האזור בו נוסדה טורקיה המודרנית היה ערש הולדתן של תרבויות חשובות, בהן האימפריות הביזנטית והעות'מאנית. בשל המיקום האסטרטגי של טורקיה, בנקודת המפגש ביןאסיה ואירופה, התרבות הטורקית היא מיזוג אחד ויחיד במינו של המסורת המערבית והמזרחית. יש לה גם חשיבותגאו-פוליטית אסטרטגית משמעותית. רוב תושבי טורקיהמוסלמים.
מאז2005 מנהלת טורקיה משא ומתן להצטרפות לאיחוד האירופי, כשב-2017 היא נדחתה באופן רשמי על ידי האיחוד עקב "צעדיה של טורקיה אל עבר משטראוטוקרטי". הממשל שלארדואן, מאז עלייתו לשלטון, הנהיג חוקים ותקנות שמגבירים את השפעת האסלאם, ובכך מערערים את השפעת עקרונותששת החיצים ומחלישים אתחופש העיתונות.
הכתיב "תורכיה" מבוסס עלתעתיק השם מתוך צורת הכתיבה שלו באותיות ערביות (تُرْكِيَا), שהייתה צורת הכתיבה התקנית של השפה הטורקית עד1928; ואילו הצורה "טורקיה" מבוססת על תעתיק השם מתוך צורת הכתיבה שלו באותיות לטיניות (Türkiye), שהיא צורת הכתיבה התקנית בטורקית מאז רפורמת הכתב שהנהיג אטאטורק ב-1928. על פי כלליהאקדמיה ללשון העברית הכתיב התקני בלא ניקוד הוא "טורקייה"[9].
בפייהודים כונתה "טורקיה" במשך שנים רבותתוגרמה אותוגרמא, ובקיצורתוגר.
בחודש ינואר 2022 החליט נשיא המדינה,רג'פ ארדואן, לשנות את הצורה שבה כותבים באנגלית את שם המדינה טורקיה (Turkey), כך שתיכתב: Türkiye.
האימפריה המשמעותית הראשונה באזור הייתההאימפריה החתית שהתקיימה בין המאות ה-18 וה-13 לפנה"ס. הפריגים ירשו את החתים עד שהקימרים החריבו את ממלכתם במאה ה-7 לפנה"ס. במקביל, בין שנת1000 לפנה"ס ועד למאה ה-6 לפנה"ס התקיימה ממלכתאוררטו בחלקה המזרחי של אסיה הקטנה, עד שנכנעה למדי. את מקומה של פריגיה תפסו מספר ממלכות שהחשובות שבהן היולידיה,קאריה וליקיה, כולן בחלקה המערבי של אסיה הקטנה, והיוונים החלו מיישבים אותה לקראת סוף האלף השני לפנה"ס. האזור כולו נכבש על ידיהממלכה האחמנית במאות ה-6 וה-5 לפנה"ס, ולאחר מכן על ידיאלכסנדר הגדול בשנת334 לפנה"ס. בתקופה ההלניסטית חלקו מספר ממלכות את שטחה של אסיה הקטנה ובמאה ה-2 לפנה"ס החלו הרומאים בכיבושה והשלימו אותו בשנת 65
טורקיה (צהוב) לפי הסכם סוור (אוגוסט 1920): סגול: ארמניה, אדום: הממלכה המאוחדת, תכלת: צרפת, ירוק: איטליה, כחול: יוון, כתום: אזור המצרים (מנהל אנגלי-צרפתי משותף)
לאור תנאיו המשפילים של הסכם סוור וחלוקת טורקיה, קמה בה תנועת התנגדות למשטר הישן ולשושלת הסולטאנים, בראשותו שלמוסטפא כמאל אטאטורק. לאחר שתנועת ההתנגדות הטורקית – בשיתוף פעולה עםהכוחות הסובייטיים וקבלת עזרה צבאית מהם[דרוש מקור] – כבשה את האזורים היווניים, האיטלקיים, הארמניים והכורדיים, נחתם הסכם חדש,הסכם לוזאן, שסיים את כל מעשי האיבה באופן רשמי, והוביל ליצירת הרפובליקה הטורקית המודרנית. ב-1922 נפל שלטון המלוכה, ואטאטורק התמנה לנשיא המדינה החדשה.
