחבים התפתחו בין המפגינים לתומכי קדאפי, מאות אזרחים ואנשי כוחות הביטחון נהרגו. ההפגנות הובילו למלחמת אזרחים למעשה, שהביאה עימה פגיעה נרחבת באזרחים.החלטה 1973 שלמועצת הביטחון של האו"ם, מיום17 במרץ 2011, התירה למדינות החברות לנקוט "בכל אמצעי דרוש" כדי להבטיח את שלום האזרחים בלוב.מועצת הביטחון פירטה רשימה של פעולות שכוללות הקפאת נכסים ואמברגו על מכירתנשק, אך גם התירה שימוש בכוח הזרוע, אם נחוץ[6]. ב-19 במרץ, לאחר מתןאולטימטום יום קודם על ידינשיא ארצות הבריתברק אובמה, החלההתקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב (2011)[7]. ב-20 באוקטובר 2011, לאחר כחודש של לחימה, כבשו המורדים את המעוז האחרון של קדאפי ועיר הולדתו סירת, לאחר שכבשו את העיירה באני וואליד ב-17 באוקטובר. קדאפי נהרג בעת ניסיון הבריחה שלו מהעיר שבה הסתתר. לאחר מכן החלה מלחמת אזרחים בין הממשלה של לוב לבין מתנגדי קדאפי הקוראים לעצמם "כוחות השריון של לוב". למלחמת האזרחים גם הצטרף בני עם הטוארג.
אף על פי ששלטונו של קדאפי נתפס בעולם המערבי כדיקטטורי ורצחני ואף הוטלו עליו לא פעם עיצומים, נהנתה לוב בתקופתו מחוסן יחסי בזירה הבינלאומית. חוסן זה היה מבוסס על שני יסודות - הראשון, היותה של לוב ספקיתנפט מרכזית לעולם המערבי והשני, שליטת לוב במעבר פליטים מאפריקה דרכה אל האי האיטלקילמפדוזה הסמוך לחופיה. עובדה זו הניחה איום קבוע לפתחה שלאירופה בכלל ואיטליה בפרט, שאם רק היה קדאפי רוצה, היה יכול "להציף אותה בפליטים"[8].
מערכת הממשל של לוב בתקופת קדאפי הייתה יוצאת דופן. רשמית, קדאפי עצמו לא היה "נשיא" או "ראש הממשלה" של מדינתו, ובמקום זאת תיאר את עצמו כסוג של "מדריך" או "מנהיג" העוזר לעם הלובי בסוציאליזם - "מנהיג המהפכה מ-1 בספטמבר". לרבים הוא היה מוכר כ"קולונל קדאפי".
ללוב לא הייתהחוקה, וחוקי המדינה נבעו מחוקי האסלאם ו"הספר הירוק", המכיל את משנתו הפוליטית של קדאפי. הממשל היה קרוי "ג'מאהיריה", שינוי של המילה הערבית "ג'ומהוריה" (רפובליקה) המתורגמת בצורה רופפת כ"מדינת העם".
קדאפי הנהיג בלוב משטר המבוסס עלפולחן אישיות בסימן הסיסמה "אלוהים, מועמר (קדאפי) ולוב - זה הכל". חיי אזרחי המדינה וחינוכם היו מוכוונים באמצעותשטיפת מוח לאמונה אישית לאו דווקא באידאולוגיה של קדאפי אלא בו-עצמו ובנאומיו. רוב האזרחים, בעקבות חינוך ארוך שנים, אכן גילו אמונה וביטחון בדמותו של המנהיג[9].
לאחר נפילת משטרו של קדאפי הוקם שלטון זמני שלמועצת המעבר הלאומית הפועלת לאיחוד השבטים וניסיון לפייס את השבטים שנותרו נאמנים לדרכו שלמועמר קדאפי. ב-7 ביולי 2012 נערכו בלוב לראשונה בחירות דמוקרטיות לפרלמנט זמני שיחוקק לראשונה בהיסטוריה של לוב חוקה חדשה[10]. בבחירות זכתה התנועה הליברלית בראשותו שלמחמוד ג'יבריל וזכתה לרוב מוחץ[11]. באוגוסט 2012 נבחרמוחמד מגריף לנשיא לוב בהצבעה שנערכה בפרלמנט.
כלכלת לוב מבוססת בעיקרה על מספר תחומים:תעשייה,נפט וחקלאות. התעשייה בלוב נשענת בעיקר על תעשיות הטקסטיל, הביגוד והמזון. ישנה גם תעשייה מתפתחת של מפעליםפטרוכימיים.
