האזכור החיצוני הקדום ביותר לקבוצה בשם "ישראל" בארץ ישראל הוא במצבת מרנפתח המצרית משלהיהמאה ה-13 לפנה"ס. למרות ויכוח ביןארכאולוגים בין 'מינימליסטים' (המייחסים חשיבות קטנה לעדות המקרא ומכפיפים אותה לממצאים ארכאולוגים ולעדויות חיצוניות) ל'מקסימליסטים' או שמרנים או אלו המזוהים עם 'ארכאולוגיה מקראית' (כלומר חוקרים המוכנים עקרונית לקבל את עדות המקרא כבעלת תוקף כשלעצמו), מקובלת על רוב החוקרים עובדת קיומה של קבוצת אוכלוסייה עברית בארץ ישראל, לכל המאוחר במאה ה-10 לפנה"ס. הוויכוח בין האסכולות הנזכרות מתקיים גם לגבי היקף ואופי ההתיישבות של אותה אוכלוסייה, אך ברור שלכל המאוחר במאה ה-9 לפנה"ס התבססו באזור שתי ממלכות עבריות –ממלכת ישראל וממלכת יהודה. היהודים נקראים על שם ממלכת יהודה, שנותרה לבדה לאחרחורבן ממלכת ישראל בשנת722 לפנה"ס, וחורבנה של ממלכת יהודה בשנת586 לפנה"ס עםגלות בבל. עםשיבת ציון, החלהתקופת בית שני, ברובה חיו תושבי יהודה תחת שלטון זר, למעט תקופה קצרה של שלטון עצמאי בימי החשמונאים. במקביל שגשגהפזורה יהודית גדולה בכלאגן הים התיכון, ובתקופה הרומית הגיע אחוז היהודים באוכלוסיית העולם לשיא היסטורי. עם זאת במהלךמרידות יהודה ברומא מקרבפרובינקיה יוּדַיְאָה (בלטינית: Provincia Iudaea), יהודים רבים נהרגו, נעקרו,הוגלו, או נמכרו לעבדות, וחבל יהודה כמעט התרוקן כולו מיושביו. לאחר המרידות מרכז כובדו של היישוב היהודי עבר לגליל, ומאוחר יותר לבבל השכנה.
היישוב היהודי בארץ ישראל המשיך להצטמצם תחתהשלטון הביזנטי והמוסלמי, עד שהגיע לשיעור נמוך במיוחד בזמןהשלטון העות'מאני, לכל היותר 8% בלבד מאוכלוסיית ארץ ישראל במאה ה-19.
יהודים המשיכו להתפזר בעולם המוכר (נוצרי ומוסלמי) במהלך ימי הביניים המוקדמים והמאוחרים, ועל פי הערכות מקובלות, עמד מספר היהודים בעולם בשנת 1500 על פחות ממיליון נפשות. על קהילות וותיקות בארצות האסלאם ובאיטליה נוספו קהילות קטנות במערב אירופה, וקהילות ביניניות במרכז ובמזרח אירופה ובספרד. ב-1290 גורשו יהודי אנגליה, במהלךהמאה ה-14 גורשו יהודי צרפת, ובסוףהמאה ה-15גורשו היהודים מספרד. חלקם נדדו לאירופה, חלקם לצפון אפריקה ולאורך השנים גם לרחביהאימפריה העות'מאנית.
בעולם כולו היו בשנת 1800 כ-2.25 מיליון יהודים בלבד, אך מספרם גדל פי 4.5 תוך מאה שנה, ועמד על יותר מ-10 מיליון בשנת 1900.
במקביל השתנו קהילות יהודיות בארצות שונות גם בשל הגירה: יהודי צרפת שמנו ב-1789 לכל היותר 30 אלף נפש, הפכו לקהילה של כ-300 אלף נפש תוך כמאה שנה. בארצות הברית בה חיו ב-1776 לא יותר מ-2000 יהודים, חיו ב-1860 מעל ל-250 אלף וב-1924 לפחות 5 מיליון[7]. התחזקות היישוב היהודי בארץ ישראל החלה במהלך המאה ה-19, עם התמורות בתחבורה לארץ-ישראל, שיפור יחסי של המצב בעיקר אחרי 'מלחמת קרים' והגידול במספר היהודים בעולם, שחלק זעיר מהם רצה לממש את מצוות העלייה לארץ. ב-1878 כבר חיו בארץ ישראל כ-24,000 יהודים, ועם הופעתהתנועה הציונית, התחזק זרם העלייה אך עדיין היה רק כ-2% מכלל היהודים שהיגרו עד 1924.עליות המוניות יחסית החלו רק מהעלייה הרביעית, והעליה החמישית כמו גם גידול טבעי הביא את אחוז היהודים באוכלוסיית הארץ, עד לכדי כ-650 אלף איש, כ-37% ערב קוםהמדינה.שואת העם היהודי בידיגרמניה הנאצית ועוזריה באמצע המאה ה-20 הביא להשמדת למעלה משליש מעם ישראל. לאחריה,שארית הפליטה, וכן קהילות נוספות מרחבי העולם,עלו לארץ ישראל.
מדינת ישראל הוקמה בשנתה'תש"ח, היא1948, כמדינה היהודית היחידה בעולם.חוק השבות של המדינה – מעניק זכות למתןאזרחות ישראלית לכליהודי בתפוצות. כ־46% מיהודי העולם מתגוררים בישראל[1], ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה היהודים מהווים רוב (וכן היחידה בעולם שבה היהודים מהווים מעל ל-2% מכלל האוכלוסייה). נכון לשנת2023 יש ברחבי תבל כ־15.7 מיליון יהודים[1] המהווים כחמישית האחוז מאוכלוסיית העולם. קיימות הערכות שבשנת 2023, מספר היהודים הוא כ-16.8 מיליון[8]. מספר הגבוה ממספר היהודים שחיו ערב מלחמת העולם השנייה. עיקר המחלוקת היא לגבי מספר יהודים בארצות הברית. כאשר לפי ההערכות הגבוהות שלהספרייה היהודית המקוונת מונה כ-7.5 מיליון יהודים[8], לעומת ההערכתהסוכנות היהודית המעריכה אותם על 6.3 מיליון[1].
על פי המקרא, אביהם הקדמון של היהודים הואאברהם העברי, שנחשב במורשת היהודית לאבי האומה. על פי המסופר, אברהם עזב את מקום מגוריו בהשראתהתגלותאלוהית ויצא להתיישב בארץ כנען עםשרה אשתו ובני לוויתם. בכך התחילהתקופת האבות. על-פי המסורת האבות והאימהות קבורים במערת המכפלה בחברון, מלבדרחל שנקברה בדרך לבית לחם, בקבר רחל. נכדו של אברהם,יעקב המכונה גם בשם "ישראל", ירד עם משפחתו המורחבת לגלות זמנית במצרים העתיקה, שם השתקעו וצמחו לשלושה עשר שבטים שלעתיד יהיה לעם גדול.
המחקר הארכאולוגי אינו מספק ראיות חד־משמעיות לגבי מוצא בני ישראל. יש ארכאולוגים המשערים שהם פלשו לארץ באופן מרוכז או בקבוצות קטנות שהתגבשו עם הזמן[9][10], ויש המשערים שמוצאם בקבוצה בדלנית מקרב האוכלוסייה הכנענית המקומית[11][12]. בנוסף להשערות אלה, יש הטוענים כי השילוב של שתי ההשערות הוא הפתרון למוצא ישראל, כלומר קבוצותנוודים שהגיעו מחוץ לכנען עם מסורות שונות עלמסופוטמיה ועל בריחה ממצרים והתמזגו עם כנענים מקומיים שחיו באזור שדרת ההר המרכזי הדל באוכלוסייה הן הרקע ליצירת שבטי ישראל[13][14].
מחקרים גנטיים מראים שקהילות יהודיות ברחבי העולם חולקות מטען גנטי משותף שמקורו במזרח התיכון הקדום. בנוסף, יהודים מקהילות שונות חולקים מאפיינים גנטיים עם עמים אחרים החיים באזורהסהר הפורה.[15][16][17] ההרכב הגנטי של קבוצות יהודיות שונות מקורו בבריכה גנטית משותפת בת אלפי שנים, מה שמצביע על מוצא מאבות משותפים, אם כי העדות היהודיות השונות מתאפיינות גם בחתימה גנטית נבחנת[18]. על אף ההפרדה הגאוגרפית בין קהילות ישראל במשך מאות ואלפי שנים, הן שמרו על דת, מסורת ותודעה היסטורית ותרבותית משותפת[19].
