![]() | |
לידה | 24 בנובמבר1873 קונסטנטינופול,האימפריה העות'מאנית ![]() |
---|---|
פטירה | 4 באפריל1923 (בגיל 49) Schömberg,הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ![]() |
מקום קבורה | Urnenfriedhof Gerichtstraße![]() |
שם לידה | Юлий Осипович Цедербаум![]() |
מדינה | האימפריה הרוסית![]() |
לאום | יהודים![]() |
השכלה | אוניברסיטת סנקט פטרבורג![]() |
מפלגה | מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית![]() |
![]() ![]() |
יוּלי (יוּליוּס) אוֹסיפּוֹביץ' מַרטוֹב (ברוסית:Юлий Осипович Мартов, בכתיב ארכאי:Мартовъ; נולדצֶדֶרבּוים,Цедербаум; כתב בפסבדוניםלֵב מרטוב,Лев Мартов;24 בנובמבר1873(על פיהלוח היוליאני:12 בנובמבר) –4 באפריל1923) היהמהפכןיהודירוסי, מנהיג המֶנשֶביקים.
מרטוב נולד בשנת1873 באיסטנבול בשם יוליוס צדרבוים (צדרבאום), במשפחה יהודיתמתבוללת בת שבעה ילדים (ששישה מתוכם היו בבגרותם למהפכנים). אמו רבקה הייתה ילידתוינה ממוצאספרדי שהתחנכה בבית ספר של נזירות באיסטנבול, ואביו אוסיפ היה סוכן של חברת ספנות רוסית, ובנו שלאלכסנדר צדרבוים (ארז), מראשיתנועת ההשכלה היהודית בזמנו, מייסד ועורך העיתון העברי "המליץ" והעיתון היידי הראשון ברוסיה, "קול מבשר".
בסוף שנות ה-70 שלהמאה ה-19, בעת שהיה ילד צעיר, עברה המשפחה לעיר הנמל הרוסיתאודסה, בעקבותהמלחמה העות'מאנית-רוסית.בסתיו1881, על רקעפרעות "הסופות בנגב", שנערכו ביהודי דרום-מערב רוסיה, עברה המשפחה לבירהסנקט פטרבורג, שם התחנך בגימנסיה רוסית וחווה על בשרו גילוייאנטישמיות. לאחר מכן החל ללמוד באוניברסיטת סנקט פטרבורג, וכעבור זמן קצר התחבר לחוגי סטודנטים מהפכניים. בפברואר1892 נאסר לראשונה, וסולק מהאוניברסיטה.
כשביוני1893 הגיע כגולה אל העירוילנה שבמערב המדינה, כבר היה למרקסיסט. בווילנה הצטרף כפעיל בשורותתנועת הפועלים היהודית, אף שלא ידעיידיש. במאי1895 היה מארטוב אחד הראשונים שניסחו את הצורך במפלגת פועלים יהודית ייחודית. כעבור שנתיים נוסד "הבונד" (איגוד הפועלים הכללי ברוסיה, ליטא ופולין) בידיארקדי קרמר אך גלותו של מארטוב בווילנה הסתייימה קודם לכן והוא חזר לרוסיה. למרות תרומתו לגיבוש הבונד, מארטוב עצמו סבר שקבוצת וילנה, שממנה צמח הבונד, ביקשה להתמקד בשיפור תנאי החיים של הפועלים (פנסיות, חינוך, בריאות) - רצון שמארטוב ראה בו מתון מדי, וכי ויש לחתור למהפכה בה יוחרב הסדר הקיים. בכך מצא שותפות רעיונית עםולדימיר איליץ' לנין שיחד עימו הקים אתאיחוד המאבק לשחרור מעמד הפועלים בסתיו 1885.
מארטוב שיתף כאמור פעולה עם לנין ועםפלחנוב,אקסלרוד וטרוצקי בהוצאתו לאור שלכתב העת של הגולים הפוליטיים הרוסים "איסקרה" ('הניצוץ').
כישורי הארגון של הבונד היו טובים יותר מאלו של איחוד המאבק כך שהבונד היה גדול יותר במספר חבריו. שתי התנועות שמרו על יחסים טובים. יחסים אלו התמסדו כאשר שתי התנועות, לצד תנועות סוציאליסטיות נוספות, הקימו אתמפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, שלימים תהפוך למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. איחוד המאבק של מארטוב קיבל אמנם את הבכורה, מהטעם שאופיו היה הכללי יותר, אך הבונד (כאמור היה בתחילה גדול יותר במספר חבריו) נותרה כח מניע חשוב בתנועה.
