טנק הוארכב קרבי משוריין המיועד לפגוע בכוחות אויב יבשתיים באש ישירה. הטנק המודרני הראשון יוצר בבריטניה במהלךמלחמת העולם הראשונה. האנגלים נתנו לטנק את שמו (Tank), שפירושו באנגלית "מְכָל", בשל רצונם להטעות את האויב, ולא, כפי שחושבים לעיתים בטעות, על שום דמיונו לחבית מים. כמעט כל הטנקים נעים באמצעותמזקו"ם (מערכת זחלים, קפיצים ומרכובים (״בוגים״)) ובעליצריח החמוש בתותח טנק ומקלעים.
לטנקים תפקיד חשוב בכל עימות משמעותי אשר נערך מעת כניסתם לשירות בצבא הבריטי, וביתר שאת מאזמלחמת העולם השנייה ועד היום. בתחילה יועד להם תפקיד מסייע לחיל הרגלים. בשנות ה-20 וה-30 שלהמאה ה-20 פותחה באירופה על ידיהיינץ גודריאן ואחרים תורת לחימה מודרנית לכוחות משוריינים כחיל עצמאי. יישומה המוצלח של התורה במסגרת הבליצקריג הגרמני תרם לפיתוחה של תורת השריון המודרנית. אחרי מלחמת העולם השנייה פותחטנק המערכה, טנק "כלבו" כבד שמילא את כל תפקידי הסוגים השונים של הטנקים. תפקיד הטנקים בשדה הקרב אותגר עקב המצאתרקטות נגד טנקים וטילים נגד טנקים (נ"ט) שאפשרו ללוחמיחי"ר לנטרל ואף להשמיד טנקים, כולל טנקים כבדים. מנגד, הטנק השתכלל ובנוסף למנועים עוצמתיים יותר, כלל גם מערכת בקרת אש דיגיטלית ובתחילתהמאה ה-21 גםמערכת הגנה אקטיבית לטנקים שמגינה עליו באפקטיביות מפני רקטות וטילי נ"ט.
ניידות / עבירות – יכולת הטנק לנוע בתוואיי שטח קשים לאורך זמן ובמינימום תקלות. ניידות הטנק עומדת בדרך כלל ביחס הפוך למיגונו (עקב משקלו הכבד של המיגון), ועל כן לרוב נדרשת פשרה בין שני היסודות הללו.
עצמת אש – יכולת הטנק לגרום נזק למטרותיו. נהוג להשוות את עצמת הירי של טנק אחד לעצמת ירי של מחלקתחיל רגלים שלמה. חימושו העיקרי של הטנק הואתותח טנק היורהפגזים (ולעיתים טילים), וכחימוש משני ניתן למצואמקלעים,מרגמות ונשק קל (נק"ל).
הטנק נוצר על מנת לתת מענה לבעיה שעמדה לפני הפיקוד הגבוה במהלךמלחמת העולם הראשונה - קצב האש הגבוה של התותחים, המקלעים והנשק הקל גבה קורבנות גדולים מהצד התוקף בלי להעניק לו ניצחון. היה צריךכלי רכב ממוגן עם תותח שישמיד את עמדות הירי של האויב וכך יסייע לחיל הרגלים המסתער. ב־1912 הציע ממציא אוסטרלי בשםלנסלוט דה מול תוכנית לרכב זחלי שנגנזה. ב־1915, אל מול הקיפאון בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה, הציע דה-מול את הצעתו פעם נוספת וזו נדחתה בשנית. לבסוף הוחל פיתוח של טנק בתצורה שונה מזאת שהציע דה-מול וניסוי ראשון בכלי נערך ב-6 בספטמבר באותה שנה.
למרות הפוטנציאל הגדול הטמון בו, לא השכילומדינות ההסכמה לנצל את הטנק. הן שלחו לקרב רק טנקים בודדים וכך איבדו את אפקט ההפתעה הטמון במתקפת טנקים מסיבית. רק לקראת סוף המלחמה הן השתמשו בטנק כראוי וניצלו את יתרונותיו. השימוש הממשי הראשון בטנק על מלוא אפשרויותיו היה בקרב קמברה, ב־20 בנובמבר1917. הטנקים הצליחו להבקיע את החזית הגרמנית, והכוחות שלבעלות הברית לקחו בשבי עשרת אלפים חיילים גרמנים, 123 תותחים, ו־281 מכונות ירייה - הצלחה כבירה באותם הימים כאשר התקדמות של קילומטר או שניים נחשבה ל"פריצת דרך".