במאה השמינית לפנה"ס החל תור הזהב שלהאימפריה האשורית שהתפשטה מערבה אל הלבנט והשתלטה על רוב ממלכותיו. ממלכות יהודה וישראל יצרו קשרים דיפלומטיים עם האשורים ואף לחמו נגדם במהלך השנים במטרה שלא להשתעבד להם כמו שאר שכניהן. בין השנים734 לפנה"ס ו-722 לפנה"ס, כבשו האשורים את ממלכת ישראל במספר שלבים עד לחורבנה הסופי, וכחלק ממדיניות הכיבוש שלהם, הגלו האשורים חלק מתושבי ממלכת ישראל[22] לשטחי האימפריה האשורית, ופיזרו אותם שם בפחוות שונות, וכך החלה תקופה המכונהגלות אשור. המחקר הארכאולוגי מצביע על כך שלאחר חורבן ממלכת ישראל ב־722/1 לפנה"ס, חלק מתושבי ממלכת ישראל שלאהוגלו לאשור נמלטו דרומה אל ממלכת יהודה ונטמעו בה. תקופת בית המקדש הראשון הסתיימה בסביבות586 לפנה"ס כאשר הבבלים כבשו אתממלכת יהודה והחריבו את בית המקדש. צאצאי בני ממלכת יהודה (כולל תושבי ממלכת ישראל שנטמעו בהם), שהוגלו על ידינבוכדנאצר כבר בגלות יהויכין בשנת 597 לפנה"ס וכן לאחר חורבן הבית בשנת 586 לפנה"ס, הגיעו לבבל ושם הכו שורשים.
כישלונו של המרד הגדול על ידי עם ישראל היושב ביהודה נגד הכובשים הרומאים בשנת70 לספירה, ובייחודמרד בר כוכבא בשנת135, הובילו לחורבנו החלקי של היישוב ולפיחות במעמדו המדיני, אולם היהודים נותרו הרוב בארץ לפחות עדהמאה השלישית. בעקבות מרד בר כוכבא חרב היישוב היהודי ברוב חלקיחבל יהודה למעט בדרומה, והגליל נעשה למרכז הכובד של היישוב היהודי בארץ. בתקופה הרומית המאוחרת זכה היישוב היהודי בגליל לפריחה מסוימת, וכאן נערכו המשנה והתלמוד הירושלמי, וכן כאן פעל מוסדהנשיאות. אבל, בהמשך הפיכת הדת הנוצרית לדתה הרשמית שלהאימפריה הרומית ויורשתה במזרחהאימפריה הביזנטית, הובילה למדיניות שלטונית מתמשכת של פגיעה ביהודים ודתם, ורבים מהם נהרגו או ברחו לבבל, שבה הורשו היהודים לנהל את ענייניהם באופןאוטונומי[24][25].הכיבוש הערבי־מוסלמי הביא לתפוצה נוספת של היהודים, ומאז הם התפזרו בשאר ארצות העולם. בתקופה הזו, היישוב היהודי בארץ הגיע לכדי כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה, רובם בגליל המזרחי[26].
רובו של פרק זה אינו כוללמקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא שקלו לשפר אתאמינות הפרק באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפרק בצורתהערות שוליים.
בימי הביניים היו פזורים בני עם ישראל ברחבי אירופה, צפון אפריקה ואסיה כמיעוט אתני בעיקר תחת שלטון נוצרי ומוסלמי. היהודים סבלו מרדיפות רבות, בעיקר באירופה ובמזרח התיכון – שם נחשפו מפעם לפעם לתופעות שלשנאת ישראל ואנטישמיות למרות הרדיפות, היו גם תקופות של צמיחה כלכלית ותרבותית, ושגשוג, במקומות ובתקופות שונות.
אחת הקהילות היהודיות הגדולות ביותר בימי הביניים הייתהיהדות ספרד, בה התרכזה האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר באירופה[29]. קהילה זו, המתועדת עוד מתקופת השלטון הרומי, חוותה אפליה ורדיפות תחתהנוצרים הוויזיגותים, אולם לאחרהכיבוש המוסלמי בשנת 711 חל שיפור במעמדה. תחת שלטוןהח'ליפות של קורדובה, ובהמשך בנסיכויות (טאיפות) שקמו לאחר התפרקותה, ידעו יהודי ספרד תקופת פריחה ייחודית שכונתה לימים "תור הזהב"[30]. תקופה זו התבטאה ביצירה עשירה בתחומים מגוונים:שירה, ספרות ופילוסופיה יהודית (כגון יצירתם שלרבי יהודה הלוי,משה אבן עזרא ושלמה אבן גבירול), דקדוק, תלמוד תורה, מוסר, וכן בפעילות מדעית ורפואית (בין השאר בולטחסדאי אבן שפרוט)[30]. בתקופה זו יהודים רבים היגרו לספרד, ואף מילאו משרות בכירות בממשל המוסלמי, כדוגמת המדינאי והמשוררשמואל הנגיד ששימש כווזיר הגדול וכשר הצבא שלנסיכות גרנדה[30]. תקופת תור הזהב דעכה עם עלייתן של שושלות מוסלמיות קיצוניות, בהן המוראביטון והמוואחידון, אשר רדפו את היהודים והובילו לבריחת רבים מספרד (ביניהם הרופא, פוסק ההלכה והפילוסוף החשוב הרמב"ם), וכן עם התקדמות תהליך ה"רקונקיסטה", הכיבוש מחדש של ספרד בידי הנוצרים.[30]
במקביל התפתחה במערב אירופה, ובייחוד בחבל הריין, גם כן רשת של קהילות יהודיות חשובות. תחתהשושלת הקרולינגית הפכו יהודי אשכנז למיעוט מכובד בממלכת הפרנקים,[31] ודמויות כמויצחק היהודי זכו למעמד כלכלי וחברתי רם. במאה ה-10 ידוע על קהילות בערים כמומיינץ, וורמייזא, וגם בדרום ובמזרח, בערים כגוןרגנסבורג בבוואריה ופראג בבוהמיה, וכן במקומות נוספים במרכז ומערב אירופה.[31] עם פרוץמסעי הצלב בסוף המאה ה-11, פרעו הצלבנים ביהודי גרמניה במסגרת "גזרות תתנ"ו".[31] בשנת 1144 התרחשהעלילת הדם הראשונה המתועדת,שקרתה בנוריץ' שבאנגליה[32]. במאה ה-12 וה-13 נמשכו הרדיפות, עם חקיקה אנטישמית שהכתיבה לבוש ליהודים, עלילות דם, ומעשי טבח חוזרים ונשנים; יהודיהאימפריה הרומית הקדושה הוכרזו על ידיפרדריק השני כרכוש הקיסר, מה שהעניק להם מצד אחד הגנה, ומצד שני לכד אותם במאבקי כוח בין הקיסר לנסיכויות וערי גרמניה.[31] במהלך מגפתהמוות השחור באמצע המאה ה-14, הועלו האשמות נגד היהודים על הרעלת בארות, וקהילות רבות נחרבו.[31] בהדרגה, גורשו היהודים מארצות מערב אירופה והיגרו מזרחה.
קהילות יהודיות בארצות האסלאם חוו אף הן תקופות של שגשוג לצד תקופות של רדיפה. בבבל פעלו בתחילת ימי הבינייםישיבת פומבדיתא וישיבת סורא, שזכו לעמדת הנהגה בעולם היהודי. זו הייתה תקופת הגאונים ואחריהם, הראשונים. אולם, כמו בני עמם באירופה, גם יהודי ארצות האסלאם התמודדו עם תקופות של רדיפה, אפליה, והמרת דת בכפייה.
בשלהי ימי הביניים חוותה יהדות ספרד רדיפות קשות שנמשכו עדגירושספרד ב-1492, במהלכו גורשו כלל יהודי הממלכה. כמאה שנה קודם לכן, בשנת 1391, פרצוגזרות קנ"א – סדרת פרעות כנגד היהודים בכל רחבי ספרד, שהביאו להרג המוני ולהמרת דתם של רבים בכפייה[33]. חלק מן המתנצרים המשיכו לקיים בסתר את מצוות היהדות כ"אנוסים". בעקבות זאת נוסדההאינקוויזיציה הספרדית, שמטרתה הייתה לחשוף את אלו שנחשדו בשמירת יהדותם בחשאי, ולהעלותם על המוקד. במקביל התקיימו ויכוחים פומביים שנועדו להשפיל את היהדות ולעודד המרות נוספות. ב-1492, לאחר השלמת הרקונקיסטה, החליטוהמלכים הקתוליים,איזבלה מלכתקסטיליה ופרננדו מלךאראגון, על גירוש כלל יהודי ספרד, ובכך חייבו את כל היהודים שלא הסכימו להתנצר לעזוב את המדינה. על פי אחת ההערכות, כ-200,000 יהודים עזבו את הממלכה וחיפשו מקלט באימפריה העות'מאנית, במגרב, בפורטוגל ובאיטליה[34]. בין המגורשים היה פרשן המקרא הידוע ואיש הכספים של הממלכה,יצחק אברבנאל. חמש שנים לאחר מכן, ב-1497, הוצא צו לגירוש 30,000יהודי פורטוגל, אולם בפועלהוטבלו כולם לנצרות בכפייה כדי להותירם במדינה ולנצל את תרומתם לכלכלה[33]. ב-1498 גורשו גם 3,550 יהודיממלכת נווארה שבצפון ספרד[33]. רבים מהיהודים שהתנצרו עשו זאת למראית עין בלבד והמשיכו לשמור על אמונתם ומסורתם בחשאי;[33] האינקוויזיציה המשיכה לרדוף אותם במשך מאות שנים[35].
