כדור פורח הואכלי טיס המורכב מבלון גדול (מעטפת) מלאאוויר חם אוגז שמחובר לתא לנשיאת נוסעים או מטען.
כדור פורח משמש למגוון דברים, החל מבלוני תצפית שונים המשמשים לתצלום או לחיזוי מזג האוויר וכלה בריגול, חלל וספורט. בדצמבר 2023 שיגרהנאס"א את הטלסקופGUSTO באמצעות כדור פורח ענק ממדף הקרח רוס באנטארקטיקה.
כדורים פורחים היו כלי הטיס הראשונים, כמו גם כלי הטיס הראשונים ששימשו לטיסה מאוישת. החל מהמאה השנייה או השלישית לספירה נפוצו בסין פנסי תאורה מרחפים בשם קונגמינג (孔明灯) שהיו מורכבים מכדור חלול הבנוי מנייראורז משומן המתוח על מסגרתבמבוק, שבתחתיתו נר בוער. אבל, כמו מספר המצאות אחרות שראשיתן בסין (אבק השרפה, הרובה, הטיל ועוד) לא התפתחה ההמצאה מעבר לשעשוע ולנוי, ופנסי הקונגמינג המעופפים נשארו נפוצים בכל מזרח אסיה עד היום (בעיקר מועפים בחגים) בלא שעברו כל שינוי מהותי מאז המצאתם.
התיעוד ההיסטורי הראשון של בלון המסוגל לשאת נוסעים, הוא בלון בו נעשה שימוש באוויר חם לצורךעילוי. הוא נבנה על ידיהאחים ז'וזף-מישל וז'אק-אטיין מונגולפייה מהעיר אנונה שבצרפת, בנים למשפחה של יצרנינייר. הם שמו לב לתופעת העילוי של חלקיקי אפר מעלאש, והתחילו לשחק עם שקיות נייר מרחפות מעל להבות. לאחר מכן החלו לנסות בלונים גדולים יותר, תחילה לא מאוישים ולאחר מכן עם חיות. ב-1783 הם הרגישו בטוחים דיים לנסות טיסה מאוישת. בתחילה הורהלואי השישה עשר, מלך צרפת שהטייסים הראשונים יהיו פושעים מורשעים, אולם פיזיקאי צעיר בשםז'אן פרנסואה פילאטר דה רוזייר ביחד עם המרקיז פרנסואה ד'ארלנדה ביקשו לקבל את הכבוד להיות הראשונים. בעזרת כדור שנפחו כ-2,200מטר מעוקב הם הצליחו לטוס במשך כ-25 דקות למרחק של 9 ק"מ ובגובה של כ-100 מטר מעלפריז.
הכדורים הפורחים הראשונים היו שקי בד פשוטים (לפעמים עם ביטנת נייר) עם להבה מעשנת תלויה בתחתיתם. לעיתים הם נטו לעלות באש ולהיהרס בזמן הנחיתה.
הטיסה הראשונה בכדור פורח מלא במימן נעשתה על ידי הממציא והמדען הצרפתיז'אק שארל (Jacques Charles) ב-27 באוגוסט 1783. שארל הגיע לגובה של כשני קילומטרים (יותר מהגובה אליו הגיע הכדור הפורח של האחים מונגולפייה).
בתווךזורם דוגמת האטמוספירה, עצמים קלים מהתווךצפים כלפי מעלה בהשפעת כוח הציפה. ישנם שני סוגים של כדורים פורחים, כדור אוויר-חם, וכדור גז (בדרך כלל הליום). הכדורים משני הסוגים, עולים למעלה משום שמשקלם הסגולי הממוצע קטן מזה של האוויר המקיף אותם. לכדור הפורח איןמדחף (להבדיל מספינת אוויר) והוא תלוי ברוחות הקובעות את כיוון תנועתו. ניווט הכדור הפורח נעשה על ידי שינוי גובה הטיסה ומתבסס על כך שבדרך כלל בגבהים שונים נושבות רוחות בכיוונים שונים. ניתן לשלוט על גובה הטיסה על ידי ריקון גז ממעטפת הבלון, שינויטמפרטורת האוויר שבמעטפת או שינוי העומס על הכדור הפורח בעזרת ריקוןזבורית, בדרך כלל חול או מים.שיטה זו אינה מבטיחה הצלחה בהגעה ליעד מוגדר, כך שכדורים פורחים מוגבלים לשימוש ספורט ופנאי, ואינם משמשים בדרך כלל למטרות תחבורתיות.