אטאטורק היה מנהיג פרגמטי אשר הוביל רפורמות נרחבות בטורקיה, שהביאו למודרניזציה ולהתמערבות והפכו את המדינה המוסלמית לרפובליקה חילונית בעלת אוריינטציה מערבית. במדינה הונהגו שינויים רבים הידועים כרפורמות אטאטורק. הרחוב הטורקי שינה את פניו – נשים טורקיות, שהיו רגילות להתהלך בחוצות עטופות ברעלה, הסירו אותן, ואילו הגברים הסירו את התרבוש המסורתי. הכתב הערבי הוחלף בכתב המבוסס על האלפבית הלטיני.אנקרה הוכרזה כבירה הטורקית החדשה, והחליפה את איסטנבול שסימלה את שלטון הסולטאנים. מוסטפא כמאל הפך לדמות נערצת בקרב חלק ניכר מן הציבור הטורקי, שרואה בו את מקימה של טורקיה החדשה, ומכאן כינויו "אטאטורק" – אבי הטורקים.
בראשית ימיה של הרפובליקה הטורקית,מפלגתו של אטאטורק, מפלגת העם הרפובליקנית, הייתה המפלגה היחידה המותרת. בסוףשנות ה-40 הותר קיומן של מפלגות נוספות, וב-1950 אף זכתה בבחירות המפלגה הדמוקרטית האופוזיציונית. ב-1960 צברה מפלגה זו כוח כה רב, עד כי המשטר הדמוקרטי היה בסכנה.הצבא הטורקי, שהופקד על שמירת החוקה, נטל את המושכות לידיו, והעמיד את מנהיגי המפלגה למשפט באשמה של הפרת החוקה. ב-1961 נערכו בחירות חדשות. השתלטות הצבא על המדינה בנסיבות דומות אירעה גם ב-1970. ב-1980 התרחש משבר פוליטי חדש. תנועות פרו-סובייטיות ותנועות אסלאמיות איימו על יציבות השלטון. בתווך ניצבו שתי מפלגות המרכז, שהשוויון בכוחן שיתק את הפרלמנט. הצבא, בראשותו של הגנרלקנאן אוורן,התערב בפעם השלישית. אוורן התפטר מתפקידו בצבא ונשאר לכהן כנשיא המדינה, עד לבחירות שנערכו ב-1983.שנות ה-80 של המאה ה-20 עמדו בסימן ליברליזציה כלכלית אשר שינתה את פני הארץ. ב-1997 שוב התערב הצבא בשלטון, והביא להתפטרותו של ראש הממשלהנג'מטין ארבקן. בעשורים האחרונים מתמודדת טורקיה עם פילוג גובר והולך בין התומכים בהמשך הליברליזציה ומצדדים בהצטרפות לאיחוד האירופי, לבין המצדדים בהדגשת אופייה המוסלמי של המדינה.
החילוניות הטורקית, שהונהגה על ידי המשטר הסמכותני והחד-מפלגתי שלמפלגת העם הרפובליקאית, שתפקד למעשה כדיקטטורה צבאית, נחלשה בהדרגה עם התגברות הדמוקרטיה והליברליזם במדינה, על אף שורת הפיכות צבאיות. ניעות חברתית וכלכלית אפשרה לאוכלוסייה המסורתית ("טורקים שחורים") ולכוחות אסלאמיים לקרוא תיגר על האליטות הכמאליסטיות הוותיקות ("טורקים לבנים"). מאז 2002 שולטת במדינהמפלגת הצדק והפיתוח באופן רציף, וההפרדה החדה בין הדת למדינה ולמרחב הציבורי הולכת נשחקת. ב-2013 אף בוטל האיסור בן שלושים השנה על חבישת מטפחות לנשים במוסדות ציבוריים, פריט לבוש שהיה לסמל המאבק בין כמאליסטים למסורתיים.
ב-15 ביולי2016 התקייםניסיון הפיכה נוסף, כשצבא טורקיה לקח את הרמטכ"ל הטורקי, נאמנו של ארדואן, בשבי והכריז כי הוא שולט במדינה לאור ניסיונות לפגוע בחוקת המדינה ובחילוניותה, המהפכה שדוכאה חיזקה את שלטונו של ארדואן, שניצל אותה לדיכוי פוליטי. הוא הדיח ממשרתם עשרות אלפים והעמיד לדין אלפים נוספים, אף שלא הוכח קשר ישיר בינם למהפכה. כן סגר אוניברסיטאות, תחנות רדיו וטלוויזיה ועמותת וחופש הדיבור הוגבל. בשנת 2017 העביר ארדואן תיקונים בחוקה שהעבירו לו סמכויות רבות והפכו אותו לשליט יחיד, כגון הסמכות לפזר את הפרלמנט ולמנות שופטים[10][11]. ב-16 באפריל2017 נערךמשאל עם לאשרור תיקונים לחוקה לפיהם תהפוך טורקיה מרפובליקה פרלמנטרית לרפובליקה נשיאותית בעלת משטר ריכוזי, וביטול תפקיד ראש הממשלה.
