 | |
| סא"ל יהודה בן-צור, 1973 | |
| לידה | 16 בדצמבר1925 המנדט הבריטי  תל אביב,פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה | 27 ביוני2022 (בגיל 96) ישראל  קיסריה,ישראל |
| מדינה | ישראל |
| השתייכות |  פלמ"ח צבא הגנה לישראלחיל הים הישראלי  חיל הים הישראלי |
| תקופת פעילות | 1943–1970 (כ־27 שנים) |
| דרגה |  סגן-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| מפקדאוניות מעפילים מפקד הנחתת "אח"י רמת רחל" מפקדשייטת הנחיתה במלחמת סיני מפקדבסיס אילת מפקד המשחתת "אח"י חיפה" מפקדבסיס הדרכהחיל הים מפקד המשחתת "אח"י אילת" מפקדפו"ם זרוע הים | |
| פעולות ומבצעים | |
  מלחמת העצמאות מלחמת סיני מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים | |
יהודה בן-צור (16 בדצמבר1925 –27 ביוני2022) היה קצין בחיל הים.
שירת לפני קום המדינה בפלמ"ח, בפלי"ם ובמוסד לעלייה ב'. לאחר סיום מבצעי ההעפלה הצטרף לגדוד 9 שלחטיבת הנגב, ונלחם בקרבותמלחמת העצמאות מכיבושבאר שבע עד הנפת דגל הדיו באילת. לאחר המלחמה חזר לחיל הים ומילא שורה של תפקידים, ובהם פיקוד על כלי שיט, פיקוד עלשייטת הנחתות ועלבסיס הדרכה. כאזרח עבד במנועי בית שמש, ברשות שמורות הטבע ובבנק ישראל. הוא שימר את מורשת הפלי"ם וההעפלה באמצעותאתר הפלי"ם וההעפלה, בהתנדבות.
יהודה בן-צור (בורשטיין) נולד בתל אביב בחנוכה1925. הוריו, ילידיפולין, עלו בנפרד ארצה בתחילת1920 והתחתנו בתל אביב.משפחתו התגוררה בגבול תל אביב-יפו. אביו הספיק להעלות רבים מבני המשפחות ארצה אך כמה מהם, שבחרו להישאר בפולין, נספו. ב-1942, עם התקרבותקורפוס אפריקה למצרים, שקל בן-צור להצטרף לצבא הבריטי, אך לאחר שהגרמנים נהדפו, הצטרף ב-1943 לפלמ"ח.
באוגוסט1943 הצטרף בן-צור יחד עם חבריו מתנועתצופי דיזנגוף תל אביב לפלמ"ח, פלוגה ד'. לאחר טקס ההשבעה נעצר על ידי הבריטים במהלךחיפוש הנשק ברמת הכובש שנערך ב-16 בנובמבר 1943. הוא נכלא ל-12 יום במשטרתשכם ואחר כך במחנה המעצר בלטרון. בדצמבר1944 נשלח עם כמה מחבריו לירושלים, לפעילות במסגרתהסזון. בן-צור נעצר בידי הבריטים, יחד עם חבריו, מיד עם הגיעם, בחשד להיותם טרוריסטים. הם נכלאו בבית הסוהר המרכזי בירושלים לעשרה ימים. בן-צור נתקל בבריטים בפעם השלישית לאחר שהשתתף בשייט מסדום לקליה באביב1945; ברדתם לחוף נבדקו על ידי המשטרה הבריטית ושוחררו. הופעתו בפעם השלישית ברשימות העצורים שלמחלקת החקירות הפליליות של משטרת המנדט (CID) סימנה אותו ברשימת המבוקשים.