בין שתי מלחמות העולם פותחו טנקים רבים ברחבי העולם.ארצות הברית,בריטניה,צרפת,ברית המועצות ואחרות ייצרו טנקים בעלי שריון טוב יותר ובעלי עוצמת אש גדולה יותר. אולם רקגרמניה הנאצית פיתחה ואימצה תורת לחימה חדשנית, שכללה שימוש בכוח משוריין וממוכן ברמה האסטרטגית. הייחוד של תורת הלחימה הגרמנית היה בריכוז הטנקים במסגרת יחידות צבאיות עצמאיות רבות עוצמה (דיוויזיות פאנצר ופאנצרגרנדיר, ובשלב מאוחר יותר ארמיות פאנצר), בעוד שהמדינות האחרות פיזרו בדרך כלל את הטנקים בין דיוויזיות החי"ר או הפרשים שלהם, במסגרת גדודית או חטיבתית, וייעדו אותם להגשת סיוע צמוד ליחידות החי"ר. עם פרוץמלחמת העולם השנייה שעטו הפנצרים הגרמניים לתוךפולין, והביסו את הצבא הפולני המיושן תוך זמן קצר. גם בעת הפלישה לצרפת ב־1940 מילאו דיוויזיות הפאנצר הגרמניות תפקיד מכריע בכיתור ובהבסת צבאות בעלות הברית, והוכיחו שקווי ביצורים נייחים, דוגמתקו מאז'ינו, לא מסוגלים לספק מענה לטקטיקת הבליצקריג הגרמנית.
הטנקים הגרמניים, שרוכזו במסגרת ארבע קבוצות פאנצר (שכללו את הדיוויזיות הניידות של הוורמאכט), מילאו תפקיד מרכזי במהלך הפלישה הגרמנית לברית המועצות ביוני1941 (מבצע ברברוסה). הם הנחילו שורת תבוסות נוראות לצבא הסובייטי, חדרו לעומק שטח ברית המועצות, והשמידו כ-20 אלף טנקים סובייטיים עד תום שנת 1941. אולםהצבא האדום הצליח לבלום את התקדמות הצבא הגרמני בשערימוסקבה, ולאחר ניצחונו בקרב סטלינגרד נטל את היוזמה לידיו, והחל להדוף את כוחות הציר מערבה. באמצעות משאבי התעשייה העצומים של ברית המועצות וסיוע לוגיסטי מבעלות הברית ייצרו הסובייטים כמות אדירה של טנקיT-34 שזכו להצלחה גדולה בשל פשטות הייצור ותכנונם החדשני והיעיל. במהלךקרב קורסק בקיץ1943, בו השתתפו למעלה מ-6000 טנקים משני הצדדים, הצליחו כוחות הצבא האדום לבלום את התקפת הנגד של כוחות השריון הגרמניים, ולגרום להם אבדות כבדות. לאחר השלבים הראשונים של המלחמה ריכז גםהצבא הסובייטי את הטנקים שלו במסגרת קורפוסים משוריינים וממוכנים ולאחר מכן במסגרת ארמיות טנקים רבות עוצמה. בשנתיים האחרונות של המלחמה מילאו ארמיות הטנקים הסובייטיות (הצבא האדום כלל בסוף המלחמה 8 ארמיות טנקים) תפקיד מכריע בשורת מתקפות סובייטיות, שהביאו את כוחות הצבא האדום עד לברלין.
במקביל התנהלה לחימה עזה בזירת המלחמה שלצפון אפריקה בשנים1941–1943 בין קורפוס אפריקה הגרמני בפיקודגנרל פלדמרשלארווין רומל לארמייה השמינית הבריטית. גם בזירה זו מילאו הטנקים תפקיד מרכזי. בקרב אל עלמיין השני, במסגרתו הביסו הבריטים את כוחותיו של רומל, השתתפו למעלה מ-1500 טנקים משני הצדדים.
בקיץ1944 נחתו כוחות בעלות הברית המערביות בנורמנדי. בגל הראשון נכללו טנקי השרמן DD האמפיביים בנוסף לסוגים רבים של טנקים אחרים. הטנקים הגרמניים, ובמיוחד הטנקים הכבדים מדגםטיגר היוו יריב קשה לכוחות השריון הבריטיים והאמריקניים, אך בסופו של דבר העדיפות המספרית המוחצת ממנה נהנו כוחות בעלות הברית, שהסתמכו בעיקר על הטנקים הבינוניים האמריקנים מדגםM4 שרמן, הכריעה את הכף והביאה לניצחון. ב־1945 הסתיימה מלחמת העולם השנייה. היה ברור שבכל סכסוך עתידי יהיה לטנק תפקיד מכריע. במזרח ובמערב המתינו עשרות אלפי הטנקים שיוצרו להילחם בגרמניה לאויב חדש.מלחמת העולם השנייה הביאה להתפתחות אדירה בתחום הטנקים. השריון נעשה עבה יותר, חימוש הטנק היה לגדול יותר ולמדויק יותר, ופותחו תאוריות טקטיות ואסטרטגיות לשימוש בטנקים.
הטנק ממלחמת העולם השנייה ועד תחילת המאה ה-21: עלייתו של טנק המערכה
עם תחילתהמלחמה הקרה ביןהגוש הקומוניסטי למערב (ברית נאט"ו), היו חמושים שני הצדדים בטנקים ממלחמת העולם השנייה. בניסיונותיהם לייצר טנק שיתמזגו בו גם השריון והחימוש הכבד של הטנקים הכבדים, וגם המהירות ויכולת התמרון של הטנקים הבינוניים, הגיעו שני הצדדים לאותן מסקנות ופיתחו אתטנק המערכה. טנק זה, שהראשונים מסוגו היו הצנטוריון, ה-T-54 והפטון, משלב בתוכו מהירות, שריון וחימוש, המתפשרות זו עם זו. כך נוצר מעין "האולר השווייצרי" של הטנקים: טנק שממלא את תפקיד כל סוגי הטנקים שקדמו לו (פרט לטנק הקל).