טורקיה נקלעה בשנים האחרונות (נכון לסוף 2023) למשבר כלכלי חריף המאופיין באינפלציה גבוהה ופיחות חד בלירה. כתוצאה מהמשבר הכלכלי ומהפגיעה בדמוקרטיה צעירים משכילים רבים היגרו מטורקיה[12].
נשיא טורקיהרג'פ טאיפ ארדואן הוביל את החלפת המשטר בטורקיה לדמוקרטיה נשיאותית, במקוםדמוקרטיה פרלמנטרית, לאחרמשאל עם בנושא[13]. זאת לאחר שעוד בימיו כראש הממשלה, פעל בכהונתו לשינויים נוספים בשיטת הממשל, כמו תיקון לחוקה מבשנת2007, לפיו נבחר הנשיא בבחירות ישירות. לאחר המעבר לדמוקרטיה נשיאותית, עם בחירתו מחדש ביוני2018, אשרר למעשה ארדואן את כהונתו לקדנציה נוספת, שבמסגרתה יורחבו סמכויותיו והוא יחזיק בסמכויות חסרות תקדים – שאף מנהיג טורקי לא החזיק בהן במאה השנים האחרונות[14], זאת במקביל להשתלטות הדרגתית שביצע על מנגנוני האיזונים והבלמים במערכת הפוליטית הטורקית[15], וביצוע פעולות שנועדו למנוע ביקורת עליו, כמו מינוי נאמנים בין ראשי הצבא, ומאסר עיתונאים ופעיליזכויות אדם שביקרו את השלטון[16].
חוקת טורקיה קובעת את המסגרת החוקית של המדינה. היא קובעת את עקרונות הממשל, ומבטאת את היותה של טורקיה מדינה אחדותית וריכוזית. החוקה הנוכחית אושרה במשאל עם ב-1982 ותוקנה פעמים רבות מאז.
את ענייני המדינה מנהלת ממשלה הזקוקה לתמיכת רוב חברי הפרלמנט. לצד הממשלה פועלת מועצה לביטחון לאומי המורכבת בעיקר מאנשי צבא ומשמשת לה גוף מייעץ ומנחה. הפרלמנט חד-ביתי, ובו 550 צירים הנבחרים בבחירות כלליות יחסיות אחת לחמש שנים. הרשות השופטת עצמאית מהמבצעת ומהמחוקקת, ובית המשפט החוקתי אחראי על פסיקה לגבי התאמה של חוקים לחוקה. מועצת המדינה היא הערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר לנושאים מנהליים, ובית דין גבוה לערעורים לשאר הנושאים.
ראש הממשלה הוא באופן כללי ראש המפלגה שניצחה בבחירות, ונבחר בידי הפרלמנט. ראש הממשלה או שריו אינם צריכים להיות חברי פרלמנט, אך ברוב המקרים הם כן חברים בו.
550 חברי הפרלמנט נבחרים לחמש שנים על פי מערכתמפלגתית, מ-85 אזורי בחירה. רק מפלגות שזכו ביותר מ-10% מהקולות יכולות להיכנס לפרלמנט. מאז 1933 קיימתזכות בחירה כללית בטורקיה, וכל אזרח שגילו מעל 18 יכול לבחור. נכון לשנת 2004, היו רשומות במדינה 50 מפלגות, מהשמאל הקיצוני ועד לימין הקיצוני. בית המשפט החוקתי יכול לאסור את קיומן של מפלגות שהן לדעתו אנטי-חילוניות או בעד היפרדות מטורקיה, או למנוע מהן מימון ציבורי.
