יוסף (ג'וזף) רוטבלט (4 בנובמבר1908 -31 באוגוסט2005) היה פיזיקאי יהודי פולני בריטי. עבודתו של רוטבלט עלנשורת גרעינית הייתה תרומה חשובה לקראתאשרורהאמנה למניעת ניסויים גרעיניים בשנת1963. בשנת1995 הוא זכה בפרס נובל לשלום על מאמציו לפירוק נשק גרעיני.
יוסף (ג'וזף) רוטבלט נולד למשפחה יהודית מבוססת בוורשה, ב-4 בנובמבר 1908, כאחד משבעה ילדים. בעקבות סגירת הגבולות במלחמת העולם הראשונה כשל העסק המשפחתי והמשפחה חוותה עוני.
עם סיום מלחמת העולם הראשונה, עבד רוטבלט כעוזרחשמלאי בוורשה תוך שהוא שואף להיות פיזיקאי. ללא השכלה פורמלית, הוא זכה למקום במחלקה לפיזיקה שלהאוניברסיטה החופשית של פולין, למד לתואר שני ב-1932 ולמד לדוקטורט בפיזיקה, באוניברסיטת ורשה ב-1938. רוטבלט החזיק בתפקידעמית מחקר במעבדת הקרינה שלהאגודה המדעית של ורשה וכן עבד בפיזיקה אטומית באוניברסיטה החופשית של פולין ב-1937. במהלך תקופה זו, הוא התחתן עם סטודנטית לספרות, טולה גרין, אותה פגש ב-1930.
לפני פרוץמלחמת העולם השנייה, ערך ניסויים שהראו כי בתהליך הביקוע הגרעיני, נפלטוניטרונים. בתחילת 1939 הוא חזה כי אם מספר גדול של ביקועים גרעינים יתרחשו תוך זמן קצר במידה מספקת, כמויות ניכרות של אנרגיה יכולות להשתחרר. הוא המשיך וחישב, כי תהליך זה יכול להתרחש בפחות ממיקרו שנייה, וכתוצאה מכך יביא לפיצוץ.
בשנת 1939, הוא הוזמן ללמוד בפריז (באמצעות קשרים פולנים עםמארי קירי) ובאוניברסיטת ליברפול, כעוזרו שלג'יימס צ'דוויק, זוכה פרס נובל על הגילוי של הנייטרונים. צ'דוויק בנה מאיץ חלקיקים כדי ללמוד על תגובות גרעיניות בסיסיות ורוטבלט רצה לבנות מכונה דומה בוורשה. הוא נסע לאנגליה לבד, כי הוא לא היה יכול להרשות לעצמו לתמוך באשתו שם.
לאחר זמן מה, צ'דוויק נתן לרוטבלט מלגה (מלגת אוליבר לודג'), שהכפילה את הכנסותיו ובקיץ 1939, חזר רוטבלט לביתו, מתוך כוונה להביא את טולה אשתו בחזרה איתו. בסוף אוגוסט, עת תכננו לעזוב את ורשה, חלתה טולה מאוד ונשארה מאחור כשהיא מתכננת להצטרף אליו תוך כמה ימים.אך בעקבות פרוץמלחמת העולם השנייה נלכדה בוורשה וכל מאמציו של רוטבלט בחודשים שלאחר מכן להביא אותה דרךבלגיה,דנמרק אואיטליה נכשלו, מכיוון שכל מדינה בתורה סגרה את גבולותיה. מאוחר יותר נספתה טולה בשואה במחנה הריכוז וההשמדהמיידנק, ורוטבלט לא ראה אותה שוב. מותה השפיע עליו עמוקות למשך שארית חייו, והוא מעולם לא נישא בשנית.
בהיותו עדיין בפולין, רוטבלט הבין שעבודתו יכולה לשמש לייצור פצצה. בתחילה הוא חשב שהוא צריך "להניח לנושא" אבל עם עלייתגרמניה הנאצית הוא המשיך בתהליך הפיתוח מכיוון שחשב שהדרך היחידה למנוע מגרמניה הנאצית מלהשתמש בפצצה גרעינית הייתה לייצר פצצה גרעינית גם לבריטניה שתשמש כגורם הרתעה.
לאחר תחילת המלחמה התחיל רוטבלט לעבוד באופן מפורש עםצ'דוויק על הפצצה כשבתחילת 1944 יחד עם קבוצת צ'דוויק עבדו עלפרויקט מנהטן כדי לבנות את פצצות האטום הראשונות.