בעקבות גירוש יהודי ספרד ופורטוגל בסוף המאה ה-15 התפזרו המגורשים סביב אגן הים התיכון. רבים מהם התיישבו באימפריה העות'מאנית שהחליפה את חצי האי האיברי כמרכז היהודי הגדול בעולם. בתחומי האימפריה התבססו קהילות חדשות בטורקיה, ביוון, בארצות הבלקן, בסוריה ובארץ ישראל; בחלק מהארצות הללו הם פגשו קהילות ותיקות שלרומניוטים אומוסתערבים שחיו באזורים אלו מאות שנים. במהלך המאה ה-16 קהילות ספרדיות גדולות התהוו באיסטנבול,סלוניקי (בה נוצר בהמשך רוב יהודי) ואיזמיר. במקביל, הודות לפעילותם של מגורשי ספרד שעלו לארץ ישראל, התרחשה בצפת במאה ה-16 פריחה רוחנית ניכרת. בעיר פעלו המקובליםשלמה אלקבץ,משה קורדובירו והאר"י, שהעניקו תנופה רבה לתורת הסוד היהודית, וכן פעל בה רבייוסף קארו, מחברו שלשולחן ערוך, ספר שהפך לאבן יסוד בהלכה היהודית. במאה ה-17 סייעו אנוסים מפורטוגל ששבו בגלוי ליהדות ועסקו במסחר ובבנקאות להפיכתאמסטרדם למרכז יהודי משגשג[36], ובמקביל הקימו קהילות גם באנטוורפן ובלונדון[37]. תקופה זו ידעה גם תסיסה משיחית, ובתוך כך את הופעתה של תנועת השבתאות בראשותשבתאי צבי בשנות ה-60 של המאה ה-17, תנועה שהסעירה את העולם היהודי[38].
בעת החדשה המוקדמת הפך בהדרגההאיחוד הפולני-ליטאי למרכז העיקרי של יהדות אשכנז, ובאזור התגבשה במאות הבאות קהילה שהפכה לבסוף למרכז היהודי הגדול בעולם. באותה העת היהודים באזור זה הלכו והתרבו הודות ליציבות יחסית, הזדמנויות כלכליות ומוסדות קהילתיים חזקים[39]. באמצע המאה ה־17 הביאוגזרות ת"ח–ת"ט, פרעות שאירעו באוקראינה במהלךמרד חמלניצקי, לחורבן קהילות רבות ולגלי פליטים מערבה; אף על פי כן נותרו פולין וליטא הלב הדמוגרפי והתרבותי של יהדות אשכנז[39]. לאחרחלוקת פולין עברו רוב יהודייה לשליטתהאימפריה הרוסית והוגבלו לחיים ב"תחום המושב" שהוקצה עבורם[40][40]. במאה ה-18 התפתחו ביהדות זרמים רוחניים ואינטלקטואליים חדשים:תנועת החסידות שהוקמה בידיהבעל שם טוב והדגישה את הממד הרוחני שביהדות, ומולם ניצבו המתנגדים בראשותהגר"א[41]. במקביל התפתחה בגרמניהתנועת ההשכלה היהודית בהובלת הוגים כמומשה מנדלסון, שקראה להשתתפות היהודים בחברה האירופית[42]. במערב אירופה החלה שיבת היהודים למדינות מהן גורשו בימי הביניים, ובהןאנגליה, נושא שלטובתו פעלמנשה בן ישראל.
בעת החדשה המוקדמת החלה לראשונה התיישבות יהודים בעולם החדש. היהודים הראשונים באמריקה היואנוסים שהשתקעו במושבות ספרדיות ופורטוגליות. חלקם הוצאו להורג בידי האינקוויזיציה באשמת "התייהדות"[43]. נוכחות יהודית ממושכת יותר התגבשה בברזיל ההולנדית, בה יכלו היהודים לקיים אורח חיים יהודי באופן גלוי ואף הקימו את בתי הכנסת הראשונים בעולם החדש, עד לכיבוש הפורטוגזי ב-1654 שגרם לפיזורם לאמסטרדם, לאיים הקריביים ולצפון אמריקה[43]. קהילות ספרדיות התבססו בקוראסאו,סורינאם,ג'מייקה וברבדוס, ובהמשך קלטו גם מהגרים אשכנזים[43]. בצפון אמריקה התבססה לראשונה נוכחות יהודית בניו אמסטרדם (לימיםניו יורק) בשנת 1654[44]. קהילות יהודיות נטלו חלק גם במלחמת העצמאות של ארצות הברית[44].
רובו של פרק זה אינו כוללמקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא שקלו לשפר אתאמינות הפרק באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפרק בצורתהערות שוליים.
מדבקה בתל אביב עם הכיתוב האנגלי "I'm that Jew" (אני היהודי הזה) - צולם במהלךמלחמת חרבות ברזל
מאזגלותם של היהודים מארץ ישראל, במשך כל הדורות, שאפו יהודים לחזור ממקומות גלותם ולעלות לארץ ישראל. הם עלו כיחידים ובקבוצות, בגלי עלייה שונים, ברישיון השלטונות ובלעדיו, וביקשו לחיות ולהיקבר בה, לקומם את הריסות הקהילות שחרבו או הידלדלו ולהקים קהילות חדשות במקומות נוספים. אלו מצאו בה יהודים המתגוררים בה מקדמת דנא, וקיבלו גם הם בתורם, את אחיהם העולים לרגל או העולים כדי להשתקע בארץ כמותם מכל פזורות ישראל. במהלךהתקופה העות'מאנית התרחשו מספר עליות מאורגנות של יהודים שהרחיבו אתהיישוב הישן בכמה אלפי נפשות.
בחלקים המוקדמים של התנ"ך עדיין לא מופיעה המלה "יהודי", ובני שבט יהודה, או ממלכת יהודה בשלביה המוקדמים, נקראים באופן קולקטיבי במונחים אחרים, במיוחד "איש יהודה" (למשל, בספר שופטים ט"ו:”וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים, וַיַּחֲנוּ בִּיהוּדָה; וַיִּנָּטְשׁוּ בַּלֶּחִי. וַיֹּאמְרוּאִישׁ יְהוּדָה, לָמָה עֲלִיתֶם עָלֵינוּ; וַיֹּאמְרוּ, לֶאֱסוֹר אֶת-שִׁמְשׁוֹן עָלִינוּ” (ט"ו, ט-י)).
המונח "יהודי" מאוחר יותר, ותחילתו בדורותיה האחרונים של ממלכת יהודה. ניתן לעקוב אחרי תהליך הפיכתה של מילה זאת מציון אדם שמוצאו מממלכת יהודה או אזור יהודה (כלומר, "יהודאי") למילה המציינת אדם השייך לקבוצה דתית או אתנית מסוימת (כלומר, "יהודי" במשמעותו המודרנית).
העדות הקדומה ביותר לתהליך זה מופיעה במנסרת סנחריב, שהיא טקסט אשורי המתעד כמה ממסעותיו הצבאיים שלסנחריב וכולל בין השאר את הגרסה האשורית למצור על ירושלים בימי חזקיהו. חזקיהו נזכר שם בשמו תוך שימוש בכינוי "חזקיהו היהודי" (במשמעות "היהודאי"). במקביל, בגרסה המקראית לאותו מצור[45] מתואר נאוםרבשקה אל הנצורים בשפה המקומית, המכונה שם "יהודית". כינוי "יהודית" לשפת ארץ יהודה מופיע גם בספר נחמיה:”וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם” (י"ג, כד).