באופן מסורתי, הצבא הוא מוסד פוליטי משמעותי, ונחשב כ"מגן הרפובליקה" עוד מימיאטאטורק. על פי חוק, הצבא אמור להגן על החוקה הטורקית ועל אחדות המדינה, ולפיכך הוא ממלא תפקיד פוליטי דרךהמועצה לביטחון לאומי, כמגינה על אופייה האחדותי והחילוני של הרפובליקה, ועל הרפורמות של אטאטורק. דרך המועצה, הצבא משפיע על מדיניות ההגנה כנגד כל איום על המדינה, כוללבדלנות אתנית או קיצוניות דתית. המצב השתנה כאשר רפורמות הביאו למאמצים להחליש את האחריות של הצבא בפני החוקה, תחת תוכנית של התאמה לדרישותהאיחוד האירופי ונוכחות אזרחית גוברת במועצה לביטחון לאומי. לאחרניסיון ההפיכה של 2016, רבים בצבא שארדואן חשד שיש להם קשר בהפיכה, התחלפו בנאמנים למפלגת השלטון, ובכך נחלשה עצמאותו. בשנים שלאחר ניסיון ההפיכה, גורמים נוספים שנחשבו לבעלי כוח, כמו בית המשפט ועיתונאים שהרבו בביקורת על השלטון, נתקלו בקשיים כשלא יישרו קו עם השלטון. עצמאות מערכת המשפט נפגעה והיא הפכה לפוליטית. במקרים מסוימים אף נאסרו עיתונאים ופעיליזכויות אדם מקומיים[16].
ב-19 במרץ 2025 נעצר ראש עיריית איסטנבולאקרם אימאמאולו, מתנגדו הבולט והפופולרי של הנשיא ארדואן ומתמודד אפשרי בבחירות לנשיאות 2028. כתוצאה צנח ערך הלירה התורכית ופרצהמחאה רחבת היקף בעשרות ערים מרכזיות. המשטר הגביל את גישת האזרחים לרשתות חברתיות, וערוצי התקשורת המרכזיים, המתאפיינים בצנזורה עצמית נמנעו מלסקר את ההפגנות. השלטון אסר על ההפגנות וניסה לדכא אותן באלימות. נערכו מעצרים המוניים- בחמשת ימי המחאה הראשונים נעצרו יותר מ-1100 אנשים ובכללם עיתונאים שסיקרו את ההפגנות, מפגינים, מובילי מחאה ועורכי דין של מפגינים. ההפגנות לא נחלשו בהשפעת צעדים אלה[17][18][19][20][21][22][23]. ביולי 2025 בוצע גל מעצרים נרחב נגד בכירי מפלגת האופוזיציה המרכזת ושלושה ראשי ערים מרכזיות[24].
פרט לכמה שנים ראשונות בהן עוד הסתמכה על התמיכה הסובייטית לביסוס עצמאותה[דרוש מקור], כמעט מאז ייסוד הרפובליקה, היחסים הפוליטיים, הצבאיים והכלכליים העיקריים של טורקיה הם עםמדינות המערב. כך, למשל, נטלה טורקיה חלק במלחמת קוריאה, והצטרפה לבריתנאט"ו בשנת1952. היא נחשבה כמגן בפני הגוש המזרחי בשנותהמלחמה הקרה, והשתתפה במשימות שמירת-שלום רבות בנאט"ו מאז נפילתחומת ברלין. מסיבות היסטוריות ותרבותיות רבות, והדבר זה הביא לערבוב מגמות מסוים במדינות החוץ הטורקית. טורקיה היא החברה היחידה בארגון המדינות האסלאמיות שהיא גם חברה בנאט"ו, ויחסיה עם ישראל נחשבו לאחת מבריתות המפתח במזרח התיכון.
האיחוד האירופי הוא השותף העסקי החשוב ביותר של טורקיה, וקיומה של פזורה טורקית משמעותית באירופה תרמה לפיתוח יחסים נרחבים בין שני הצדדים במשך השנים. טורקיה חברה במועצת אירופה מאז 1949, וחברת משנה בקהילה הכלכלית האירופית (EEC) מאז1963. לאחר עשורים של משא ומתן פוליטי, ביקשה טורקיה להתקבל כחברה מלאה ב-EEC ב-1987. היא חתמה על הסכםמכס עם האיחוד האירופי ב-1995, וב-17 בדצמבר2004 נפתח המשא ומתן להצטרפותה. מאז, זהו אחד הנושאים העיקריים שבהם עוסקמשרד החוץ הטורקי. יש להניח כי תהליך זה יימשך עוד זמן רב, בשל גודלה של טורקיה והיעדר הסכמה על נושאים רבים. טורקיה הגישה לראשונה בקשה להצטרפות לאיחוד האירופי כבר ב-14 באפריל 1987. הדיונים עברו תהפוכות רבות: ב-1999 קיבלה טורקיה מעמד של מדינה מועמדת, ומאז אוקטובר 2005 היא מנהלת משא ומתן להצטרפות. הסכסוך בקפריסין היה לאחת מנקודות המחלוקת העיקריות במשא ומתן להצטרפותה של טורקיה לאיחוד האירופי, מכיוון שטורקיה מסרבת לפתוח את נמליה לתחבורה קפריסאית. במרץ 2019 קיבלהפרלמנט האירופי ברוב עצום, החלטה בלתי מחייבת אמנם, להשעות את המשך הדיונים עם טורקיה על הצטרפותה לאיחוד[25].