בקיץ 1944 השתתף באימון ימי קצר שנערך בשדות-ים בהדרכת ימאי המחלקה הימית של הפלמ"ח, שנקראה מאוחר יותר הפלי"ם. בשלהי 1945 בתחילתההעפלה הצטרף בן-צור לפלי"ם. תקופת הכשרתו, שכללה קורס מפקדי סירות בקיסריה וקורס מ"כים שנערך ב-1946 ברמות מנשה, נמשכה למעלה מחצי שנה. בעת אירועיהשבת השחורה, ב-29 ביוני 1946, חמק במפרשית משדות ים לנווה ים והצליח - אף על פי ששמו היה ברשימת המבוקשים - לחמוק ממעצר. באוגוסט 1946 רוכזו אנשי הפלי"ם שלא נעצרו בקיבוץמעברות, בכוננות להורדת מעפילים מכמה ספינות שהיו בדרכן ארצה. ב-16 באוגוסט 1946 השתתף בהורדת המעפילים מהאונייה "עמירם שוחט" בחוף שדות ים. הייתה זו הספינה היחידה שהצליחה לפרוץ את ההסגר הימי באותה שנה.[1]
בסוף 1946 נשלח לקורס חובלים, שהתקיים בטכניון. הקורס נועד להכשיר מלווי אוניות מעפילים וכללניווט אסטרונומי, "ארכיטקטורה ימית" - התאמת אוניות משא להובלת נוסעים, וארגון משטר החיים באוניה. ביולי1947 נעצר בבת גלים לכמה שעות, במהלך ניסיון לפרק חלקים מהאוניה "חיים ארלוזורוב" שעמדה נטושה על שרטון.
ב-22 באוגוסט 1947 נשלח בן-צור לאיטליה, שם צורף למאגר מלווי האוניות של המוסד לעלייה ב'. המשימה הראשונה שהוטלה עליו הייתה להעלות מעפילים מחוף בקרבת נמלאלג'יר. לשם כך נחכרה מסוכן אוניות מפוקפק מפרשית דו-תרנית עתיקה בשם Yilderan, בה הורכב מנועמרצדס בלוי. במחסן האונייה הוכנו מקומות ל-350 איש ועל הסיפון נוסף מבנה ל-200 איש, שפגם ביציבות כלי השיט. הספינה הוכנה בעירלה ספציה, בצפון מערב איטליה, וכינויה היה "הברק".
לימים הסתבר שהמודיעין הבריטי ידע על הכנת הספינה, והשגריר הבריטי ברומא תבע מהשלטונות האיטלקיים למנוע את הפלגתה. האיטלקים התעלמו מן הדרישה הבריטית ו"הברק" יצאה במחצית אוקטובר 1947 ללא ידיעת הבריטים. הספינה הפליגה עם צוות איטלקי וקבוצת מלוים, שכללה את בן-צור, רופא,גדעוני (אלחוטן של הפלמ"ח) ודייג צרפתי-אלג'ירי, ששירותיו נשכרו כדי לסייע בהעלאת המעפילים בחוףאלג'יר. בהיות האוניה מערבית מקורסיקה פרצה סערה והמנוע שבק חיים.המוסד לעלייה ב' שלח את הספינה "החלוץ" לסיוע וזו גררה את המפרשית למפרץ בסרדיניה והפליגה במקומה לאלג'יר. ראש המוסד לעלייה ב',שאול אביגור, הבין ש"הברק" הרעועה לא תועיל יותר והורה להחזירה לבעליה. קבוצת המלווים חזרה לאיטליה בטיסה.
המשימה הבאה שהוטלה על בן-צור הייתה להכין ספינה גדולה יותר שנרכשה באיטליה. הייתה זו מפרשית תלת-תרנית עשויה מעץ בעלת קיבולת של כ-350 טון עם מנוע חדיש שהפיק מהירות של כ–8.5קשר. שמה היה Sette Fratelli והיא זכתה לכינוי "הזיבּלה" ("השביעיה", ביידיש).[2] הספינה הוכנה במספנה בלה-ספציה לקלוט 700 מעפילים. ב-13 בדצמבר 1947 הגיעה "הזיבלה" למפרץ בנדול בריביירה הצרפתית. הספינה עגנה סמוך לחוף והמעפילים הועברו אליה בסירות גומי שנעזרו בכבל מתוח לחוף. ברגע האחרון הוטל על בן-צור להעביר את המעפילים לספינה "החלוץ" שהמתינה במפרץ באי קורסיקה. "החלוץ", ששמה הוסב ל"כ"ט בנובמבר", נתפשה על ידי הבריטים בסוף דצמבר 1947 בקרבת חופי הארץ.
