השפה היוונית קיימת בכתב למעלה מ-3,000 שנה. הדעות חלוקות בדבר מקורות הלשון היוונית, ויש תאוריות שונות בנושא. אחת מהן טוענת שהיוונית נוצרה עם הגירת דובריפרוטו-יוונית (יוונית קדומה מאוד) אליוון, שהתרחשה בין השנים 3200 לפני הספירה ו-1900 לפני הספירה. על פיתאוריה אחרת, היוונית התפתחה ביוון עצמה מתוךשפה הודו-אירופית קדומה.
בתקופה ההלניסטית, השפה היוונית התפשטה לאזורים רבים בעולם, בהם לא דיברו קודם לכן יוונית, וכך הלכה והתפשטה שפה יוונית בעלת אלמנטים משותפים, ואילו הניבים השונים של היוונית הקלאסית דעכו. השפה החדשה נקראהיוונית קוֹינֶה (κοινη), היינו יוונית "משותפת", שהיא בבסיסה יוונית אטית בתוספת מעטאיונית ובה נכתבו לימיםתרגום השבעים והברית החדשה. לאלכסנדר הגדול נודע תפקיד מהותי בשילוב הניבים היווניים. הניב המשותף הקל על התקשורת בתקופה ההלניסטית, ומשנלמד על ידי בני המדינות שכבש, הפכה היוונית לשפה עולמית לזמן מה. היוונית המשותפת הזו שימשהלינגואה פרנקה שלהאימפריה הרומית במשךשנים רבות.
מערכת ההגה של הלשון היוונית העתיקה מבחינה בין 12 תנועות (חלקן נכתבות כדיגרף, דהיינו צירוף של צמד אותיות), מהן 5 קצרות ו-7 ארוכות. בנוסף קיימים 10 צירופים שונים שלדיפתונג.בתחום מערכת העיצורים ראוי להזכיר כי היוונית מכירה בנישוף כתכונת מבדילה בחלק ממערכת עיצוריה.היוונית העתיקה הבחינה בין שלושה סוגים שונים של הטעמה, אשר יכולים היו להופיע על אחת משלוש ההברות האחרונות של המילה. מערכת הטעם הייתהפונמטית.
המורפולוגיה של הלשון היוונית העתיקה, בדומה לשפות הודו-אירופיות עתיקות אחרות, מאופיינת בנטייתה הרבה: לשמות (שמות עצם,שמות תואר, וכינויים) יש חמשיחסות, שלושהמינים (זכר, נקבה, סתמי), ושלושהמספרים (יחיד, זוגי, רבים), בעוד שלפעלים יש ארבעדרכים (מודוסים), שלושהאופנים (פעיל, סביל, מדיום), שלושה גופים, ושלושה מספרים.
