עםחלוקת פולין הראשונה בשנת1772 הייתה לבוב העיר השנייה בחשיבותה במחוזגליציה שלהאימפריה האוסטרית. למרות תקופה של ניסיונותגרמניזציה מטעם השלטון ההבסבורגי, ברוב התקופה שרר באזור פלורליזם תרבותי ואתני, ובעיר הייתה פריחה של התרבויות הפולנית, האוקראינית והיהודית. הודות לחופש יחסי זה, הייתה לבוב מוקדה האינטלקטואלי שלהתנועה הלאומית האוקראינית.
ערבמלחמת העולם השנייה ישבו בלבוב כמאה ועשרה אלףיהודים, מתוך אוכלוסייה כוללת בעיר של שלוש-מאות וארבעים אלף אזרחים. עם פרוץ המלחמה, ב-17 בספטמבר 1939 עברה העיר לריבונות סובייטית, על פיהסכם ריבנטרופ–מולוטוב. לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות ביוני 1941 (מבצע ברברוסה) עברה לשלטון הנאצי.
העיר העתיקה של לבוב (באוקראינית: Старе Місто Львова) הוא המרכז ההיסטורי של העיר לבוב, ששטחו כ-1,214 דונם והוכר ב-1975 כאזורשימור היסטורי, אדריכלי, ממלכתי.
ככל הידוע, ראשוני המתיישבים היהודיים באו ללבוב בשנת 1256, והם הפכו לחלק חשוב של חיי התרבות בעיר, תוך שהם תורמים משמעותית למדע ולתרבות. מלבד היהודים הרבניים היו בעיר יהודיםקראים רבים, שהתיישבו בעיר מהמזרח והביזנטיון. לאחר שקז'ימייז' השלישי, מלך פולין, כבש את לבוב בשנת 1349, קיבלו האזרחים היהודים זכויות שוות לשאר אזרחי פולין.
לפני מלחמת העולם השנייה, חיה בעיר הקהילה היהודית הגדולה ביותר באזורגליציה, בעיר שבה התגוררו זה לצד זה גם פולנים ואוקראינים. בעיר חיו יהודים מכל הזרמים, פעלו בה שישהבתי כנסת, תיאטרון יהודי ואגודות ספורט יהודיות, והתרחשה בה פעילות תרבותית ענפה. בשנת1931 נספרו בעיר כמאה אלף יהודים - כשליש מסך כל התושבים.[2] ערבמלחמת העולם השנייה ישבו בלבוב כמאה ועשרה אלףיהודים, מתוך אוכלוסייה כוללת בעיר של שלוש-מאות וארבעים אלף אזרחים.
עםפלישת הגרמנים לברית המועצות ביוני1941 היה אזור העיר אחד מהראשונים שנכבשו על ידם. בעקבות הגליית אלפי יהודים מזרחה, כמו גם בריחה נרחבת מהעיר ערב הפלישה הגרמנית, נותרו בעיר כ-160 אלף יהודים כשנכבשה על ידי הנאצים.[2] עם הפלישה ברחו מלבוב כעשרת אלפים יהודים בעקבותהצבא הסובייטי אל תוככיברית המועצות. 6,000 יהודיםנרצחו כבר בימים הראשונים לכיבוש העיר על ידי נאצים ומשתפי פעולה בשניפוגרומים.
בנובמבר 1941 הוקם בעירגטו, שהיה מגדולי הגטאות שהוקמו בפולין בעתמלחמת העולם השנייה. הוא אכלס בשיאו 120,000 יהודים, ובעקבות רציחות וגירושים למחנות ההשמדה נותרו בו בסוף המלחמה לא יותר מ-823 איש, שהצליחו לשרוד במסתור.
בשנים 1970–1979 חיו בעיר כ-30,000 יהודים (2.7% מאוכלוסיית העיר), רובם הגדול יהודים סובייטים מחלקיאוקראינה המזרחית והמרכזית. מיעוט קטן מהם היו יהודים מהקהילה המקורית שהתקיימה עד השואה. בסוף המאה ה-20 הצטמקה האוכלוסייה היהודית באופן משמעותי כתוצאה מהגירה, כשכבר ב-1989 אוכלוסייה יהודית היוותה רק 1.6% מסך תושבי העיר. במידה מועטה גם בגלל התבוללות. מספר היהודים ב-2001 הוערך ב-5,400.[3] מספר ארגונים מוסיפים לפעול בעיר. כרב העיר מכהן מאז1993 הרב בולד,חסיד קרלין-סטולין.[4]
לבוב היא אחד ממרכזי ההשכלה הגדולים באוקראינה, ונמצאים בה מספר גדול למדי של מוסדות להשכלה גבוהה, בהםאוניברסיטת לבוב, האוניברסיטה הוותיקה ביותר הפועלת ברציפות באוקראינה, האוניברסיטה הפוליטכנית הלאומית של לבוב, ואוניברסיטת לבוב הלאומית הרפואית ע"ש דנילו האליצקי.
_16.jpg)