יצירת טנק המערכה התאפשרה בזכות התקדמות הטכנולוגיה בתקופה זו, ובייחוד בשיפור הרב בעוצמת המנועים, שהספקם היה למעלה מ-600כוחות סוס בטנקי המערכה הראשונים וכ-1,500 כוחות סוס (1,100קילוואט) בטנקי המערכה המודרניים. מנועים עוצמתיים אלה אפשרו לטנק לשאתשריון כבד במיוחד ותותח טנק גדול, תוך שמירה על יכולת ניידות ומהירות סבירות. השריון עובה באופן ניכר אך גם השתפר טכנולוגית והפך מלוחותפלדה למבנה מתוחכם עשוי מסגסוגות פלדה וחומרים מרוכבים, בנויים בגאומטריה משופעת, על מנת לספק מקסימום הגנה תוך הורדה במשקל.השריון המרוכב היה קל יותר מפלדה וסיפק הגנה טובה יותר. המדינות החזקות, ובהןארצות הברית,ברית המועצות,הממלכה המאוחדת,גרמניה וישראל, פיתחו כל אחת שריון מרוכב שהרכבו ומבנהו הם סוד צבאי. כדי לחדור את השריון הכבד, גדלקוטר התותח הראשי של הטנק, בהתחלה ל-105 מ"מ ואחר כך ל-120 מ"מ בטנקים מערביים (ארצות הברית, מדינותברית נאט"ו ובנות בריתן) ו-125 מ"מ בטנקים מזרחיים (ברית המועצות ובנות בריתה). תותחים אלה, שירו גםפגזי טנקים גדולים וחזקים יותר, סיפקו יותראנרגיית לוע, שהייתה דרושה לחדור את השריון הכבד והמשוכלל באמצעותחודרן קינטי. במקביל פותחו גם פגזים המבוססים עלרש"ק חלול לחדירת השריון. השיפורים הטכנולוגיים באו לביטוי גם במערכות בקרת הירי(אנ'), השליטה והפיקוד, הניווט והקשר. שיפור חשוב נוסף היה הוספתאמצעי ראיית לילה כוללכוונתדימות תרמי המאפשרת לכוון על מטרות גם בחושך.
טנקי המערכה ממלאים עד היום תפקיד מרכזי בצבאות הגדולים, וכנראה ימשיכו למלא אותו גם בעתיד, ולו רק בשל יכולתם להטיל מורא באויב ולהפגין עוצמה. לטנק יש יתרון חשוב גם בלוחמה בשטח בנוי (לש"ב) - בכוח האש שלו, במיגון הכבד שלו ובאמצעי התצפית המתקדמים הוא מהווה בפועל מוצב נייד. הפיתוחים הטכנולוגיים מהשנים שאחרי המלחמה ניכרים בטנק היטב. מערכות ממוחשבות החליפו את האמצעים הפשוטים של העבר. תנאי הצוות השתפרו ללא הכר. שריון מתוחכם נוסף על שריון הפלדה הישן והסטנדרטי. טנקים עתידיים, כדוגמת הטנקPL-01 הפולני, משלבים אלמנטים שלחמקנות ומערכת ירי משוכללת.
באתר יד לשריון בלטרון הוקם אתר ההנצחה והמורשת של חיל השריון בשנת 1982. באתר מוצגים למעלה מ-160 כלי רכב קרביים משוריינים, וגם מיצג אורקולי על מורשת השריון[1].
בתובה (hull) מותקנת מערכת ההנעה של הטנק הכוללת חטיבת כוח (המנוע והתמסורת),מזקו"ם (זחלים),דלק ונהג.
הצריח (turret) הוא החלק האקטיבי של הטנק המשמש ללחימה ובו מתנהלת עיקר הפעילות. בצריח יושבים המפקד, התותחן והטען. בצריח נמצאות רוב מערכות הנשק, האופטיקה והקשר של הטנק.
רובם המוחלט של הטנקים נעים באמצעותמזקו"ם (מערכת זחלים, קפיצים ומרכובים) ונהנים מיתרונותיה: יכולת העבירות המוגברת וחלוקת משקלו של הטנק על שטח פנים רחב (דבר המקטין את סיכויו לשקוע בקרקעבוצית). כדי להתגבר על מכשולים קשים כגוןתעלות נגד טנקים,שדות מוקשים וברזלים נגד טנקים - מסתייעותיחידות שריון בליווי צמוד שליחידות הנדסה קרבית. לצד הטנקים הרגילים ניתן למצוא גםטנקי גישור (טנק שצריחו הוחלף במערכתגישור הידראולית),טנקי-דחפור, טנקי הנדסה (עם כףדחפור או אמצעים הנדסיים אחרים) ונגמ"שי הנדסה עםמגובים לפריצת שדות מוקשים. ניתן למצוא גםדחפורים ממוגנים שנלחמים לצד הטנקים. הדחפורים משמשים למילוי תעלות נ"ט, להערמתסוללות, לפריצת סוללות, לסלילת דרכים וכן לחפירת עמדות לטנקים.