המילה יהודים מופיעה לראשונה בספר מלכים ב' פרק טז' פסוק ו':”בָּעֵת הַהִיא, הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ-אֲרָם אֶת-אֵילַת לַאֲרָם, וַיְנַשֵּׁל אֶת-הַיְּהוּדִים, מֵאֵילוֹת; וארמים (וַאֲדֹמִים), בָּאוּ אֵילַת, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה” (ט"ז, ו).בסיומו של ספר מלכים[46] מוזכר כיישמעאל בן נתניה הרג אתגדליהו בן אחיקם ואת”הַיְּהוּדִים, וְאֶת-הַכַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ, בַּמִּצְפָּה” (כ"ה, כה). המילה "יהודי" מופיעה בספר ירמיהו (ירמיהו,ל"ד,ט') שם יהודי הוא (פחות או יותר) שם נרדף לעברי:”לְ֠שַׁלַּח אִ֣ישׁ אֶת־עַבְדּ֞וֹ וְאִ֧ישׁ אֶת־שִׁפְחָת֛וֹ הָעִבְרִ֥י וְהָעִבְרִיָּ֖ה חָפְשִׁ֑ים לְבִלְתִּ֧י עֲבָד־בָּ֛ם בִּיהוּדִ֥י אָחִ֖יהוּ אִֽישׁ”. אזכורים של המילה "יהודים" מופיעים גם בסופו של ספר ירמיהו (ירמיהו,נ"ב,כ"ח–ל') שם מוזכרים שלושת גלי ההגליה שבוצעו בידי הבבלים – תחילה”זֶה הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְרֶאצַּר בִּשְׁנַת-שֶׁבַעיְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה”, בגל השני”מירושלים נפש שמונה מאות שלושים ושניים”, ובגל השלישי”יהודים נפש שבע מאות ארבעים וחמישה”. בסופו של דבר מופיע סיכום של "כל נפש" שהוגלו – "יהודים" ו"מירושלים" יחד – "ארבעת אלפים ושש מאות". בבירור, בהקשר זה פירושו של "יהודים" הוא "תושבי חלקי יהודה שמחוץ לירושלים".
המילה "יהודים" מופיעה מספר פעמים גם בספר נחמיה. לדוגמה:”וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה וָאֶשְׁאָלֵם עַל-הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר-נִשְׁאֲרוּ מִן-הַשֶּׁבִי וְעַל-יְרוּשָׁלָםִ” (א', ב).
גם בספר זכריה מוזכרת המילה "יהודי" בפסוק”בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם"” (זכריה ח', כג).
ולבסוף,מגילת אסתר היא המקום המפורסם בתנ"ך שבו המילים "יהודי" ו"יהודים" מופיעות מספר רב של פעמים. ישנו ויכוח ממושך מתי נכתב ספר אסתר ועד כמה היסטוריים המאורעות המוזכרים בו – אך אין ספק כי בזמן שנכתב, המלה "יהודים" כבר קיבלה משמעות הדומה לזאת הקיימת עד היום, כלומר קבוצה אתנית-דתית המפוזרת בארצות רבות ומאורגנת בקהילות אוטונומיות. אולם רש"י מפרש שם: "איש יהודי. על שגלה עם גלות יהודה. כל אותן שגלו עם מלכי יהודה היו קרויים יהודים בין הגוים ואפילו משבט אחר הם. איש ימיני. מבנימין היה. כך פשוטו, ורבותינו דרשו מה שדרשו."
הכינוי "עם ישראל" מופיע כבר במקרא. תחילה בצירוף "עם בני ישראל"[47], אחר כך פעמים רבות בצורת הבעלות ביחס לאלוהים ("עמו ישראל", "עמי ישראל", "עמך ישראל")[48], ולעיתים אף בנפרד "עם ישראל"[49].
היהדות מוגדרת הן כדת, הן כלאום, הן כקבוצה אתנית, והן כתרבות. בעוד שהדת היהודית היא מאפיין חשוב בזהות היהודית, גם על פי ההלכה, האמונה בדת היהודית או שמירתמנהגים יהודיים אינן תנאי מחייב להיות יהודי. לפי ההלכה, כל מי שנולד לאם יהודייה הוא יהודי, אף אם הצהיר מפורשות עלהמרת דת, וכן כל אדם שעברגיור הוא יהודי. כך למשל, ישנם אנשים שמגדירים עצמם "יהודים חילונים", "יהודים חופשיים" אואתאיסטים[דרוש מקור], אך הם מוגדרים יהודים מבחינת ההלכה. השקפות הלכתיות שלפיהן המרת דת מבטלת את יהדותו של אדם היו קיימות בימי הביניים[51], אך השפעתן הייתה זניחה[דרוש מקור].
החוקרדניאל בויארין כותב כי "היהודיות אינה מתיישבת עם קטגוריות הזהות המקובלות, כיוון שהיא לא לאומית, לא גניאולוגית, לא דתית, אלא כל ההגדרות הללו בעת ובעונה אחת, המצויות במתח דיאלקטי בינן לבין עצמן"[52]. זאת עקב התפתחותה של היהדות בתקופה קדומה לפני התפתחותה של התרבות המערבית[53]. סופרים בני התקופה הקלאסית הגדירו את היהודים כ"אתנוס", אחד מני רבים שחיו באותה העת בעולם היווני-הרומי[54][55]. רוברט גולדנברג מציין כי הזהות היהודית עברה שינוי משמעותי לאחר חורבן הבית השני. לפני החורבן היהודים נחשבו ל"אתנוס", שהיה גם בעל תרבות דתית ייחודית, אולם במאות הבאות זהותם הפכה לזהות של קהילה דתית שהזדהתה גם כלאום. תהליך זה הושפע גם מעלייתה של הנצרות כתרבות חדשה שקדמה את הזהות הדתית על פני זהויות אתניות[56].
בחוק השבות מוגדר "יהודי", לעניין חוק זה: "מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר והוא אינו בן דת אחרת". לפי חוק זה, יהדותו של אדם נקבעת על פי אחד משני גורמים:
יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה. זהות האב אינה רלוונטית.
כמה חוקרים הצביעו על כך שעל אף שהלאומיות נחשבת לרוב לתופעה מודרנית, היא התקיימה בצורה מסוימת כבר אצל יהודי העת העתיקה. מדען המדינהטום גרווין, למשל, מנה את היהודים בין כמה קבוצות, בהן היוונים והגאלים, שהתאפיינו בזהות לאומית בימי קדם[57]. הסוציולוג ההיסטורי וחוקר הלאומיותאנתוני סמית כתב כי העם היהודי בשלהיתקופת בית שני מהווה "הקבלה קרובה יותר לטיפוס האידיאלי של לאום [...] מאשר אולי בכל מקום אחר בעולם הקדום"[58]. חוקר אחר שמקבל את קיומה של לאומיות יהודית בעת העתיקה היהדוד גודבלט. לטענתו, התנ"ך, הספרות הפוסט-מקראית וההיסטוריה של העם היהודי היוו בסיס לזהות יהודית לאומית כבר בימי קדם. הנרטיב הלאומי היהודי התגבש והתחזק באמצעות קריאה בציבור של טקסטים יהודיים, מה שאפשר גם לאנאלפביתיים לקחת חלק. במקביל, השפה העברית גם כן יצרה ושימרה זהות לאומית, שכן כל מי שנתקל בה - בצורתה המדוברת או הכתובה - ידע שהיא היא שפתהאבות, שפת הספרות הלאומית ושפת הדת הלאומית[59][60].
חוקר הלאומיותאדריאן הייסטינגס טען כי בעוד שהלאום והלאומיות הן תופעות המאפיינות בעיקר את העולם הנוצרי, "היוצא מן הכלל היחיד לטענה זו הם היהודים". לדעתו, היהודים מהווים כנראה את "הלאום הראשוני האמיתי", אשר סיפק לעולם, באמצעות התנ"ך, את המודל הלאומי דרך הדוגמה של עם ישראל הקדום. הסטינגס סבור כי "הפרדוקס הענקי של ההיסטוריה היהודית הוא שהעם שנתן לעולם את הדגם לאומתיות, ואפילו להוויה של מדינת לאום, איבד אותה למשך כמעט אלפיים שנה, וחרף זאת שרד"[61]. לפי הסטינגס, הסיבה לשרידות לאומית זו נעוצה בכך שהיהודים שימרו את זהותם הלאומית בגולה על ידי טיפוח הזיכרון הקולקטיבי ושמירה על התנ"ך ויצירות טקסטואליות הקשורות בו. בכך הם נותרו לאום מובחן ולא רק קבוצה אתנית. עם עליית הלאומיות באירופה, מצבם של היהודים הפך לייחודי, מה שהוביל לצמיחתה הבלתי נמנעת של הציונות – תנועה לאומית יהודית מודרנית – ובסופו של דבר הביאה להקמתה של מדינת הלאום היהודית[61].
היהודים נחשביםקבוצה אתנית, אך גם בתוך קבוצה זו יש ונעשית חלוקהאתנית המבחינה ביןיהדות אשכנז לביןיוצאי ארצות האסלאם וצאצאיהם ("יהדות ספרד" או "מזרחים"). החלוקה מתבססת על עולם חברתי שונה שבו חיו שתי הקבוצות במהלך מאות שנות הגלות, שבמסגרתו התעצבה, בין השאר, תרבות יהודית-דתית מובחנת. החלוקה בין שתי הקבוצות היא גסה וגבולותיה נזילים. כך, למשל,יהדות תימן ויהדות אתיופיה נחשבות לעיתים לקבוצות נפרדות; ונעשית לעיתים הבחנה בין צאצאימגורשי ספרד ובין שאר הקבוצות הלא-אשכנזיות.
