יוסף בן מתתיהו[7], ומקורותחז"ל[8] מציינים שטבריה נקראה, על ידי מייסדההורדוס אנטיפס, על שם הקיסרטיבריוס. מטבעות עתיקים שנמצאו במקום מתקופת שלטונו של הקיסרקלאודיוס, משנת54 לספירה, מראים כי בתקופה זו נקראה "קלאודיופוליס" (עירו של קלאודיוס), ויש הסבורים כי קיבלה מעמד של "פוליס",עיר-מדינה, רק בתקופה זו[9].
מוסיף יוסף בן מתתיהו ומוסר כי הורדוס אנטיפס נתקל בקשיים ביישובו את העיר ביהודים, משום שנבנתה על גבי בית קברות ולכן נחשבה כמקום טמא. לאחר מרד בר כוכבא טיהר רבישמעון בר יוחאי את העיר מטומאת המתים, והעיר הוכשרה למגורי יהודים. טיהור העיר מטומאת המת איפשר מגורי כהנים בעיר, ומשפחת כהנים למשמרת מעזיהו עברה לגור בעיר. במקורות יהודים מתקופה זו ועד לתקופתהגאונים מכונה טבריה גם "מדינת מעזיה"[10].
ביוונית עתיקה נקראה טבריה "טיבריאס" (Τιβεριάς) ובארמית "טבריא". מדרש שמה של טבריה מופיע בתלמוד בבלי[11]: "רבי ירמיה אמר: רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא? שיושבת בטבורה של ארץ ישראל". מקור שמה של טבריה הוא, כאמור, על שם הקיסר הרומאי טבריוס, וחז"ל כנראה חיפשו משמעות אחרת, שלא תהיה תלויה במקור שמה הלא יהודי של העיר. כך מופיע גם ברש"י: "כמו שהטבור באדם הוא מיצוע הגוף כן יקרא מיצוע הארץ והמקום הגבוה שבה טבור" ראו גם שופטים ט' לז' - "הִנֵּה-עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ". הערה: נוסח זה מופיע בפירוש רש"י במהדורות גדולות מודפסות, אך לא במהדורת הכתר רביאשתורי הפרחי בספרו 'כפתור ופרח' מתאר מתוך ידיעותיו והיכרותו הגאוגרפית מקרוב, מדוע אכן טבריה נמצאת במרכז ארץ ישראל[12].חכמים וידענים חיפשומדרשי שם המסביר את שמה של טבריה בדרכים אחרות. על פיהתלמוד הבבלי היה במקום יישוב קדום בשם "רַקַּת", וכך דרשו חכמים את שמה של טבריה:
ולמה נקרא שמה רקת? שאפילו ריקנין שבה מלאין מצות כרמון.רבי ירמיה אמר: רקת שמה, ולמה נקרא שמה טבריא? שיושבת בטבורה של ארץ ישראל.רבא אמר: רקת שמה, ולמה נקרא שמה טבריא? שטובה ראייתה.
טבריה מכונה "טבור הארץ", ובשם זה נקרא חיבור של רבה האשכנזי של טבריה,משה קליערס[13], העוסק בתולדות העיר ובקדושתה[14]. על הזיקה בין שם העיר לטבור, נכתב כי כמו הטבור בגוף האדם, מחלקת טבריה את גבולות ארץ ישראל המיושבת באותה פרופורציה שבה מחלק ה'טבור' את גוף האדם.
טבריה ממוקמת בצפוןבקעת הירדן, על חופה המערבי שלהכנרת. שטח השיפוט העירוני של טבריה הוא 10,846 דונם, ובתחום שיפוטה רצועת חוף שאורכה 7.7 קילומטרים[15]. טבריה שוכנת על ציר מעבר חשוב, על דרך האורך העוברת לאורך החוף המערבי של הכנרת. העיר מצויה בחבל הארץ המכונה "ארץ כינרות", מצפון לבקעת כינרות, הנמצאת דרומית לכנרת.
טבריה היא העיר הנמוכה בישראל. העיר בנויה משלושה מפלסי גובה, על מדרון הר העולה מערבה מאגם הכנרת.
המפלס הסמוך לאגם נמצא בין פני הכנרת (כ-210 מטריםמתחת פני הים) עד מאה מטרים מתחת לפני הים. במפלס זה נבנו העיר העתיקה והחומות, והוא משמש כיום כאזור התיירות והמסחר בעיר.
המפלס השני כולל את שכונותיה הוותיקות של טבריה, והוא נמצא בין מאה מטרים מתחת לפני הים עד מאה מטרים מעל פני הים.
המפלס השלישי כולל את שכונותיה של טבריה שהוקמו לאחר קוםמדינת ישראל והשכונות המכונות "טבריה עילית", וגובהו עד 240 מטר מעל פני הים[16].
רעידות האדמה נגרמות מתנועתו צפונה שלהלוח הערבי לעומתהלוח הלבנטיני לאורך הבקע. תנועה זו – בנוסף לתנועתם של גושים במזרח הלוח הלבנטיני – גרמה להיווצרות פערים שהתמלאו באגמים, דוגמת הכנרת שטבריה שוכנת לחופיה. תנועותטקטוניות אלה עדיין נמשכות ומזינות את פגיעותה של העיר לרעידות אדמה.
בטבריה שורראקלים צחיח למחצה חם (Bsh בשיטת קפן) הגובל באקלים ים תיכוני (Csa בשיטת קפן), בשל האידוי הגבוה יחסית באזור הכנרת, הגורם לאידוי מוגבר של מים ביחס לאזורים אחרים בארץ. החורף קריר ולרוב נוח, עם פרקי גשם, אך הקיץ חם מאוד וללא גשם. במהלך הקיץ, אידוי המים מהכנרת מוביל ללחות גבוהה ועומס חום כבד עד קיצוני בעיר. טבריה היא אחת הערים היבשות באזור צפון הארץ.
כמות המשקעים הממוצעת בטבריה היא כ-437 מ"מ בשנה, וקיימת בה תופעה של גשמים פתאומיים ועזים הגורמים לשיטפונות[18][19]. דוגמאות: ב-7 בדצמבר 1919 נגרמה הצפה בעיר בעקבות 150 מ"מ (כמות מוערכת) של גשם שירד בכמה שעות, ושיטפון פתאומי נוסף אירע גם ב-19 בנובמבר 1921. שיטפון אחר התרחש ב-11 במאי 1923 במורדות המערביים של טבריה, בעקבות 54 מ"מ גשם בעיר בפחות משעתיים (109 מ"מ במושבה מצפה הקרובה). בימים 24-25 בנובמבר 1924 התרחש שיטפון קטלני והרסני על מורדות הר כנען וטבריה.השיטפון החמור ביותר בטבריה התרחש ב-14 במאי 1934 כתוצאה ממה שתואר כ״שבר ענן״ וגרם למותם של 32 אנשים והרס של עשרות בתים. באותו יום ירדו 54 מ"מ בטבריה ב-45 דקות. שיטפון קטלני והרסני נוסף התרחש ב-11 בנובמבר 1934 בעקבות 54 מ"מ גשם בשעה וחצי[19]. שיטפונות נוספים בעיר התרחשו גם בחורף1991–1992, ב-7 בנובמבר 2003[20] וב-14 במאי 2015[21]. גשמים עזים ב-9 באוקטובר 2017 גרמו להצפות בחלקים מהעיר, כולל תחנת האוטובוסים המרכזית[22].