באופן היסטורי,היחסים עם יוון השכנה היוו מקור למתח תמידי. עדיין קיימות בין השתיים מחלוקות לגבי גבולות הים והאוויר בים האגאי. עם זאת, לאחררעידות האדמה ב-1999 בטורקיה וביוון, והתגובה המיידית של צוותי חילוץ והצלה משני הצדדים, החלה תקופה חיובית יותר, ויוון אף החלה לתמוך באופן פעיל בהצטרפות טורקיה לאיחוד האירופי. מאז סוףהמלחמה הקרה, בונה טורקיה קשרים קרובים עם מדינותקומוניסטיות לשעבר במזרח אירופה ובמרכז אסיה, דבר שהביא להשקעות עסקיות רבות וכן להגירה בין המדינות.יחסיה עם ארמניה השכנה עדיין מתוחים בשלרצח העם הארמני בשנים1915–1917. ממשלת טורקיה דוחה את האשמות הארמנים שפעולותהטורקים הצעירים בסוףמלחמת העולם הראשונה, שהביאו להגליה ולמוות של עד 1.5 מיליון ארמנים, מהווהרצח עם. היא טוענת שמדובר במוות בשל המלחמה, מחלות ורעב. רוב החוקרים המערביים טוענים שאכן מדובר ברצח-עם.
על אף שטורקיה השתתפה במשימת שמירת-השלום של נאט"ו באפגניסטן, לאחר ה-11 בספטמבר 2001, הייתה התנגדות רבה בטורקיה למלחמת עיראק. הממשלה לא הצליחה להעביר בפרלמנט החלטה המאשרת לארצות הברית להעביר את חייליה דרך שטחה של טורקיה כדי להגיע לעיראק, דבר שהביא להתקררות ביחסי ארצות הברית-טורקיה. טורקיה חוששת בעיקר מהתפתחות שלמדינה כורדית עצמאית בעיראק. מאז 1978 מנהלתטורקיה מאבק במחתרת הכורדית, ה-PKK, הנחשבת כארגון טרור בכמה מדינות, מאבק אשר במהלכו נהרגו כ-37,000 בני אדם. בשל חשש זה, לחצה טורקיה על ארצות הברית לפעול כנגד בסיסי אימונים של המורדים בצפון עיראק, ללא הצלחה רבה. על רקע הצהרות אמריקאיות לגבי עזיבה הדרגתית של כוחות אמריקאים את המזרח התיכון, תחת ממשלטראמפ, שינתה טורקיה גישה והחלה להפעיל כוחות משלה במדינות השכנות. מהלך זה היה חלק מהתגברות כללית של מעורבותה של טורקיה במזרח התיכון, שהתחזקה בעשור השני של המאה ה-21. נכון לשנת 2019, במאמציה למניעת הקמת מדינה כורדית, וכדי למקסם את השפעתה האזורית, מחזיקה טורקיה בנוכחות צבאית בצפון סוריה ובצפון עיראק, וכן הקימה בשנים אלו בסיסים צבאיים בקטר,סומליה וסודאן – הסמוכות למצרים ולחצי האי ערב. בים התיכוןמדיניות החוץ של טורקיה הפכה לאגרסיבית יותר, והיא מפריעה לחיפושי האנרגיה בים מצדקפריסין, תוך תביעות מול קפריסין ויוון להגדלת הטריטוריה הימית שלה. בנוסף, טורקיה מסרבת לשתף פעולה עםמדינות המערב בהפעלת לחצים על איראן סביבנושא הגרעין[15], זאת על אף שמאזהמהפכה האיראנית נהגה טורקיה לרוב, בשל המסורות החילוניות שלה, בחשדנות לאיראן ולמדינות נוספות הפועלות על פי חוקי השריעה.
