יוון הקדומה הורכבה משבטים שונים שהתפרשו באזוראיטליה, יוון וטורקיה של ימינו. שבטים אלו הם אלו שהעניקו את שמם לחבל ארץ זה; תחילה היה זה חבל ארץ בו גרו שבט ה"הלנים" (Έλληνες) שכונה בהתאם בשם "הֶלאַס" (′Ελλάς),[6] ובהדרגה הורחב כינוי זה לכל ארץ יוון. עמי המזרח לעומת זאת, שבאו תחילה במגע עם שבט ה"יוֹנִים" (Ἴωνες), העניקו את השם "יוון" לארץ זו, (ומכאן בא הכינוי יוון בשפה העברית,[7] באכדית iaunāiu[8] ובערבית 'איון'), ואילו עמי איטליה שנחשפו תחילה לשבט המערבי, ה"גרַאיקים" (Γραικοί), גזרו משם שבט זה את שם הארץ, ומכאן בא השם "Graecia" בלטינית, ובצורות דומות בשאר לשונות אירופה.[9]
הרומאים, בזמן שלטונם על יוון, כינופרובינקיה זו בשם "אַכַיאה"(יוו'). בתקופה הביזנטית ראו היוונים את עצמם כ"רומיים" (Ρωμαίοι), וכינו את ארצם בהתאם בשם "רומאניה", ובעקבות כך התקבל השם "רוּם" (رُومُ) ככינוי ליוון בקרב המוסלמים. במאה ה-19, עם הקמת מדינת יוון מחדש, חזרו היוונים לשמם הקדום "הלאס" (או: "אֶלאס").[10]
יורשיו, הדיאדוכים חילקו ביניהם את שטחי כיבושיו העצומים לכמה ממלכות, שהתקיימו זו לצד זו, נלחמו זו בזו, עד שנכבשו על ידירומא, וחדלו להתקיים סופית באמצע המאה הראשונה לפנה"ס. יוון הפכה לפרובינקיה רומית, אך התרבות היוונית נותרה דומיננטית באגן המזרחי של הים התיכון. כאשר חולקההאימפריה הרומית לשניים, במאה ה-4 לספירה, נותר החלק המזרחי שלה, המוכר כאימפריה הביזנטית טבוע באופי התרבות היוונית. האימפריה הביזנטית שרדה עדהמאה ה-15, אז נכבשה על ידיהאימפריה העות'מאנית.
העות'מאנים שלטו ביוון עד תחילתהמאה ה-19. בשנת1821 מרדו היוונים, ובשנת1822 הכריזו על עצמאות.מלחמת העצמאות נמשכה עד שנת1832 והסתיימה בניצחון היוונים. במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20 התקיימה סדרת מלחמות בין היוונים לעות'מאנים. היוונים שאפו להגדיל את שטח מדינתם, על מנת לכלול את כל דוברי היוונית בתחומה. יוון הגיעה לגבולותיה הנוכחיים בשנת1947, בתוםמלחמת העולם השנייה. אחרי מלחמת העולם השנייה פרצה ביווןמלחמת אזרחים, שנמשכה עד1949.
חוקת1975 מגדירה את יוון כ"רפובליקהפרלמנטרית" ומבטיחה לאזרחיה חירויות וזכויות אזרח שוות. החוקה קובעת כיראש המדינה הואנשיא, שנבחר על ידי הפרלמנט לקדנציה של חמש שנים ויכול להיבחר שוב לחמש שנים נוספות.מועצת המדינה (Συμβούλιο της Επικρατείας) עוזרת לו בניהול המדינה.ראש הממשלה והקבינט הם בעלי הכוח הפוליטי העיקרי ביוון, ואילו לנשיא יש סמכות מוגבלת ברשות המבצעת ותפקידים סמליים.
הפרלמנט היווני (ביוונית: Βουλή των Ελλήνων, בתעתיק: Vouli ton Ellinon) מורכב מבית אחד בעל 300 חברים אשר נבחרים אחת לארבע שנים בבחירות כלליות. מתוך 300 הצירים, 250 נבחרים בבחירות אזוריות, עם מספר משתנה של נציגים בכלמחוז בחירה. מספר הנציגים משתנה ממחוז למחוז, שמונה מחוזות דלי-אוכלוסין בוחרים נציג יחיד, ולעומתם מחוז אתונה A בוחר 42 נציגים. במחוזות רבי-נציגים נעשית הבחירה בשיטה היחסית, ובמחוזות בעלי נציג אחד –בשיטה הרובנית.אחוז החסימה עומד על 3% מהקולות הכשרים.
