ערך זה עוסק בעיר בירדן. אם התכוונתם למחוז, ראוכרכ (מחוז); אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראוכרכ (פירושונים). | |
| מצודת כרכ | |
| מדינה | ירדן ירדן |
|---|---|
| מחוז | מחוז כרכ |
| נפה | כרכ |
| ראש העיר | אבראהים אלכרכי[1] |
| תאריך ייסוד | 1140 |
| שטח | 3,495 קמ"ר |
| גובה | 930 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 21,678 (2003) |
| ‑ במטרופולין | 68,810 (2003) |
| קואורדינטות | 31°11′04″N35°42′18″E / 31.184444444444°N 35.705°E /31.184444444444; 35.705 |
| אזור זמן | UTC +2 |
| https://karak.gov.jo/ar/ | |
  | |
כַּרַכּ (ערביתالكرك) היא עיר בירדן השוכנת מזרחית לים המלח, ומשמשת כבירתנפת כרכ. אוכלוסיית העיר היא כ-20,000 תושבים. מקובל לזהותה עםקיר מואב, בירתה של ממלכתמואב הקדומה, הנקראת בתנ"ך גםקִיר חֲרָשֶׂת וקִיר חֶרֶשׂ. ליד מרכז העיר שוכנתמצודת כרכ הצלבנית.
לפי המקרא, קיר מואב נוסדה בתקופת התנחלות שבטי מואב במזרח ים המלח, ושימשה כבירת הממלכה המואבית החל מכיבוש צפון מואב על ידי סיחון ועד גלות מואב על ידיאשור, במשך רוב תקופת העצמאות המואבית.
בתנ"ך מוזכרת קיר מואב מספר פעמים: במצור על העיר במהלךמלחמת ישראל ויהודה במואב, שהסתיים בנסיגת הצרים בגלל "קצף" גדול על ישראל[2]; הריגתו שלרצין מלךארם והגליית עירודמשק לקיר על ידיתגלת פלאסר מלך אשור[דרוש מקור: לכך שקיר וקיר מואב זה אותו מקום][3]; ומספר נבואות על חורבנה הסופי של קיר מואב.
משא מואב שלישעיהו פותח במילים:
מַשָּׂא מוֹאָב, כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה, כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה.
ירמיהו מקונן על חורבן העיר:
עַל כֵּן עַל מוֹאָב אֲיֵלִיל וּלְמוֹאָב כֻּלֹּה אֶזְעָק, אֶל אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ יֶהְגֶּה.
המפורסם בין המלכים שישבו בעיר הואמישע, שכתב אתמצבת מישע, המתארת את ניצחונו על מלך ישראל.
הזיהוי של קיר מואב עם כרכ מסתמך עלתרגום יונתן בן עוזיאל שתרגם "כרכא דמואב", וההנחה הרווחת היא שמהשם הארמי התגלגל השם היווני חרכמובה (Χαρακμωβα) והשם ערבי כרכ[4]. יש החולקים על זיהוי זה, לאור שני אזכורים לעיר בנבואות ישעיהו וירמיהו הבאים בסמיכות לאזכור אזורים הקשורים בתעשיית יין, בעוד אין עדויות ארכאולוגיות לתעשייה כזאת באזור כרכ. כמו כן, בישעיהו מוזכרת קיר מואב לצד בסמוך לפסוק המזכיר את חשבון הצפונית[5][6].
לאחר הכיבוש האשורי נכבשה העיר על ידי האימפריותבבל,פרס, האימפריה המוקדונית שלאלכסנדר הגדול. בתקופה ההלניסטית הייתה העיר ידועה בשם חרקה. היישוב היהודי בעיר פרח במשך כל תקופה זו. האזור התחיל להיות מוקד לנדידת הנבטים מחצי האי ערב, והעיר עברה לשליטתם. הרומאים הגיעו אליה רק בשנת105. בתקופתהאימפריה הביזנטית נבנתה בעיר כנסייה, והיא הפכה לעירנוצרית ומרכז מחוזי.