טבריה, השוכנת לחוף הכנרת, נוטה להצפות כתוצאה גם מרוחות מזרחיות חזקות (שרקיות) שדוחפות מים מהאגם אל אזורי העיר הסמוכים וגורמות נזקים, כפי שקרה ב-15 במאי 2022, כדוגמה[23].
למרות מיקומה הנמוך,שלג ירד בטבריה מספר פעמים, ובעיקר בשכונות הגבוהות של העיר: בליל ה-7–8 בפברואר 1932, בליל 2–3 בינואר 1942, וב-18 בינואר 1964. בשנת1950, בליל ה-7–8 בפברואר, נערם שלג בעיר לגובה של 5–10סנטימטר, וגם בפברואר של שנת1992 ירד שלג בטבריה עילית[19].
אקלים בטבריה ממוצעים אקלימיים: טמפרטורה ולחות יחסית 1995–2009, משקעים 1981–2010
רצפתפסיפס מעוטרת מבית כנסת עתיק, שפעל ביןהמאה ה-6 למאה ה-11, המוצגת בגן הארכאולוגי בטבריה, ועליה שם התורם "פרוקולוס בן קריספוס" לצד איורילולבים ואתרוגים.
ייתכן שאנטיפס הקים את טבריה על שפת הכנרת, במטרה ליצור מרכז חדש עבורו כטטרארך הגליל ועבר הירדן, שיהיה סמוך גם למחוז שלטונו השני, הפראיה, שכןציפורי, בירת הגליל, הייתה מרוחקת יותר מעבר הירדן[25].על פי יוסף בן מתתיהו[26] נתקל אנטיפס בקשיים ביישוב העיר, משום שהיא נבנתה על גביבית קברות ולכן נחשבה כמקוםטמא. אנטיפס יישב את העיר בנוכרים, עניים, עבדים משוחררים ואף הכריח יהודים להגר אליה. לאחר הדחתו של אנטיפס בשנת39, סופחה העיר יחד עם שאר ממלכתו לממלכת אחיינואגריפס הראשון, ולאחר מותו של אגריפס בשנת44 עברה העיר לשלטון רומאי ישיר עם סיפוחממלכת יהודה לאימפריה הרומית.
סמוך לייסוד העיר פעלו בסביבתהישו והשליחים. רבים מהנסים המיוחסים לישו, כגוןנס הלחם והדגים, ההליכה על המים, שיכוך הסערה על מי הכנרת, והתגלותו של ישו בגליל לאחר מותו, אירעו בסביבת הכנרת. טבריה מוזכרת בברית החדשה רק שלוש פעמים, בספרהבשורה על-פי יוחנן. פעמיים נקראת הכנרת "ים טבריה" ובספר הבשורה על-פי יוחנן פרק ו' פסוק 23 מוזכר כי "אניות הגיעו מטבריה" לאחר נס הלחם והדגים. נראה כי ישו נמנע מלפעול בעיר עצמה, אך מקומה המרכזי של העיר על שפת הכנרת, והאזכורים הרבים של מעשי הנס על הכנרת, הקנו לטבריה קדושה גם אצל הנוצרים, היוו בסיס להקמת כנסיות בעיר, והפכו אותה לתחנה חשובה במסלולי התיירות הצליינית לארץ ישראל.
יוסף בן מתתיהו, כששימש כמפקד הגליל בזמןהמרד הגדול ביצר את העיר[27], אך כאשר הגיעאספסיאנוס אל העיר, בשנת67, נכנעה העיר ללא קרב[28].על מטבעות העיר שנטבעו בתקופת הקיסראדריאנוס, מופיעה דמותו שלזאוס בתוך מקדש. מאחר שמטבעות כאלו לא היו נטבעים בתקופה שהנהגת העיר הייתה בידי יהודים, ניתן להניח כי בתקופה זו נושלה ההנהגה היהודית, והוחלפה, לפחות זמנית, בהנהגה עירוניתפגנית[29].לאחרמרד בר כוכבא טיהררבי שמעון בר יוחאי את העיר מטומאת המתים, והעיר הוכשרה למגורי יהודים[30]. טיהור העיר מטומאת המת איפשר מגוריכהנים בעיר, ומשפחת כהנים בשם "מעזיה" עברה לגור בעיר. במקורות יהודים מתקופה זו ועד לתקופת הגאונים מכונה טבריה גם "מדינת מעזיה".
במהלךהמאה השלישית עברה לטבריה הסנהדרין בהנהגתרבי יהודה נשיאה, וזאת בהשראתרבי יוחנן, גדול אמוראי התקופה, שקבע בה את מושבו. בתלמוד הבבלי העיר נזכרת כתחנתה האחרונה של הסנהדרין:
”אמר ר' יוחנן: עשר מסעות נסעה שכינה... וכנגדן גלתה סנהדרין... מירושלים ליבנה... ומציפורי לטבריא. וטבריא עמוקה מכולן... ומשם עתידין ליגאל”[31].
בשנים אלו, מהמאה השלישית ועד כיבוש הארץ על ידי הפרסים בשנת614, הייתה טבריה מרכז היישוב היהודי בארץ ישראל. בטבריה נחתםהתלמוד הירושלמי במהלךהמאה הרביעית לספירה, ובה פעלו גדולי האמוראים בתקופה זו -ר' יוחנן,ריש לקיש,רבי אמי ורבי אסי. בעיר פעלו בתי מדרש ובתי כנסת, והתקיים בה רוב יהודי. במקביל התגוררה בעיר גם קהילה נוצרית, שבן בניה היהיוסף הקומס שהקיסרקונסטנטינוס העניק לו את התואר "קומס". בעיר נבנו מספר כנסיות באותה תקופה[32]. בשנת425 נפטר בעיררבן גמליאל השישי. הקיסרתאודוסיוס השני מנע מינוי של יורש, ויהודי הארץ אכן לא מינו נשיא חדש תחת רבן גמליאל. כתוצאה מכך התבטל התפקיד ותמה תקופת הנשיאות. בשנת520 התיישב בטבריהמר זוטרא בר מר זוטרא, מראשוני הסבוראים, והוא וצאצאיו אחריו לימדו בה תורה במשך שבעה דורות.