כבר בימים עברו השתמשו במזרח הרחוק בתצפיתנים מעופפים שנישאו בעזרתעפיפונים. האירופאים, לעומתם, השתמשו בתצפיתנים מעופפים רק מאוחר יותר, עם התפתחות הכדורים הפורחים. תצפית בעזרת כדורים פורחים מתבצעת, בדרך כלל, כאשר הבלון מעוגן לקרקע על ידי כבלים. הצילום האווירי הראשון נעשה מכדור פורח. כדורים הפורחים המשמשים לתצפית ואיסוףמודיעין חזותי בצבאות שונים.
גם כיום, משמשים כדורים פורחים כאמצעי תצפית. הן לנשיאת מערכותמכ"ם, והן כפלטפורמה לנשיאת אמצעי תצפית אופטיים. בלונים אלה מעוגנים לקרקע בעזרת כבלים שמהווים גם את אמצעי התקשורת בין הבלון לבין מרכז הבקרה שעל הקרקע. בלונים כאלה נמצאים בשירותמשטרת ישראל וצה"ל.
כמו כן, ישנם שימושים שאינם צבאיים בבלוני תצפית, למשל בתצלומים מגובה או בחיזוי מזג האוויר.
בזמןהמלחמה הקרה תכננו האמריקאים בלוני ריגול בלתי מאוישים. הרעיון המקורי נהגה כבר בשנת1949, אך רק כשנה לאחר מכן הוא החל לקרום עור וגידים. פרויקט סודי בשם "GOPHER", שנערך בשנת1952 נועד לבחון את האפשרות של הפעלת בלוני הריגול. כדי להסתיר מהאזרחים את העובדה שבלונים אלו משמשים לריגול, נערך במקביל פרויקט מחקר מטאורולוגי בשם "MOBY DICK". הפרויקט הנ"ל זכה לחשיפה תקשורתית, כך שאם אזרח ימצא בלון על הקרקע, הוא יחשוב שהבלון משתייך לפרויקט המחקר. לאחר כשבועיים של שהיה באוויר בגובה של 70,000 רגל, נאסף הבלון בעודו באוויר בעזרת קרס מיוחד שהותקן עלמטוס תובלה מסוג C-119.
ב-3 ביולי1953 החל הפרויקט המבצעי שנקרא "GRANDSON". כדי להוכיח שאכן הבלונים יכנסו לשטחברית המועצות ויצאו, שוגרו מספר בלוני מטאורולוגיה (מפרויקט "MOBY DICK") בשנת1954, אך הם לא טסו כלל בנתיב המתוכנן (היה זה כישלון נוסף בשרשרת התקלות בהן היה הפרויקט רצוף). חרף כך, ומכיוון שה-CIA הוכיח שניתן להפריח בלונים מעל ברית המועצות בפרויקט אחר שעסק בפיזור חומר תעמולתי, הפרויקט לא ננטש. היחידות האמונות על הפעלת הבלונים התפרסו ברחביאירופה בשנת1955. כדי לשכנע אתנשיא ארצות הברית,דווייט אייזנהאואר, נוסף סיפור כיסוי חדש לבלונים – בלוני מזג אוויר. כדי לאשש את הטענה כי אלו בלוני מזג אוויר, פרסם חיל האוויר שהוא מפריח מאירופה כדורים פורחים מפרויקט "MOBY DICK" כחלק מפרויקט חדש שכונה "WHITE CLOUD". חמשת אתרי שיגור הבלונים החלו, מבחינתם, את הפרחת בלוני הריגול האמיתיים מדגם WS-461L. המבצע כונה "GENTRIX". קצב שיגור הבלונים הוגבר מדי פעם. חלק מהבלונים ששוגרו בתחילת הפרויקט הצליחו למלא את משימתם בהצלחה, אך בסופו של דבר, הפילו הרוסים את שאר הבלונים, והצליחו להוכיח שלא מדובר בבלוני מחקר אלא בבלוני ריגול, והפרויקט בוטל.
