 | |
| לידה | 16 במאי1918 ה' בסיווןה'תרע"ח תימן  |
|---|---|
| פטירה | 4 ביוני1998 (בגיל 80) י' בסיווןה'תשנ"ח |
| מקום קבורה | בית הקברות סגולה |
| מדינה | ישראל |
| בן זוג | שרה משורר |
  | |
הרבישעיהו משורר (שאער;ה' בסיווןה'תרע"ח –י' בסיווןה'תשנ"ח,16 במאי1918 –4 ביוני1998) היהדיין,אב"ד בבית הדין הרבני בפתח תקווה וחברבית הדין הרבני הגדול בירושלים. היה הרב הראשון של שכונותמחנה יהודה ושעריה בפתח תקווה,יקיר העיר פתח תקווה ויקיר תנועתהפועל המזרחי.
הרב משורר תבע את זכויותיהם החומריות והרוחניות של עוליתימן.
נולד ביוםה' בסיווןה'תרע"ח (1918) בתימן למשפחת תלמידי חכמים, בנם של הרב שלום שאער ושולמית. בגיל ששהתייתם מאביו, ודודו הרבסעדיה שאער לימדו תורה. כילד היה נלווה לדודו עת יצא מטעם בית הדין בצנעא אל כפרי מחוזו לפקח על השוחטים. בגיל 10 ידע על-פה את כל התורה עםתרגום אונקלוס. היה מאחרוני תלמידיו של הרבעודד (עוואץ') כהן (אביו של הרב ראובן כהן – רב עדת תימן בחדרה). בהגיעו למצוות קיבל ממנו תעודת שחיטה, לאחר שנבחן וידע את הלכותשחיטה בעל-פה. בדרכו לארץ התעכב בעדן משך כשנה ומחצה. באותה תקופה שימש מורה הוראה לקהילה במקום.
עלה לארץ ישראל בשנתתרצ"ז בהיותו כבן 19 שנים. גר בבית דודו בחדרה והשתתף בשיעורי תורה של הרביוסף דב כהן רבהּ הראשי של חדרה. הרב שלחו ללמוד בירושלים בישיבת מרכז הרב. דודו דחה רעיון זה באמרו שעליו לעזור בפרנסת המשפחה. הרב ישעיהו צם שלושה ימים עד שדודו נתן את ברכתו. הוא למד תורה בישיבת 'תורת ירושלים' ובישיבת מרכז הרב. למד בחברותא עם הרבניםשאר ישוב כהן, ויהושע יגל. בהפסקות הצהרים הלך ללמוד בישיבת התימנים בירושלים. בשעות הלילה, היה הולך ללימוד קבוע אצל הרבאברהם שחב, מזקני רבני תימן בירושלים באותה עת. ראש הישיבה הרביעקב משה חרל"פ כינהו 'מרגלית' ו'איש האשכולות'.
הרב משורר הוסמך לרבנות ולדיינות על ידי הרבשמשון אהרון פולנסקי, הרבאליהו ראם, הרביצחק אריאלי והרב חרל"פ.
הרבדוד סלומון ייסד בכפר אברהם שעל יד פתח תקווה את ישיבת 'אור המזרח' לבני נוער תימנים והרב משורר לימד בה. הוא התארח בשבתות במקומות שונים בארץ והיה דורש בבתי כנסת ומשכנע את העולים לשלוח ילדיהם ללמוד בישיבה. בפתח תקווה נתן שיעורים לתושבי שכונת מחנה-יהודה. בשכונה זו, שבה גר, הכיר את רעייתו – הרבניתשרה משורר, בתו של ר' זכריה כוחלאני.
בשנתתש"ד (1944) לחם הרב משורר נגד הניסיון "לְחַלֵּן" את העולים. יחד עם הרב משה זרצקי, הרב המקומי בכרכור, ביקר במחנה העולים בעין שמר, חיזק את רוחם של הילדים ועודדם לשמירת מסורת-אבות. הרב משורר היה הראשון שכתב מכתבים בעניין לעיתונות[1] ופנה בזעקה למוסדות הקליטה.
בשנת תש"ו (1946) הקים הרב משורר את המחלקה ליהודי תימן בתנועתהפועל המזרחי, ועמד בראשה עד שנת תשי"א (1951)[2]. במסגרת תפקידיו בתנועה פעל הרב משורר עםמיכאל חזני להפניית העולים ליישובי הפועל המזרחי. היה בין מארגני עולי תימן הראשונים שהתיישבו בכפר יעבץ,גאולי תימן ועוד. בוועידות הראשונות של הפועל המזרחי היה פעיל מאוד, ויצא בראש רשימה עצמאית ארצית "יד אחים". בשנת 1941 היה חבר סיעת "יצירה ובניין" בה היה גםיצחק רפאל[3].