היחסים בין המדינות ידעו עליות ומורדות. בין השנים1955 ו-1958 העדיפה טורקיה קשר קרוב עםעיראק במסגרתברית בגדאד, אולם לאחרמהפכת 14 ביולי 1958 בעיראק, התחזקו קשריה עם ישראל. לאחרמלחמת ששת הימים הלכו והידרדרו היחסים, וב-1980 הורידה טורקיה את דרג היחסים עם ישראל. החל מ-1986 חלה התחממות מחודשת של היחסים, שהגיעה לשיאה בין השנים1992 ו-2000 עת נחשבו ישראל וטורקיה בעלות קרבה מיוחדת. עם התחזקות הגורמים האסלאמיים בטורקיה משנת2002 היא הלכה והתקרבה לעולם הערבי, ויחסיה עם ישראל הצטננו. מאז היבחרו בשנת2003 שלרג'פ טאיפ ארדואן לראשות הממשלה, חל בהדרגה מפנה ביחסים, וטורקיה בראשות ארדואן התייצבה לצד הפלסטינים במאבקם נגד ישראל. ארדואן גינה את ישראל פעמים רבות, לעיתים קרובות בצורה בוטה מאוד. בין השאר תקף את ישראל בעקבותמבצע עופרת יצוקה שאותו כינה "פשע נגד האנושות,"[26] במיוחד זכורה התפרצותו של ארדואן לדבריו שלנשיא מדינת ישראלשמעון פרס והאשמתיו כי ישראל רוצחת ילדים בעזה.
בשנת2010 חלה הרעה נוספת ביחסי ישראל וטורקיה, לאחר ששגרירה של טורקיה בישראל הוזמן לשיחת נזיפה על ידי סגןשר החוץדני אילון והושב על כיסא נמוך ללא כיבוד. ההידרדרות הגיעה לשיאה באירועיהמשט לעזה שבהם נהרגו תשעה אזרחים טורקים לאחר שנקטו באלימות קשה נגד לוחמישייטת 13 שניסו להשתלט על הספינה, אלימות שהביאה לפציעתם של עשרה חיילים. ארדואן כינה את פעולות ישראל כ"פיראטיות" ואיים כי "אם אתם – ישראל – רוצים את טורקיה כאויב, היא תהיה אויב חזק וקשה". למרות זאת, ב-2 בדצמבר 2010, שלחה טורקיה 2מטוסי כיבוי כדי לעזור לכוחות הכיבוי בישראל לכבות אתהשרפה בכרמל. בשנת2011, לקראת פרסום דו"ח פאלמר, דרשו הטורקים התנצלות ישראלית על המשט ופיצויים למשפחות ההרוגים במשט. הדו"ח נדחה מספר פעמים על מנת לאפשר לישראל וטורקיה להגיע להבנות לפני פרסום הדו"ח אך ללא הועיל. לבסוף, הדו"ח פורסם ב-2 בספטמבר ובו ביקורת על שתי המדינות. טורקיה מצידה מימשה את האולטימטום שהציבה לישראל ביום שלפני פרסום הדו"ח – התנצלות או סנקציות – ונקטה במספר צעדים נגד ישראל, בהם גירוש השגריר הישראלי והקפאת ההסכמים הצבאיים בין המדינות. במרץ2013 התנצלבנימין נתניהו על אירועי המרמרה, לכאורה בהתאם לבקשתו שלברק אובמה, והוחלט ששתי המדינות יחזרו לשתף פעולה, אך היחסים ביניהן לא השתפרו, וארדואן הרבה להשתלח בישראל.
לבסוף, ביוני2016 נחתם בין המדינות הסכם פיוס שכלל סעיף על הגז הישראלי, במסגרתו העבירה ישראל 21 מיליון דולר כפיצוי למשפחות ההרוגים במשט. בעקבות הסכם הפיוס, חזרו המדינות לשתף פעולה והחליטו על מינוי שגרירים לתל אביב ולאנקרה. בדצמבר2017 איים ארדואן לנתק את היחסים הדיפלומטים עם ישראל, אם נשיאארצות הבריתדונלד טראמפ יצהיר כיירושלים היא בירת ישראל, איום זה לא מומש למעשה.
ב-2022 היחסים בין ישראל לטורקיה נורמלו והיחסים הדיפלומטיים הוחזרו במלואם.
בפבואר2023, התרחשורעידות אדמה עוצמה של כ-7.8 בסולם מגניטודה לפי מומנט בסוריה וטורקיה, הרעידות גרמו לנזקים ואבדות רבים ומדינת ישראל שלחה משלחות ישראליות לסייע. נשלחו שתי משלחות בהובלתפיקוד העורף יום אחרי יום כשהמשלחת השנייה מונה כ-230 אנשי רפואה. מבצע החילוץ נקראמבצע ענפי זית[27]. לאחר מכן נשלחה גם משלחת של ארגוןאיחוד הצלה[28].