בשנת527 ביצר הקיסריוסטיניאנוס הראשון את העיר. הוא בנה חומה שהחזיקה מעמד עד תקופת הצלבנים, הקיפה את העיר טבריה והגיעה עד להר ברניקי, שנמצא מחוץ לתחומי העיר ובו פעלה כנסייה גדולה המכונה "כנסיית העוגן".
בשלהי השלטון הביזנטי ניסה יהודי בשםבנימין מטבריה לחבור אלהאימפריה הסאסאנית ולהקים אוטונומיה יהודית בארץ ישראל. באירוע הקרוי "מרד היהודים נגד הרקליוס", שאירע בין השנים613–617, מרדו יהודי ארץ ישראל בקיסרהרקליוס. על אף שהמרד הצליח, שבו היהודים וחברו להרקליוס, ובשנת625 כבשו הביזנטים את הארץ מחדש. בשנת628 הגיע הרקליוס לארץ ישראל, ביקר בטבריה, ושם חזר על הבטחתו לחוס על היהודים. אך משהגיע לירושלים, הפר את הבטחתו בלחץ גורמים נוצריים, וטבח ביהודים, עד כדי כך שמכל יהודי טבריה נותר אך בנימין, שקנה את חייו בכך שהתנצר[33][34].
במהלךהמאה השמינית החריב את העיר רעש אדמה גדול המכונהרעש שביעית. תיארוכו של הרעש נע בין שנת745 לשנת749. ההיסטוריון בן הזמןמיכאל הסורי מספר כי ברעש חרבו שלושים בתי כנסת בטבריה, מה שמראה על חוזקו ושגשוגו של היישוב היהודי בעיר בתקופה זו.
בתקופה זו הייתה העיר עיר מעורבת, ובה אוכלוסייה מוסלמית, שהקימהמסגדים, אך גם אוכלוסייה יהודית חזקה וקהילה משגשגת. כפי הנראה היו בטבריה שתי קהילות יהודיות, "ירושלמים" ו"בבלים"[35]. מסמכים שנמצאו בגניזה הקהירית מראים על קיומן של קהילות חזקות ועשירות שקיימו קשרים תרבותיים עם קהילות אחרות בעולם.
טנקרד מינה לעיר שליט בשםהוגו מסנט אומר וזה בנה בעיר ביצורים ומצודה. ביצורי הצלבנים הוקמו צפונית למתווה העיר בתקופה הערבית, על שטח קטן בהרבה, במקום בו נמצאת כיום העיר העתיקה[36]. החומות הוקמו לפני מותו של הוגו, בשנת1106[37].
הנסיכים הצלבנים המשיכו לשכון בטבריה וזו זכתה לפריחה מסוימת בימיהם. העיר הייתה למרכז לצליינות, וכן לתיירות למעיינות החמים של העיר. בתקופה זו נבנתהכנסיית פטרוס הקדוש הקיימת באותו אתר גם כיום. בעיר שלטו נסיכי הגליל הצלבנים, והאחרון שבהם,רמון השלישי מטריפולי, הביא לפריחה בעיר, והיווה חלק מסיעת צלבנים מתונים, שניסו לבסס את השלטון הצלבני על הסכמים עם הערבים[37].
בשנת1171 ביקר בעיר הנוסעבנימין מטודלה, ובשנת1180 ביקר הנוסעפתחיה מרגנסבורג. אלה דיווחו על יישוב יהודי קטן (על פי בנימין מטודלה גרו בעיר 50 משפחות יהודיות).
בשנת1187 התחולל בסמוך לטבריהקרב קרני חיטין שהביא לקץ נסיכות הגליל, ולחורבן טבריה הצלבנית.
במהלךהתקופה הממלוכית עמדה טבריה בשיממונה. במהלךהמאה ה-13 עדיין גרו בה יהודים, ובשנת1205 הובא בההרמב"ם לקבורה ממצרים, על פי בקשתו. בתקופה זו אף הגיעה עלייה של יהודים לארץ מצרפת, מגרמניה ומספרד, וחלקם התיישבו בטבריה[38]. אך במהלך הזמן ועקב האירועים, חרבה גם קהילה זו.
בשנת1217, במהלךמסע הצלב החמישי, נהרסו שרידי העיר על ידי צלבניםהונגרים אשר לא הצליחו להחזיק בה. בשנת1240 מסר שליט דמשק האיובי, א-סלאח איסמעיל, את טבריה לשליט הצלבני תיבו משמפן, מנהיג "מסע הצלב של הברונים", במסגרת ברית שנועדה לחזק את שלטונו של איסמעיל כנגד מתחריו האיובים. תיבו מסר את טבריה לנסיך בשם אודו ממונבליאר, שהחל לבצר את העיר. בשנת1244 עברו בארץשכירי חרבאיראנים המכוניםחוואריזמים, במסע של הרג וביזה. אלו כבשו את טבריה והרסו אותה[39]. מאז עמדה העיר חרבה, עדהמאה ה-16. הנוסע היהודימשה באסולה שביקר בעיר בשנת1522 כתב: "טבריה הייתה עיר גדולה... ועתה היא חרבה ושוממה...גלי אבנים שחורים, כאלו היו לשרפת אש...ואין אדם יכול ללכת שם מסכנת הערביים אלא בזמן השיירה"[40].באסולה מצא את טבריה כ"כפר שם דרים עשרה או שנים-עשר בתי-ישמעאלים"[41].