50 הצירים הנותרים נבחרים בבחירות לאומיות בשיטתטופס כללי, ולכן כולם נבחרים מטעם המפלגה הגדולה ביותר – וזאת מתוך מטרה לייצב את המערכת הפוליטית ולחזק את המשילוּת.
מאז כינון החוקה ועד בחירות 2012, שנערכו בצלו שלמשבר כלכלי קשה, הייתה המערכת הפוליטית ביוון דו-מפלגתית מיסודה, ועל השלטון התמודדוהתנועה הסוציאליסטית הפאן-הלנית (פּאסוֹק) הסוציאל-דמוקרטית ומפלגתהדמוקרטיה החדשה מןהמרכז-ימין. בדרך-כלל הצליחה אחת משתי המפלגות הגדולות להגיע לרוב מוחלט בפרלמנט. בבחירות שנערכו במאי 2012, הגיעה לראשונה מפלגה אחרת אל המקום השני – "קואליציית השמאל הרדיקלי", הידועה בכינויסיריזה, ומפלגת הימין הקיצוניהשחר הזהוב נכנסה לראשונה לפרלמנט.
בינואר2015, רשמה "קואליציית השמאל הרדיקלי" ניצחון מוחץ והיסטורי בבחירות הכלליות. יו"ר המפלגה,אלכסיס ציפראס, הבטיח בלילה שאחרי הניצחון, כי "אחרי חמש שנים של צעדיצנע וקיצוצים קשים שפגעו מאוד באיכות החיים של היוונים, תם עידן "ההשפלה והסבל" שכפו על יוון האיחוד האירופי וקרן המטבע הבין-לאומית".[12] יום לאחר הבחירות, הקימה "קואליציית השמאל הרדיקלי" קואליציה עם המפלגה השמרנית "היוונים העצמאים" וציפראס הושבע כראש ממשלה.
בשנת2019, לאחר, הבחירות לפרלמנט היווני שהתקיימו ל-7 ביולי 2019. זכתהדמוקרטיה חדשה ל-39.85% מהקולות, אשר הקנו לה 158 מקומות בפרלמנט היווני. יממה לאחר מכן, מיצוטאקיס הושבע כראש ממשלת יוון.[13]
ביוון קייםגיוס חובה לגברים מגיל 18 למשך 9 חודשים. נשים יכולות לשרת בצבא יוון בהתנדבות, אך אינן חייבות בגיוס.מספר אנשי הצבא, נכון ל-2022, נאמד בכ-125,000: 90,000 בצבא, 15,000 בצי, 20,000 בחיל האוויר. בנוסף כ-35,000 משרתים במשמר הלאומי.[15]
ציוד הכוחות הצבאיים של יוון מורכב ברובו משילוב של כלי נשק מיובאים מאירופה וארצות הברית, וכן ממספר מצומצם של מערכות מתוצרת מקומית, במיוחד ספינות ימיות; גרמניה היא הספקית המובילה של מערכות נשק ליוון מאז 2010, ואחריה צרפת וארצות הברית; התעשייה הביטחונית של יוון מסוגלת לייצר ספינות ימי ותתי מערכות נלוות (הערכת 2019)[15]
יוון מורכבת מ-13 אזורים מנהלתים, הנקראיםמחוזות, אופריפריות, שמחולקים חלוקה משנית, החל משנת2011, ל-74 יחידות אזוריות (περιφερειακές ενότητες). חלוקה זאת החליפה את החלוקה הישנה ל-51 מחוזות משנה ("נומוס" ביחיד, "נומוי" ברבים). היחידות האזוריות מחולקות ל-350רשויות מוניציפליות, המהוות את היחידות המנהלתיות הבסיסיות של יוון.
יוון היאמדינת רווחה שבה מגזר ציבורי רחב התורם כ-50% מהתל"ג.תיירות היא ענף חשוב מאוד בכלכלת המדינה, עם נתח גדול בתל"ג והכנסתמטבע חוץ.