הרב משורר מונה לרב הראשון של שכונת מחנה יהודה בבית הכנסת "תפארת-ישראל" בכ"ב בתמוזתש"ה, בנוכחות מנהיגי יהדות תימן, הרבניםרפאל אלשיך והרבשלום יצחק הלוי[4]. עשרה בתי-כנסת מתוך אחד-עשר בשכונה בחרו בו לרב השכונה.
בראשית דרכו כרב-השכונה נלחם הרב משורר נגד פסיקת הרבנות בפתח תקווה, לפיה השחיטה התימנית בשכונה היא טריפה. הרבנות פרסמה את החלטתה במודעות בשכונה וברחבי-העיר. בעקבות זאת פנה הרב משורר לרבראובן כץ – הרב הראשי בפתח-תקוה וטען שאם יש בעל אטליז אחד שנתפס בשחיטה שחורה יש לפרסם את העניין, ולא להטיל דופי בכל העדה. הרב כץ נענה והשחיטה הותרה.
הרב משורר פעל להדפיס כתוּבּות חדשות (בנוסף לאלה הקיימות) על ידי הרבנות בפתח-תקוה, שבהם לא יופיעחרם דרבנו גרשום, שלא התקבל בקרב התימנים.הוא גער בפעילי "הנוער העובד" אשר היו מארגנים טיולים ביום שבת לילדי-השכונה.
לאחר מינוי הרב משורר לדיין, ודרישת שר הדתות הרביהודה לייב פישמן מיימון שדיינים לא יעסקו במלאכת הרבנות, ביקש הרב משורר מהרבזכריה שרעבי שיתמנה במקומו.
הרב משורר קיבל בביתו אנשים גם מחוץ לקהילתו.
היה ידוע בכישרונו הרטורי. בעת נאומו הפולמוסי כנציג 'תנועת המזרחי' בקונגרס הציוני הכ"ג, אשר התקיים בשנת 1951 בירושלים. דיבר על בעיית קליטתם של עולי תימן. בסיום דבריו עמדו רבים מן הקהל על רגליהם ומחאו כפיים. השריםזלמן שזר וחיים משה שפירא קמו לברכו.
כאשר פעל חה"כשמעון גרידי, בכנסת השנייה, למינויו של רב ראשי לישראל לתימנים, מועמדו היה הרב משורר. בתחילת שנות השישים, כאשר התאחדו פעילים תימנים מכל המפלגות והארגונים, והגישובג"ץ בדרישה לאפשר בחירת רב תימני כרב ראשי לת"א, המועמד הבולט היה הרב משורר. המאבק הנ"ל נמשך מספר שנים ולא צלח[5].
משך שנים שימש הרב משורר כנשיאהאיגוד הארצי לרבני תימן בישראל. הוא נבחר לתפקיד זה לאחר פטירת הנשיא הקודם, הרבשלום יצחק הלוי.
הרב משורר לימד מאות תלמידים לימודי רבנות ושחיטה. הוא הפעיל את השפעתו למינוי תלמידי-חכמים יוצאי עדת-תימן לתפקידים רבניים.
בשנתתש"י, בהיותו בן ל"ב שנים, התמנה לדיין בבית-הדין בפתח-תקוה.בשנתתשמ"ג מינה שר הדתותיוסף בורג את הרב משורר לאב בית-הדין בפתח-תקוה[6], ובשנת תשמ"ח התמנה לכהן בפועל בבית-הדין הגדול לערעורים בירושלים[7][8].
הרב משורר היה בעל חשיבה עצמאית ולא חשש להיות בדעת מיעוט. על פי עדות, הראשון לציון, הרבמרדכי אליהו שישב עמו בדין בבית-הדין הגדול לערעורים, פסקי-הדין של הרב משורר היו מתומצתים. פיקחותו וערנותו סייעו לא פעם בסיכול כוונות שלעורכי-דין לסובב בכחש את בית-הדין.
כפוסק ניסח את דבריו בלשון רכה. רגישותו באה לידי ביטוי גם בשירים שכתב ובהם שירי געגועים למולדת, שירים בשבח לימוד התורה ושירי ידידות לרעייתו.
הרב משורר ישב בדין ארבעים שנה והיה הדיין הוותיק ביותר בישראל[9].
על פעילותו הציבורית משך למעלה מיובל שנים, הוענק לו בשנת תשנ"ג אות "יקיר העיר פתח-תקוה".
נפטר ביוםי' בסיווןה'תשנ"ח. הותיר אחריו אישה, שרה (נפטרה בתאריך י"ג באלול תשע"ה) – יקירת העיר פתח תקווה ופעילה ציבורית, ועשרה בנים ובנות.
על שמו של הרב משורר קרוי רחוב בפתח תקווה. השאיר כתבי-יד רבים ובהם פסקיו, שיריו, רעיונותיו ופירושיו לתורה.
השקפה ציונית דתית, האמין ברעיון "תורה ועבודה", ולכן סירב לבקשת הרבעובדיה יוסף להצטרף כחברמועצת חכמי התורה של מפלגת ש"ס[10]. ראה בהקמת המדינה שלב בתהליך הגאולה.
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט:ישעיהו משורר |