המונח "כנסת הגדולה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראוכנסת הגדולה (פירושונים).על פיהמסורת היהודיתכנסת הגדולה הייתה אספה של 120 סופרים,חכמים ונביאים ממנהיגי האומה היהודית בארץ ישראל, שהתקיימה כמוסד רוחני מכונן, בין תחילתימי בית שני (בסביבות שנת516 לפנה"ס) לביןהתקופה ההלניסטית בארץ ישראל (שהחלה עם כיבושו שלאלכסנדר מוקדון בשנת332 לפנה"ס), בערך במקביל לתקופתשיבת ציון והתקופה הפרסית בארץ ישראל. על אנשי כנסת הגדולה נמנוחגי,זכריה,מלאכי,דניאל,חנניה, מישאל ועזריה,עזרא הסופר,נחמיה,מרדכי וזרובבל.
בין ההתפתחויות ביהדות המיוחסות לאנשי כנסת הגדולה ניתן למנות את חתימת התנ"ך (כולל עריכתספר יחזקאל,תרי עשר,מגילת אסתר וספר דניאל); כינון חגפורים; ותקנת נוסחי תפילות וברכות, כוללתפילת העמידה.
כנסת הגדולה הייתה בית המדרש העליון ללימודי התורה. אנשי כנסת הגדולה מופיעים בראשמסכת אבות כחוליה בשרשרת מוסרי התורה, ממעמד הר סיני ועד לחתימת המשנה:
"משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.
לאנשי כנסת הגדולה היה תפקיד שיפוטי. אף כי לפי ההלכה, במוסד השיפוטי העליון, הסנהדרין, ישנם 71 חברים בלבד, נמסר כי אנשי כנסת הגדולה מנו 120 חברים (ואפשר שזהומספר טיפולוגי). רוב החוקרים (למשל:יוסף קלוזנר,אפרים אורבך) מבדילים כרונולוגית בין התקופה בה פעלה כנסת הגדולה, לבין תקופה מאוחרת יותר בה פעל הסנהדרין. בספר עזרא שבתנ"ך, מופיע כי עזרא השתמש בכח השיפוטי של "עצת הזקנים", כדי לכוף את עולי הגולה, לשמוע להוראותיו.
במסכת אבות מופיעות שלוש אימרות של אנשי כנסת הגדולה, המפרטות את שלושת התפקידים של כנסת הגדולה:
...הם אמרו שלושה דברים: הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה.
על פי המסורת היהודית, עריכת התנ"ך וניסוח הספרים שבו, הסתיימו בתקופתה של הכנסת הגדולה, עם היפסקות הנבואה, בניגוד לגישה המקובלת במחקר לפיה התנ"ך נחתם סופית בדור יבנה. זו הסיבה, על פי המסורת, שסיפורם של החשמונאים לא מופיע כחלק מהתנ"ך – המרד החל לכל הפחות מספר דורות אחרי מותו של אחרון חברי הכנסת הגדולה –שמעון הצדיק.
על פי התלמוד בבלי במסכת מגילה[1], עם ייסודה היו חברים בכנסת הגדולה 120 ראשי חכמי ישראל. כך גם מתבאר בדברי הירושלמי במסכת ברכות:”מאה ועשרים זקנים ומהם שמונים וכמה נביאים.”[2] עם זאת בירושלמי מסכת מגילה מופיע נתון שונה:”שמונים וחמשה זקנים, ומהם שלשים וכמה נביאים, היו מצטערין על הדבר הזה”[3] – על חידוש ימי הפורים וקבלת מגלת אסתר בין הכתובים.
