כלכלה מעורבת היא מערכת כלכלית הכוללת הן אלמנטים הקשורים לקפיטליזם, כגון עסקים פרטיים, והן לסוציאליזם, כגון שירותים ממשלתייםמולאמים. ליתר דיוק, כלכלה מעורבת עשויה להיות מוגדרת בצורות שונות כמערכת כלכלית המשלבת אלמנטים שלכלכלת שוק עם אלמנטים שלכלכלה מתוכננת, שווקים עם התערבות מדינתית או יוזמה פרטית עם יוזמה ציבורית. המשותף לכל הכלכלות המעורבות הוא שילוב של עקרונות השוק החופשי ועקרונות הסוציאליזם.[1][2]
אמנם אין הגדרה אחת לכלכלה מעורבת, אך הגדרה אחת עוסקת בתערובת של שווקים עם התערבות מדינתית, המתייחסת ספציפית לכלכלת שוק קפיטליסטית עם פיקוחרגולטורי חזק והתערבויות נרחבות בשווקים.[3] הגדרה אחרת היא זו של שיתוף פעולה פעיל של חזונות קפיטליסטיים וסוציאליסטיים.[4] הגדרה נוספת היא א-פוליטית בטבעה, ומתייחסת אך ורק לכלכלה המכילה תערובת של יוזמה פרטית עם יוזמה ציבורית.[5] לחלופין, כלכלה מעורבת יכולה להתייחס לשלב מעבר לכלכלה סוציאליסטית המאפשרת תפקיד משמעותי ליוזמה פרטית ולהתכווצות במסגרת כלכלית דומיננטית של בעלות ציבורית. זה יכול להתייחס לכלכלה מתוכננת מהסוג הסובייטי שעברה רפורמה כדי לתת תפקיד גדול יותר לשווקים.[1]
הרעיון מאחורי כלכלה מעורבת, כפי שתמכו בוג'ון מיינרד קיינס ואחרים, לא היה לנטוש את אופן הייצור הקפיטליסטי, אלא לשמור על הדומיננטיות של הבעלות הפרטית והשליטה באמצעי הייצור, עם יוזמה שואפת לרווח וצבירת הון ככוח המניע הבסיסי שלה. ההבדל ממערכת קפיטליסטיתלסה פר הוא שהשווקים כפופים לדרגות שונות של שליטה רגולטורית והממשלות מפעילות השפעהמקרו-כלכלית עקיפה באמצעותמדיניות פיסקלית ומוניטרית במטרה לנטרל את ההיסטוריה של הקפיטליזם של מחזורי שגשוג ושפל, אבטלה ואי שוויון כלכלי.[6] במסגרת זו מסופקים על ידי הממשלה שירותים ציבוריים ושירותים חיוניים בדרגות שונות, כאשר פעילות המדינה מספקת מוצרים ציבוריים ודרישות אזרחיות אוניברסליות, לרבות חינוך, בריאות, תשתיות פיזיות וניהול קרקעות ציבוריות. זאת בניגוד לקפיטליזם לסה פר, שבו פעילות המדינה מוגבלת לשמירה על הסדר והביטחון, ואספקת מוצרים ושירותים ציבוריים, כמו גם יצירת וניהול המסגרת המשפטית להגנה עלזכויות קניין ואכיפת חוזים,[7] בגרסה דומה למה שמכונהמדינת שומר הלילה.
בהתייחס למודלים הכלכליים שלמערב אירופה כפי שתמכו בהםשמרנים (נוצרים דמוקרטים),ליברלים (סוציאל-ליברלים) וסוציאליסטים (סוציאל-דמוקרטים[8]) כחלק מהקונצנזוס שלאחר המלחמה, כלכלה מעורבת היא למעשה צורה של קפיטליזם שבה רוב התעשיות הן בבעלות פרטית, אך יש מספר שירותים ושירותים חיוניים בבעלות ציבורית, בדרך כלל בסביבות 15 עד 20 אחוזים.[9] בעידן שלאחר המלחמה, הסוציאל-דמוקרטיה של מערב אירופה נקשרה למודל הכלכלי הזה. כאידיאל כלכלי, כלכלות מעורבות נתמכות על ידי בעלי דעות פוליטיות שונות, במיוחד סוציאל-דמוקרטים.מדינת הרווחה הקפיטליסטית העכשווית תוארה כסוג של כלכלה מעורבת במובן של התערבות מדינתית, בניגוד לפרשנות של תערובת של תכנון מרכזי ושווקים חופשיים, שכן התכנון הכלכלי לא היה מאפיין או מרכיב מרכזי במדינת הרווחה.