החלק העיקרי במיגון הטנק הוא השריון. בתחילת דרכו היה שריון הטנק מורכב בעיקרו מלוחותפלדה שהגנו על הצוות מאש קלה ורסיסים. עם התפתחות נשק שחדר מעבר לשריון זה, החלו מתכנני טנקים לחפש דרכים למיגון טוב יותר של הטנק. בתחילה עיבו את הפלדה, אולם התוצאה הייתה עלייה במשקל הטנק שהקשתה על ביצועיו. צוות תכנון רוסי שתכנן את ה-T-34 מצא פתרון חלקי, בדמותשריון משופע. לוחות השריון בתובה ובצריח הונחו בזווית חדה ביחס לאנכי, לשם השגת תבנית בליסטית לעמידת הגוף בפני קליעים נגד-טנקים. נטייתו של שריון מהקו האנכי מעמידה למעשה בפני הקליע שכבת שריון עבה יותר על פני מסלול התעופה שלו. בנוסף, הזווית חדה שבין מסלול התעופה ללוח מגדילה את הסיכויים של החלקות הקליעים, בניגוד לשריון אנכי. לפיכך, לוח שריון בעובי 10 ס"מ לדוגמה, כשהוא נטוי בזווית של 60 מעלות מהקו האנכי, יהיה בעל "בסיס שריון" של 20 ס"מ. השריון המשופע הועתק עד מהרה על ידי כל הצבאות, ועד היום מתוכננים כל הטנקים, וכך גם כלי רכב משוריינים אחרים, בצורה זו.[דרוש מקור]
שריון הטנק שופר גם בדרכים אחרות. נמצאו חומרים שונים שהיוו תוספת לשריון הפלדה והעניקו הגנה טובה יותר. בין חומרים אלה היוסגסוגות חזקות במיוחד וגםחומרים קרמיים. לכל מדינה יש את השילוב שלה של פלדה, סגסוגות,חומרים מרוכבים וחומרים קרמיים בשריון, כגון הצ'ובהם הבריטי, שהוא סוד צבאי. שריון כזה נקראשריון מרוכב.
בנוסף ישנוהמיגון הריאקטיבי. מיגון זה, שהשימוש הראשון בו נעשה על ידיישראל, נועד להגן על הטנק מפנימטענים חלולים פיתוח נוסף כנגד איום זה הוא ההמיגון האקטיבי שנועד למנוע מהאיום לפגוע בטנק. הוא מחולק ל-"Soft Kill" (כגון שבשים כנגדטילי נ"ט) הגורם לאיום להחטיא את הטנק, ול-"Hard Kill" המשמיד את האיום בעודו באוויר. דוגמאות למיגון אקטיבי שמיירט את האיום הוא מערכת "מעיל רוח" הישראלית או הארנה הרוסית.
המשקל הרב של מיגון הטנק מאלץ את מתכנניו לתעדף בין האזורים והכיוונים השונים בטנק, בהתאם לייעוד הטנק ולאיומים בהם הוא צפוי לעמוד. ככלל, עיקר מיגון הטנק נמצא בחזיתו, שכן הטנק תוכנן במקור לפרוץ את קווי האויב, להסתער ולהילחם מול אויב חזיתי. עובדה זו מהווה חיסרון מהותי בעתלחימה בעצימות נמוכה, בה הטנק מאוים ומטווח מאגפיו ואף מצידו האחורי.
נקודת תורפה נוספת של הטנקים היא פגיעותם להתקפה מן האוויר. זאת מכיוון שהחלק העליון של הטנק אינו משופע, והשריון בו לרוב דק יותר. על כן קבוצת טנקים צריכה ליווי צמוד של כוחותנ"מ. מאותה הסיבה טנקים נייחים פגיעים לתקיפותארטילריות. נקודת תורפה נוספת של טנקים היא הפגיעות למטעני גחון. ישנם אמצעי מיגון לגחון הטנק (כגון פלטות נוספות אומגובים כנגד מוקשים), אך לרוב התקנתם פוגעת בניידות הטנק.
הטנקים הראשונים היו חמושים במקלעים ובתותחים קלים. בתחילה לא היה הצריח מסתובב ב־360 מעלות, ולכן נדרש חימוש משני בשני צידי הטנק. היו גם טנקים בעלי כמה צריחים, או טנקים שחימושם העיקרי בתובה ועשו שימוש בצריח קטן עם תותח בקוטר קטן. דגמים אלו נעלמו לחלוטין במלחמת העולם השנייה. מאז לטנקים ישצריח אחד המסתובב ל־360 מעלות ובותותח טנק אחד בקוטר של 105–125מ"מ) ומקלע מקביל, בנוסף לחימוש משני כמו מקלע מפקד ומדוכות עשן.
אחד מהמרכיבים החשובים בטנק הוא כוח האש. לכוח האש אחראי בעיקר התותח. את עוצמת כוח האש לא קובעים רק טווח התותח ויכולת ההשמדה שלו, אלא גם יכולתו לפגוע במטרות ממרחקים גדולים תוך כדי תנועה. האמצעים שמשמשים לכיוון התותח למטרתו נקראים אמצעי טיווח ומערכת בקרת-אש(אנ'). אמצעים אלה השתנו רבות במהלך השנים, מ-1916, אז השתתף הטנק הראשון בקרב על הסום ועד היום.