על אף המגוון הרב, מרבית האוכלוסייה היהודית המודרנית מורכבת מיהודי אשכנז – לפחות 70% מכלל יהודי העולם (90% לפנימלחמת העולם השנייה והשואה). כתוצאה מהגירתם מאירופה במשך תקופות המלחמה, מהווים יהודי אשכנז רוב בולט בקרב היהודים בארצות העולם החדש, שבעבר לא הכילו קהילות יהודיות, כגוןארצות הברית,קנדה,בריטניה,ארגנטינה,אוסטרליה,ברזיל וכן בדרום אפריקה. בצרפת, ההגירה המרובה של יהודי צפון אפריקה הובילה לבסוף לכך שמספרם עבר את קהילת היהודים האירופאיים שגרו בה לפני כן. האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל היאכור היתוך של עדות יהודיות רבות מרחבי העולם. רבים מבני העדות השונות מתחתנים אלו עם אלו, כך שקשה להגדיר היום את יהדות ישראל כיהדות עדתית.
פרק זה טעון עריכה. אנאתרמו לוויקיפדיהועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: ספקולטיבי ובעייתי, ייתכן שכלל אין מקום..
ההרכב הגנטי של אוכלוסיות של יהודיםאשכנזים,ספרדים ומזרחים מראה מוצא מזרח תיכוני משותף במידה רבה.[62][63] לדברי הגנטיקאי דורון בהר ועמיתיו, הדבר "תואם את התיאוריה על-פיה מקור היהודים בעברים ובעם ישראל הקדום של אזור הלבנט" ובדבר "תפוצתם של תושבי ארץ ישראל העתיקה בכל רחביהעולם הישן".[64][65] הארי אוסטרר, מנהל התוכנית לגנטיקה אנושית במרכז הרפואי לנגון באוניברסיטת ניו יורק, סבור כי "ניתן לזהות מוצא יהודי באמצעות ניתוח גנטי, ולכן הרעיון של עם יהודי מתקבל על הדעת".[66]
מהמחקרים עולה כי השושלות האבהיות של רוב העדות היהודיות מקורן במזרח התיכון. שושלות אבהיות אלו דומות מאוד לאלו שנמצאו באוכלוסיות אחרות באזור הלבנט.[67] כ-35% עד 43% מהגברים היהודים נמצאים בשושלת האבהית המכונה הפלוגרופ J ותתי-ההפלוגרופים שלה (הבולטים בהם הם J1, J2). הפלוגרופ זה שכיח במיוחד במזרח התיכון ובדרום אירופה.[68] 15% עד 30% מהגברים היהודים משתייכים להפלוגרופ E1b1b (או E-M35) ותת-ההפלוגרופים שלו, השכיחים באזורהמזרח התיכון,צפון אפריקה ודרום אירופה. ממצא זה עולה בקנה אחד עם המסורת המציבה את רוב המקורות היהודיים האבהיים באזור המזרח התיכון. לעומת זאת, השושלות האימהיות של האוכלוסיות היהודיות הן לרוב הטרוגניות יותר. חלק מהחוקרים הציעו שזכרים יהודים רבים שיצאו מארץ ישראל נשאו נשים מקומיות שהתגיירו, במקומות שהתיישבו בהם. מנגד, הגנטיקאי דורון בכר מצא ראיה לכך שכ-40% מהיהודים האשכנזים מקורם בארבע אימהות מייסדות בלבד שהיו ממוצא מזרח תיכוני.[67] במקרה של יהודים אשכנזים וספרדים, שתי אוכלוסיות שהתגלתה ביניהן קרבה גנטית רבה, מקור התערובת הלא-יהודית הוא מאזור דרום אירופה.[64][69][70]
שאלת הדמיוןהתורשתי בין יהודים המתגוררים בקהילות שונות ברחבי העולם מעוררת עניין רב בשיח הציבורי בישראל ובתפוצות, בייחוד לאור ההבדלים החזותיים בין יהודים מארצות שונות[71][72]. עוד בשלהיהמאה ה-19 זיהואנתרופולוגים וחוקריתורת הגזעפנוטיפיםשחורים בגזע היהודי ופנוטיפים יהודיים בשבטים שונים באפריקה, כחלק מהשיח המדעי והפסבדו-מדעי באירופה[73][72]. קיבוץ הגלויות שחל עם הקמת מדינת ישראל הקל על מציאת הבסיס התורשתי למחלות נדירות השכיחות יותר אצל יהודים. מחקרים בגנטיקה אבולוציונית אנושית שהחלו להתפרסם בשלהישנות ה-90 של המאה ה-20 בחנו את הדמיון התורשתי בין יהודים מתפוצות שונות, על סמך מקטעים קטנים עלכרומוזום Y אוהגנום המיטוכונדרי של מספר נבדקים שנדגמו מכל קבוצות אוכלוסייה. כרומוזום Y עובר מאב לבנו ולכן מעיד על השושלת האבהית של הנבדק, ואילו גנום מיטוכונדרי עובר מהאם לצאצאיה ולכן מעיד על השושלת האימהית של הנבדקים.
שכיחות הסמן התורשתי J2 (מוטציה M172) עלכרומוזום Y שיוחס בין השאר לכהנים, באוכלוסייה הכללית של ארצות שונות.שכיחות הסמן התורשתי J1 (מוטציה M267) עלכרומוזום Y, שיוחס בין השאר לכהנים, באוכלוסייה הכללית של ארצות שונות.
במחקר שפורסם בשנת 1997 במגזין Nature, נבדקה תפוצת טיפוסים שונים של כרומוזום Y ביהודים מארצות ומעדות שונות,כהנים ושאינם כהנים. נמצא שהתפלגותו בקרב הכהנים שונה מאוד מהתפלגותו בקרב היהודים שאינם כהנים, בעוד שבשאר הכרומוזומים שאינם תלויים דווקא באב לא נמצאה שונות משמעותית בין הקבוצות. ממצאים אלו מעידים כי רבים מהכהנים חולקיםשושלת אבהית מובחנת[74][75]. מחקרים אחרים העלו כי המאפיין התורשתי הכהני שכיח גם בקרב אוכלוסיות לא-יהודיות במזרח התיכון, ומוצאו באב קדמון משותף שחי לפני 3.5 ± 18.5 אלפי שנים[76][77]. כך למשל נמצא המאפיין התורשתי הנ"ל בקרב כשליש מהנבדקים מתימן, כרבע מהנבדקים מעומאן וכחמישית מהנבדקים מהנגב, מעיראק ומכורדיסטן, כולם לא יהודים. ממצאים אלה מעידים כי המאפיין התורשתי הכהני קדום באלפי שנים מהעם היהודי עצמו, והימצאו או היעדרו אינם מעידים כשלעצמם על מוצאו הכהני של הנבדק, או אפילו על יהדותו[78].
במחקר נוסף שהתפרסם בשנת 2000 נדגמו מקטעים מכרומוזום Y של 336 זכרים יהודים משבע תפוצות שונות, לצד 1,035 זכרים לא-יהודים מ-22 קבוצות אוכלוסייה[79]. לטענת החוקרים, הדמיון התורשתי שנמצא בין הנבדקים היהודים מן הגלויות השונות תומך באפשרות כי מקורן באוכלוסייה ישראלית (Israelite population) משותפת שחוותה הסתעפותגאוגרפית ובעקבותיה –התפתחות עצמאית[80].
במחקר משנת 2001 שנערך על ידי פרופ'אריאלה אופנהיים מהאוניברסיטה העברית ועמיתיה, נדגמו מקטעים מכרומוזום Y של 526 נבדקים המייצגים שש אוכלוסיותמזרח תיכוניות (אשכנזים,ספרדים, יהודיםישראלים ממוצאכורדי,כורדיםמוסלמים,ערבים מוסלמים מישראל ומהרשות הפלסטינית ובדואים מןהנגב)[81]. המחקר בדק את הדמיון התורשתי בין הקבוצות הנבדקות במטרה למצוא האםיהודי ספרד ויהודי אשכנז הם בני אותו עם קדום. אחת ממסקנות המחקר הייתה כי יש דמיון רב בין כרומוזום Y של יהודים ממוצא כורדי, ספרדי ואשכנזי. החוקרים העריכו כי השינויים בכרומוזום בקרב האשכנזים עשויים להיות תוצאה שלהתבוללות בקנה מידה קטן עם הסביבה האירופית. כמו כן הראה המחקר על קרבה תורשתית בין היהודים לבין עמים תושבי צפוןהסהר הפורה – כגון:כורדים,טורקים וארמנים, שייתכן שמקור הקרבה בין היהודים והאוכלוסיות הללו הוא באוכלוסיות הילידיות הקדומות במזרח התיכון. כמו גם העיד המחקר כי קיים קשר גנטי כלשהו בין היהודים לבין הערבים מישראל ומהרשות הפלסטינית, אך הצביע על כך שקרבה גנטית זו היא פרה-היסטורית ומעידה על אב קדמון משותף בתקופה הנאוליתית. לפי המחקר, שתי הקבוצות האחרונות (ערביי ישראל וערבים פלסטינים) הן בעלות קרבה תורשתית בעיקר לשבטים באזורתימן.