אמנם אין הגדרה אחת כוללת לכלכלה מעורבת, אך בדרך כלל ישנן שתי הגדרות עיקריות, האחת פוליטית והשנייה א-פוליטית. ההגדרה הפוליטית של כלכלה מעורבת מתייחסת למידת ההתערבות של המדינה בכלכלת השוק, ומציגה את המדינה כפולשת לשוק - בהנחה שהשוק הוא המנגנון הטבעי להקצאת משאבים. ההגדרה הפוליטית מוגבלת לכלכלות קפיטליסטיות ומונעת הרחבה למערכות לא קפיטליסטיות, ומטרתה למדוד את מידת ההשפעה של המדינה באמצעות המדיניות הציבורית שהיא מפעילה על השוק.
ההגדרה הא-פוליטית מתייחסת לדפוסי בעלות וניהול של מפעלים כלכליים, ומתייחסת אך ורק לתערובת של בעלות ציבורית ופרטית על מפעלים במשק. היא אינה עוסקת בצורות פוליטיות ובמדיניות ציבורית. לחלופין, הכוונה היא לתערובת של תכנון כלכלי ושל שווקים בהקצאת משאבים.
המונח כלכלה מעורבת עלה בהקשר של ויכוח פוליטי בממלכה המאוחדת בתקופה שלאחר המלחמה, אם כי מערך המדיניות שנקשר מאוחר יותר למונח היה קיים לפחות משנות ה-30 של המאה ה-20. הכלכלות המעורבות העתיקות ביותר המתועדות נמצאו כבר באלף הרביעי לפני הספירה בתרבותהמסופוטמית העתיקה בערי מדינה כמואורוכ ואבלה.[10] ניתן לאפיין את הכלכלות שלערי המדינההיווניות העתיקות גם ככלכלות מעורבות. ייתכן גם כי ערי המדינההפיניקיות היו תלויות בכלכלות מעורבות כדי לנהל את הסחר.[11] לפני שנכבשה על ידיהרפובליקה הרומית, הציוויליזציההאטרוסקית עסקה ב"כלכלה מעורבת חזקה".[12] באופן כללי, עריהים התיכון הקדום באזורים כמוצפון אפריקה,איבריה ודרום צרפת, בין היתר, נהגו כולן בצורה כלשהי של כלכלה מעורבת. על פי ההיסטוריוניםמיכאל רוסטובצף ופייר לווק(אנ'), הכלכלות שלמצרים העתיקה, המסו-אמריקה הקדם-קולומביאנית,תרבויות האנדים,סין העתיקה והאימפריה הרומית לאחרדיוקלטיאנוס היו כולן בעלות מאפיינים בסיסיים של כלכלות מעורבות. לאחר התמוטטותהאימפריה הרומית המערבית,האימפריה הביזנטית בחלקה המזרחי המשיכה לקיים כלכלה מעורבת עד לחורבנה על ידיהאימפריה העות'מאנית.