בתקופת הצלבנים עלתה חשיבות העיר, והחל בשנת1142 בנהפולק מלך ירושלים אתמצודת כרכ,מבצר ליד העיר. המבצר עבר לידיו שלרנו משטיון, בזכות נישואיו ליורשת רוזנות עבר הירדן, אטיינט דה מיי. בשנות השמונים של המאה ה-12 ניסהצלאח א-דין מספר פעמים לכבוש את המבצר, ללא הצלחה. ניסיון אחד היה במהלך נישואיו של בנו החורג של רנו. הסולטאן כיבד את האירוע והמתין לסיום הטקס כדי להמשיך בהרעשת העיר[דרוש מקור]. המבצר נפל לידי המוסלמים לאחר נפילת הצבא הצלבני בקרב קרני חטין. בשנת1263 האזור נכבש על ידי הממלוכים, וב-1514 עבר לידי העות'מאנים.
בשנת 1812 דיווחיוהאן לודוויג בורקהרדט שבכרכ 550 משפחות, 400 מוסלמיות ו-150 נוצריות.ויליאם פרנסיס לינץ', שביקר בעיר בשנת 1848, דיווח על כ-300 משפחות, רובן נוצריות. בשנת 1880, בעקבות סכסוך בין הנוצרים למוסלמים בכרכ, עברו הנוצרים לחורבותמידבא והקימה שם את מאדבא המודרנית. בתחילת המאה ה-20 ניתנו הערכות שונות, שהגבוהה שבהם הייתה כ-10,000 נפש, לגבי מספר התושבים בעיר. בשנות ה-30 של המאה ה-20 הוערכה אוכלוסיית העיר בכ-4000 נפשות[7].
בשלהיהמאה ה-19 חלה התעוררות לאומית בקרביהודי בולגריה, תוך חתירה להתיישבות בארץ ישראל. הוקמו אגודות בערים השונים ונוצרו גרעיני התיישבות שהחלו בהתיישבות פזורה בחורן ובהמשך ביבנאל ובהר-טוב. ב-1896 הזמין המושל העות'מאני של אזור כרכ, חילמי פאשה, את שבתאי חזקיה, מראשוני מתיישבי הר-טוב, והציע לו לרכוש אדמה לצורך ייסוד מושבה יהודית בסמיכות לעיר.
השלטונות העות'מאנים נתבקשו להקצות בחינם אדמה ל-600 משפחות יהודיות מבולגריה שעתידות היו להתיישב בגרעין ההתיישבות כארבעה קילומטרים מהעיר. התוכנית אושרה בוועדה המקומית והועברה לאישור מינהלת הווילאייט בדמשק. לאחר קבלת האישור בדמשק הועברה התוכנית לאישור הסולטאןעבדול חמיד השני. נציגי המתיישבים הגיעו לאיסטנבול ונפגשו עם הווזיר הגדול סעיד פאשה כדי לשכנעו בנחיצותה. לבסוף הביע הווזיר את תמיכתו בהקצאת קרקעות ל-100 משפחות בלבד ותמיכה כספית שלגרוש וחצי ליום לכל מתיישב למשך שנה.
בסיוע בני קהילתפלובדיב ודוד שלמה ערב מסופיה שולמהמקדמה בסך 500לירות עות'מאניות לצורך התנעת התהליך. אך בה בעת החלו מהומות באיסטנבול שכללו פגיעה באוכלוסייה הארמנית ולכן הווזיר הגדול הודיע לנציגי המתיישבים על דחייה זמנית של הטיפול בבקשתם. בהמשך הועבר המושל העות'מאני של כרכ לתפקיד מושלסלוניקי והתוכנית ירדה סופית מהפרק. שבתאי חזקיה השתקע בכרכ, פתח בה חנותמכולת, בהמשך היגר לתל אביב ושם הלך לעולמו[8]. בשנת 1900 נמסר בלוח ארץ ישראל שלאברהם משה לונץ שבעיר 12 אומנים יהודים השוהים בה ללא משפחותיהם.יצחק בן-צבי סיפר שבשנות ה-20 של המאה ה-20 התגוררה בכרכ משפחה יהודית אחת, אך כבר בשנות ה-30 לא היו בעיר יהודים[7].
אתר האינטרנט הרשמי של כרכ(בערבית)
ציוץ שלמשרד החוץ ברשת החברתיתאקס (טוויטר), 1 במאי 2019