בשנת 2004רפאל פלק כתב כי הממצאים המתפרסמים בספרות המדעית בנושא מוצא היהודים עודם ראשוניים, וניתן להעניק להם פרשנות שונה בתכלית מזו המצוטטת בציבור הרחב[82].
לפי מחקר שערך ד"רדורון בהר בעבודת הדוקטור שלו בהדרכת פרופ'קרל סקורצקי מהפקולטה לרפואה בטכניון ושפורסם ב-2006, מוצאם של 3.5 מיליון יהודים, שהם 40% מיהודי אשכנז, מארבע נשים מזרח-תיכוניות שהיגרו לאירופה לפני כ-2,000 שנה וחיו באזורים שונים, וייתכן שאף במאות שונות ושהחומר הגנטי שלהן נמצא גם ביהודים לא-אשכנזים אם כי בכמות נמוכה יותר, מה שמעיד על מוצא משותף בין היהודים האשכנזים לבין קהילות יהודיות לא-אשכנזיות גם מבחינת הגנים הנקביים (mtDNA)[83][84].
בשנת 2008 דווח כימוטציות השכיחות בגנום המיטוכונדרי של נבדקים משבטיםברברים וערבים בצפון אפריקה (M1 ו-U6) אינן מאותרות כלל אצל נבדקים מיהדות צפון אפריקה. זאת אף מסורות מסוימות על התגיירותם של מספר שבטים לפני עליית האסלאם. ממצא זה מחליש את הסברה כי יהדות צפון אפריקה גדלה באופן משמעותי הודות להתייהדות המונית, או לנישואי תערובת בין יהודים לבין ערבים או ברברים מצפון אפריקה. גם האחוז הנמוך של גנים תת-סהריים בתוך יהודי צפון אפריקה (1.3% ביהודימרוקו, 2.7% ביהודי תוניס ו-3.6% ביהודי לוב) בהשוואה לריכוזם בגנום הברברי המיטוכונדרי (20%–25%) והקשר הגנטי בין יהודי ארצות אלה לבין יהודי אשכנז החליש טענה זו משמעותית[85].
שני מחקרים רחבי-היקף שהתפרסמו ביוני 2010 דיווחו על מידה גבוהה של דמיון תורשתי בין קהילות יהודיות מארצות שונות באירופה, באסיה, באפריקה וחצי האי ערב[86][87][88][89][90]. ממצאים אלה תומכים בסברה כי מידת ההתבוללות של יהודים עם לא-יהודים הייתה משנית למדי בהשוואה לקשרי החיתון בין יהודים לבין עצמם, בתוך הקהילה ועם קהילות יהודיות מארצות אחרות. באחד המחקרים נטען עוד, כי כתוצאה מקשרי חיתון חוזרים ונשנים בין אותן שושלות יהודיות, מידת הדמיון התורשתי בין שני יהודים זרים זה לזה דומה לזו של שני בני דודים מדרגה חמישית באוכלוסייה שאינה מתחתנת בתוך המשפחה[86]. מידה גבוהה במיוחד של דמיון תורשתי בין בני הקהילה נמדדה בקרב יהודים מאיראן ומעיראק, קהילות שנפרדו מיהדות אירופה ומיהדות סוריה לפני כ־100–150 דורות[86]. לאור זאת הציעו החוקרים כיגיורים המוניים בתקופה ההלניסטית והרומית של ארץ ישראל הביאו לשינוי משמעותי במטען התורשתי של ששת מיליון היהודים שחיו בתחומיהקיסרות הרומית[86].
באפריל2011 פורסם מחקר שנערך על ידי פרופ'דייוויד רייך והדוקטורנטיתפרייה מורג'אני מאוניברסיטת הרווארד. מחקר זה נערך בשיטה שונה ממחקרים גנטיים אחרים: במקום לבדוק את כרומוזום Y בלבד או את הגנום המיטוכונדרי (mtDNA) בלבד, נעשתה בדיקה שלשינויים נקודתיים לרוחב הגנום כולו[91]. המחקר בדק יהודים מתפוצות שונות ו-15 אוכלוסיות מאפריקה שמדרום לסהרה, ומצא כי 3% עד 5% מהגנום הממוצע של יהודי העולם המודרניים (אשכנזים, מזרחיים וספרדים) מקורו באוכלוסיות אפריקאיות שמדרום לסהרה. זמן הופעתם של הגנים האלה בתוך הגנום היהודי הוא מלפני 72 דורות שהם לפני כ-2,000 שנה, דהיינו בתקופה ההלניסטית; עם זאת אין הסבר ודאי לקשרי החיתון הללו בין אוכלוסיות יהודיות לבין כאלה שמוצאן באפריקה השחורה בתקופה הזו[92]. המחקר מצא כי השיעור הממוצע של גנים תת-סהריים בכל רחביהמזרח התיכון משתנה עם המיקום הגאוגרפי עדדרום אירופה (השיעור מתמעט ככל שעולים צפונה), אך מקורם בתקופות מאוחרות יותר מהתקופה ההלניסטית. בקרב אוכלוסיות בלבנט ובמזרחהים התיכון (סוריה,לבנון, ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית), השיעור הממוצע של גנים תת-סהריים בגנום עומד על בין 4% ל-15%, וזמן כניסתם לגנום תוארך לזמן שלפני 32 דורות, כלומר ימי הביניים – תקופה שהתקיימו בה קשרים הדוקים עם מצרים. ואילו בקרב אוכלוסיות בדרום-אירופה השיעור הממוצע הוא 1% עד 3%, ומקור הגנים הללו לפני 55 דורות דהיינו סוף ימיהתקופה הרומית וזמןהכיבוש הערבי. החוקרים מסיקים שבאלפי השנים האחרונות התקיים קשר בלתי פוסק בין אפריקה לאזורנו באמצעות סחר בעבדים שהגיעו לערי החוף.
ב-8 באוקטובר2013 פורסם בכתב העת המקוון "נייצ'ור קומיוניקיישנס ג'ורנל" מחקר גנטי בנושא "מוצאם המיטוכונדרי של יהודי אשכנז" שנערך על ידימרטין ריצ'רדס מאוניברסיטת לידס שבבריטניה יחד עם חוקרים נוספים. לפי המחקר, בעוד שמחקרים גנטיים הובילו לקבלה רחבה של ההשערה שמוצא השושלות הגנטיות העיקריות שנמצאו אצליהודי אשכנז, המהווים את רובו של העם היהודי, הוא בלבנט, הרי שניתוח מפורט יותר מעלה שרק מוצא הגברים שייסדו את הקהילות הוא במזרח התיכון, ואילו הגנום המיטוכונדרי, שמקורו באימהות הקדומות, הוא כ-80% ממקור אירופאי בן כ-10,000 עד 20,000 שנה, כ-8% מזרח תיכוני והשאר ממוצא אינו ברור. לפי המחקר, הגל הגדול הראשון של היטמעות נשים מקומיות ביהדות אשכנז אירע ככל הנראה לפני כאלפיים שנה באיטליה, עם אירועים מאוחרים יותר שאירעו במערב אירופה ובמרכזה.[93] לדברי ריצ'רדס התרומה הניכרת ביותר ליהודי אשכנז מגיעה מצפון איטלקים, מה שלדעתו מעיד על כך שמוצא יהודי אשכנז הוא ביהדות רומא העתיקה. על המחקר כולו מתח ביקורת הגנטיקאי הישראלי הבכיר דורון בהר מבית החולים רמב"ם שערך מחקר על יהודי אשכנז ב-2006, והגיע למסקנות אחרות; בריאיון ל"ניו יורק טיימס" טען בהר שאת טענותיו שיפריכו את תוצאות מחקרו של ריצ'רדס יחווה קודם במאמר אקדמי ורק אחר כך יוציא הודעה לתקשורת[94].