בשנת2001 הצטרפה יוון לגוש האירו ומאז ההילך החוקי בה הוא האירו (במקום הדרכמה שהייתה נהוגה עד אז). יוון הייתה בין הנהנות העיקריות מהכניסה לאיחוד האירופי והעזרה שהיא קיבלה מהאיחוד מגיעה לכדי 2.6% מהתוצר הלאומי הגולמי. התל"ג גדל בשיעור שנתי של 4% בממוצע בשנים2003 עד2007, בין היתר כתוצאה מהשקעות ממשלתיות הקשורות לאירוחאולימפיאדת אתונה (2004).
צי הסוחר היווני הוא הגדול בעולם, וענף הספנות הוא ענף מרכזי במשק היווני. חברת התעופה הלאומית של יוון היאאג'יאן איירליינס.
למצוקה הכלכלית החמורה אליה נקלעה יוון בסופו שלהעשור הראשון של המאה ה-21 חברו מספר גורמים:המשבר הכלכלי העולמי שהתפרץ ב-2008, חשיפת העובדה כיממשלת יוון מתנהלת לאורך שנים במצב שבו מדי שנה ההוצאות התקציביות שלה עולות על הכנסותיה ממסים, ובנוסף, הגרעון שהלך ותפח מומן על ידי נטילת הלוואות מבנקים בעולם – בעיקר בגרמניה. השילוב של הגורמים הללו יחד עםמשבר החוב האירופי הוביל את יוון לסף חדלות-פירעון במהלך2010, בדומה לשאר מדינות ה-PIIGS (פורטוגל, אירלנד, איטליה וספרד).
ביוני2010 שרי האוצר של המדינות החברות בגוש האירו אישרו ליוון סיוע כספי מידי מדינותיהם בהיקף של 80 מיליארד אירו, ומידיקרן המטבע הבין-לאומית, בהיקף של 30 מיליארד אירו. הסיוע הותנה בכך שיוון תממש תוכנית קיצוצים נרחבת. יווןהפריטה נכסים בשווי 50 מיליארד אירו וביצעה קיצוצים בשווי 28 מיליארד אירו כחלק מתוכנית הצנע, שגררההפגנות רבות ביוון.האיחוד האירופי אישר את תוכנית הצנע של יוון והעניק לה סיוע כלכלי. ביולי 2011 מנהיגי גוש האירו הסכימו על חבילת סיוע נוספת ליוון, בהיקף של כ-109 מיליארד אירו. ב-20 באוקטובר 2011 אישר הפרלמנט של יוון צעדי צנע נוספים, שעוררו הפגנות אלימות ביוון. במסגרת התוכנית יקוצצו תקציבי משרדי הממשלה, יועלומסים, יופחתו משכורות ופנסיות, יוצאו לחופשה בתשלום מופחת כ-30 אלף עובדי מדינה ויינתנו אישורים מיוחדים לפירוק התאגדויות העובדים המאוגדים בהסכמי עבודה קולקטיביים. ב-27 באוקטובר החליטו מנהיגיגוש האירו להגדיל את היקףקרן החילוץ האירופית לכטריליון אירו. כמו כן, הוחלט לקצץ לפחות 40% מהחוב של יוון. ב-6 בדצמבר אישר הפרלמנט היווני את תוכנית הצנע ברוב של 258 תומכים מול 41 מתנגדים.
ב-10 בפברואר2012 אישרה ממשלת יוון חבילת קיצוצים נוספת לאחר ששרי האוצר שלגוש האירו התנו את העברת חבילת חילוץ נוספת בסך 130 מיליארד אירו בהעמקת היקף תוכנית הצנע. במסגרת התוכנית יופחתשכר המינימום במדינה ב-22% ויפוטרו 150 אלף עובדים במגזר הציבורי עד שנת 2015.[16] בתגובה להחלטה התפטרו שישה שרים וחודשו ההפגנות במדינה.[17] ב-12 בפברואר אישר הפרלמנט היווני את הקיצוצים ברוב של 199 מול 74 מתנגדים; 43 מחברי הקואליציה נמנעו או התנגדו וכתוצאה מכך סולקו מהקואליציה. מחוץ לבניין הפרלמנט התקיימה הפגנה בהשתתפות כ-100,000 איש.[18] במהומות אלימות שהתחוללו נפצעו עשרות בני אדם ועשרות בתי עסק הוצתו ופשטו את הרגל.
המדינה מורכבת מאיים רבים, חלק יבשתי גדול בדרום חצי האיבלקן וחצי האיפלופונסוס אשר מופרד על ידיתעלת קורינתוס מהיבשת. אורך החופים ביוון הוא 14,880קילומטר ואורך הגבול היבשתי כ-1,160 קילומטר.