לאחר העברת המעפילים התקלקל מנועה של "הזיבלה", והספינה נאלצה להסתמך על מפרשיה להמשך ההפלגה. "הזיבלה" נכנסה למפרץ באי הצרפתי פורט קרוס (Port-Cros, כ-30 קילומטרים ממזרח לטולון). אי סמוך היהשטח צבאי סגור, ולפיכך דרשחיל הים הצרפתי לעצור את המפרשית לחקירה. המוסד לעלייה ב' שלח ספינת דיג מנמלמרסיי שהסכימה לגרור את "הזיבלה" לג'נובה, אך בשל סערה שהתפתחה חזרו בהם הדייגים. הספינה נעצרה ואנשי הצוות והמלווים נכלאו בבית סוהר בטולון. שלוחת המוסד לעלייה ב' בצרפת טיפלה בעניין והמעצר הסתיים לאחר 10 ימים, ב-31 בדצמבר1947. כשבוע ימים לאחר מכן קיבל בן-צור ידיעה שאביו חולה והמשפחה ביקשה שיחזור ארצה. הוא הגיע ארצה כמה ימים לאחר פטירת אביו. "הזיבלה", ששמה הוסב ל-לקוממיות, הגיעה ארצה ב-20 בפברואר 1948 ונתפשה על ידיהצי המלכותי הבריטי.
באפריל 1948 נשלח בן-צור לצרפת. בחודש מאי הוא פיקד על מחנה מעפילים שתודרכו לקראת עלייתם ארצה באונית המעפילים האחרונה, "קרב עמק איילון" (שמה המקורי היה "פאביו" וכינויה, "המורד"). בתחילת יוני נשלח בן-צור לצ'כוסלובקיה כדי לשמש כנווט מטוסי רכש, אך המשימה בוטלה והוא המשיך ליוגוסלביה. ב-20 ביוני הוא יצא מנמלשיבניק כמלווה באונית הרכשMaestralle, שכונתה "הזקן". האונייה הגיעה לנמל תל אביב עם משלוח שכלל 1,100מקלעי בזה, 2,200 מקלעיMG34, כ-10,000רובים ו-3.5 מיליוןכדורים, שנרכשו בצ'כוסלובקיה. בשלב זה החליט בן-צור להתגייס לחיל הים, אך המחסור בתותחים היה קריטי ושאול אביגור לא רצה לשמוע על החלפתו ובן-צור נאלץ לשוב עם "הזקן" ליוגוסלביה.
ביוגוסלביה חל אותה עת הקרע בין מנהיג המדינה,טיטו, לביןסטלין. ברית המועצות עודדה מכירת נשק, הן ליהודים והן לערבים, כדי לדחוק את רגלי הבריטים מהמזרח התיכון. להפתעתו של בן-צור נמצא המחסן שהועמד לרשות מערכת הרכש ריק. האוניה נשלחה לאיטליה ובן-צור מונה - למורת רוחו - כמרכז פעילות המוסד לעלייה ב' באזורנאפולי. "הזקן" המשיכה בפעילות רכש כל מלחמת העצמאות ואף אחריה.
בספטמבר 1948 נענה המוסד לעלייה ב' בחיוב לבקשתו של בן-צור לחזור ארצה. הוא מונה כמפקד הספינה "המורד" ("פאביו" במקור), שיצאה מנמל גָאאֵטָה (Gaeta, כ-80 ק"מ מצפון מערב לנאפולי) במערב איטליה עם 292 עוליגח"ל ומח"ל, רובם צעירים. ב-17 בספטמבר1948 הגיעה האונייה לנמל חיפה. בן-צור החליט להצטרף לחבריו בפלמ"ח שנלחמו באותה עת בנגב; הוא הצטרף לגדוד ה-9, גדוד "הפשיטה" הממוכן שלחטיבת הנגב.