מחקר משנת2014, מצא כי בקרב יהודים אשכנזים, קיימת שכיחות גבוהה שלגנים מיטוכונדריים (המועברים מאם לצאצאיה) מקבוצת הפלוגרופ K, המעידים למעשה על מוצא קדום מהמזרח התיכון. המחקר סתר למעשה את תוצאות מחקרו של ריצ'רדס משנת 2013, שטען כי הנשים האשכנזיות הראשונות היו אירופאיות במוצאן[95][96].
מחקרים אלו ואחרים תומכים בתפיסה המסורתית, שלפיה קהילות היהודים בעולם מקורן באוכלוסיות ישראליות קדומות שהוגלו. בעיתונות מצוטטים מחקרים כעין אלה כהפרכה לתאוריות שלפיהן רבים מיהודי העולם מקורם בגויים שקיבלו על עצמם את היהדות בתהליך שלגיור המוני, כמו במקרה של הכוזרים[97][98][99][100]. אף כי ייתכן שקבוצות כמו הכוזריםהתבוללו בקבוצות יהודיות שונות – במקרה של הכוזרים, ביהדות אשכנז – השפעתן על המטען התורשתי הזכרי של נבדקים אשכנזיים כיום נמוכה למדי[101][80]. נטען כי עצם קיומה של אסמכתאמדעית לדמיון תורשתי לעם ישראל השפיע על גיבושזהותם של בני שבט הלמבה ושל קהילתבני ישראל בהודו, כמו גם עלהגדרתם העצמית למול שכניהם[73].
ארכאולוגים מזהים סימנים לכך שבשלהיהאלף השני לפנה"ס, בתקופת הברזל הראשונה, החלה חדירה הדרגתית של תרבות נוודית לתחומיארץ ישראל המערבית - בעיקר לאזור ההר והגליל. על פי הממצאים תהליך החדירה נמשך עשרות רבות של שנים. ארכאולוגים רבים משערים שאוכלוסייה זו, לאחר שהתערתה בארץ והשתלבה עםהעמים הכנעניים שישבו בה, הוותה את הבסיס לממלכותיהודה וישראל שהוקמו בתחילתהאלף הראשון לפנה"ס.
בשנים 722–734 לפנה"ס נכבשה ממלכת ישראל על ידי צבאהאימפריה האשורית החדשה, חלק מתושביה הוגלו ממנה לפרובינציות אשוריות בצפוןמסופוטמיה, כשחלק מהנותרים נטמעים בממלכה השכנה, ממלכת יהודה.
עם נפילת בבל בידיהממלכה האחמנית-הפרסית, ועם עלייתכורש לשלטון, ניתנה ליהודים אוטונומיה בארץ ישראל שנקראהפחוות יהודה. בעקבות זאת שבה קבוצה מהגולים מבבל לארץ ישראל (יהודה באותם ימים) והוקם בית המקדש השני.
בתקופות ההלניסטית והרומית התקיימה תנועה גדולה של יהודים באימפריה. עקב חיכוך עמם רבו תופעות הגיור ופנייה למסורת פסאודו-יהודית של קבוצות ובודדים ברחבי האימפריה.
במשך כל השנים הללו נשאר גרעין קטן של יישוב יהודי בארץ ישראל, שידע עליות ומורדות. בעת החדשה החלה עלייה המונית של יהודים ארצה, בעיקר בעקבות ייסוד הציונות. עלייה זו הביאה בהמשך להקמתמדינת ישראל.
גודלה של האוכלוסייה היהודית לתפוצותיה השונות השתנה לאורך המאות, וככל אומה נלוו לה תקופות של שגשוג ופריחה, למול תקופות של שפל והכחדה. כמו כן את צאצאיה האתניים של ממלכות יהודה וישראל המקוריות לא ניתן להעריך כיום, ונושא זה נחקר בכלים גנטיים, אולם קיימות הערכות חלופיות.
על פיסרג'ו דלה-פרגולה, חוקר הדמוגרפיה של העם היהודי, בסביבות שנת1000 לספירה חיו בעולם כמיליון יהודים, ומספר זה נשאר יציב לאורך כ-700 שנה. אולם מתחילתהמאה ה-18 צמחה האוכלוסייה היהודית במהירות גדולה ובשנת 1800 הגיע מספר יהודי העולם לכ-2.5 מיליון, בשנת 1900 הוא נסק ל-10.5 מיליון, ועד שנת 1940 גדל בכ-6 מיליון נוספים[102]. בשנת 1939 היוו היהודים 0.75% מאוכלוסיית העולם[103].
לפי אחת ההערכות, הכוללת את כל מי שמחשיב עצמו כיהודי בין אם הוא נחשב ליהודי על פי ההלכה ובין אם לא (מלבד האוכלוסייה היהודית בישראל שכלולה כולה), אבל לא את אלה שאינם רואים עצמם כיהודים בין אם הם יהודים על פי ההלכה ובין אם לא, מספר היהודים הכולל ברחבי העולם עומד על בין 12 ל-14 מיליון. לפיהסוכנות היהודית, נכון לשנת2007 ישנם 13.2 מיליון יהודים ברחבי העולם, מתוכם 5.4 מיליון יהודים (40.9%) חיים בישראל, 5.3 מיליון יהודים (40.2%) חיים בארצות הברית, והיתר מפוזרים בקהילות שונות ברחבי העולם[104]. כיום יהודים מהווים כמעט רבע אחוז (0.227) מכללאוכלוסיית העולם. אף על פי כן, קשה לאמוד את המספר המדויק הכולל שלהיהודים ברחבי העולם. בנוסף לגורם ההלכתי, קיימים גםגורמים פוליטיים, קרבה לדת, וזיהוי של קרבה משפחתית לעם היהודי שנכללים כאשר מנסים להגדירמיהו יהודי. אם לוקחים בחשבון זיקות שונות אלה ליהדות, מספר היהודים ברחבי העולם גדול יותר.
אולם יש הבדל בין גורמים שונים המעריכים את מספר היהודים בעולם. על פי רוב אין מספרים המבוססים על סקר מקיף, וכן ישנה מחלוקת באשר להגדרתמיהו יהודי. לפיכך אפשר למצוא הערכות הנעות בין 12 מיליון ל-17 מיליון. בנוסף יש מחלוקת בין החוקרים לגבי המגמות הדמוגרפיות של אוכלוסיית היהודים בעולם. מצד אחד, אין ספק שאוכלוסיית היהודים במדינת ישראל היא במגמת עלייה בעוד שזו שמחוץ לישראל היא במגמת ירידה. אולם גם כאן יש מחלוקת בין החוקרים (וראו את ההפניות בסוף המאמר).
התבוללות בקרב יהודים התרחשה כל הזמן, בין אם מבחירה חופשית ובין אם בכפייה. היו קהילות יהודיות, כמויהודי קאיפנג, שנעלמו לחלוטין במהלך ההיסטוריה. הופעת תנועת ההשכלה בקרב היהודים במאה ה-18 ומתן האמנציפציה ליהודים במאה ה-19 באמריקה ובאירופה האיצו את תהליך ההתבוללות. רבים מהיהודים התערו בתרבות החילונית והפסיקו לקחת חלק בקהילות היהודיות. כיום, בעיקר בצפון אמריקה ובמזרח אירופה[107], כמחצית ואף יותר מן הנישואים של היהודים הםנישואי תערובת, וכתוצאה מכך הולך וקטן מספר היהודים מדי שנה. בצרפת, כשליש מנישואי היהודים הם נישואי תערובת.
בניגוד לנצרות, שרואה עצמה כדתאוניברסלית, ובהתאם השקיעה מאמצים בניצור אוכלוסיות גדולות (בין אם בשכנוע או בכוח), וכן בניגוד לאסלאם שיצר תנאים נוחים להתאסלמות ולעיתים באמצעות שימוש בכוח – היהדות לרוב ערמה קשיים בפני המתדפקים על דלתותיה (ראו את הפרקגיור). כך למשל בכל המקרא לא ניתן למצוא מצווה לגייר עמים שכנים ובמיוחד לא משבעת עמיכנען, בהםיש להילחם מלחמת חורמה. אף על פי כן, היו לאורך ההיסטוריה היהודית עמים שלמים שעברו גיור כמו האדומים במאה ה-1 לפנה"ס והכוזרים במאה ה-10 לספירה. היהדות הרבנית קובעת הליך מורכב יחסית של גיור ודורשת קיום מספר רב של מצוות מעשיות.
בתולדות היהודים בולטים אירועים אחדים שגרמו לצמצום מספר היהודים בעולם:
שתי מרידות כושלות באימפריה הרומית שאירעו ביהודה במאה ה-1 ובמאה ה-2 לספירה החלישו מאוד את החברה היהודית. אומנם אחרי המרד הראשון (המרד הגדול) הייתה התאוששות, אולם כישלון המרד השני,מרד בר כוכבא, גרם לנזקים בלתי הפיכים לחוסנה הארגוני והכלכלי של החברה היהודית בארץ ישראל.