באמצעהמאה ה-16 ניהלה הגבירהדונה גרציה נשיא, בת למשפחה מאנוסיפורטוגל שחזרה ליהדות, מפעל פיתוח והרחבה של היישוב היהודי בטבריה. היא ניצלה את השפעתה בחצר הסולטאןסולימאן הראשון, יחד עם חתנה,דון יוסף נשיא, מתוך כוונה להקים בטבריה "מרכז יהודי גדול, רוחני וכלכלי כאחד"[42]. בשנת1561 חכר דון יוסף נשיא את "טבריה ושבע ערי הפריזי אשר סביבתה" מידי הסולטאן. בשנת1563 שלח דון יוסף לעיר את נציגו, רבייוסף בן ארדיט (או אבן ארדיטי), והחל בפעילות של שיקום העיר וביצורה. בשנת1564 נחנכה החומה החדשה. השמועה על חידוש היישוב היהודי בטבריה עשתה גלים בעולם היהודי, ונתפסה כפעמי הגאולה, וקהילות יהודיות רבות ביקשו לעלות ולתרום את תרומתן לחידוש היישוב בעיר. נוסעים שעברו באזור באותה התקופה אכן דיווחו על יישוב יהודי בעיר שעסק בדיג ובגידול פירות הדר[43]. דונה גרציה ודון יוסף ביקשו לבסס את העיר על תעשיית המשי והצמר, אך לא הצליחו לממש את חזונם. דונה גרציה מתה באיסטנבול בשנת1569. ובשנת1579 מת דון יוסף נשיא, בטרם הצליח לבסס את חזונו על הקמת העיר טבריה. את דרכם המשיך לזמן מה יהודי פורטוגזי אחר, לאחר ששב ליהדות,שלמה בן יעיש. הוא חכר ב-1585 את טבריה מהסולטאןמוראט השלישי, ושלח אליה את בנו יעקב, אך גם ניסיון זה לא החזיק מעמד לטווח הארוך, והקהילה היהודית בטבריה נשארה קיימת אך קטנה כשמרבית היהודים שהיגרו לגלילהעדיפו לגור בעיר צפת השכנה (שנתמכה גם כן על ידי יהודי איסטנבול). הקהילה היהודית בעיר המשיכה להתקיים בעיר תחת שלטון האמיר הדרוזיפח'ר א-דין השני אשר התאפיין ביחס אוהד כלפי היהודים[44], אך מאבק כוחות בינו לבין השלטון העות'מאני ודרוזים יריבים הוביל להרס העיר בידי האחרונים בשנת 1660, ובשנת1662 דווח שלא נותר בה ולו יהודי אחד[45][46][47]. הצייר ההולנדיקורנליס דה ברוין ביקר בטבריה ב-1681 ודיווח שזמן-מה לפני כן היו דייגים יהודים בעיר, אולם בזמן ביקורו לא נותר בה אף יהודי[48].
בתקופה זו פעלו בעיר מקובלים כדוגמתהאר"י הקדוש שביקר בעיר בשנת1571 והשל"ה הקדוש שבילה בה את שתי שנות חייו האחרונות, בטרם מת ונקבר בה ב-1628. מקום קבורתו של השל"ה, בסמוך לקברם של הרמב"ם ורבייוחנן בן זכאי, מצוין עד היום כמקום קדוש ומוקד לעלייה לרגל.
המגדל הנטוי הוא מגדל דרומי בחומות טבריה שהקיםדאהר אל עומר במהלךהמאה ה-18. כיום משמש המגדל חלק מחומות הכנסייה היוונית-אורתודוקסית ובשל כך נקבע בופעמוןהדבקת מודעות בשכונתמאה שערים לקראת ההילולה על קברו של רבי נחמן מהורדנקא בטבריה, סיוון, תש"עטבריה בשנת 1940
דאהר גילהסובלנות דתית רבה. הוא איפשרחופש דת לנוצרים, בנה כנסיות בתחומי שלטונו, אך נטה חסד גם ליהודים. בשנת1740 הזמין את הרבחיים אבולעפיה, רבה של העיראיזמיר, שסבו היה רב העיר טבריה, לחדש את היישוב היהודי בעיר. אבולעפיה התיישב בעיר והקים בה אתבית הכנסת עץ החיים. כן בנה דאהר עבור יהודי טבריה רובע מוקף חומה ובובית מרחץ, שוק ובית בד. פעולות אלו הביאו לחידוש היישוב היהודי בעיר, ורבים עברו מצפת לטבריה, ובסוף התקופה גרו בעיר 150 משפחות יהודיות[49].יעקב בירב, בן התקופה, תיאר את המצב במילים: "כל אנשי טבריה דשנים ורעננים שמחים אלי גיל כי הארץ שקטה מפחד רעה ואין מחריד"[50].
בתקופה זו עמדה טבריה בצומת דרכים חשוב. מבחינה מנהלית הייתה כפופה לוולאייתצידון, אך הוואלי שלדמשק היה צריך לעבור לידה כדי לגבות מיסים בשכם ובירושלים. דאהר ניהל מדיניות עצמאית שלא מצאה חן בעיני שליטי דמשק, וניצל את שליטתו בדרכים החשובות כדי להגביר את השפעתו ושלטונו. הדבר הביא לכך שבשנים1742 ו-1743 צר על העיר הוואלי של דמשק, סולימאן אל-עדאם. בשנת 1742 צר סולימאן על טבריה במשך 83 יום, ולא יכול היה לפרוץ את חומותיה, על אף שהביא עמו כלי מצור. בשנת 1743 עלה שוב על טבריה, אך כאשר הגיע לכפרלוביה הסמוך מת מוות טבעי ממחלת מעיים.
בשנות החמישים של המאה ה־18 הרחיב דאהר את תחום שלטונו וקבע אתעכו כבירתו. הוא הותיר את השלטון בטבריה בתחילה לבנו צ'ולייבי, ולאחר מכן לאחיו יוסף. אלו המשיכו בפיתוח העיר, ושיקמו אותה מנזקי רעידת אדמה גדולה שפקדה אותה בשנת1759. דאהר שלט בצפוןארץ ישראל עד שנת1775, בה נהרג על ידי הצבא העות'מאני. לאחר מותו שב הגליל לשלטון העות'אמני, ובעיר שלטו מושלים שונים מטעם הוואלי של צידון.
מראה כללי של טבריה בשנת1870בית האחיות האיטלקיות, הבניין הראשון שהוקם מחוץ לחומות טבריה. הוקם בשנת1908 כמנזרהרחוב הראשי של טבריה.1928. אוסף קרוזו מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
למרות אירועים אלו פרח היישוב היהודי בעיר. בתחילת המאה ה-19 התחילו היהודים לבנות ולגור גם מחוץ לחומות הרובע היהודי, שהיוו חומה פנימית בתוך חומות העיר. ב-1839 הקים יהודי בשם חיים וייסמןמלון בעיר.על פי המפקד שערךמשה מונטיפיורי בשנת 1839, ישבו בטבריה 712 יהודים[51].באמצע המאה ה-19 מנתה אוכלוסיית העיר כ-1000 יהודים וכ-300–400 מוסלמים[52].ב-1856 נמצאו בה 1514 יהודים: 881אשכנזים ו-633 ספרדים[53].גם לקראת הרבע האחרון של המאה ה-19 הייתה רוב אוכלוסיית העיר יהודית[49].ב-1887 דווח שבטבריה 2,045 יהודים ואילו ב-1895 דיווחאברהם משה לונץ על 3,200 יהודים: 1,620 ספרדים ו-1,580 אשכנזים[54].
בשנות ה-70 של המאה ה-19 פעל בעירשמעון ברמן שניסה ליצור התיישבות חקלאית עברית והקים חברה בשם "חברת יישוב הארץ הקדושה". ניסיונות אלו כשלו, אךהעלייה הראשונה והעלייה השנייה, שבמסגרתן נוסדו יישובים חקלאיים עבריים באזור, הביאו בעיר להתחדשות כלכלית וחברתית. חידוש דרכי התחבורה, והקמתתחנת הרכבת צמח בשנת1905 הפכו את העיר למרכז כלכלי אזורי.