חלקם היחסי של ענפי הכלכלה השונים בתוצר הלאומי הגולמי:
תעשיות הנפט - אזורה המדברי של לוב עתיר בעתודות נפט והיא ממוקמת בין חמש המדינות בעלות עתודות הנפט הגדולות בעולם. תעשיות הנפט מעסיקות בין 3–5 אחוזים מכוח העבודה במשק הלובי, אולם בחלק היחסי הקטן הזה, מפצה התוצר הלאומי הגולמי, שתעשיות הנפט בלוב מהוות כ-30% ממנו.
חקלאות - מיקומה הגאוגרפי של לוב, במרכז מדבר סהרה, מעיב על החקלאות ומקשה על הגידולים החקלאים באזור, לכן הוקם בלוב "הנהר המלאכותי העצום", מערכת השואבתמים פוסיליים בלב המדבר ומובילה אותם בצינורות אל אזורי החוף המיושבים. למרות זאת, עדיין נאלצת לוב לייבא מזון. החקלאות מהווה כ-5% מהתוצר הלאומי הגולמי של לוב, ומעסיקה כ-20% מכוח העבודה במשק הלובי.
תעשייה - מעסיקה כ-30% מכוח העבודה במשק ומהווה כ-20% מהתוצר הלאומי הגולמי.
הגוף הכלכלי המרכזי בלוב הואהבנק המרכזי של לוב, המרכז ומווסת את מרבית הפעילות הכלכלית במדינה.
לוב, המשתרעת על פני שטח של כ-1,759,000 קמ"ר, היא המדינה ה-17 בגודלה בעולם על פי שטח. לוב שוכנת ביןמצרים במזרח וביןתוניסיה ואלג'יריה במערב. בדרום מזרח היא גובלת בסודאן, בדרום בצ'אד ובדרום-מערב - בניז'ר. קו החוף של לוב עם הים התיכון נמתח על פני 1,770 ק"מ, ולוב היא אפוא המדינה האפריקנית בעלת קו החוף הארוך ביותר עם הים התיכון. החלק של הים התיכון שמצפון ללוב ושמדרום לכרתים נקרא לעיתיםהים הלובי. האקלים ברובו יבש ומדברי. עם זאת החלקים הצפוניים נהנים מאקלים ים תיכוני.
תמונת לווין של לוב
באביב ובסתיו נושבות בלוב רוחות חזקות עם אבק המגיעות ממדבר סהרה הנקראות "שירוקו" ובלוב מכונות קיבלי (בערבית: قبلي) הנמשכות בין יום לארבעה ימים. בלוב פזוריםנאות מדבר, שהחשובים שבהם הם ע'דאמס (غدامس) וכופרה (الكفرة).
בספטמבר 2023 פקדה את לובהסופה דניאל שגרמה לשיטפונות קשים שהובילו לנזקים כבדים והרוגים רבים.
ללוב, בניגוד לרוב המדינות האחרות, אין שר הגנה או שר ביטחון והרמטכ"ל כפוף ישירות למנהיג. תקציב הביטחון של לוב עמד ב-2005 על 3.9% מן התמ"ג (לשם השוואה תקציב הביטחון של ישראל באותה שנה עמד על 7.3% מהתמ"ג שלה)[15].
בעוד שעד להתפרקות ברית המועצות נתמך צבא לוב על ידיברית המועצות והיה צבא משוכלל ומתקדם טכנולוגית (צבא היבשה הוערך כעשירי בכוחו בעולם[16]), הרי שמאזשנות ה-90 התדרדר הצבא בעקבות התיישנות הציוד, הקושי בתחזוקת הכלים בהיעדר מומחים זרים, תקלות בשרשרת האספקה שהתגלו במיוחד בעת הלחימה בצ'אד וחוסר במערך הדרכה מודרני. עקב התקרבות קדאפי למערב בראשית שנות ה-2000, הוסרו מספר מגבלות שאפשרו לקדאפי לרענן את הציוד ולהכניס ייעוץ מומחים.
הפעילות המלחמתית העיקרית של צבא לוב בימי שלטון קדאפי הייתה מולצ'אד. עוד לפני שתפס קדאפי את השלטון פלשה לוב ב-1968 לצ'אד מתוך מגמה למנוע את התפשטות מלחמת האזרחים במדינה אל שטחי לוב ולהשיג שליטה על "הרצועה הכחולה", שטח עשיר במתכות ובאורניום סמוך לגבול. במהלך שנות שלטונו של קדאפי פלש צבא לוב לצ'אד ארבע פעמים: בשנים1978,1979,1980 –1981 וב"מלחמת הטויוטה" בשנים1983–1987. התערבות צבא לוב הוגבלה לסיוע אש בארטילריה ובמתן "מטרייה אווירית" לכוחות הקרקעיים של בעלות בריתה בצ'אד[17].
עיקר המוטיבציה של קדאפי לפתח את חיל הים שלו בשנות ה-70 נבעה מרצונו להבטיח את תביעתו לשליטה לובית בכל שטחמפרץ סידרה ולאכוף את "קו המוות", שהגדיר את גבול המפרץ כגבולהמים הטריטוריאליים.