במלחמת העולם הראשונה נעדרו מתותחי הטנקים אמצעים לבקרת אש. התותחן כיוון את התותח ידנית, לפיניסוי וטעייה. במלחמת העולם השנייה המצב היה שונה. הטנקים נעשו מהירים יותר, תותחיהם - ארוכי טווח ומדויקים יותר, והחשוב מכל - השתנה תפקיד הטנק בשדה הקרב. עתה הוא נדרש להשמיד טנקי אויב בקרבות תנועה מהירים. כתוצאה מכך עלתה מאוד חשיבותה של בקרת האש. במלחמת העולם השנייה היו אמצעים פרימיטיביים לבקרת אש.
לאחר סיום המלחמה ועם תחילת השימוש בתותחי טנקים גדולים יותר וארוכי טווח, נעשו מאמצים לאפשר לטנקים ירי מדויק לטווחים ארוכים. הישג משמעותי ראשון נרשם עם פיתוחו של מד־טווח אופטי ששולב בו מחשב בליסטי. בשנות השישים הופיעמד טווח לייזר, המחשב את המרחק למטרה באמצעות שליחת קרן לייזר אליה וחישוב הטווח על־פי הזמן שחלף עד חזרתה של הקרן.
בשנות השמונים הוחלף המחשב הבליסטי במחשבים אלקטרוניים מתוחכמים. הם מחשבים לא רק את הטווח אלא את זווית הטנק (שיפוע הקרקע שעליה הוא נמצא), ובגרסאות חדשות יותר אף אתבלאי התותח, נתונימזג אוויר ואקלים כמולחץ אטמוספירי, לחות וטמפרטורה. בנוסף ישנה אפשרות לירי על מטרה בתנועה, כאשר התותחן עוקב אחר המטרה, המחשב לומד את מהירותה וכיוונה, ומפצה על כך לפני הירי. המערכות החדשות כוללות גם אפשרות לתיקון קבוע מראש, שעל מנת לבצעו די בלחיצת כפתור, זאת כדי לאפשר זמן קצר לבין הירייה הראשונה והשנייה כשיש החטאה. הודות למערכות אלה הטנק המודרני מסוגל לפגוע במטרתו מאלפי מטרים, ופגיעות נעשות לעיתים קרובות בפגז הראשון, בניגוד לעבר שבו היה צורך בכמה תיקונים.
תחמושת תותח הטנק מגיעה בתצורתכדור[2], כלומרפגז אחוד עם תרמיל המכילחומר נפץ הודף (לרוב גרגריאבק שרפה) ותחל, ולכן נקראת "כדור טנק". התרמיל המכיל את חומר הנפץ ההודף בנוי ממתכת כדוגמתפליז אך בפגזים מודרניים הולך ורווח השימוש בתרמילים העשויים מחומר מתכלה, הנשרף בזמן הירי וחוסך את הצורך להתמודד עם פינויו מהטנק לאחר שהפגז נורה.
הסוגים העיקריים של פגזים שבהם משתמש הטנק הם:
פגז נפיץ פלסטי (HEP/HESH): מיועד לשימוש כנגד מטרות רכות (חי"ר, מבנים, רק"מ קל). במקור נועד פגז נפיץ פלסטי כנגד טנקים, הפגז נועד "להימעך" על שריון הטנק ולהתפוצץ. הפיצוץ לא אמור לחדור את שריון הטנק, אלא להעיף חלקי מיגון פנימיים על אנשי צוות הטנק. עם ההתקדמות בטכנולוגיית המיגון פגז נפיץ פלסטי כבר אינו יעיל כנגד טנקים, ומשמש בעיקר כחימוש נגד אדם. בעל אפקט השמדה בעקרון דומה לרימון יד (אך בעל עוצמה גדולה בהרבה).
פלאשט: פגז נגד אדם המכה בחיל הרגלים באמצעות מטר של אלפי חיצים קטנים וחדים.
חודרן קינטי (ח"ש-מנעל או ח"ש-חץ, KEP או APFSDS): פגז ח"ש (חודר שריון) בעל קליפה נפתחת. פגז ח"ש הוא למעשה חץ מתכת חזק במיוחד שחודר שריון באמצעות האנרגיה הקינטית האדירה שהוא צובר. פגזי הח"ש עשויים ממתכות קשות -טונגסטן בדורות המוקדמים ואורניום מדולדל בסוגים המודרניים ביותר.
APAM-MP-T - פגזים חדשים ורב תכליתיים תוצרתתע"ש נגד אדם, מסוקים, מבנים ומטרות חצי-קשות. פגזים דומים מפותחים גם על ידי חברות אחרות, בהןריינמטאל הגרמנית.
אמצעי האופטיקה נמצאים בצד שמאל של התמונה (בצד הימני של הטנק, מתחת למקלע).מערכת ראייה תרמית של טנקלאופרד 2
חימוש הטנק כולל אמצעים אופטיים למספר מטרות:
פריסקופ - מאפשרתצפית מתוך הטנק החוצה מבלי לחשוף את אנשי הצוות לפגיעה. תצפית זו נועדה לצורך הכוונת הטנק וזיהוי של אויב בולט. התצפית באמצעי זה מוגבלת ביותר מבחינת יכולת ההבחנה בפרטים, למרותשדה הראיה רחב יחסית.
טלסקופ מאפשר תצפית מדויקת יותר לזיהוי פרטים: החיסרון של מערכת כזו הוא שדה ראייה צר ביותר.