הצלחת הפרויקט הייתה חלקית: רק 44 בלונים מתוך 448 בלונים ששוגרו סיימו את משימתם בהצלחה (השאר התרסקו, הופלו וכדומה). רק 8 אחוזים מתוך 39 אחוזים צפויים משטח ברית המועצות וסין כוסו (8 אחוזים אלו היו למעלה ממיליון מיילים רבועים). עם זאת, הפרויקט הצליח להשיג מספר הצלחות: צילום מקומות חדשים ובהם תחנותמכ"ם סובייטיות בלתי מוכרות וכן השגת מידע על מערכות ההגנה האוויריות של ברית המועצות.
ניסיון נוסף לריגול שנעשה זמן קצר לאחר מכן בעזרת בלוני WS-461L נקרא "MELTING POT" והתבסס על זרמי אוויר חם שמגיעים לגבהים עצומים, בהם לא ניתן ליירט את הבלונים. לאחר היסוסים רבים, נתן הנשיא האמריקאי אישור למבצע. הפרויקט נחל כישלון נוסף – הפעם, בניגוד לניסיון הקודם, הדבר היחיד שנגרם בעטיו של המבצע היה תקרית מדינית ותו לא, ללא שום הצלחה מודיעינית.
נפוליאון תכנן לפלוש לאנגליה בעזרת צי של כדורים פורחים, אך תוכניתו זו לא יצאה אל הפועל כיוון שסופי בלנשאר, האמונה על תכנון הפלישה הניאה אותו מכך עקב הרוחות העזות מעל התעלה.
ניסיון פלישה נוסף בעזרת כדור פורח, התרחש ב-16 באפריל1981, כאשר שני מחבלים ניסו לחדור לשטחישראל באזורמנרה, הבלון זוהה והופל על ידי כוחותנ"מ המצוידים בתותחי וולקן. התפתח קרב עם המחבלים על הקרקע והם חוסלו.[1]
בזמןמלחמת צרפת–פרוסיה עשו הצרפתים שימוש בכדורים פורחים כדי לקשר ביןפריז הנצורה לשאר המדינה. בנוסף, נמלטו מנהיגים צרפתים בכדור פורח מהעיר הנצורה.
במלחמת העולם השנייה ניסו היפנים לתקוף את ארצות הברית בעזרת כדורים פורחים הנושאים חומרי נפץ. נשלחו כאלףבלונים מסוג זה, אך המבצע נכשל ורק בלון אחד הגיע ליעדו והביא לנפגעים.
במלחמת העולם השנייה, הופצצהלונדון על ידי מפציציםגרמניים. כדי לאלץ את המפציצים להגביה לגבהים מהם לא יוכלו לפגוע במדויק, הקיפו את לונדון בבלוני נ"מ. מכיוון שטייסי המפציצים חששו להתנגש בכבלי העגינה של הכדורים הפורחים – הם נאלצו לטוס גבוה, ויכולת הדיוק שלהם נפגעה.
לפני עידן המטוס, השתמשוגאוגרפים בכדורים פורחים כדי לחקור אתכדור הארץ. נעשה ניסיון לחצות אתהקוטב הצפוני בעזרת כדור פורח, אך הניסיון נכשל, והחוקרים מתו תוך כדי המסע.
אחד השימושים הראשונים של כדורים פורחים היה במסגרת מחקר מטאורולוגי. ד"רג'יימס גליישר (Glaisher) הבריטי היה פורץ דרך בתחום זה ובמסגרת טיסותיו בשנת 1862 אף שבר את שיא הגובה בטיסת כדור פורח כדי לחקור את התנאים בשכבות הגבוהות באטמוספירה. טיסות אלה נעשו ללא חליפות לחץ או אמצעי הגנה נגד הקור העז וכמעט נסתיימו באסון – אך תרמו רבות להבנת מזג האוויר.