התנאי לעבודה בפרויקט מנהטן היהאזרחות אמריקאית אונתינות בריטית תנאי שהוסר לאחר שרוטבלט סירב.
המשיכו להיות לו הסתייגויות חזקות נגד השימוש במדע לפיתוח נשק כזה הרסני והוא הופתע לשמוע במרץ 1944 בארוחת ערב פרטית אצל צ'דוויק אתלסלי גרובס אומר: "כמובן שהמטרה האמיתית לייצור הפצצה הייתה להכניע את הסובייטים".
עד סוף 1944, היה כבר ברור שגרמניה נטשה את פיתוח הפצצה ורוטבלט התבקש לעזוב את הפרויקט. לאחר מכן הוצג לצ'דוויק תיק שבו רוטבלט הואשם בהיותו מרגל סובייטי. זאת ועוד, לאחר שלמד להטיס מטוסים, הוא אף נחשד ברצון להצטרף לחיל האוויר המלכותי כדי שיוכל לטוס לפולין ומשם לערוק לברית המועצות. בסופו של דבר, הואשם רוטבלט בביקור חבר בסנטה פה והשארתהמחאה פתוחה למימון הקמה של תאקומוניסטי. למעשה, רוטבלט הצליח להראות כי חלק גדול מהמידע בתוך התיק היה מפוברק. בנוסף, מרשומות ה-FBI עולה, כי בשנת1950, חברו של רוטבלט בסנטה פה אותר בכלל בקליפורניה והכחיש את הסיפור. אותו חבר טען, כי ההמחאה מעולם לא נפדתה והיא הושארה כדי לשלם עבור פריטים שלא היו זמינים בבריטניה בזמן המלחמה. בספר זכרונות משנת 1985, מספר רוטבלט, כיצד תיבה המכילה "את כל המסמכים שלי" הלכה לאיבוד בנסיעה ברכבת מוושינגטון לניו יורק כשהוא עזב את המדינה. אך למעשה, ישנו מספר גדול של מסמכים אישיים של רוטבלט מלוס אלמוס בארכיון מרכז צ'רצ'יל. רוטבלט לא הורשה עוד להיכנס לארצות הברית עד לשנת1964.יוסף רוטבלט היה לפיזיקאי היחיד שעזב אתפרויקט מנהטן, מטעמי מצפון.
רוטבלט האמין, כי מדענים תמיד צריכים להיות מודאגים לגבי ההשלכות המוסריות של עבודתם ובכך הוא הפך לאחד ממבקריו הבולטים ביותר של מרוץ החימוש הגרעיני. רוטבלט היה החותם הצעיר ביותר שלמניפסט ראסל-איינשטיין ב-1955 ועמד בראש מסיבת העיתונאים בהשקתו.
לאחר הסיקור החיובי של המניפסט,סיירוס איטון הציע לממן את ועידותפגוואש בנושאי השפעה על מדע וענייני העולם. יחד עםברטראנד ראסל ואחרים, ארגן רוטבלט את הכנס הראשון ב-1957 והמשיך לעבוד במסגרת זו עד יום מותו. למרותמסך הברזל והמלחמה הקרה, הוא דגל בהקמת קשרים בין מדענים מהמערב והמזרח. מסיבה זו, נתפסו ועידות פגוואש כחשודות. בתחילה, הממשלה הבריטית התייחסה אליהם כאל "מפגשים קומוניסטים" אך רוטבלט שכנע את ג'.ד. קוקרופט שהיה חבר ברשות לאנרגיה אטומית בבריטניה, להיות מוזמן לכנס בשנת 1958. הוא התנגד בהצלחה לניסיונות להשתלט על הכנסים וגורם רשמי במשרד חוץ כתב, כי הקושי הוא להשיג מפרופ' רוטבלט התייחסות למה שאנחנו חושבים... הוא ללא ספק קנאי לעצמאותו וליושרה המדעית"... "הבטחת ארגון מחדש למשלחת הבריטית יהיה הצורך הראשון, אבל אני לא יודע אם יש תקווה כלשהי לכך".[1] בתחילת שנות השישים, התייחס כבר משרד הביטחון לכנסי פאגווש כאל כנסים מכובדים מאוד ואף נתן את ברכתו הרשמית. משרד החוץ ציין, כי כל פריצת דרך עשויה היטב מקורה במפגשים מסוג זה. במקביל לכנסים אלו, רוטבלט הצטרף לאיינשטיין,אופנהיימר, ראסל ומדענים אחרים הנוגעים בדבר, כדי לייסד אתהאקדמיה העולמית לאמנות ומדע, רעיון שהוצע על ידם באמצע שנות החמישים והוקם באופן רשמי בשנת 1960 לאחר פריצת הדרך שלהאמנה למניעת ניסויים גרעיניים.בשנת 1965 קיבל רוטבלט את אות מפקדמסדר האימפריה הבריטית (CBE).