המספר 85 שבשיטת התלמוד הירושלמי אולי נלקח ממספר החותמים עלאמנת נחמיה שעולה ל-83 (ואולי הגרסה בירושלמי היא באמת 83).[4] קיימות מספר השערות לביסוס המניין 120 שעלה במקורות האחרים - בתוך ספרי עזרא-נחמיה, ורובן מתבססות בין היתר גם על מניין 83 חותמי האמנה. הרמב"ם מכנה את כנסת הגדולה "בית דינו שלעזרא", והוסיף לספירה אתחגי,זכריה,מלאכי,דניאל,חנניה, מישאל ועזריה,נחמיה,מרדכי,זרובבל וגם אתשמעון הצדיק, אך לא פירט את השאר:”והרבה חכמים עמהם, תשלום מאה ועשרים זקנים”.[5]
הרביואל בן נון מנה בספרי עזרא-נחמיה 3 פעמים שבהם נמנו 120 שמות, ולכן לשיטתו מדובר היה במוסד קבוע ותקני:[6]
יש משערים שהמספר 120 נועד לבצר קונצנזוס של כל החכמים סביב מוסד זה, עם הקמתו. על פי השערה זו, עם פטירתם של חברים, הלך ופחת המספר מ-120, עד שהגיע למספר 70 (או 71), המקובל כמספר החכמים בסנהדרין הגדולה. מכאן ואילך תפקד המוסד בעצם כ'סנהדרין הגדולה', ואם נפטר אחד מחברי הכנסת הגדולה, הוכנס חכם אחר במקומו. על פי גרסה אחרת, תמיד היה קיים מוסד בן 70 חכמים, שתפקידו היה לשמש כסנהדרין גדולה. רמז לכך ניתן למצוא בסיפור עלשבעים הזקנים שמונו כדי לעזור למשה בהנהגת העם[7], ובסיפורים לאורך התורה על "זקני העם" (כשלפעמים מצוין, במקרא או בפרשנים, שמספרם היה שבעים). לפי גרסה זו, שמשה הכנסת הגדולה כמוסד הנהגה דתי בתקופתשיבת ציון, במשך כמאתיים שנה, כאשר שבעים מחבריו מהווים את הסנהדרין הגדולה, שהיא מוסד רבני, ושאר חבריה הם חכמי דת,נביאים (כמו חגי, זכריה ומלאכי), ובראשה עומד הכהן הגדול (כמו עזרא הסופר בראשיתה ושמעון הצדיק באחריתה).
שמעון הצדיק מוזכר במשנה במסכת אבות כחוליית מעבר בין תקופת אנשי הכנסת הגדולה לתקופת התנאים כבר בפרק א', משנה ב'[8]:
"שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד: על התורה, ועלהעבודה, ועלגמילות חסדים."
אנשי כנסת הגדולה חוקקותקנות וגזירות שהן נקראותדרבנן. הם קבעו את נוסח התפילה והברכות, ורבות מתקנות ומגזירות חז"ל נקבעו על ידם. הכרעות חשובות שיש עליהן סימוכין:
מובא בתלמוד הבבלי[9], שאנשי כנסת הגדולה ערכו את נבואותיהם של:יחזקאל, ושנים עשר,דניאל, ומגילת אסתר.
בספרי עזרא ונחמיה, מלבד 83 חותמי אמנת נחמיה, מופיעים תיאורים של מועצת שרים וזקנים שכיהנה לצידם של נחמיה ועזרא:
מיעוט המקורות על 'כנסת הגדולה' ועל אנשיה וכן הסתירות הקיימות במקורות אלה יצרו מבוכה רבה בקרב חוקרי התקופה. משום כך, היו שטענו שמוסד זה כלל לא היה קיים. כן לא ברור אם עיקר פעילותו של מוסד זה הייתה דתית-ספרותית או מדינית. באופן כללי מדובר באספת עם שהתכנסה לעיתים מזומנות בחצר בית המקדש ודנה בשאלות חקיקה, בעיות יסוד של העם ובהכרעות דחופות לשעת חירום, בדומה לאסיפות העם בפוליס היווני.
על פי חלק מהדעות 'כנסת הגדולה' היא מעמדי קריאת התורה, לימודה וכריתת האמנה שבפרקים ח'–י' בספר נחמיה, ובראשה עמדעזרא הסופר. על פי חז"ל עם אנשיה נמנו גם אחרוני הנביאים בישראל:חגי,זכריה ומלאכי, וכןמרדכי היהודי הידוע ממגילת אסתר.
דעה אחת מצביעה על מעמד ההתכנסות להכתרתשמעון החשמונאי המתואר בספר מקבים א' ככנס של הכנסת הגדולה (הביטוי היווני המופיע במקום הוא בתרגום מילולי הכנסת או ההתכנסות הגדולה).
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט:אנשי כנסת הגדולה |