אמצעים לראיית לילה מאפשרים ראייה בחושך. בטנקים מודרניים (ראשית ההתפתחות של הנושא הייתה כבר בסוף מלחמת העולם השנייה בטנקים גרמניים) מותקנות מערכות מסוגים שונים המאפשרות ראייה גם בחושך. בעיקר נמצאים בטנקים מערכות לראיה תרמית. באמצעות מערכות אלו ניתן לדמות תמונות אף במצב של חושך כבד ותנאי ערפל וראות גרועים, ובמצבים שבהם ראייה אף המזוינת במשקפת לא יכולה להתמודד, כמו שימוש של כוחות באמצעי מסתור כמו שיחים ומיסוך עשן.
אמצעי התצפית היעיל ביותר הוא עדיין עין בלתי מזוינת, או עין חמושה במשקפת. כאשר מפקד הטנק מוציא את ראשו מחוץ לטנק הוא יכול להבחין באויבים ובמכשולים טוב יותר מאשר דרך פריסקופ או אמצעי ראייה אחר מתוך הטנק, אולם במצב כזה המפקד חושף את עצמו לפגיעה. בצבאות שונים קיימת מדיניות שונה לגבי צורת התצפית הרצויה בעת קרב. ברוב הצבאות ההנחיה היא כי יש לתצפת אך ורק מתוך הטנק.
הטנקים הראשונים לא צוידו באמצעי תקשורת חיצוניים או פנימיים ראויים לשמם. התקשורת בין טנקי מלחמת העולם הראשונה וסביבתם נעשתה בסימנידגלים, ביוני דואר (כאשר הטנק נתקע מאחורי קווי האויב), ובסימני ידיים. רק לקראת סוף המלחמה צויד חלק קטן מהטנקים במכשיריקשר רדיו. בתוך הטנק היה המצב לא פחות קשה, והתקשורת נעשתה בהלמות פטיש על גוף המתכת או בסימני ידיים. במלחמת העולם השנייה השתפר המצב בהרבה. הגרמנים היו הראשונים להכניס קשר רדיו בקנה מידה גדול לטנקים שלהם, ובסופו של דבר כל טנק בצבאות הלוחמים צויד לפחות בקשר חיצוני. חלק ניכר צוידו גם בקשר פנימי. במלחמה הקרה צוידו כל הטנקים בקשר חיצוני המאפשר לתקשר עם הטנקים האחרים, וקשר פנימי המאפשר תקשורת בין חברי הצוות.
השלב הבא בהתפתחות הקשר בטנקים (במאה ה־21) הוא שילובן של מערכות ניהול קרב דיגיטליות המאפשרות תקשורת בין הטנקים השונים לכוחות אחרים בשטח, וכן קבלת תמונה מלאה של שדה הקרב (היכן נמצאים טנקים אחרים, היכן מצויות מטרות שאותרו על ידימזל"טים). מערכת מעין זו מותקנת בעיקר בטנקמרכבה סימן 4 ומותקנת בהדרגה בטנקי מרכבה ישנים יותר. מערכות דומות מפותחות גם בידי צבאות זרים.
הטנק מכיל צוות לוחמים (המכונים "טנקאים", "טנקיסטים" או "שריונרים") המונה שלושה עד שישה איש. בסוגי טנקים שונים יש מקצועות שונים או שילוב מקצועות שונה. בטנקים מערביים מודרניים יש בדרך כלל 4 אנשי צוות: מפקד טנק, תותחן, טען-קשר ונהג. בטנקים רוסיים מודרניים יש רק 3 אנשי צוות: מפקד טנק, תותחן ונהג, זאת בגלל הימצאותה של מערכת טעינה אוטומטית לפגזים. ישנם טנקים חדישים המיועדים להפעלה גם עם שני אנשי צוות.בין המקצועות המקובלים ניתן למנות:
מפקד טנק (מט"ק) - מפקד הטנק, האחראי על כל ההיבטים של הפעלתו: בחירת נתיב התקדמות, בחירת מטרות וסוגי תחמושת, ניהול לוחמת הצוות ופעולות אנשיו, ותיאום פעילות הטנק עם שאר הכוחות במערכה. המפקד מפעיל בדרך כלל גםמקלע, ובטנקים קטנים היה אחראי גם על ירי בתותח.
טען - אחראי על טעינת התחמושת לבית הבליעה בתותח, ותפעול מערכות נשק נוספות (בעיקר המקלעים). לעיתים קרובות הוא מפעיל מקלע משלו, מקלע טען, ובטנק ה"מרכבה" הישראלי באחריותו גם הפעלת המרגמה שבצריח. בטנקים מודרניים הוא מופקד גם על תפעול מערכת הקֶשֶׁר ובכך מייתר את תפקיד ה"קשר" .
קשר - אחראי על הפעלת מכשיר הקשר בטנק, על העברת דיווחים אל ומאת מפקד הטנק .
מקלען - אחראי על תפעולמקלעים משניים. תפקיד זה היה קיים בטנקים עם מקלעיתובה.
מכונאי (בעיקר בצבא האדום) - אחראי על תחזוקת ותיקון הטנק.