כבוד מאוחר - על פעילותו בקליטת מעפיליעמירם שוחט שיצאה מהעיר ומאוחר יותר כמרכז העלייה מאזור נאפולי רשמה עירית 'באקולי' ב-24 באפריל 2017, את יהודה בן-צור כאזרח כבוד של העיר.
![]] ('אסקימו').](/mt/?noimg=&dark=on&url=https%3a%2f%2fhe.wikipedia.org%2fwiki%2f%25D7%25A7%25D7%2595%25D7%2591%25D7%25A5%3aPalmach17433.jpg)
עד אז נשא בן-צור את שם הוריו, בורשטיין, ובפלמ"ח את כינויו "פרא", שניתן לו על ידי חבריו. במוסד לעלייה ב' נקבע לו הכינוי "עוץ", אך בפועל נעשה שימוש בשם "יהודה פרא" עד שרבים חשבו שזהו שמו; במהלך רישומו בגדוד רשם השליש את הכינוי "יהודה פרא" כשם משפחתו. בן-צור נזכר כי במהלך לימודיו בבית הספר היסודי החליט המורה והסופריהודה בורלא לעברת את שמות התלמידים, ואת השם "בורשטיין" עיברת ל"בן צור".[3] בו במקום הוא הודיע לשליש כי שמו הוא "בן צור".[א] תחת שמו החדש השתתף בן-צור בקרבות הגדוד ה-9, מכיבושבאר שבע עד הנפתדגל הדיו באילת, כמפקד מחלקתג'יפים.
במהלךמבצע חורב, בסוף דצמבר 1948, כבש גדוד 9, גדוד "הפשיטה" שהיה גדוד ממוכן, את מתחםאבו עגילה החולש על הציר המוביל לתעלת סואץ. במבצע זה היה בן-צור מפקדו של זחל"ם עליו הורכבלהביור שטווח האש שלו הגיע לכ-100 מטר. כלי נשק זה היה פרי פיתוחו של חמ"ד,חיל המדע, שהוקם במהלך מלחמת העצמאות. באותו לילה הוטל על בן צור להציב מחסום על הציר המוביל לאל עריש, כ-10 ק"מ מערבית לאבו עגילה. הכוח כלל את זחל"ם הלהביור עם 7 לוחמים וכיתתחרמ"ש מורכבת מעולים חדשים עם קומנדקר. הכוח נתקל בשני חיילים מצרים, שניסו להימלט מערבה אל כוחותיהם, אחד נהרג והשני הצליח להימלט.
לאחר מלחמת העצמאות הצטרף בן-צור, כמו רבים מחבריו בפלי"ם, לשירות קבע בחיל הים. הוא שירת כקצין באוניות חיל הים "אח"י מעוז (ק-24)", "אח"י הגנה" ו"אח"י מזנק (ק-32)". ב-1953 מונה למפקד הנחתת "אח"י רמת רחל", וב-1 במרץ1956 מונה כמפקדשייטת הנחיתה (שייטת 11). השייטת הועסקה במשימות הבאות: הדרכתצנחנים בסדרות ים (אימוני נחיתה מן הים); הקמתפלגה 788, שנועדה להגן על הריבונות בכנרת, וקליטת נחתות צרפתיות שהביאוטנקים מדגםAMX-13 ותחמושת לנחל קישון, בשעות הלילה. באוקטובר 1956 נערכה השייטת למבצע הנחתה בחוף רומני, מערבית לאל עריש. המבצע בוטל וביום שלפני תחילתמבצע קדש הועברו מחיפה לאילת 4נמ"כים, שהנחיתו בחופידהב וראס נאסרני דלק וטנקים לחטיבה 9 בדרכה לשארם א-שייח'.