החברות האסלאמיות של ימי הביניים שאבו את הבסיס החומרי העיקרי שלהן מהכלכלות המעורבות הים-תיכוניות הקלאסיות שקדמו להן.[13] כלכלות האימפריות האסלאמיות כמוהח'ליפות העבאסית התמודדו עם המגזרים הקפיטליסטיים הבולטים או כלכלות השוק המתעוררות שלהן באמצעות רגולציה של מוסדות מדינתיים, חברתיים או דתיים.[14] בשל אוכלוסיות נמוכות ומפוזרות ומסחר מנותק, כלכלותאירופה לא יכלו לתמוך במדינות ריכוזיות או בכלכלות מעורבות, ובמקום זאת שלטפיאודליזם חקלאי בעיקרו במשך מאות השנים שלאחר קריסת רומא. עם התאוששות האוכלוסייה ועלייתן שלקומונות ימי הביניים(אנ') מהמאה ה-11 ואילך, הכוח הכלכלי והפוליטי הפך שוב לריכוזי. בצרפת שלהמאה ה-17,ז'אן-בטיסט קולבר, ששימש כשר האוצר שללואי ה-14, ניסה לייסד כלכלה מעורבת בקנה מידה לאומי.[15]
השיטה האמריקאית(אנ') שהוצעה לראשונה על ידימזכיר האוצר הראשון של ארצות הברית,אלכסנדר המילטון, ונתמכה על ידי מנהיגים אמריקאים מאוחרים יותר כמוהנרי קליי,ג'ון קלהון ודניאל ובסטר, הציגה מאפיינים של כלכלה מעורבת המשלבתפרוטקציוניזם, לסה פר והוצאות על תשתיות. לאחר 1851 החלנפוליאון השלישי בתהליך של החלפת הכלכלה החקלאית הישנה של צרפת בכלכלה מעורבת שהתמקדה בתיעוש. עד 1914 ותחילתמלחמת העולם הראשונה,גרמניה פיתחה כלכלה מעורבת עם בעלות ממשלתית משותפת על תשתיות ותעשייה יחד עם מערכת רווחה חברתית מקיפה.[16] לאחר קריסת המניות ב-1929 והשפל הגדול שבא בעקבותיה, כלכלנים בריטים כמו ג'ון מיינרד קיינס החלו לתמוך בתיאוריות כלכליות שתבעו התערבות ממשלתית רבה יותר בכלכלה.הרולד מקמילן, פוליטיקאי בריטי במפלגה השמרנית, החל גם הוא לתמוך בכלכלה מעורבת בספריו 'שיקום' (1933) ו'הדרך האמצעית' (1938).[17] בתקופה שלאחר המלחמה ובמקביל לתור הזהב של הקפיטליזם, הייתה דחייה עולמית כללית של כלכלת לסה פר מכיוון שמדינות קפיטליסטיות אימצו כלכלות מעורבות המבוססות על תכנון כלכלי, התערבות ורווחה.[1][18]
במובן הא-פוליטי, המונח כלכלה מעורבת משמש לתיאור מערכות כלכליות המשלבות אלמנטים שונים של כלכלת שוק וכלכלות מתוכננות. מכיוון שרוב האידאולוגיות הפוליטיות-כלכליות מוגדרות במובן אידיאלי, הרי שמה שמתואר רק לעיתים רחוקות – אם בכלל – קיים בפועל. רוב האנשים יסכימו שסביר לתייג כלכלה שאמנם אינה ייצוג מושלם - אך דומה מאוד לאידיאל, על ידי האידיאל הזה. אך כאשר מערכת מדוברת סוטה במידה משמעותית ממודל כלכלי או מאידאולוגיה אידיאלית, הזיהוי שלה עשוי להפוך בעייתי, והמונח כלכלה מעורבת נטבע. מכיוון שלא סביר שכלכלה תכיל תמהיל אחיד לחלוטין, כלכלות מעורבות בדרך כלל מוטות לכיוון של בעלות פרטית או של בעלות ציבורית, לקפיטליזם או לסוציאליזם, או לכלכלת שוק או לכלכלה מתוכננת בדרגות שונות.[19]
ערכים מורחבים –כלכלת גרמניה הנאצית,קורפורטיזםלמרות שהפשיזם הוא בעיקר אידאולוגיה פוליטית המדגישה את חשיבותן של סוגיות תרבותיות וחברתיות על פני כלכלה, הוא תומך בדרך כלל בכלכלה מעורבת קפיטליסטית רחבה. הפשיזם מצדד בהתערבות המדינה בשווקים וביוזמה פרטית, לצד מסגרת תאגידית פשיסטית, המכונה 'עמדה שלישית', שמטרתה לכאורה להוות דרך ביניים בין סוציאליזם לקפיטליזם על ידי תיווך בסכסוכי עבודה לקידום אחדות לאומית. משטרים פשיסטיים במאה ה-20 באיטליה ובגרמניה אימצו תוכניות גדולות לעבודות ציבוריות כדי לעודד את הכלכלות שלהן ואת התערבות המדינה בכלכלות שנשלטו ברובן על ידי המגזר הפרטי, כדי לקדם חימוש מחדש ואינטרסים לאומיים.