חוק העיריות העות'מאני שנחקק ב־1867 הסדיר את הקמת עירייה בעיר. לא יודע בוודאות מתי הוקמה העירייה, אך כנראה שהיא קמה ב־1870[55].
בסוף המאה ה-19, התפתחה העיר ונמצאו בה בתי ספר, בתי מלון, בנק, תחנתטלגרף, בית חולים ועירייה מתפקדת. "היא קושרה בכבישים מערבה, לעבר עכו ויפו. ודרומה, למעיינות חמי-טבריה ולתחנת הרכבת בצמח. גם מעיינות המרפא פותחו בה, ונפתחו שירותי-תקשורת - דאר וטלגרף - וכן נפתחה בה סוכנות נסיעות"[56]. ועם זאת עדיין נחשבה לעיר מרוחקת ומנותקת ובה בנייה צפופה, אם מבזלת ואם מטיח ובוץ, ואוכלוסייתה, אנשיהיישוב הישן שהתקיימו מכספיהחלוקה, יצרה לה תדמית של דלות ועליבות[49].
האיסור לבנות מחוץ לחומה נאכף על ידי השלטון העות'מאני עד לתחילתהמאה ה-20. בשנת1908 בנה מסדר האחיות האיטלקי בית ראשון מחוץ לחומות. בשנת1911 בנתהפיק"אשלוש חוות חקלאיות מחוץ לחומה, על מדרון ההר, כשלוש מאות מטר מהחומות. אלו הפכו לאחר מכן לשכונה בשם "אחווה" שהייתה השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות, ובעקבותיה באו שכונות רבות נוספות[57].
במהלך מלחמת העולם הראשונה, גורשו תושבי תל אביב יפו מבתיהם ורבים מהם נאלצו לנדוד לגליל. כ-1,000 מגורשים מצאו מקלט בטבריה שתושביה הקימו ועד מיוחד שסייע להם בשעתם הקשה[58].
מראה כללי של טבריה בשנת 1929מלון אליזבת, שהקיםשלמה פיינגולד בשנת1929 כפי שהוא נראה כיום. המלון, כשהוקם, היה מבנה מרשים עטור בכיפה. במהלך השנים ננטש המקום ונהרס, ובתחילתהמאה ה-21 שופץ
לאחר כיבוש טבריה שרר בהמשטר צבאי בריטי, שנמשך כשנתיים, והיה בה כוח משטרה יהודי, בפיקודו שלבכור-שלום שטרית.
במפקד 1922 נרשמו 4,724 תושבים יהודים בעיר[59]. באותו מפקד נמנו 2,523 ערבים שהיוו יותר משליש מתושבי העיר. החוקרמוסטפא עבאסי מציין כי הגידול במספר הערבים בתקופת המנדט נבע גם מגידול דמוגרפי וגם מהגירה מצומצמת מכפרי הסביבה. הוא אינו מזכיר הגירה דרמטית מכפרים רחוקים, כפי שאירע בחיפה או באזורלוד[60].
בשנת1925 הקימו יהודי העיר את שכונת "קריית שמואל", אותה קראו על שםהנציב העליוןהרברט סמואל. בשכונה, נחנך בשנת1921בית החולים על שם שוויצר, בזכות תרומתו של הנדבן היהודיפטר שוויצר. בניגוד לשכונת "אחווה", שנמצאה מדרום לעיר העתיקה ולא התפתחה, התפתחה שכונת קריית שמואל לכיוון צפון מערב מן העיר, על תוואי הכביש המגיע לנצרת, ובתוך מספר שנים גרו בה רוב תושבי העיר.
בשנת1924 החל לכהןזאכי אלחדיף כראש עיריית טבריה, ראש העיר היהודי הראשון בארץ ישראל ובטבריה עצמה. אלחדיף פעל לפיתוח העיר - נסללו כבישים רבים, העיר חוברה לרשת החשמל ושופרה רשת הביוב. כמו כן מסר את הזיכיון להפעלתחמי טבריה לחברה יהודית ויזם הקמת בתי מלון וכן את הקמת שכונת "קריית שמואל". עקב פעילותו הציבורית לפיתוח טבריה היה מקובל על יהודים וערבים כאחד. במאורעות תרפ"ט חתם על הסכם רגיעה עם מנהיגם של ערביי טבריה והסביבה, סעיד א-שיח'.
בשנת1929[61] הקיםשלמה פיינגולד בעיר מלון מפואר ששימש גם כבית קולנוע, בשם "מלון אליזבת". בעת הקמתו היה המלון בין המפוארים בארץ, ובטקס ההקמה נכח הנציב העליון. בשנת1930 הוקם בעיר בית החולים שוייצר, ששימש את תושבי העיר והאזור עד להקמתבית החולים פוריה. בית החולים הסקוטי שהקיםדייוויד ואט טוראנס בסוף המאה ה-19 פעל במקביל כמחלקת היולדות של בית החולים שווייצר.
הניסיונות לקדם את פיתוח העיר ולהפכה מרכז לתיירות מרפא, נתקלו לעיתים בקשיים. כתב שביקר באתר חמי טבריה מציין כי הספסלים רקובים, אין פרוזדורים מתוקנים והחולה שסובל ממחלה אחת, יסבול בצאתו גם ממחלות אחרות כתוצאה מהתנאים[62]. פעולותיו של ראש העיר זאכי אלחדיף, לא הביאו את התוצאות המקוות.
בימים11 במאי עד16 במאי1934 התחוללו סופות גשמים, בעיקר באזור הפנימי של הארץ. ביום הגשום ביותר,14 במאי התרחשהשיטפון בטבריה. בגלל תשתית לקויה והיעדר תעלות ניקוז הוצפה העיר התחתית ורחובותיה, ונגרם לה נזק כבד. השיטפון הפתאומי גבה את חייהם של 35 תושבים, גרם לפציעתם של מאה אחרים. בנוסף נותרו מאות ללא קורת גג לאחר שכ-100 בניינים נהרסו. לאחר השיטפון פונו הריסותיהם של הבתים על קו החוף, ונבנתה במקוםטיילת, שבנוסף לייעודה התיירותי נועדה למנוע את הישנות האסון בכך שתאפשר זרימה חופשית של מים ממדרון ההר אל הכנרת[63].
השיטפון הגדול גרם גם לשינויים מבניים וטופוגרפיים בעיר. טבריה חיזקה את הטיפוס במעלה ההר וזנחה את העיר העתיקה. כאן הועדפה הבניה המודרנית והמכנית על פניבניה וורנקולרית שאפיינה חלקים גדולים בעיר העתיקה[64].