בשנת 1976, פרש רוטבלט מסנט ברתולומאוס. בין השנים 1975–1976, הוא היה פרופסור אורח ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת אדינבורו. הוא האמין, שלמדענים יש אחריות מוסרית בדיוק כמושבועת היפוקרטס המספקת קוד התנהגות לרופאים. לדעתו, למדענים גם צריך להיות קוד משלהם של התנהגות מוסרית, מעין שבועת היפוקרטס למדענים.
בתקופת כהונתו כנשיאועידות פגוואש, בין השנים 1988–2004, העמיד רוטבלט בכל שנה מחדש, אתמרדכי ואנונו, טכנאי גרעין ישראלי, לבחירה כמועמד לפרס נובל לשלום.
רוטבלט יצא במסעות תעמולה ללא הרף נגד נשק גרעיני. בראיון שהעניק זמן קצר לפני בחירות 2004 לנשיאות ארצות הברית, הוא הביע את אמונתו שגם היום, 50 שנה אחרי, מניפסט ראסל איינשטיין רלוונטי מאוד במיוחד בהקשר לבחירתו של נשיא בארצות הברית. ומעל לכל, ביחס לשימוש מנע האפשרי שלנשק גרעיני.
בנאום המסכם של כנס פוגווש בשנת 1992 הסביר כי על מנת להשיגשלום עולמי דרושה לנו מסגרת שלמדינה פדרלית עולמית.[2]
בהרצאת התודה שלו בעת קבלת פרס נובל לשלום בשנת 1995, הוא ציטט את המניפסט שלאלברט איינשטיין וברטראנד ראסל מ-1955 ואמר: "מעל לכל, יש לזכור את האנושיות שלך".[3]
בשנת 1992, זכה רוטבלט בפרס השלום על שם אלברט איינשטיין וכן נבחר בשנת 1995 להיות חלק ממסדר החברה המלכותית.
בשנת 1998 קיבל רוטבלטתואר אבירות KCMG, שימש כעורך הראשי של כתב העת לפיזיקה ברפואה ובביולוגיה[4] והיה עורך וחבר מועצת המנהלים של כתב העת לשלום סביבתי[1].
רוטבלט היה הנשיא של כמה מוסדות ואיגודים מקצועיים וגם מייסד שותף וחבר בוועד המנהל שלהמכון הבינלאומי לחקר השלום בסטוקהולם[5]. כמו כן, היה גם חבר מייעץ בוועדה למחקר רפואי שלארגון הבריאות העולמי.
רוטבלט היה יהודי פולני שנולד והתחנך בוורשה וחי לאחר מכן בבריטניה. הוא דיבר פולנית בצורה מושלמת והדגיש את קשריו לפולין. הוא אמר על עצמו כי הוא "פולני עם דרכון בריטי".
