 | |||||
| לידה | 1 בספטמבר1874 קרדז'אלי,האימפריה העות'מאנית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| נרצח | 15 במרץ1921 (בגיל 46) ברלין,רפובליקת ויימאר | ||||
| מקום קבורה | Monument of Liberty, Istanbul | ||||
| מדינה | האימפריה העות'מאנית | ||||
| מפלגה | מועצת האיחוד והקידמה | ||||
| השקפה דתית | אסלאם | ||||
| פרסים והוקרה | הצלב הגדול של מסדר צלב החירות (16 באוגוסט 1918) | ||||
| |||||
  | |||||
מהמט טלעת (בטורקית עות'מאנית:محمد طلعت, בטורקית:Mehmet Talât;1 בספטמבר1874 –15 במרץ1921), הידוע כטלעת פאשה (בטורקית עות'מאנית:محمد پاشا, בטורקית:Talât Paşa), היה אחד ממנהיגי מהפכתהטורקים הצעירים. שימש כשר הפנים ושר האוצר העות'מאני בזמןמלחמת העולם הראשונה, אחד מחברי הטריומווירט העות'מאני ("שלושת הפאשות"), אשר שלט עלהאימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה. האחראי העיקרי לרצח העם הארמני, החתום על שני הצווים העיקריים שהובילו לגירוש הארמנים למחנות ריכוז ולרציחתם (גירוש האינטלקטואלים הארמנים מאיסטנבול ב-24 באפריל1915 ו"חוק הטרנספר" (תחכיר) ב-30 במאי אותה שנה) ומי שפיקח וזירז אישית את הוצאתם לפועל. ב-4 בפברואר1917 מונה לתפקיד "הווזיר הגדול" (ראש ממשלתהאימפריה העות'מאנית).
נולד בקרדז'אלי (כיום בבולגריה). הוא לא סיים את לימודיו ועבד כפקידטלגרף באדירנה וכמורה לטורקית בבית הספר היהודיאליאנס בעיר. ב-1893 הואשם בפיתוי בתו של מנהל בית הספר ונידון לשנתיים מאסר, אותן לא ריצה, אך הוגלה לסלוניקי ועד1908 עבד שם כדוור. במקביל היה חבר במועצת האיחוד והקידמה הלאומנית, ממנה צמחה תנועתהטורקים הצעירים, שפגישותיה החשאיות התקיימו בחסות היהודיעמנואל קרסו.[1]
ב-1908, לאחר שנטלו הטורקים הצעירים את השלטון, היה טלעת לנציג אדירנה בפרלמנט האימפריה. ביולי1909 מונה לשר הפנים ושר הדואר ומ-1912 כיהן גם כמזכ"ל מועצת האיחוד והקידמה. החל מ-1913, לאחר הכישלון הטורקי במלחמת הבלקן הראשונה, חבר טלעת לשר המלחמהאיסמעיל אנוור פאשה – ולשר הימייהאחמד ג'מאל פאשה ויחדיו קידמו השלושה, הנקראים הטריומווירט העות'מאני או "שלושת הפאשות", מדיניות לוחמנית,טוטליטרית וריכוזית. הטריומווירט הנהיג את האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה, בה לחמה האימפריה העות'מאנית לצדמעצמות המרכז –גרמניה והאימפריה האוסטרו-הונגרית.
ערך מורחב –רצח העם הארמנילפי מקורות שונים זמם טלעת להשמיד את העם הארמני, הנוצרי והבלתי-נאמן לשלטון לדבריו, כבר מ-1910. הבלשן הדנייוהאנס אוסטרופ (Johannes Østrup) כתב בזכרונותיו שטלעת אמר לו ישירות בסתיו 1910 שאם אי פעם יעלה לשלטון יעשה כל שביכולתו להשמיד את הארמנים.[2] בנובמבר אותה שנה, השתתף טלעת בוועידת מועצת האיחוד והקידמה בסלוניקי שדנה ב"טורקיפיקציה" (הגליית או הטמעת מיעוטים לא-מוסלמיים) וקבע שיש להשתמש לשם יישום מטרה אידאולוגית זו באלימות ככל שיידרש.