בשנת 2023, בעקבותמתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר 2023, הנשיאארדואן התייצב פעמים רבות לצדחמאס. בזמן המתקפה בכירי חמאס רבים שהו בטורקיה ובעקבות כך ביקש ארדואן מהבכירים לעזוב את המדינה אף על פיתמיכת טורקיה בחמאס[29], בנוסף, הזהיר את ישראל שלא לחסל פעילי חמאס בשטח טורקיה[30]. בנובמבר של אותה שנה, כינה את ישראל "מדינת טרור שמבצעת רצח עם" ובנוסף ביטל את ביקורו המתוכנן בארץ בעקבות המלחמה[31]. לעומת ארדואן, ראש עיריית איסטנבול,אקרם אימאמאולו, מועמד מוביל ופופולרי של האופוזיציה, הגדיר את חמאס כארגון טרור ומשוחח עם גורמים רשמיים ישראליים[32][33].
לאחר חיסולו של מנהיגחמאס,אסמאעיל הנייה, שגרירות טורקיה בישראל (הממוקמת בתל אביב) הורידה את הדגל לחצי התורן[34].
צבא טורקיה מדורג על ידי גורמים שונים כאחד מן הצבאות החזקים בעולם[35][36], ונהנה מיוקרה רבה, שמתרגמת לעיתים אף להשפעה על הפוליטיקה האזרחית של טורקיה. במהלך השנים, ביצע הצבא מספרהפיכות צבאיות וניסיונות הפיכה, שהאחרון שבהם החל ביולי 2016[37][38][39].
כלכלת טורקיה היא תערובת שלתעשייה מודרנית לצד סקטור שלחקלאות מסורתית (אשר העסיק כ-40% מהאוכלוסייה בשנת2001). ההערכה המקובלת היא שכ-50% מהאוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני הבין-לאומי, בעיקר בחלקים הדרום-מזרחיים של המדינה, הנמצאים באזורי סכסוך.
חלק גדול מכלכלת טורקיה מבוסס עלתיירות, נכון לשנת2019 טורקיה היא המדינה השישית המתוירת ביותר בכל בעולם. בשנת 2019 ביקרו בטורקיה מעל 50 מיליון תיירים.
טורקיה נמצאת בשתייבשות, ומהווה גשר בין אירופה לאסיה. מצרי הבוספורוס,ים מרמרה והדרדנלים מפרידים את חלקה האסיאתי (אנטוליה או "אסיה הקטנה") מחלקה האירופי (תֶרַאקיה). החלק האירופי מהווה רק 3% משטח המדינה.
טורקיה האסיאתית הררית ברובה, וטורקיה האירופית גבעית ברובה. בטורקיה נופים מגוונים כרמתאנטוליה מצד אחד, והרי הפונטוס,הטאורוס והאנטי טאורוס מצד שני. הנקודה הגבוהה ביותר בטורקיה היא פסגת הראררט בגובה 5,166 מטר. כ-85% משטח המדינה נמצאים בגובה העולה על 450 מ' מעל פני הים. בצפונה של המדינה במקביל לים השחור משתרעים הרי הפונטוס, ואילו בדרומה, במקביל לים התיכון, משתרעים הרי הטאורוס. שפלת החוף לאורך שני החופים הללו צרה. מזרח המדינה היארמה מבותרת על ידי נהרות ונחלים, ובהם בדרום הרמה אגנים של ימות מלוחות, שהגדולה שבהן היאימת ואן.
מתחת לחלוקה זו, שבעיקרה סטטיסטית, יש חלוקה מנהלית ל-81נפות, הקרויות בד״כ על שםבירתן, ובראשן עומדואלי – מושל הנפה. הנפות מחולקות ל-973 תת-נפות(אנ') ותחתיהן נמצאהשלטון המקומי (ערים, רשויות מקומיות וכפרים). 8 ערים בטורקיה הוכרזו כאזורמטרופוליני ו-7 אחרות נחשבות ל"ערים גדולות" (פירוט).
בטורקיה נערךמפקד אוכלוסין מדי עשור. נכון למפקד של שנת 2020, חיים כ־82 מיליון תושבים ב-81 פרובינציות של המדינה. היא אחת המדינות המאוכלסות בעולם, והשלישית בגודלה באירופה, אחרירוסיה וגרמניה. שיעור גידול האוכלוסייה הוא 1.5% בשנה וממוצע הילודה הוא 2.01 לאישה. לפי נתוני הממשלה,תוחלת החיים במדינה עומדת על 78.2 שנים בממוצע.