כ-80% משטח המדינה הררי ויבש. רק 26% מהקרקע ניתנת לעיבוד חקלאי. ביוון המערבית יש הרבה ימות ואזורים לחים.פינדוס, רכס ההרים במרכז יוון מתנשא לגובה ממוצע של כ-2,650מטר והנקודה הגבוהה ביותר בו, היא הראולימפוס: 2,917 מטר מעלפני הים.
האקלים ביוון הוא ים תיכוני טיפוסי. בחורף יורד שלג בהרים גבוהים ולעיתים אפילו באתונה.
ביוון חיים בעלי חיים ים תיכוניים ובעלי חיים אירופיים, דוגמתעינחש עדינה, ובים של יוון חיים בעלי חיים ים-תיכוניים, כמוכלב ים נזירי מצוי. הצמחייה ביוון הדרומית והמרכזית היא מטיפוס ים-תיכוני מזרחי. ביוון הצפונית ועל המורדות הגבוהים של ההרים היא מתקרבת לטיפוס המרכז-אירופי. כיום עוסקים הרבה בייעור ההרים החשופים[דרוש מקור][דרושה הבהרה].
נשים יווניות באי קרקירה/קורפו, 1908יוונים-מקדונים בלבוש מסורתי בריקוד מסורתיסוחרי רחוב מהגרים במונסטיראקי(יוו')ילדימהגרים מפקיסטן
אוכלוסיית יוון מונה נכון ל-2023 כ-10.4 מיליון תושבים. עד לשנים האחרונות עלתה אוכלוסיית יוון בעקביות למרות ילודה נמוכה, בשל כניסה למדינה של עשרות אלפי מהגרים מדי שנה. החל מהעשור השני של המאה ה-21, ועל רקע המשבר הכלכלי המתמשך ביוון, צניחה בילודה, ומעבר להגירה שלילית מסתמנת מגמה של ירידה באוכלוסייה. (למעט עלייה במספרם של פליטים הרואים ביוון תחנת מעבר לאירופה).
לאחרמלחמת העולם השנייה ולאחר התייצבות גבולות המדינה החלה יוון בעריכת מפקדים מדי 10 שנים. ב-1951, מנתה יוון 7.63 מיליון תושבים, ב-1961 8.39 מיליון, וב-1971, 8.77 מיליון. במפקד של 2011 נמנו 10.82 מיליוני תושבים.[19](הקישור אינו פעיל)
לאורך שנות השישים והשבעים של המאה ה-20 נעשיעור הפריון של אוכלוסיית יוון בערכים שבין 2.2 ל-2.5, שיעור נמוך ביחס לעולם אך עדיין מעלשיעור התחלופה, שאפשר צמיחה איטית אך יציבה של האוכלוסייה. משנות השמונים חלה ירידה חדה בשיעור הפריון של נשות יוון. ב-1990 הוא ירד לפחות מ-1.4, והוסיף לרדת בשנות ה-90. ב-1990 נרשמו ביוון כ-102,000 לידות, לעומת כ-94,000 מקרי מוות, והריבוי הטבעי באותה שנה ירד ל-8,077 נפש בלבד. אוכלוסיית יוון הוסיפה לגדול, בעיקר בשל הגירה חיובית מסיבית לתוך המדינה.
ב-1996 השתווה לראשונה מספר הלידות והמיתות, ושיעור הריבוי הטבעי ירד לאפס. ב-2000 ירד שיעור הפריון ל-1.26. מספר הלידות באותה שנה היה 103,274, והתמותה 105,270.למרות הריבוי הטבעי השלילי, אוכלוסיית יוון גדלה מדי שנה בשל הגירה חיובית של עשרות אלפי מהגרים שהחלה עוד בשנות התשעים לאחרקריסת ברית המועצות. עיקר המהגרים הם מ:אלבניה,גאורגיה,רוסיה ובולגריה. תרמה לכך האווירה הכלכלית החיובית ששררה לאחר כניסת יוון לגוש האירו ב-2001.בשנים 2004–2009 חל שיפור מסוים גם בילודה. שיעור הפריון ב-2008–2009 הגיע ל-1.55, ומספר הלידות עלה לרמה של 118,000. בשנים האלו נרשם שוב ריבוי טבעי חיובי קטן.