אחרי המבצע עסקו הנחתות בפינוי תחמושת-שלל מאזוראל עריש בדרך הים. במסגרת זו חולץ גם מטוסמיג 15 שהונחת על ידי טייסו המצרי בימת ברדוויל.[ב] הדרך היחידה להוציאו הייתה מהים, והדבר בוצע על ידי שייטת הנחתות. עבור חילוץ המטוס זכתהשייטת הנחתות בנוסף לתודת חיל האוויר גם בציון לשבח ממפקד חיל הים האלוףשמואל טנקוס.[4]
במהלך פינוי סיני ב-1957 מונה בן-צור למפקד בסיס חיל הים באילת ובסוף אותה שנה הוא השתתף בקורס פו"מ ח"י, שנערך על ידי אל"םשלמה אראל בבסיס בה"ד ח"י, בבת גלים.
ערך מורחב –שייטת המשחתותבדצמבר1960 מונה בן-צור כמפקד המשחתת "אח"י חיפה". אונייה זו נלכדה מידיחיל הים המצרי במהלך מבצע קדש. בשנים הראשונות חיל הים נמנע מלשגרה לביקורים בנמלים זרים מחשש לניסיון מצרי לפגע בה. בינואר1961 יצאה האונייה עם חניכיקורס חובלים (מחזור ח') להפלגת אימונים, שכללה גם ביקורים בנמליהים התיכון, שהוגדרו כ'ביקורי עבודה' לא רשמיים.
הביקור הראשון נערך בנמלולטה במלטה, שהייתה אז בשליטה בריטית. כלי שיט של חיל הים נהגו לבקר ולתדלק בנמלולטה וקציני חיל הים הודרכו במתקן הטקטי במקום. סיפור שבייתה שלאבראהים אל-אוול במלחמת סיני, היה ידוע, והאניה עצמה אף שופצה במלטה מתחילת 1956 עד "משבר סואץ" בחודש יולי. בשל כך גררה הופעתה במלטה עניין רב וזכתה לכותרות בעיתונים המקומיים. באותה עת הבריטים כבר החלו לחזר מחדש אחרי הערבים ונוכחותה של "אח"י חיפה" במלטה הביכה את המצרים.[ג] השלטונות במלטה נענו ללחץ המצרי ודרשו מהמשחתת, בניגוד לנוהג הבינלאומי ולסולידריות בין הימאים, לקצר את הביקור ולעזוב את הנמל. בן-צור הוציא את המשחתת לים ללא נתב, בעיצומה של סערה עזה, בתנאים שחייבו ביצוע תמרון במהירות"חצי קדימה".
הביקור השני בנמלאז'אקסיו בקורסיקה נעשה באווירה חמה יותר. ביוזמת הקונסול הישראלי במרסיי הניח בן-צור זר עלקבר החייל האלמוני וקורס חובלים ח', שהיווה את משמר הכבוד, צעד מהאוניה למרכז העיר. בהפלגה נוספת בפיקודו נערך ביקור בנמלנאפולי באיטליה.
בשנים 1962–1965 היה בן-צור מפקדבסיס ההדרכה שלחיל הים.
ב-1965 מונה בן-צור למפקד המשחתת "אח"י אילת", האונייה הייתה לאחר תקופת שיפוץ עם צוות מגובש ובתקופתו יצאו המשחתות להפלגה הארוכה ביותר שלהן בהן הגיעו עד נמלברסט ובדרך ביקרו גם בטולון.
ב-1966 יצא ללימודיתואר ראשון במזרחנות באוניברסיטה העברית בירושלים, שנקטעו בעת ההיערכות למלחמת ששת הימים. עם הכרזתמצרים על סגירתמצרי טיראן נקרא בן-צור לפקד שנית על "אח"י חיפה", שהוצאה כבר משירות פעיל. בתוך שבוע הוכשרה האוניה לשירות פעיל ובמהלך המלחמה הצליחה לגלות ולתקוףצוללת מצרית במבואותמפרץ חיפה. הצוללת נמלטה מהאזור, אך לאחר מכן התברר שנגרמו לה נזקים.[5] לאחר המלחמה השלים בן-צור את לימודיו.