קריאתהרב קוק לבוא לעזרת תושבי טבריה, בגלל מצבם הקשה עקב השיטפונות של שנתתרצ"ד (1934)
ב-2 באוקטובר1938, בתקופתהמרד הערבי הגדול, נערך טבח בטבריה על ידי ערבים תושבי הכפרים הסמוכים. הפורעים חדרו לשכונת קריית שמואל בקצה העיר הרסו ושרפו בנייני ציבור, ובהםבית כנסת, ורצחו 19 יהודים, בהם 11 ילדים ושלוש נשים. האירוע ידוע כליל הדמים בטבריה.מספרשבועות לאחר הטבח נורה ראש העיר אלחדיף לאור היום, על ידי בנו של בעל מסעדה ערבי טברייני, שארב לו וירה בו מטווח קצר, בסמוך למסגד א-זידאני בעיר. כעבור יומיים מת אלחדיף מפצעיו.
לפיסקר הכפרים שערכו רשויות המנדט בשנת 1945[65], נאמדה בטבריה בשנה זו אוכלוסייה בת 11,300 תושבים, מתוכם 6,000 יהודים.
ערבמלחמת העצמאות הייתה טבריה עיר מעורבת, ובה אוכלוסייה יהודית ואוכלוסייה ערבית שגודל כל אחת מהן 6,000 איש[66]. באזור שבו שכנה טבריה לא היה רוב ערבי, ובתוכנית החלוקה נכללה טבריה בתחומי המדינה היהודית.
בראשית פברואר1948 החלו אירועי צליפות בין הערבים והיהודים בעיר, לאחר תקופה שבה נרשמו יחסים תקינים בדרך כלל בין שתי הקהילות. בעקבות אירועים אלה החלו הערבים והיהודים להתקבץ באזורים בהם היה להם רוב. היהודים בשכונות "קריית שמואל" "אחווה" ו"מיימוניה" שמחוץ לחומות, וברובע היהודי הפנימי שבעיר העתיקה, שהיה מובלעת בתוך השטח הערבי, והערבים בעיר העתיקה, בשכונת ההר הערבית ושכונת ג'יב אל באן שמצפון לעיר העתיקה. בחודש מרץ הגיעו ההנהגות המקומיות להסכם שהפסיק את הצליפות, וישראל גלילי בירך על ההסכם, אך ככל שהתקרב מועד סיום המנדט היה ברור כי בעיר יתחולל קרב בין היהודים והערבים הגרים בה. הקרב על טבריה החל ב-8 באפריל 1948 והסתיים ב-18 באפריל.
ב-8 באפריל התחדשו היריות, 5 יהודים נהרגו ו-12 נפצעו. למחרת ניסו הערבים לפרוץ אל הרובע היהודי בעיר העתיקה, אך נכשלו. לוחמי "ההגנה" עמדו בעמדות מאולתרות בתוך העיר העתיקה תחת אש רצופה. בכל אלו צפו הבריטים שדרשו את פינוי לוחמי "ההגנה" מהעיר העתיקה. מפקדי "ההגנה" החליטו לכבוש את הכפרים הערבים שממערב לעיר.
ב-12 באפריל נכבשו על ידי "ההגנה" שני כפרים סמוכים (חירבת נאצר אל-דין וגבעת שיח' קדומי), כיבוש שניתק את האוכלוסייה הערבית בטבריה מהכפר הגדוללוביה. בנוסף הגיעו לעיר פליטים שהורידו את המורל בקרב הערבים. ב-13 באפריל הונחתו מן הכנרת אנשי "ההגנה" שהגיעו מעין גב. בשלב זה החלו נשים וילדים מקרב האוכלוסייה הערבית להימלט מהעיר, בחסות הבריטים.
בין 16 ל-17 באפריל תקפו כוחות שלחטיבת גולני ושל הגדוד השלישי של הפלמ"ח את העיר העתיקה באמצעותמרגמות, פוצצו בדינמיט שמונה בתים והטילו מצור על העיר. לאחר מתקפה זו השתררה בהלה בקרב תושבי העיר הערבים, ומנהיגי הקהילה נפגשו עם המושל הבריטי של טבריה בבקשה להגנה. משהתברר להם שהכוחות הבריטים עומדים לעזוב את העיר ואינם יכולים לערוב לביטחונם, הוסכם על פינוי מאורגן בחסות בריטית. הפינוי נערך באמצעות משאיות ואוטובוסים של הבריטים והתושבים הועברו לנצרת ולצמח[67][68]. ב-19 באפריל הושלם כיבוש העיר על ידי "ההגנה". ב-28 באפריל התקיים טקס בחצר תחנת המשטרה הבריטית, בו הונףדגל ישראל, והורד הדגל הבריטי, והוכרז כי טבריה היא תחת שלטון עברי. טבריה הייתה העיר המעורבת הראשונה במלחמת העצמאות שהתבסס בה שלטון עברי[69].
מראה ממלון "לאונרדו" בטבריה. במקום בו שכנה פעם הבנייה הצפופה של העיר העתיקה שוכנים אזורי תיירות, בתי מלון, טיילת, גנים ופארקים. מעט מבנים שרדו מהעיר, ובתוכם מספר בתי כנסת, שני המסגדים, וחלקים מחומת העיר
במהלך החודשים שלאחר כיבוש העיר נהרס חלק גדול מבנייני העיר העתיקה בטבריה, וזאת מסיבות שונות - בעיות שלהיגיינה, בנייה רעועה, והחשש שהערבים ישובו אל העיר, כאשר נודע כי זו דרישה של ממלכתירדן במסגרתהמשא ומתן שנוהל ברודוס. לבסוף נעתרו הרשויות ליזמתו של אישהקרן הקיימת לישראליוסף נחמני, שטען כי יש להרוס את בתי העיר העתיקה, על אף התנגדות ראש העירשמעון דהאן.
ההרס החל בקיץ1948 ונמשך עד החודשים הראשונים של1949[70]. ביקור שלדוד בן-גוריון בטבריה הביא להפסקת ההרס, לאחר ש-477 מתוך 696 בתים נהרסו על פי הערכות רשמיות.בכור-שלום שטרית העריך כי נהרסו 624 מתוך 699 בתים[71]. לאחר ההרס נותרו שרידי החומה והמצודה, מספר בתים בשולי העיר, וכן שני המסגדים שפעלו בעיר. הבעלות על השטח עברה אלהאפוטרופוס לנכסי נפקדים, והשטח עמד עזוב במשך עשרות שנים, עד שהחלו פעולות לשיקומו בשנות ה-70[72].
מראה כללי של טבריה בלילה. ניתן להבחין בשרידים מועטים לעיר העתיקה, בבתי המלון ואזורי התיירות המפוארים, ובבנייה למגורים על רכס ההר, המאפיינים את העיר לאחר קום המדינהמלון לאונרדו קלאב (במקור מלון נהר הירדן) שנפתח ב-1985
לאחר עזיבת תושבי העיר הערבים והרס העיר העתיקה, נותרו בעיר טבריה כ-5,500 איש.