במהלך מלחמת העולם השנייה יישמה גרמניהכלכלת מלחמה ששילבה שוק חופשי עם תכנון מרכזי. הממשלה הנאצית שיתפה פעולה עם בעלי אינטרסים עסקיים גרמניים מובילים, שתמכו במאמץ המלחמתי בתמורה לחוזים מועילים, סובסידיות, דיכוי של איגודים מקצועיים ומתן היתר לקרטלים ולמונופולים.[20] חוקרים השוו בין הניו דיל האמריקאי לתוכניות עבודות ציבוריות שקודמו על ידי הפשיזם, וטענו כי הפשיזם קם באופן דומה בתגובה לאיום של מהפכה סוציאליסטית ומטרתו הייתה לטענתו "להציל את הקפיטליזם" ואת הרכוש הפרטי.
כלכלות מעורבות במובן של תערובת של מיזמים בבעלות חברתית ופרטית, נחזו ונתמכו על ידי סוציאליסטים שונים כצורת מעבר הכרחית בין קפיטליזם לסוציאליזם. בנוסף, מספר הצעות למערכות סוציאליסטיות קוראות לתערובת של צורות שונות של בעלות על מיזמים, כולל מתן תפקיד ליוזמה פרטית. התאורטיקן הסוציאל-דמוקרטיאדוארד ברנשטיין דגל בצורה מסוימת של כלכלה מעורבת, והאמין שמערכת מעורבת של מפעלים בבעלות המדינה,קואופרטיבים ומפעלים פרטיים תהיה נחוצה לתקופה ארוכה לפני שהקפיטליזם יתפתח מעצמו לסוציאליזם.
לאחרמלחמת האזרחים ברוסיה,ולדימיר לנין אימץ אתהמדיניות הכלכלית החדשה בברית המועצות. כלכלה מעורבת המשמשת כאמצעי זמני לבנייה מחדש של האומה. המדיניות הקלה את המגבלות שלהקומוניזם המלחמתי ואפשרה את חזרתם של השווקים, שבהם אנשים פרטיים יכלו לנהל עסקים קטנים ובינוניים, בעוד שהמדינה שולטת בתעשיות גדולות, בבנקים ובסחר החוץ.[21]הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם מתארת את כלכלתה ככלכלת שוק בעלת אוריינטציה סוציאליסטית המורכבת מתערובת של יוזמה ציבורית, פרטית וקואופרטיבית - כלכלה מעורבת המכוונת לפיתוח ארוך טווח של כלכלה סוציאליסטית.הרפובליקה העממית של סין אימצהכלכלת שוק סוציאליסטית(אנ'), המייצגת שלב מוקדם של התפתחות סוציאליסטית על פיהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס). המק"ס נוקטת בעמדה המרקסיסטית-לניניסטית ולפיה מערכת כלכלית המכילה צורות שונות של בעלות – אך עם המגזר הציבורי הממלא תפקיד מכריע – היא מאפיין הכרחי של כלכלה בשלב הראשוני של התפתחות הסוציאליזם.