לאחר שהשלים את לימודיו נשלח בן-צור לאתיופיה לסיור היכרות והידוק קשרים עם הצי האתיופי. תפקידו האחרון של בן-צור בצה"ל היה מפקד זרוע הים במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה (פו"מ), בשנים1969–1970. עוזרו היה סא"לאהרון בן-יוסף, שסיים את תפקידו כמפקדשייטת 13. בקורס השתתפו 12 חניכים בדרגתרס"ן, שהמשיכו והגיעו לתפקידים בכירים בחיל הים. התפקיד בפו"מ סימן את השתלבותו מחדש של חיל הים במוסד זה, לאחר הפסקה של 3 שנים. באותה עת החל חיל הים להצטייד בספינות הטילים ותוכנית הלימודים עודכנה בהתאם. בן-צור אף התבקש לכתוב את הערך "לוחמה ימית" עבורהאנציקלופדיה העברית.
במקביל קיבל בן-צור מינוי חירום כמפקד המשחתת "אח"י יפו", ואף ערך בה הפלגת ריענון לצוות המילואים שאמור היה לאייש אותה. בכך היה בן-צור לאחד הקצינים הבודדים שפיקדו על שלוש המשחתות של חיל הים.
בן-צור השתחרר משירות קבע בינואר 1971. נקרא שוב לשירות מילואים במלחמת יום הכיפורים, כקצין קישור ים-אוויר בזירתים סוף. הוא התמקם בשדה אופיר, ויחד עם מפקד בסיס חיל האוויר במקום (בח"א 29), אל"םיעקב נבו (אף הוא היה איש מילואים), יזם הפעלתמטוסי קרב כנגד ניסיונות פשיטה ותקיפות של ספינות טילים מצריות מדגם "קומאר" על כוחות צה"ל, וסיוע למפקדתזירת ים סוף של חיל הים במפרץ שלמה.
![קצינים בכירים מחיל הים בהכנה לקורס פיקוד ומטה 1957.[ד]](/mt/?noimg=&dark=on&url=https%3a%2f%2fhe.wikipedia.org%2fwiki%2f%25D7%25A7%25D7%2595%25D7%2591%25D7%25A5%3aKedemPum1958.jpg)
![מפקד בסיס ההדרכה סא"ל יהודה בן-צור (במרכז), מארח את סגן שר הביטחון שמעון פרס ומפקד חיל הים יוחאי בן נון בטקס סיום חובלים מחזור י"ב, מרץ 1965.[ה]](/mt/?noimg=&dark=on&url=https%3a%2f%2fhe.wikipedia.org%2fwiki%2f%25D7%25A7%25D7%2595%25D7%2591%25D7%25A5%3aChovlim12withShimonPeres.jpg)
לאחר שחרורו מצה"ל כיהן כמנהל אגף הייצור במפעלמנועי בית שמש, כמנהל מחוז המרכז ברשות שמורות הטבע וכסגן המזכיר הכללי בבנק ישראל. בסוף שנת 2006 יזם בשיתוף עם בנו צבי את הקמת אתר האינטרנטאתר ההעפלה והרכש. פעילותו באתר לאורך כ-7 שנים ממועד הקמתו התבטאה בכתיבת עבודות מחקר, אחריות למחקר ההיסטורי וקשרים עם גורמים ומוסדות חיצוניים, והיענות לפניות הציבור. כמו כן כתב ערכים בנושא לוחמה ימית לאנציקלופדיה העברית.
יהודה בן-צור נישא לטובה ז'וכוביצקי ב-15 ביולי1951. לזוג שני בנים, הבן הצעיר אלון שותף במשרד האדריכלים ביטמן בן צור.
יהודה בן-צור נפטר ב-27 ביוני 2022 ונקבר בבית העלמין בקיסריה.
עופר אדרת,בגיל 96 "פרא" נפרד מהים, באתרהארץ, 5 ביולי 2022