ב-18 באפריל1949 חגגה טבריה את יום-השנה לשחרורה, ודוד בן-גוריון רשם ביומנו את ברכתו : "לפני הצהריים מסדר צבאי למלאות שנה לשחרור טבריה. ציינתי שטבריה קפצה בראש והכריזה על עצמאותה כארבעה שבועות לפני המדינה - כאשר עשתה זאת גם לפניהרצל על ידידון יוסף נשיא והרבחיים ניסים אבולעפיה. זה מוכיח שהעצמאות לא באה בפקודה מגבוה אלא זינקה ממעמקי רצון העם, ואיחלתי לטבריה להיות הראשונה גם לפיתוח ואכלוס - כי הטבע חנן אותה בכל - ים, הרים, אדמה פורייה, מקורות מרפא ויופי"[73].
קליטת העלייה הגדולה בשנות ה-50, שהביאה אל העיר עולים רבים במיוחד מעיראק, ממרוקו ומרומניה, הביאה להקמתמעברה בטבריה. זו חוסלה כאשר אל השכונות הוותיקות שנבנו בעיר בתקופת המנדט נוספו שכונות רבות נוספות, במעלה ההר - שכונות רמת כנרת, שיכון עובדים, רבי עקיבא וקרית משה ובאזור טבריה עילית, במפלס העליון של העיר, נוספו שכונות רמת אגוז, שיכון ג', פלוס מאתיים, רמת טבריה, מורדות טבריה ונוף כינרות.
בעיר התפתחו מקורות תעסוקה בתעשייה ותיירות. אל אזור התעשייה הוותיק של טבריה שנמצא בעיר התחתית נוסף אזור תעשייה בטבריה עילית וכן "פארק התעשייה קדמת גליל" בו שותפה עיריית טבריה עם רשויות נוספות באזור הנמצא בין פוריה למחלף גולני. בשנת1988 הוקמה החברה הכלכלית לפיתוח טבריה, המבצעת פרויקטים ייחודיים בעיר.ענף התיירות הוא בין הענפים הפורחים בטבריה, וטבריה היא בין הערים המובילות בארץ בתיירות פנים, הנשענת על תשתית של בתי מלון חדישים ומפוארים שהוקמו על שפת הכנרת.
ב-5 ביוני 1970, במהלךמלחמת ההתשה, הופגזה טבריה מכיוון ירדן. בהתקפה נהרגו שניים מתושבי העיר[75].
בשנות ה-80 של המאה העשרים פרצו הפגנות ומחאות בריכוזים חרדיים בישראל, בעקבות בניית אגף חדש לבית המלון "גני חמת" בעיר. בחפירות שנערכו לצורך יציקת היסודות נתגלו עצמות וקברים רבים, עקב העובדה שמיקומו של בית המלון נשק לבית העלמין העתיק של טבריה. לבסוף הוצעו להנהלת המלון פתרונות הלכתיים-טכניים לפיהם יישארו הקברים במקומם, ובניית האגף התבצע על הגבהה מיוחדת[76]. עם זאת בעדה החרדית החליטו להטיל חרם עלבנק לאומי שהחזיק במניותאפריקה ישראל[77]. בשנת 2004 פרץ סכסוך דומה עקב בניית מלון חדש על ידי אוהד ודורי עובד, בניו של ראש העירייה[78], ובאותו שנה נסלל רחוב יוחנן בן זכאי בעיר מחדש, בטכניקה שתאפשר מבחינה הלכתית נסיעת כוהנים עליו שוב עקב החשש להימצאות קברים מתחתיו[79].
ב-5 בספטמבר1999 ערך החמאס ניסיון פיגוע באמצעותמכונית תופת בטבריה[80], תוך שהוא נעזר בערבים ישראלים, אירוע שהסתיים במותם של שני המפגעים, אך ללא קורבנות נוספים בנפש[81].
בשנת2001 אישרההוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תוכנית פיתוח שיזם מינהל מקרקעי ישראל, לבניית שכונת מגורים ובה כ-1,000 יחידות דיור בוואדי רקת. התוכנית הרחיבה את השטח הבנוי של העיר צפונה ומערבה, אל שטחים חקלאיים שהפשרו לבנייה בעקבות אישור של הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים. עם זאת שנה אחר כך צומצם היקף התוכנית[82]. ב-2003 אושרה הגדלת שטח השיפוט של טבריה ב-5,510 דונם בכיוון דרום מערב[83].
במהלךמלחמת לבנון השנייה נפלו עשרות רקטות בעיר ובסביבתה והביאו לפגיעות ברכוש ולפצועים, אך לא גרמו לאבדות בנפש[84].
בשנת2009 אושרה תוכנית מתאר חדשה לטבריה עד שנת 2025. על פי התוכנית תהפוך טבריה לעיר נפה בת 60 אלף תושבים עם תוספת של 8,000 חדרי מלון, תוספת של 11 אלף יחידות דיור ותוספת של 320 דונם למוסדות ציבור[85]. במסגרת התוכנית תכננו בשכונות העיליות של טבריה הקמת 3,650 יחידות דיור. בשנת 2010 החל משרד השיכון בשיווק קרקעות לבניית 2,000 יחידות דיור בעיר[86].
בעשור השני של המאה ה-21 החל בטבריה תהליך שלהתחרדות. כאשר לעיר עברו באופן מאורגן קהילות שלחסידות קרלין וחסידות צאנז[87]. הדבר הוביל למתח עם התושבים החילוניים בעיר, בנוגע לנושאים דוגמת שמירת השבת ופתיחת הבריכה העירונית[88].בבחירות לרשויות המקומיות בישראל ב-2018 התמודד וניצחרון קובי לראשות העירייה, לאחר שהציג קו אנטי-חרדי מוצהר[88]. קובי פעל למען פתיחת עסקים ומקומות בילוי בשבת, בפרט בטיילת[89]. כמו כן, ניסה קובי לקדם תחבורה ציבורית בשבת מטעם עמותת "נוע תנוע", בשיתוף עם העירייה, משכונות העיר למרכזה, פעילות שנפסקה כעבור שבת אחת[90].בינואר 2020, החליט השר אלקין להדיח את קובי מראשות העירייה ולפזר אתמועצת העירייה לאחר שלא הצליח להרכיב קואליציה ולהעביר תקציב במשך תקופת כהונתו. במקומה מונתהועדה קרואה בראשותשמעון מעתוק[91]. בהמשך הועבר מעתוק מתפקידו ובמקומו מונהבועז יוסף, מנהל מחוז צפון במשרד הפנים, לתפקיד יו"ר הוועדה הקרואה.
בבחירות 2024 התמודד קובי מוליוסי נבעה ומועמדים נוספים, בהם נבחר נבעה עם מעל 50% מהקולות. למועצת העיר נבחרו שבעה נציגים מרשימות חרדיות מתוך 17 מקומות במועצה.