הטנק הראשון היה טנק סימן 1 הבריטי. טנק זה היה קיים בשתי גרסאות, שהיוו למעשה את שני סוגי הטנקים הראשוניים: "זכר" - טנק המצויד בתותח ארטילרי נגד מטרות כבדות. "נקבה" - טנק המצויד בעיקר במקלעים כנגד חי"ר. בהמשך מלחמת העולם הראשונה הופיעו טנקים צרפתיים וגרמניים. טנקים אלה היו בעלי משקל וחימוש שונה מהטנק סימן 1. בנוסף, הבריטים עצמם פיתחו טנקים קלים יותר, ולכן סיווגו הבריטים את הטנקים סימן 1 כטנקים כבדים. מכאן ניתן לראות שבסוף מלחמת העולם הראשונה החל סיווג הטנקים על פי משקל. לאורך השנים עלה המשקל הממוצע של הטנקים, וכך השתנו גם הגדרות המשקל לכל קטגוריה. עם המשך פיתוח הטנקים נוצרו סוגי טנקים רבים. שיטת הסיווג לפי משקל לא הייתה מספקת, שכן המשקל בלבד לא הספיק לקביעת סוג הטנק. טנק שנחשב כבד במדינה אחת, היה בינוני במדינה אחרת. לכן מדינות החלו לסווג טנקים על פי תפקידם בשדה הקרב בהתאם לתורת הלחימה של המדינה הספציפית. כך נוצרו טנקי החי"ר, טנקי השיוט\פרשים, ולבסוף טנקי המערכה העיקריים.
טנק קל הוא טנק קטן וקל יחסית. טנקים אלה הקריבו את המיגון והחימוש לטובת הניידות. הטנקים הקלים הראשונים, דוגמת הרנו FT נועדו לשרת כחיל פרשים משוריין. הטנקים הקלים היו אמורים לנצל את המהירות הגבוהה יחסית שלהם ולפרוץ בכמויות לעורף האויב דרך נקודות תורפה. תפקיד זה יועד לטנקים אלה מתקופת מלחמת העולם הראשונה ועד מלחמת העולם השנייה. טנקים קלים יוצרו גם אחרי מלחמת העולם השנייה וזכו להצלחה לא מבוטלת. הסיבה להצלחת טנקים קלים מודרניים היא שמשקלם הקל מאפשר לבצע בקלות דברים המסובכים לטנקי המערכה העיקריים. יתרון נוסף של הטנקים הקלים הוא שהם פחות יקרים לייצור ותחזוקה.
טנק בינוני - מדובר בטנקים שאינם הקלים ביותר אך גם לא הכבדים ביותר. הטנקים הבינוניים היוו איזון בין כוח אש, ניידות ושרידות ונועדו למספר רב של תפקידים. היתרון בטנקים הבינוניים היה בגיוונם, ביעילותם ובקלות ייצורם באופן המוני (בניגוד לטנק הכבד). לשיאם הגיעו הטנקים במלחמת העולם השנייה, עת יוצרו בכמויות אדירות והיוו את חוט השידרה של חילות השריון משני הצדדים. את מקום הטנק הבינוני ירש טנק המערכה.
טנק כבד הוא טנק כבד במיוחד שבו הדגש הוא על שריון וכוח אש ופחות על ניידות. הטנק הכבד תוכנן במקור כדי להוביל בהסתערות, ולפרוץ את הדרך לכוחות האחרים, אך בפועל נמצא שימושי יותר דווקא בתפקידים הגנתיים. מטרות התכנון היו לאפשר לטנק יכולת פריצת מכשולים, שריון מסיבי וכוח אש מספיק כדי להשמיד טנקים ומשוריינים אחרים. במלחמת העולם השנייה התפרסמו הטנקים הכבדים, בעיקר הגרמניים, כאשר השמידו כוחות של טנקים בינוניים שעלו עליהם במספריהם. בעשורים שאחרי המלחמה פחתה חשיבותם של הטנקים הכבדים, והם הוצאו משימוש לטובת טנקי מערכה עיקריים.
שריונית (tankette) הוא טנק קטן מאוד, שהופעל על ידי צוות של 2 אנשים. טנקים אלה הם יורשיו הישירים של הטנק הקל הראשון,רנו FT. בשנות העשרים והשלושים רעיון הטנקט פרח, שכן הם יכלו לשמש הן לשיטור במושבות האימפריות, וכפי שצוין בקשר לטנק הקל - כחיל פרשים משוריין במלחמה. הטנקטים יוצרו בין השנים 1930 עד 1939, אך ייצורם פסק מיד לאחר מכן בגלל יעילותם המוגבלת ופגיעותם הרבה מנשקי נ"ט.
המונח "שריונית" כבר לא נמצא בשימושו המקורי. באנגלית, המונח הוצא משימוש ואילו בעברית המונח "שריונית" מציין רכב קרב משוריין אופני.
טנק חי"ר הוא טנק שנועד להילחם בצמוד לחיל הרגלים על מנת להבקיע מערכים של האויב ולכבשם. רעיון טנק החי"ר פותח בזמן מלחמת העולם הראשונה בידי הבריטים והצרפתים. טנק החי"ר תוכנן לעבוד בתיאום עם חיל הרגלים, לנוע במהירות איטית יחסית של קצב ריצה של חייל, דבר שאיפשר לו לשאת שריון כבד יותר מהטנק הממוצע. במהלך שימוש נרחב על ידי הבריטים במלחמת העולם השנייה, התברר שאין צורך בטנקי חי"ר, שכן תפקידם בוצע בהצלחה גם על ידי טנקים בינוניים.