בתקופה המוקדמת שלאחר המלחמה במערב אירופה, מפלגות סוציאל-דמוקרטיות דחו את המודל הפוליטי והכלכלי הסטליניסטי שהיה נהוג אז בברית המועצות, והתחייבו לדרך חלופית לסוציאליזם או לפשרה בין קפיטליזם לסוציאליזם. בתקופה זו, הסוציאל-דמוקרטים אימצו כלכלה מעורבת המבוססת על דומיננטיות של רכוש פרטי ומיעוט של שירותים חיוניים ושירותים ציבוריים בבעלות ציבורית. כתוצאה מכך, הסוציאל-דמוקרטיה נקשרה לכלכלה קיינסיאנית, להתערבות של המדינה ולמדינת הרווחה. ממשלות סוציאל-דמוקרטיות משמרות בפועל במידה רבה את אופן הייצור הקפיטליסטי תחת כלכלה מעורבת, ומתחייבות לבצע רפורמה בקפיטליזם ולהפוך את החברה לשוויונית יותר.
משמעות זו של כלכלה מעורבת מתייחסת לשילוב של כוחות שוק עם התערבות של המדינה בצורה שלרגולציה, מדיניותמקרו-כלכלית והתערבויות בנושאים של רווחה שמטרתן לשפר את תוצאות השוק. סוג כזה של כלכלה מעורבת נמצא תחת המסגרת של כלכלת שוק קפיטליסטית, עם התערבויות מקרו-כלכליות שמטרתן לקדם את יציבות הקפיטליזם. דוגמאות נוספות לפעילות ממשלתית משותפת בצורה זו של כלכלה מעורבת כוללות שמירה עלאיכות הסביבה, שמירה עלדיני עבודה, מערכת רווחה סטנדרטית ותחרות כלכלית עם חוקיהגבלים עסקיים. רוב הכלכלות העכשוויות מוכוונות השוק נמצאות בקטגוריה הזו, כולל כלכלתארצות הברית.[22][23] המונח משמש גם לתיאור כלכלות של מדינות המתאפיינות במדיניות נרחבת של רווחה, כגוןהמודל הנורדי הנהוג במדינות הנורדיות, המשלב שווקים חופשיים עם מדינת רווחה נרחבת.[2]
האסכולה האמריקאית(אנ') היא הפילוסופיה הכלכלית ששלטה במדיניות הלאומית של ארצות הברית מתקופתמלחמת האזרחים האמריקנית ועד אמצעהמאה ה-20.[24] היא כללה שלוש יוזמות מדיניות מרכזיות: הגנה על התעשייה באמצעות מכסים גבוהים, השקעה ממשלתית בתשתיות באמצעותשיפורים פנימיים(אנ'), ובנק לאומי לקידום צמיחתם של מפעלים יצרניים. במהלך תקופה זו, ארצות הברית צמחה והפכה לכלכלה הגדולה בעולם, ועקפה את בריטניה ב-1880.כלכלת שוק חברתי היא המדיניות הכלכלית של גרמניה המודרנית המנווטת בשביל האמצע בין מטרותיהן של הסוציאל-דמוקרטיה והקפיטליזם במסגרת כלכלת שוק פרטית ומטרתה לשמור על איזון בין קצב צמיחה כלכלי גבוה,אינפלציה נמוכה, רמות אבטלה נמוכות, תנאי עבודה טובים ורווחה ציבורית ושירותים ציבוריים בהתערבות של המדינה. בכלכלה כזו, גרמניה נחלצה מהריסות המלחמה והפכה לענקית תעשייתית בתוךהאיחוד האירופי.
סוג כזה של כלכלה מעורבת מתייחס באופן ספציפי לתערובת של בעלות פרטית וציבורית על התעשייה ועלאמצעי הייצור. ככזה, הוא מתואר לפעמים כ"דרך אמצע" או כמצב של מדינת מעבר בין קפיטליזם לסוציאליזם, אך יכול להתייחס גם לתערובת שלקפיטליזם מדיני עם קפיטליזם פרטי. דוגמאות לכך כוללות את כלכלות סין,נורווגיה,סינגפור ווייטנאם - כולן כאלו שיש בהן מגזרים גדולים בבעלות המדינה הפועלים לצד מגזרים פרטיים גדולים. הכלכלה הצרפתית כללה מגזר ממשלתי גדול מ-1945 עד 1986.