אוכלוסיית לוב מנתה בשנת 2021 כ-6.7 מיליון תושבים. האוכלוסייה דלילה, ומתרכזת ברובה הגדול בערי החוף. שיעור האוכלוסייה העירונית עומד על 88%, הגבוה ביותר בצפון אפריקה[18].תוחלת החיים עומדת על כ-73.2 שנים בממוצע.שיעור הפריון עומד על 2.14 ילדים בממוצע לאישה.
עוד לפני איחודה ועצמאותה של לוב ב-1951, היו רוב תושביה ממוצא ערבי ובָּרבֶּרי. השבטים הברברים נטמעו בחברה הערבית במשך השנים ועם עצמאותה של לוב ואיחוד כל מחוזות לוב יחד, אוחדו השבטים הברברים עם מחוזות אלו באופן טבעי. לאחר עלייתמועמר קדאפי לשלטון, התחזקו השבטים בעיקר מאזור מוצאו.
עדויות היסטוריות להתיישבות היהודית בלוב קיימות כבר החל מהמאה ה-3 לפנה"ס.תלמי הראשון ששלט במצרים שלח לאזור לוחמים יהודים שיגנו על הגבול של ממלכתו.יוסף בן מתתיהו בן המאה הראשונה לספירה מצטט בחיבורו "נגד אפיון" מקורות לפיהם המלך תלמי העביר אל לוב יהודים לשמירה עלקירנה[19].
במאה ה-16 נכבשה לוב לסירוגין על ידיספרד,טורקיה ואחרות. לפי אחד מסיפורי העם, בשנת 1510 הוליך מלך ספרד את יהודי לוב לשבי לנאפולי שבאיטליה "ותִשאר העיר שוממה"[20]. לפי תיאור אחר, שמונה מאות משפחות מטריפולי התפזרו והרחיקו נדודים. הספרדים הקימו בטריפוליאינקוויזיציה שגרמה להתפרקות הקהילה היהודית בעיר. באותה תקופה מצא רבי שמעון לביא, שהיה בדרכו מספרד לארץ ישראל, יישוב יהודי בטריפולי, החסר במנהגים יהודיים. הוא החליט להישאר בקהילה והחל בלימוד התורה ומצוות ההלכה ליהודים, ויהודי לוב מייחסים לו את תקומתם הדתית.
במאה ה-18 החלה להתגבש ישות יהודית לובית נפרדת, שלא הייתה קשורה ליהדות תוניסיה. היהודים היו נאמנים לשלטונות, נהנו ממידה שלאוטונומיה קהילתית וסובלנות. האוכלוסייה שגשגה ונוספו קהילות יהודיות חדשות בעקבות הגירה יהודית מאיטליה ומתוניסיה.
ב-1835 נכבשה לוב מחדש על ידיהאימפריה העות'מאנית, תחת שלטון הפחות. שליטה זו שיפרה את מצב היהודים, אף שהם עדיין סבלו מהתנכלויות מצד המקומיים. בתקופה זו חיו היהודים בתנאים טובים יחסית, מצב שנשתמר גם לאחר כיבוש המדינה על ידיצבא איטליה בשנת1911.
בשנת1938, עם חקיקתחוקי הגזע באיטליה, החלו פגיעות ביהדות לוב. בזמןמלחמת העולם השנייה נערכו פרעות כנגד היהודים. בשנת1942 החליטו האיטלקים כי יהודי קירינאה יוגלו למחנה הריכוזג'אדו בהרי נפוסה(אנ'). עוד הוחלט כי הגברים בגיל העבודה יגויסו לעבודת כפייה. לפי אומדןיד ושם[21] נספו בשואה 712 יהודים מתוך אוכלוסייה של 30,000 יהודים.
בשנת1943 שוחררה לוב מהכיבוש האיטלקי-גרמני. בשנות השלטון הבריטי, משנת 1943 עד1952, ולאחר מכן בשנות העצמאות של לוב, סבלו היהודים מפרעות ופגיעה ברכושם. לאחר הקמת מדינת ישראל עלתה רוב קהילת לוב לארץ, אך חלק נכבד ממנה היגר לאיטליה. בשנת1969, לאחר עלייתו של הקולונלמועמר קדאפי לשלטון, עזבו כמעט אחרוני יהודי לוב את המדינה, למעט מספר קטן שממשיך לשמור על דתם ואינו מצהיר על כך בפומבי. במהלך שנותיו האחרונות בשלטון טען קדאפי כי הוא תומך בחזרתם של יהודי לוב למדינה.
.svg)
.svg)
![[1]](/mt/?noimg=&dark=on&url=http%3a%2f%2fwww1.yadvashem.org%2fIMAGE_TYPE%2f3407.jpg){kind=link}