סעיף 66 לחוקה הטורקית מגדיר "טורקי" כ"מישהו הקשור למדינה הטורקית בקשראזרחות", ולפיכך, המינוח המשפטי והאתני "טורקי" אינם זהים זה לזה. רוב אזרחי המדינה הםטורקים אתנים (כ-80%). המיעוטים האתניים העיקריים במדינה הם הכורדים, הערבים, האלבנים, הארמנים, היוונים הגאורגים ולאחר מלחמת האזרחים הסורית נוספו למדינה כשלושה מיליון פליטים סוריים. גופים בין-לאומיים מעריכים כי הכורדים, המתגוררים בעיקר בדרום מזרח המדינה, הם המיעוט הגדול במדינה, כ-20%, אולם נתון זה שנוי במחלוקת. המילה "מיעוט" מהווה סוגיה בעייתית בפני עצמה. טורקיה מכירה בקהילות המוזכרות באמנת לוזאן (בעיקריוונים אורתודוקסים, ארמנים ויהודים) כמיעוטים, אך בשל העיקרון החוקתי המשתית את המדינה עלשוויון ואי הבחנה ביןגזעים, אין לבני קהילות אלה זכויות מיוחדות. מספרמיעוטים ניסו להשיג זכויות, בין אם באמצעותטרור (דוגמתPKK) ובין באמצעים פוליטיים.
טורקית היאהשפה הרשמית היחידה בטורקיה. לא קיימים נתונים אמינים עבור חלוקה לשונית באוכלוסייה, אך רשת הטלוויזיה הציבורית TRT משדרת מספר שעות בשבוע בערבית, בבוסנית, באדיגית ובכורדית.
99.8% מהאוכלוסייה בטורקיה הםמוסלמים,סונים ברובם, והשאר (0.2%) הם בעיקרנוצרים ויהודים. טורקיה היא מדינה חילונית, ויש בההפרדה מוחלטת בין דת למדינה מימיו שלאטאטורק. עובדה זו הופכת את טורקיה למדינה ייחודית מאוד ביחס למדינות הסובבות אותה. יתר על כן, עובדה זו חשובה מאוד ליחסים בין טורקיה למערב בכלל ולישראל בפרט, ולתכנונים אסטרטגיים ושיתוף פעולה בין המדינות.
שיעור האוריינות בטורקיה הוא 99.08% אצל גברים ו-94.42% אצל נשים, ובממוצע 96.74%. בשנים האחרונות חל גידול משמעותי באחוז הנשים אשר יודעות קרוא וכתוב.
האימפריה העות'מאנית הזמינה אתהיהודים שגורשו מספרד ומפורטוגל, בימי הסולטאןבאיזיט השני. הם היו במשך 300 שנה לגורם דומיננטי ומכריע בחיי המסחר, התרבות והרפואה. שלוש ערים בטורקיה המודרנית,איסטנבול,אדירנה,איזמיר, היו למרכזים ראשיים שליהדות ספרד. בשנת 1900 מנתה יהדות טורקיה 300,000 נפש (בעיקר יהודים-ספרדים), אולם מאז רובם היגרו ממנה: ליבשת אמריקה, לארצות המזרח התיכון ולארץ ישראל. נכון ל-2022 חיים בטורקיה 14,500 יהודים, בתוך אוכלוסייה של 86 מיליון איש[41].
לאחרמלחמת העולם השנייה הייתה מדיניות השלטונות בטורקיה ליברלית וסובלנית לגבי עליית יהודים לישראל, ובמשך עשור מסוף המלחמה ניתנו כמאה אלף אישורי הגירה מטורקיה לישראל.
לאחר שני הפיגועים בבית הכנסת "נוה שלום" שבאיסטנבול, בשנים 1986 ו-2003, גבר החשש לביטחון האישי, והקהילה היהודית מציבהאבטחה כבדה. נכון ל-2016, המיעוט היהודי במדינה מונה כ-18,000 יהודים. קיימים בה 23 בתי כנסת, מהם 16 באיסטנבול. לקהילה היהודית באיסטנבול בית ספר יסודי ועל יסודי ובאיזמיר – בית ספר יסודי.
פורטל טורקיה הוא שער לכל הערכים אודותטורקיה. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים באומה טורקיה טורקיה בכלל, על כל הנושאים: טורקיה, היסטוריה, כלכלה, חברה, תרבות, ספורט ועוד.