בעקבות הרפורמות הכלכליות הסיניות שהחלו ב-1978, הכלכלה הסינית ביצעה רפורמה במפעלים בבעלות המדינה ואפשרה מרחב גדול יותר למפעלים פרטיים לפעול לצד המגזר הממשלתי. בשנות ה-90, הממשלה ריכזה את בעלותה במגזרים אסטרטגיים של הכלכלה, אך מפעלים בבעלות המדינה ברמה המקומית והמחוזית ממשיכים לפעול כמעט בכל ענף, כולל טכנולוגיית מידע, רכבים, מכונות ואירוח. הסבב האחרון של הרפורמה בחברות בבעלות המדינה שהחל ב-2013 הדגיש את הגדלת תשלומי הדיבידנד של חברות ממשלתיות לממשלה ורפורמה בבעלות מעורבת הכוללת השקעות פרטיות חלקיות בחברות בבעלות המדינה. כתוצאה מכך, חברות רבות במגזר הפרטי הן בבעלות ממשלתית חלקית ברמות שונות של משקיעים ממשלתיים ומוסדיים, וחברות רבות בבעלות המדינה הן בבעלות פרטית חלקית, וכתוצאה מכך נוצרה כלכלת בעלות מעורבת.[25]
גישה מרחיבה יותר בהקשר זה היא שלמריאנה מזוקטו, הטוענת בספרההמדינה היזמית כי לא די בכך שהמדינה תחזיק בבעלות מסוימת על חברות או אפילו תסתפק בעידוד של פעילות השוק באמצעות הזרמת כספים ומתן הלוואות לחברות בוסריות, ועל המדינה גם להיות מעורבת בקביעת כיוון הפעולה של השוק, מתוך ניסיון ליצור שווקים חדשים ולקדם פתרונות אסטרטגיים. כדוגמאות היא מביאה את פיתוחרשת האינטרנט או מחקרים רפואיים רבים שנערכו במימון ממשלתי.
סוג זה של כלכלה מעורבת מתייחס לשילוב של תכנון כלכלי עם כוחות שוק להכוונת הייצור בכלכלה ועשוי לחפוף לתערובת של יוזמה פרטית וציבורית. זה יכול לכלול כלכלות קפיטליסטיות עם מדיניות תכנון מקרו-כלכלית אינדיקטיבית וכלכלות מתוכננות סוציאליסטיות שהכניסו כוחות שוק, כמו בקומוניזם גולאש(אנ') בהונגריה, שחנך את רפורמותהמנגנון הכלכלי החדש(אנ') ב-1968 ובמסגרתו שולבו תהליכי שוק בכלכלה המתוכננת של הונגריה. תחת מערכת כזו, חברות עדיין היו בבעלות ציבורית, אך הן לא היו כפופות כבר ליעדי ייצור ולמכסות תפוקה שנקבעו בתוכנית לאומית. חברות סופחו למשרדי ממשלה שהיה להם את הכוח למזג, לפרק ולארגן את החברות הללו מחדש.
דיריגיזם(אנ') הייתה מדיניות כלכלית שהחלה בתקופתשארל דה גול בצרפת, וקבעה כלכלה שבה הממשלה מפעילה השפעה מכוונת חזקה באמצעותתכנון אינדיקטיבי(אנ'). צרפת השתמשה בתכנון כלכלי אינדיקטיבי כדי להשלים את כוחות השוק להכוונת כלכלת השוק שלה. היא כללה שליטה ממשלתית בתעשיות כמו תחבורה, אנרגיה ותשתיות טלקומוניקציה, כמו גם תמריצים שונים לתאגידים פרטיים להתמזג או לעסוק בפרויקטים מסוימים. תחת השפעת כלכלה זו, צרפת חוותה את מה שמכונהשלושים השנים המפוארות(אנ') של צמיחה כלכלית עמוקה.