בליל ה-23 באפריל1915 חתם טלעת על צו הגירוש של מנהיגים ומשכילים ארמנים מהבירה אלמחנות ריכוז לידאנקרה. היה זה האירוע הראשון שלרצח העם הארמני השיטתי. הצו הוצא לפועל מיידית. בלילה שבין ה-23 וה-24 באפריל פרצה משטרתאיסטנבול אל בתי המשפחות הארמניות הנכבדות של העיר ולקחה 235 מנהיגים ומשכילים ארמנים אל תחנת המשטרה וגירשה אותם ברכבת מיוחדת שיצאה מתחנת הרכבת היידארפשה. רובם נרצחו או גורשו אל מחוץ לתחומיהאימפריה העות'מאנית. חיסול ההנהגה החליש את כח ההתנגדות של הקהילה הארמנית המבוהלת. בהמשך גורשו מאות מנהיגים נוספים, בהםרופאים,עיתונאים, אנשיכמורה,מורים,עורכי דין ופוליטיקאים, כמו גם מובילי דעת קהל אחרים. הדגם של חיסול המנהיגים תחילה, חזר על עצמו גם ב-6 המחוזות המזרחיים ובקיליקיה.[3]
ב-30 במאי אותה שנה הוביל טלעת את "חוק הטרנספר" (תחכיר), שהורה על גירוש מאסיבי של ארמנים מכל מחוזותאסיה הקטנה בצעדות מוות לעבר מחנות ריכוז במדבר הסורי. במסגרת חוק זהגורשו גם רבבות יוונים-נוצרים ששהו באסיה הקטנה.[4] הגירוש והצעדות, שהוצאו לפועל מה-1 ביוני 1915 ועד ה-8 בפברואר1916, היו המרכיב המרכזי ברצח העם הארמני. מאות אלפים מצאו את מותם בצעדות שלוו במעשירצח,אונס,הרעבה והתעללויות שונות. רבים נוספים מצאו את מותם במחנות, שהתנאים בהם היו קשים. טלעת לחץ אישית לזירוז הגירוש וההשמדה עוד במהלך המלחמה, כיוון שלאחר מכן יהיה קשה הרבה יותר לבצעם, ושיגר אישית פקודות לדרגי הביצוע בשטח.[5] דיווחים מכלי ראשון על מעורבותו האישית של טלעת ב"פתרון השאלה הארמנית" בדרך ההשמדה מצויים ב"סיפורו של השגריר מורגנטאו" מאת השגריר האמריקאי באיסטנבול,הנרי מורגנטאו, כמו גם בזכרונותיהם של שגריריגרמניה, פאול וולף מטרניך (Paul Wolff Metternich) ויוהאן פון ברנשטורף (Johann von Bernstorff).
ב-4 בפברואר1917 מונה טלעת לתפקיד "הווזיר הגדול", אך היה זה כבר בסוף ימי האימפריה. ב-3 בנובמבר1918 נמלטו "שלושת הפאשות" בצוללת גרמנית והוברחו לברלין. בריחתם, ובייחוד בריחתו של טלעת הפטריוט, הכתה בהלם את הציבור הטורקי. ב-13 בנובמבר נכנסו הבריטים לקונסטנטינופול.
במשפט שניהל הסולטןמהמט השישי בחסות בריטית, על מנת לדון בנסיבות כניסת טורקיה למלחמה וביצוע רצח העם הארמני, העידו קצינים רבים שהפנו אצבע מאשימה לשלושת הפאשות ולטלעת פאשה בפרט. ב-5 ביולי1919 נדונו השלושה שלא בפניהם להוצאה להורג.המודיעין הבריטי ידע שטלעת נמצא בגרמניה ודרש מהממשל החדש בטורקיה לדרוש מגרמניה אתהסגרתו. אולם שלטונות גרמניה התחמקו בטענה כפולה לפיה לא הוכח כי האיש אשם ומכל מקום לא בטוח כלל שהוא על אדמת גרמניה.
המודיעין הבריטי והרוסי הסכימו שיש להוציא לפועל את גזר דין המוות שהושת על טלעת, ומסרו את הזכות לבצעו לפעילים ארמנים. הם איתרו את מיקומו של טלעת בשכונתשרלוטנבורג בברלין והעבירו את המידע לפדרציה המהפכנית הארמנית כחלק ממה שהוגדרמבצע נמסיס. המתנקש שנבחר לבצע את גזר הדין היה תושבארזורום,סוגומון טהליריאן. ב-15 במרץ1921 התנקש טהליריאן בטלעת פאשה בשכונת שרלוטנבורג, אשר בברלין שבגרמניה, כנקמה על רצח העם הארמני. טהליריאן הועמד לדין בגרמניה, אך זוכה על ידי בית המשפט על רקעאי שפיות זמנית.
טלעת פשה (1874-1921), דף שער בספרייה הלאומית