- מפקד במסדר האימפריה הבריטית -1965
- חבר חוץ,האקדמיה הפולנית למדעים -1966
- חבר כבוד,האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים -1972
- תוארדוקטור לשם כבוד במדע,אוניברסיטת ברדפורד -1973
- הפרס החברתי על שםברטראנד ראסל -1983
- עמית כבוד,אוניברסיטת מנצ'סטר המכון למדע וטכנולוגיה -1985
- מפקד במסדר ההצטיינות הפולני -1987
- מדליית הזהב, האקדמיה למדעים בצ'כוסלובקיה -1988
- מסדרקירילוס ומתודיוס,בולגריה - 1988
- תואר דוקטור לשם כבוד,אוניברסיטת מוסקבה - 1988
- צלב הכבוד,מסדר הכבוד בגרמניה -1989
- פרס האזרח הנכבד של אגודת רופאים בינלאומיים למניעת המלחמה הגרעינית - 1989
- תואר דוקטור לשם כבוד במדע,אוניברסיטת ליברפול - 1989
- חבר כבוד במכון הבריטי לרדיולוגיה -1990
- פרס אלברט איינשטיין לשלום -1992
- תואר פרופסור לשם כבוד, אוניברסיטתבלגואבגרד -1993
- חבר חוץ, האקדמיה למדעים באוקראינה -1994
- עמיתבחברה המלכותית בלונדון -1995
- פרס נובל לשלום - 1995
| זוכיפרס נובל לשלום |
|---|
| 1901–1925 | דינן,פאסי(1901) •דוקומון,גובאט(1902) •קרמר(1903) •המוסד לחוק בינלאומי(1904) •פון זוטנר(1905) •רוזוולט(1906) •מונטה,רנו(1907) •ארנולדסון,באייר(1908) •ברנארט,דה קונסטן(1909) •לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ(1910) •אסר,פריד(1911) •רוט(1912) •לה פונטן(1913) • לא הוענק(1914–1916) •הצלב האדום(1917) • לא הוענק(1918) •וילסון(1919) •בורז'ואה(1920) •ברנטין,לאנגה(1921) •ננסן(1922) • לא הוענק(1923-1924) •צ'מברלין,דוז(1925) |  |
| 1926–1950 | בריאן,שטרזמן(1926) •ביוסון,קווידה(1927) • לא הוענק(1928) •קלוג(1929) •סודרבלום(1930) •אדמס,באטלר(1931) • לא הוענק(1932) •אנג'ל(1933) •הנדרסון(1934) •פון אוסייצקי(1935) •לאמאס(1936) •ססיל(1937) •משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים(1938) • לא הוענק(1939–1943) •הוועד הבינלאומי של הצלב האדום(1944) •הול(1945) •באלץ',מוט(1946) •מועצת שירות הידידים הבריטית,אגודה אמריקאית לשירותי הידידים(1947) • לא הוענק(1948) •אור(1949) •באנץ'(1950) |
| 1951–1975 | ז'ואו(1951) •שווייצר(1952) •מרשל(1953) •נציבות האו"ם לפליטים(1954) • לא הוענק(1955–1956) •פירסון(1957) •פיר(1958) •נואל-בייקר(1959) •לוטולי(1960) •המרשלד(1961) •פאולינג(1962) •הצלב האדום(1963) •לותר קינג(1964) •UNICEF(1965) • לא הוענק(1966–1967) •קאסן(1968) •ארגון העבודה הבין-לאומי(1969) •בורלוג(1970) •ברנדט(1971) • לא הוענק(1972) •קיסינג'ר,לה דק טהו(סירב לקבל)(1973) •מקברייד,סאטו(1974) •סחרוב(1975) |
| 1976–2000 | ויליאמס,מגווייר(1976) •אמנסטי אינטרנשיונל(1977) •בגין,סאדאת(1978) •תרזה(1979) •אסקיבל(1980) •נציבות האו"ם לפליטים(1981) •מירדאל,רובלס(1982) •ואלנסה(1983) •טוטו(1984) •האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית(1985) •ויזל(1986) •אריאס(1987) •כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות(1988) •גיאטסו(1989) •גורבצ'וב(1990) •סו צ'י(1991) •מנצ'ו(1992) •מנדלה,דה קלרק(1993) •רבין,פרס,ערפאת(1994) •רוטבלט,ועידות פגוואש בנושא מדע ועניינים בין-לאומיים(1995) •בלו,הורטה(1996) •המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים,ויליאמס(1997) •יום,טרימבל(1998) •רופאים ללא גבולות(1999) •קים(2000) |
| 2001 ואילך | האומות המאוחדות,אנאן(2001) •קרטר(2002) •עבאדי(2003) •מאטאיי(2004) •הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית,אל-בראדעי(2005) •יונוס,גרמין(2006) •גור,הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים(2007) •אהטיסארי(2008) •אובמה(2009) •שיאובו(2010) •ג'ונסון-סירליף,בואי,כרמאן(2011) •האיחוד האירופי(2012) •הארגון למניעת הפצת נשק כימי(2013) •יוספזאי,סאטיארת'י(2014) •קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה(2015) •סנטוס(2016) •התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני(2017) •מוראד,מקווגי(2018) •אבי אחמד(2019) •תוכנית המזון העולמית(2020) •מוראטוב,רסה(2021) •ביאליצקי,ממוריאל,המרכז לחירויות אזרחיות(2022) •נרגוס מוחמדי(2023) •ניהון הידאנקיו(2024) •מריה קורינה מצ'אדו(2025) |