הצעותהניו דיל הירוק (GND) קוראות לביצוע של רפורמות חברתיות וכלכליות כדי להתמודד עםשינויי האקלים ואי השוויון הכלכלי באמצעות תכנון כלכלי משולב עם כוחות השוק. הרפורמות כוללות הפסקה הדרגתית של שימוש בדלקי מאובנים באמצעות יישוםמחיר פחמן(אנ') ותקנות הגבלת פליטה, תוך הגדלת הוצאות המדינה עלאנרגיה מתחדשת. בנוסף, הוא קורא להגדלת ההוצאות על רווחה,דיור ציבורי וביטחון תעסוקתי. הצעות GND מבקשות לשמר את הקפיטליזם אך כוללות תכנון כלכלי להפחתת פליטות פחמן ואי שוויון באמצעות מיסוי מוגבר, הוצאות חברתיות ובעלות של המדינה על שירותים חיוניים כמורשת החשמל.[26]
בשיח הפוליטי, כלכלות מעורבות נתמכות על ידי בעלי נטיות פוליטיות שונות, במיוחד מרכז-שמאל ומרכז-ימין. הוויכוח עוסק ברמות המתאימות של בעלות פרטית וציבורית, ושל תכנון ממשלתי בתוך כלכלה. המרכז-שמאל תומך בדרך כלל בשווקים, אך תומך ברמה גבוהה יותר של רגולציה, בעלות ציבורית ותכנון. המרכז-ימין מקבל בדרך כלל רמה מסוימת של בעלות ציבורית והתערבות ממשלתית, אך תומך בהורדת הרגולציה הממשלתית ובהפרטה מאסיבית יותר. ב-2010 כתב הכלכלן האוסטרליג'ון קוויגין(אנ'): "הניסיון של המאה ה-20 מצביע על כך שכלכלה מעורבת תעלה הן על התכנון המרכזי והן על הלסה פר. השאלה האמיתית בדיוני מדיניות היא קביעת התמהיל המתאים והדרך שבה המגזר הציבורי והפרטי צריכים לקיים אינטראקציה".[27]
כלכלנים רבים הטילו ספק בתקפות הרעיון של כלכלה מעורבת במובן של תערובת של קפיטליזם וסוציאליזם. המבקרים הטוענים כי קפיטליזם וסוציאליזם אינם יכולים להתקיים בכפיפה אחת, מאמינים כי היגיון השוק או התכנון הכלכלי חייבים לשלוט בכלכלה.[28]
הכלכלןלודוויג פון מיזס בספרופעולה אנושית(אנ') טוען שלא יכולה להיות תערובת של קפיטליזם וסוציאליזם. מיזס מרחיב וטוען שגם אם כלכלת שוק מכילה מספר רב של מפעלים ממשלתיים או מולאמים, זה לא יהפוך את הכלכלה למעורבת מכיוון שקיומם של ארגונים כאלה אינו משנה את המאפיינים הבסיסיים של כלכלת השוק. המפעלים האלו בבעלות ציבורית עדיין יהיו כפופים לשוק, מכיוון שהם יצטרכו לעבור דרך השווקים, לשאוף למקסם רווחים, או לפחות לנסות למזער עלויות, ולהשתמש בחשבונאות כספית.[2]פרידריך האייק (בספרוהדרך לשעבוד) ומיזס טענו כי לא יכולה להיות דרך ביניים מתמשכת בין תכנון כלכלי לכלכלת שוק, וכל מהלך לכיוון התכנון הסוציאליסטי הוא צעד לא מכוון לעבר מדינת השעבוד.
תאורטיקנים מרקסיסטים חולקים גם הם על כדאיות הכלכלה המעורבת כדרך ביניים בין סוציאליזם לקפיטליזם. ללא קשר לבעלות על המפעלים עצמה, הם טוענים כי בסופו של דבר כלכלה כזו מונעת על ידי צבירת הון וחוקי ערך קפיטליסטיים. למעשה, הם מסכימים במידת מה עם הטיעון של מיזס ולפיכך הם פוסלים את הרעיון.[29]