החל מ-2010 חל מפנה. על רקעהמשבר הכלכלי החמור, שנגרם בשל חובות כבדים של יוון, נרשמה ירידה בשיעור הפריון (2012: 1.34) שהביאה לצניחה במספר הלידות ל-94,134 (2013), בעוד שבתמותה נרשמת עלייה עקבית. אך מצד שני, החלו להגיע מהגרים גם ממדינות מוסלמיות כגון:מצרים,סוריה,בנגלדש ופקיסטן.ב-2013 נרשם צמצום טבעי של האוכלוסייה בגודל של 17,660 והמגמה נמשכת. ב-2011, לראשונה מאז 2002, ירדה אוכלוסיית יוון אל פחות מ-11 מיליון בני אדם. המשבר הכלכלי המתמשך (26.6 אחוזי אבטלה בתחילת 2015) ממשיך להעיק גם על רמת הילודה, הנמוכה ממילא.נכון ל-2022 הריבוי הטבעי ביוון שלילי ושיעור הפריון לאישה עומד על 1.43.תוחלת החיים היא 82.2 שנה. (79.8 לגברים ו-84.7 לנשים).
נכון ל-2017, 87.6% מהיוונים הםנוצרים אורתודוקסים, 6.1% חסרי דת, 5.3% מוסלמים (אשר מתגוררים בתראקיה). המוסלמים הם המיעוט היחיד שמוכר באופן רשמי. 0.8% מוגדרים כ"אחרים" וכוללים יהודים ועוד.
יהדות יוון היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר, וראשיתה בתקופה ההלניסטית. תחת שלטוןביזנטיון סבלה הקהילה מגבלות ורדיפות, ואולם שלטוןהעות'מאנים שהחל במאה ה-15 הביא ברכה לקהילה, ויהודים רבים שגורשו בגירוש ספרד התיישבו ביוון. המגורשים נעשו ליסוד הדומיננטי בקהילה, שנהגה ברובה לפי מנהגייהדות ספרד, ואולם באיים ובמקומות נוספים נשמרו קהילות של יהודיםרומניוטים, ששמרו על מנהגים דתיים קדומים ודיברו בניב ייחודי שליוונית,יווניטיקה. קהילה גדולה וחשובה במיוחד התפתחה בעיר הנמלסלוניקי.
ערב מלחמת העולם השנייה חיו ביוון כ-80,000 יהודים (כשני שלישים מהם בסלוניקי) אשר למעלה מ-60,000 מהם נספו בשואה. כיום מונה הקהילה כ-5,300 איש, מתוכם כ-3,500 באתונה ו-1,000 בסלוניקי.
כיום, מרבית האוכלוסייה ביוון הםיוונים אורתודוקסים, והדבר בולט בחיי היום יום. ישנו מספר גדול של כנסיות, בעיקר יווניות-אורתודוקסיות, ומצוינים מועדים נוצריים רבים בחלקם נחגגים פסטיבלים.
האדריכלות של יוון העתיקה היא הבסיס לרוב ההתפתחות האדריכלית באירופה מאז. היוונים המציאו את הגג הדו שיפועי, ושכללו את שיטת הבנייה על עמודים בדלים (בודדים). שלושת סגנונות העמודים הנפוצים ביותר הם:הסגנון הדורי (ללא בסיס),הסגנון האיוני עם כותרת מסולסלת, והסגנון הקורינתי עם כותרת בצורת עלים. קיימות דוגמאות רבות לאדריכלות יוון העתיקה, אך המבנה הבולט ביותר הואהאקרופוליס באתונה.
^ב־2010, כאשר הממשלה קיצצה לראשונה בתקציב הביטחון, עלויות הצבא ירדו בכמעט 30%. חיל האוויר היווני היה ללא חלקי חילוף לתיקון מטוסי הקרב היקרים שלו ה-F-16, חיל הים נותר ללא אספקת דלק לביצוע תרגילים וסיורים מורחבים בים האגאי, והצבא לא הצליח לשלם עלויות הובלה עבור כ-400 טנקים מתוצרת ארצות הברית שהמדינה כבר רכשה.
Gregory E. Sterling, "The Hellenistic Jewish Historians",Historiography and self-definition: Josephos, Luke-Acts, and apologetic historiography, pp. 137-141.
_-_Ath%25C3%25A8nes_-_M%25C3%25A9diath%25C3%25A8que_de_l%2527architecture_et_du_patrimoine_-_APOR109875.jpg)