טנק שיוט (Cruiser tank) הוא טנק שתוכנן לנוע מהר ולהשמיד טנקים של האויב. טנקי השיוט תוכננו כדי להשלים את טנקי החי"ר ולנצל את הפרצות שהם יצרו כדי לאגף את כוחות האויב ולהשמיד את הטנקים שלהם. למעשה זו היא הגדרה בריטית למה שהיה ידוע בצבאות אחרים כטנקים בינוניים, אך הטנקים הבריטים היו קלים במעט ממקביליהם בעולם. במהלך מלחמת העולם השנייה התברר לבריטים שטנק השיוט חייב לגדול ולהתחמש בנשק כבד יותר, שכן יכולתו בשדה הקרב מוגבלת. כך קרה שלבסוף נהפכו טנקי השיוט לטנקים כבדים יחסית, ולבסוף הוחלפו בטנקי מערכה עיקריים.
טנק מערכה (Main battle tank) הידוע בראשי התיבות שלו MBT, הוא טנק מודרני המהווה את חוט השדרה של חיל השריון ותוכנן להתמודד כמעט עם כל האיומים בשדה הקרב תוך ביצוע מספר רב של משימות ותפקידים. במידה מסוימת, זהו טנק כלבו שיצירתו התאפשרה עקב התפתחות אדירה בטכנולוגיית השריון, החימוש וההנעה.
טנקים ייעודיים קטגוריה זו כוללת טנקים שהותאמו למשימות מיוחדות ולמעשה מתפקדים ככלי רכב משוריין, אורכבי הנדסה קרבית ממוגנים המבוססים עלתובת טנק. דוגמאות לכך הם טנקי הנדסה עם ציוד לפינוי מכשולים ומוקשים,טנקי חילוץ המצוידים לחילוץ טנקים אחרים מהשטח, וטנקי גישור המצוידים בגשר נייד.
לפיתורת הלחימה הצה"לית, קיימות מספר עמדות ירי לטנקים הישראליים בעתהלחימה של שריון בשריון, לפני ותוך כדי הירי. על הטנק לבצע החלפת עמדות בתכיפות גבוהה על מנת להימנע מפגיעה על ידי האויב כשהוא חשוף בעמדותיו:
עמדת המתנה
בעמדה זו אין קו ירי או ראייה בין צוות הטנק למטרה. זוהי העמדה הנמוכה ביותר בה הטנק נמצא לפני ביצוע הירי. בעמדה זו מבצע הצוות הערכות ושיפור עמדות לקראת ביצוע הירי. גם שטחי הכינוס (שטחים בהם חונים הכוחות לפני או אחרי הלחימה, ונערכים לקרב) נמצאים בעמדות המתנה.
צוות הטנק מתקדם מעמדת המתנה עד שיש לו קו תצפית (קו ראייה), בין המפקד בצריח לבין מטרותיו באופק. עמדה זו היא עמדת הביניים לפני ביצוע הירי. בעמדה זו נערך צוות הטנק לקראת ביצוע הירי.
עמדת אש
בעמדה זו ישנו קו אש בין תותח הטנק לבין מטרותיו באופק. זוהי העמדה הגבוהה ביותר בה נמצא הטנק בעת ביצוע הירי. יש לשאוף להימצא בעמדות האש למשך הזמן הקצר ביותר על מנת להימנע מחשיפה, ירי והיפגעות על ידי האויב.
מלבד האיום של טנקים כלפי טנקים אחרים, נראה כי האיום הגדול והאפקטיבי ביותר לטנקי מערכה מודרניים הוא מצדטילים מונחים נגד טנקים (ATGM, טילי נ"ט). טילים קטנים וזולים יחסית לטנק (עלותם נעה בין אלפי דולרים למאות אלפי דולרים), המתופעלים בידי אדם או שניים, עלולים להשמיד טנק ששויו מיליוני דולרים על צוותו. טילים אלה בנויים לרוב עםראש קרבי המבוסס עלמטען חלול ולעיתים כולל אף מטען חלול כפול (טנדאם) על מנת לחדורמיגון ריאקטיבי.
במלחמה ביןאוקראינה ורוסיה נפגעו טנקים רוסיים רבים מרחפנים שהטילורימונים או מטענים קטנים לתוך הטנקים, הרגו את אנשי הצוות ולעיתים פוצצו את התחמושת שבטנק. גם בפלישה של הפלסטינים למערב הנגב ב-7 באוקטובר 2023 השתמשו העזתים ברחפנים כדי לפגוע בצוותי הטנקים הישראליים.
^מתוך "מילון מונחים צבאיים", הוצאת המטה הכללי, 1980:1.פָּגָז- הפגז הוא חלק מִכַּדּוּר בתחמושת תותחים.2.כַּדּוּר - כל החלקים היוצרים יחידת-תחמושת לירייה אחת. הכדור מורכב בעיקר מִתֶּחֶל, מִטְעָן-הוֹדֵף (בתרמיל או שלט בתרמיל) וטִיל (קָלִיעַ, פָּגָז או קֶלַע).
