 | |
| יואל פלגי, 1944 | |
| לידה | 1 בינואר1918 קלוז',טרנסילבניה,האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית   |
|---|---|
| פטירה | 21 בפברואר1978 (בגיל 60) ישראלישראל  |
| תאריך עלייה | 1939 |
| מדינה | ישראל |
| השתייכות |  פלמ"חהצבא הבריטי  הצבא הבריטי |
| תקופת פעילות | 1944–1949 (כ־5 שנים) |
| דרגה | רב-סרן |
| בן או בת זוג | פיליס פלגי |
| תפקידים בשירות | |
| צנחן מפקדיחידת הצנחנים הראשונה בצה"ל | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| תפקידים אזרחיים | |
| סמנכ"ל "אל על" שגרירישראל בטנזניה | |
  | |
יואל פלגי (במקורנוסבכר;17 בפברואר1918 –1978) היה מצנחני היישוב באירופההכבושה במהלךמלחמת העולם השנייה, ומפקדיחידת הצנחנים הראשונה בצה"ל בדרגתרב-סרן.
יואל נוסבכר נולד בקלוז',טרנסילבניה (אז חלק מהונגריה במסגרתהאימפריה האוסטרו-הונגרית) ב-1939עלה לארץ ישראל והצטרף לגרעין שהקים לימים אתקיבוץ מעגן.
פלגי התנדב לקבוצתצנחני היישוב אשר הוקמה על ידיהצבא הבריטי בשיתוף עם ארגון "ההגנה". ב-13 באפריל1944 צנח ביוגוסלביה יחד עםפרץ גולדשטיין ושני אנשי צבא בריטיים. כעבור חודשיים חצו את הגבול להונגריה והגיעו לבודפשט הכבושה. במסגרת פעילותו שם הגיע פלגי לביתו שלישראל קסטנר, חברועד העזרה וההצלה בבודפשט, אשר היה מעורב בעסקאות השונות לגבירכבת ההצלה ו"סחורה תמורת דם". קסטנר ביקש מפלגי שייגש לגסטפו ויציג עצמו כשליחהסוכנות היהודית שבא לוודא אם הגרמנים רציניים באשר לעסקת רכבת ההצלה ו"סחורה תמורת דם"[1].
לבסוף נלכד פלגי ועבר חקירות ועינויים על ידי המשטרה החשאית ההונגרית ועל ידי הגסטפו, יחד עם גולדשטיין וחנה סנש. בנובמבר 1944, לאחר כחמישה חודשים בכלא ההונגרי, הוצאה סנש להורג, ואילו פלגי וגולדשטיין נשלחו ברכבות למערב הונגריה. פלגי הצליח לברוח מהרכבת, חזר לבודפשט והשתתף במאמצי ההצלה עד תום המלחמה[1].
בעקבות שליחותו באירופה פרסם פלגי את ספרו,רוח גדולה באה, בסוף1946[2].
עם שובו ארצה פעל בתחומים שונים ומגוונים לחיזוקהיישוב היהודי בארץ, בהם ארגוןספינות מעפילים ארצה וגיוסטייסים ומטוסים לשורות "ההגנה".
לקראת סוף1948 קיבל על עצמו פלגי את הקמתיחידת הצנחנים הראשונה בצה"ל. הוא הקים תשתית ארגונית ומבנית ליחידה החדשה במחנה אחוזה שבהרהכרמל. ואכן, כעבור מספר חודשים כבר היו במקום מגרש מיוחד לאימוניצניחה וכ-250 חיילים וקצינים, אשר הרכיבו את יחידת הצנחנים הראשונה.
זמן קצר לאחר מכן, באפריל1949, השתחרר מצה"ל בדרגתרב-סרן. פלגי הצטרף למקימי קיבוץמעגן, ועסק בפעילות ציבורית במסגרתמפא"י. פלגי אף היה מועמד המפלגה לכנסת הראשונה, אך פרש מהרשימה לפני הבחירות.
בשנים1951־1959 כיהן כסמנכ"ל בחברת "אל על". במאי 1960 מונה למנהל אגף התעופה האזרחית במשרד התחבורה[3]. במרץ 1963 התפטר על רקע יחסיו עם מנהל נמל התעופה לוד,דן אבן, שסירב לסור למרותו, ולל רקע נזיפה שקיבל על התנהלותו בליל סערה בנמל התעופה[4].
בספטמבר 1963 התמנה פלגי כשגריר ישראלי בטנגניקה[5]. באפריל1964 התמנה גם כשגריר ישראלי בזנזיבר הסמוכה, חמישה חודשים לאחר שקיבלה עצמאות[6]. חודש אחר כך התאחדו זנזיבר וטנגניקה ליצירתטנזניה והוא מונה לשגריר במדינה החדשה[7].
בתחילת1966 חזר לישראל ומונה למנהל כוח האדם בקופת חולים כללית[8].
פלגי היה נשוי לאנתרופולוגיתפיליס פלגי ואב לשתי בנות (ד"ר אילנה קופמן, חוקרת בתחום מדעי המדינה, וד"ר ענת פלגי-הקר, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית).נפטר מהתקף לב בשנת1978, בגיל 60, ונקבר בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים, בקרבת חלקתצנחני היישוב[9].
ב-16 במרץ 1954 פלגי העיד במשך 4 שעות ב"משפט קסטנר"[10]. אחת הטענות כלפיו הייתה כי קסטנר הפקיר את פלגי וחבריו הצנחנים באירופה וכי לא עשה די כדי לפעול לשחרורם ולאפשר להם לבצע את הפעולות שלשמן נשלחו. פלגי הגן על קסטנר בעדותו, ואמר: "קסטנר סיכן את עצמו להציל יהודים. כינויו כבוגד-חילול השם"[11]. ואחר כך מתח ביקורת חריפה על פסק הדין שזיכה את גרינוולד[12].
לאחר הירצחו שלישראל קסטנר הוציא פלגי את ספרו "רוח גדולה באה" בהוצאה מחודשת. הסניגור במשפט קסטנר,שמואל תמיר, האשים את העד פלגי בבגידה, כיוון שהצדיע במועל יד לאנשיאס אס על מנת שלא יחשדו בו. על כך כתב פלגי בספרו:
ואילו אנו טרם השתחררנו ממלכוד עצמנו ועודנו נוהגים לפי הכלל:
אם תצא ולא תחזור – גיבור תהיה;
אם תצא ותחזור – תישפט;
אם תשב ולא תעשה – תשפוט;
ואולם העם הזה יוסיף להתקיים אם תמיד יימצאו לנו כאלה שיאמרו: מי ילך אם לא אני? והם ילכו בדעתם, שאם יחזרו – אולי יישפטו בידי אלה שלא הלכו.
יואל פלגי (1918-1978), דף שער בספרייה הלאומית