המרכז היהודי הגדול בבבל, שהיה מחוץ לשליטה רומית או נוצרית, נכבש במאה ה-8 בידי ערבים מוסלמים, יחד עם חלקים נרחבים אחרים במזרח התיכון ובצפון אפריקה. המוסלמים לא רדפו את היהודים בתקופה זו, אולם האסלאם הפך בהדרגה לדת הדומיננטית של האזור, והיווה אלטרנטיבה ליהדות מבחינות רבות[דרושה הבהרה]. לשם השוואה: גם מספר הזורואסטרים, שמרכזם היה אף הוא באזור זה, פחת בתקופה זו במידה רבה.
התבוללות של יהודים, כלומר עזיבתם בפועל את היהדות והיטמעותם בחברה בקרבה חיו. לעזיבת היהדות היו טעמים שונים במהלך ההיסטוריה, אך לרוב היו אלה טעמים חברתיים וכלכליים. ההתבוללות לרוב הייתה ביחס ישר לליברליות ולפתיחות של החברה הכללית כלפי היהודים. לקראת סוףהמאה ה-18, בעקבות האמנציפציה ליהודים במערב אירופה (בעיקר בגרמניה), הגיעה ההתבוללות של היהודים בעמיאירופה לממדים גדולים. כך גם הדבר קורה בעשורים האחרונים בקרב קהילות בקרב יהדות בתפוצות. בהם שיעורי הנישואים הבין דתיים גבוה מאוד. מה שמסביר את קצב גידול האוכלוסייה האיטי יחסית של היהודים מאז שנות השישים של המאה ה-20[107].
^Jared Diamond (1993)."Who are the Jews?"(PDF).אורכב מ-המקור(PDF) ב-21 ביולי 2011. נבדק ב-8 בנובמבר 2010.{{cite web}}: (עזרה) Natural History 102:11 (November 1993): 12–19.
^לפי חוקרים שונים כדוגמתקאסוטו,הרטום וגםפינקלשטיין היו הגולים לאשור בני המעמד הגבוה שהיוו סיכון לשלטון האשורי החדש בארץ מחשש שימרידו נגדם את יתר האוכלוסייה.
^משנה תורה לרמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה פרק ג, הלכה א'.
^מרדכי וורמברנד ובצלאל ס. רות,עם ישראל - תולדות 4000 שנה - מימי האבות ועד חוזה השלום, עמ' 95.
^Dr. Solomon Gryazel, "History of the Jews - From the destruction of Judah in 586 BC to the preset Arab Israeli conflict", p. 137
^Norman Roth,Conversos, Inquisition, and the Expulsion of the Jews from Spain, Madison, Wisconsin: The University of Wisconsin Press, 2002, עמ' ix
^1234Jane S. Gerber,The Jews of Muslim Spain, כרך 5, Cambridge: Cambridge University Press, 2021, The Cambridge History of Judaism, עמ' 164–165, 168–169, 180, 185–197, ISBN 978-0-521-51717-1
^12345Brian de Breffny,The Synagogue, New York: MacMillan Publishing, 1978, עמ' 59–69
^Robert Chazan,Northwestern Europe, כרך 6, Cambridge: Cambridge University Press, 2018, The Cambridge History of Judaism, עמ' 221, ISBN 978-0-521-51724-9
^1234Yom Tov Assis, Mark Meyerson,The Iberian Peninsula, כרך 6, Cambridge: Cambridge University Press, 2018, The Cambridge History of Judaism, עמ' 160–163, 165, 171, 175, 177–178, 183–185, ISBN 978-0-521-51724-9
^Haim Beinart, תרגום: Jeffrey M. Green,The Expulsion of the Jews from Spain, Oxford: The Littman Library of Jewish Civilization in association with Liverpool University Press, 2001, עמ' 290
^Francesca Trivellato,Jews and the Early Modern Economy, Cambridge: Cambridge University Press, 2017, The Cambridge History of Judaism, vol. 7, עמ' 147, 152–153
^Todd M. Endelman,The Jews of Great Britain (1650–1815), Cambridge: Cambridge University Press, 2017, The Cambridge History of Judaism, vol. 7, עמ' 949–951
^Matt Goldish,Sabbatai Zevi and the Sabbatean Movement, Cambridge: Cambridge University Press, 2017, The Cambridge History of Judaism, vol. 7, עמ' 491, 500–501
^12François Guesnet,The Jews of Poland–Lithuania (1650–1815), Cambridge: Cambridge University Press, 2017, The Cambridge History of Judaism, vol. 7, עמ' 229–230
^12François Guesnet,The Jews of Poland–Lithuania (1650–1815), Cambridge: Cambridge University Press, 2017, The Cambridge History of Judaism, vol. 7, עמ' 801
^Glenn Dynner,Jewish Piety and Devotion in Early Modern Eastern Europe, Cambridge: Cambridge University Press, 2017, The Cambridge History of Judaism, vol. 7, עמ' 619–621
^Edward Breuer,Enlightenment and Haskalah, Cambridge: Cambridge University Press, 2017, The Cambridge History of Judaism, vol. 7, עמ' 652
^123Wim Klooster,The Jews in the Early Modern Caribbean and the Atlantic World, Cambridge: Cambridge University Press, 2017, The Cambridge History of Judaism, עמ' 972–980
^12William Pencak,The Jews in Early North America: Agents of Empire, Champions of Liberty, Cambridge: Cambridge University Press, 2017, The Cambridge History of Judaism, vol. 7, עמ' 997–1021
^Boyarin, Daniel (1994). "Answering the Mail".A radical Jew: Paul and the politics of identity. Berkeley: University of California Press.
^Boyarin, Daniel (1994). "Introduction".A radical Jew: Paul and the politics of identity. Berkeley: University of California Press. pp. 13–38. ISBN 978-0-520-08592-3. LCCN 93036269.
^Van Maaren, John (2022-05-23), "The Ethnic Boundary Making Model: Preliminary Marks", The Boundaries of Jewishness in the Southern Levant 200 BCE–132 CE, De Gruyter, p. 5
^Goldenberg, Robert (2006), Katz, Steven T. (ed.), "The destruction of the Jerusalem Temple: its meaning and its consequences", The Cambridge History of Judaism: Volume 4: The Late Roman-Rabbinic Period, The Cambridge History of Judaism, Cambridge: Cambridge University Press, vol. 4, pp. 202–203, doi:10.1017/chol9780521772488.009, ISBN 978-0-521-77248-8, נבדק ב-2023-03-31
^Goldenberg, Robert (2006), Katz, Steven T. (ed.), "The destruction of the Jerusalem Temple: its meaning and its consequences", The Cambridge History of Judaism: Volume 4: The Late Roman-Rabbinic Period, The Cambridge History of Judaism, vol. 4, Cambridge: Cambridge University Press, pp. 202–203
^Tom Garvin, “Ethnic Markers, Modern Nationalisms, and the Nightmare of History,” in Kruger, ed., ¨ Ethnicity and Nationalism, p. 67.
^Smith, Anthony D. (1993).National Identity. Ethnonationalism in comparative perspective (Reprint ed.). Reno Las Vegas: University of Nevada Press. pp. 48–50.ISBN978-0-87417-204-1.
^12Lucotte G, Mercier G (2003). "Y-chromosome DNA haplotypes in Jews: comparisons with Lebanese and Palestinians".Genetic Testing.7 (1): 67–71.doi:10.1089/109065703321560976.PMID12820706.
^Skorecki K, Selig S, Blazer S, et al. (January 1997). "Y chromosomes of Jewish priests". Nature 385 (6611): 32, K. Skorecki, S. Selig, S. Blazer, R. Bradman, N. Bradman, P. J. Waburton, M. Ismajlowicz, M. F. Hammer,Y chromosomes of Jewish priests,Nature 385, 1997-01-02, עמ' 32doi:10.1038/385032a0.
^סרג'יו דלה פרגולה, "צמיחה, שבר והמשכיות בעם היהודי לפני ואחרי השואה: מבט דמוגרפי", בתוך:בשביל הזיכרון סדרה חדשה 3 (תשס"ט), עמ' 2–11; בתוך:בימי שואה ופקודה: מקראה,האוניברסיטה הפתוחה, חלק ג (עריכה:דן מכמן, חגית כהן), יחידה 9, עמ' 385–387.
^סרג'יו דלה פרגולה, "צמיחה, שבר והמשכיות בעם היהודי לפני ואחרי השואה: מבט דמוגרפי", בתוך:בשביל הזיכרון סדרה חדשה 3 (תשס"ט), עמ' 2–11; בתוך:בימי שואה ופקודה: מקראה, האוניברסיטה הפתוחה, חלק ג (עריכה: דן מכמן, חגית כהן), יחידה 9, עמ' 391.