בשנת1903, בכינוס השני שלמפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית בבריסל, נחלקו לנין ומרטוב בדעותיהם לגבי השאלה מי ראוי להיות חבר מפלגה ומי ינהיג את המפלגה. מארטוב שאף להחלטות קולקטיביות בידי כמה שיותר חברים. לנין ביקש לרכז את הכח בידי קבוצת מנהיגות מצומצמת. מארטוב גם סבר כי יש לחתור קודם להפלת המשטר הפיאודלי הרוסי, ורק לאחר מכן, כאשר ייווצר שוק קפיטליסטי, להצמיח ממנו את הקומוניזם. לנין סבר כי ניתן להחיל את הקומוניזם בכל שלב היסטורי.[1]בכנס נערכו אפוא הצבעות בכל מיני סעיפי תקנון, כאשר נציגי הבונד תמכו בעמדת מרטוב. עם זאת, מאחר שבקשת הבונד כי היא תהיה הנציגה היחידה של מעמד הפועלים היהודי בתוך המפלגה נדחתה (בעוד בקשה דומה מצד הסוציאליסטים הקווקזים התקבלה) עזבו נציגי הבונד את הכינוס (ולאחר מכן את המפלגה כולה) מה שהוביל לכך שחברי הפלג של לנין, שעד פרישת הבונד היו מיעוט בין חברי המפלגה, ניצחו במספר גדול יותר של הצבעות. בעקבות זאת קראו לעצמם בני הפלג של לנין בשם "בּוֹלשֶביקים" (חברי סיעת הרוב) וכינו את סיעת מרטוב בשם "מֶנשֶביקים". שמות אלה, אף על פי שלא שיקפו את האמת המספרית, דבקו בסיעות והפכו לעובדה היסטורית.
במהפכת 1905 פנו המנשביקים שמאלה, התקרבו מאוד לבולשביקים ועברו לשיתוף פעולה הדוק. אחרי כישלון המהפכה חל פילוג מסוים אצל המנשביקים, כשהחלק הימני של סיעתם פרש והצטרף למפלגות שפעלו באופן חוקי.
פתיחתמלחמת העולם הראשונה הביאה פילוג נוסף במחנה המנשביקים, כשמרטוב הוביל את המיעוט ה"אינטרנציונליסטי", שוללי המלחמה, אל מול הרוב שתמך בה מטעמי הגנה לאומית. עם פרוץמהפכת פברואר 1917 נוצר פילוג נוסף בין תומכי המשך המלחמה, כדי להגן על המהפכה ובין מתנגדיה. הפילוגים השונים הביאו להחלשת כוח המנשביקים ובבחירות הם קיבלו רק 3% מקולות המצביעים לעומת 20% שקיבלו הבולשביקים. מרטוב, שהתנגד להצטרפות לקואליציה עם המפלגות ה"בורגניות", שב לרוסיה מהגלות, אך איחר את המועד ובינתיים חלק מהמנשביקים הצטרפו לממשלה.
עם פרוץמלחמת האזרחים ברוסיה אחרימהפכת אוקטובר, תמכו מרבית המנשביקים המונהגים על ידי מרטוב בממשלה הקומוניסטית, אך סירבו לנתק את הקשרים שהיו להם עם הענף הימני של מפלגתם וזה הוביל לצנזורה על ביטאונם. האגף השמאלי של המנשביקים, בראשות טרוצקי, הצטרף לבולשביקים ולאחרמרד קרונשטאדט נאסרה פעילות המנשביקים ומנהיגיהם, כולל מרטוב יצאו לגלות.
בספטמבר1920, בהיותו חולהשחפת,היגר לגרמניה. הוא נשאר שם ומת כעבור שלוש שנים בשמברג (Schömberg) מן המחלה[2]. לפני מותו הספיק לייסד את עיתון המנשביקים, "השליח הסוציאליסטי", שהמשיך להופיע בברלין, בפריז ולבסוף בניו יורק.
אחותו הצעירה, לידיה אוסיפובה דָן (Лидия Осиповна Дан), הייתה גם היא ממנהיגות המנשביקים, אשתו שלפיודור איליץ' דן, ממנהיגי המנשביקים.
מיזמיקרן ויקימדיה |
---|
![]() |