בשל העובדה שכדורים פורחים מסוגלים להגביה עוף, בנוסף לכך שמשך השהיה שלהם רב ועלותם נמוכה יחסית, משמשים כדורים פורחים גם היום בחקירת תחומים שונים. אחד התחומים בהם נעזרים בכדורים פורחים הואמטאורולוגיה, בו הם משמשים הן למחקר והן לחיזוי מזג האוויר. תחנות מטאורולוגיות רבות מפריחותבלונים לחיזוי מזג אוויר פעמיים ביום.
בניסיון להציע מסע תיירותי לחלל, הוכרזה תחרות בשם "X-Prize", שמטרתה לעודד פיתוח מערכת שתוכל לשגר אזרחים לחלל בעלות נמוכה יחסית. חברה ישראלית שהתמודדה בתחרות, הציעה לבנות כדור פורח גדול, שיישאחללית. במשך כשעה הכדור הפורח ממריא מהקרקע, בהגיעו לגובה 30,000 רגל החללית מתנתקת ממנו, מנועיה מותנעים – והיא ממריאה אל מחוץ לאטמוספירה במשך כמאה שניות. לאחר מכן, חוזרת החללית אל כדור הארץ. בסך הכול, המסע בחלל יימשך כארבע דקות.[2]
אחד השימושים העיקריים כיום בכדורים פורחים הוא לספורט והרפתקנות. תחרויות טיסה בכדור פורח מתקיימות במקומות רבים בעולם. הקפת העולם בכדור פורח מאויש ללא נחיתות וחניות ביניים הלהיבה את דמיונם של אנשים רבים. הון רב הושקע בניסיונות לבצע טיסה כזו, אך ההרפתקנים נכשלו פעם אחר פעם. ארגוןהפדרציה הבין-לאומית לאווירונאוטיקה (FAI), הגדיר חוקים וכללים לאורך המסלול, גובה הטיסה ועוד.
הראשונים שהקיפו את העולם בכדור פורח ללא חניות ביניים היו זוג ההרפתקנים –ברטראן פיקאר,פסיכיאטר בן 41 משווייץ ובריאן ג'ונס, מדריך טיסה בכדורים פורחים בן 51 מאנגליה. אורך המסלול שעברו היה 46,759 קילומטרים, תחילתו באלפים השווייצריים ב-1 במרץ1999, וסיומו במדבריותמצרים ב-21 במרץ באותה השנה. המסע נמשך 19 יום, 21 שעות ו-55 דקות. משקלו של הכדור הפורח בתחילת המסע היה 8,164 ק"ג. הכדור התרומם מהקרקע בעזרת אוויר שחומם על ידי גזפרופאן שאוכסן במכלים רבים, וכן, בעזרתהליום. השניים נעזרו תוך כדי המסע בעדכוניםמטאורולוגים. הבלון צויד באמצעים מתקדמים כדי להגן על אנשי הצוות – ציוד הצלה, חליפות מיוחדות, מזון רב, משדרי חירום ועוד. הזוג המנצח זכה במיליוןדולר, תרומת חברתבירה אמריקאית (חצי מהסכום נתרם על ידי השניים). הבלון הובל אחר כבוד למוזיאון האוויר והחלל הלאומי בוושינגטון.
סטיב פוסט, מיליונר אמריקאי, הקיף בשנת2002 את כדור הארץ בכדור פורח לבדו במסע שנמשך שלושה עשר יום וחצי, לאחר שניסיונותיו הקודמים להקיף את כדור הארץ נחלו כישלון.
כדור פורח דו שימושי (לפרסום ותצפית) מעל גני התערוכה בתל אביב
שימוש נוסף בכדורים פורחים הוא לפרסום, כאשר הכדור הפורח משמש כפרסום חוצות גבוה הנראה למרחוק. בסוג זה של כדורים פורחים יש כבר עגינה הקושר את הכדור לאדמה. שימוש נוסף הוא לתצפית כך שהבלון משמש כנקודת תצפית מוגבהת. אפשר לראות כדורים פורחים המשמשים לתצפית ולפרסומת בגני התערוכה בתל אביב, באגמון החולה ובמקומות נוספים.
.jpg)