במהלךמלחמת חרבות ברזל נהנתה העיר משקט יחסי, פרט למקרים בודדים בהם נשמעו אזעקות טרם פרוץ הלחימה העצימה בלבנון: אזעקת שווא שנשמעה בכל רחבי אזור הצפון עקב חשד למתקפת כטב"מים מלבנון,[92] טילים שנורו מלבנון אל העיר ואזור הכנרת במהלךחג השבועותה'תשפ"ד לאחר חיסולו של בכירחזבאללהטאלב עבדאללה,[93] אזעקה שנשמעה כתוצאה מיירוטכטב"ם ששוגר מעיראק בשטח העיר,[94] ואזעקות שנשמעו במהלךהמתקפה האיראנית באוקטובר 2024. עם זאת הירי אל העיר התגבר מאוד במהלךמבצע חיצי הצפון והלחימה הקרקעית בלבנון, כאשר רקטות רבות שוגרו מלבנון אל העיר, רובן נפלו בשטחי הכנרת. במקרה אחד אירעה פגיעה ישירה בעיר בה תושב העיר נפצע מהירי[95].
ב-25 ביולי2013 נפתח בעיר התחתית קניון בשם "BIG Fashion Danilof", אף הוא בבעלות רשת ביג. הקניון, הראשון בעיר, מאכלס רשתות ישראליות ובינלאומיות[97].
ביולי 2017 אושרה תוכנית להקמת אזור תעסוקה חדש, בסמוך לצומת פוריה בכניסה המערבית לעיר ובסמוך לכביש 77. ליד המתחם מתוכנן להיבנות מרכז תחבורתי, שיכלול תחנת רכבת[98].
חלק מהטיילת בטבריה כפי שצולמה בשעת לילה בקיץ 2023 מכיוון שובר הגליםהמלון הסקוטי שנפתח בשנת2004 בבניין ששימש בעבר כבית חולים, הוא בין המלונות המפוארים בטבריה, וכולל גם תצוגה מוזיאונית של ההיסטוריה העשירה של הבניין בו הוא ממוקםמרכז העיר, 2009מראה בתחנה המרכזית של אגד בטבריהחוף "בורה בורה" בטבריה, 2021
טבריה היא בין ערי התיירות המובילות בישראל[99]. בשנת2011 היו בטבריה 32 מלונות, מהם שמונה ברמה הגבוהה ביותר, ובהם 4,145 חדרים. אחוז התפוסה במלונות טבריה נמוך יחסית לערי תיירות אחרות בישראל: אחוז התפוסה השנתי במלונות טבריה ב-2010 היה 62.2% זאת בהשוואה ל-69.7% באילת ו-65.5% בירושלים. במלונות טבריה נרשמו בשנת 2010 1,728,500 לינות, מתוכן 771,700 היו של תיירים מחוץ לארץ, ו-956,800 של ישראלים[100].
בשנת 2010 הייתה טבריה היעד הרביעי במספר הלינות של ישראלים במסגרת תיירות פנים, וזאת לאחראילת,ים המלח והגליל, כאשר 9% מהנופשים ייעדו את טבריה כמקום לחופשתם[101].
בעיר פועלת משנת1993 מכללת "רימונים" (לשעבר - "מכללת הולידיי אין") למלונאות, הנחשבת לאחד המוסדות החשובים בהכשרה למלונאות במדינת ישראל.
טבריה הייתה בעבר צומת תעבורתי חשוב, ומיקומה על שפתהכנרת הקנה לה חשיבות אזורית. גם כיום משמשת טבריה כמרכז אזורי ותיירותי. הפרשי המפלסים השונים, בין אזור טבריה עילית על רכס ההר, ובין שפת הכנרת, הפכו את שאלת התעבורה לבעיה הדורשת פתרון[102].כביש 77 היוצא מרמת ישי, עובר למעשה בתוך מספר רחובות בטבריה: מנחם בגין, שמעון דהאן, נייברג, אוהל יעקב ולבסוף ברחובה הראשי של טבריה, רח' אלחדיף. הציר משמש לתנועה מאזור רמת ישי ובתוך טבריה הוא מוביל מהשכונות העיליות, דרך מפלסי הביניים, אל שפת הכנרת. בצומת בנק לאומי בטבריה נפגש הכביש עםכביש 90, אחד מכבישי האורך המרכזיים בישראל, המוביל מאילת למטולה, ועובר בתוך טבריה על שפת הכנרת. באוגוסט 2006, אישרההמועצה הארצית לתכנון ובנייה תוואי חדש לכביש 90, כך שיעקוף את טבריה יאפשר לאזור מערב הכנרת לתפקד כמוקד תיירות ראשי, ויוציא את התנועה הארצית מתחומי העיר[103]. התוואי יכלול מנהרה מתחת לארבל[104].
הפרשי הגבהים והצפיפות העירונית בטבריה הפכו את התנועה בצירים המרכזיים העוברים דרכה לבעייתית. "כביש עוקף טבריה" הואכביש 768 הנסלל ממערב לטבריה ומוביל מצומת אלומות הנמצאת בדרום הכנרת, לצומת פוריה הנמצאת ממערב לטבריה. אך זהו פתרון חלקי בלבד. בשנת2004 נפתח לתנועהכביש 348 ("דרך אריאל שרון"), ככביש גישה נוסף בצפון העיר, במקביל לכביש 90[105]. בשנת2006 הכריז ראש הממשלהאהוד אולמרט על פרויקט המכונה תת"ל 30, בו תשודרג מערכת הכבישים המובילה בין צפון מזרח המדינה ובין המרכז ואזורחיפה, תוך יצירת מחלף חדש באזורקדרים ביןכביש 65, וכביש 85, ציר הרוחב המכונה "כביש עכו צפת". גם פרויקט זה כונה "כביש עוקף טבריה"[106].
בטבריהתחנת אוטובוס מרכזית בבעלות חברתנצב"א לנסיעות בינעירוניות, המצויה במקום מרכזי בדרום העיר התחתית.מפנים התחנה המרכזית יוצאים אוטובוסים לנסיעות בין עירוניות למגוון יעדים, ביניהם: עפולה, בית שאן, צפת, רמת הגולן, חיפה, ירושלים, תל אביב ועוד. החברות הפועלות בתחנה הםאגד,רמה תחבורה ציבורית גולן וחברתסופרבוס המפעילה בעיקר קווים עירוניים שתחנותיהם ממוקמות מחוץ לתחנה המרכזית ומעט קווים ליישובי האזור.בתחנה קיימים שירותים ציבוריים ומספר מועט של חנויות, מראה התחנת מוזנח מעט. בחלק המזרחי של התחנה קיימת תחנת מוניות ומוניות שירות, המעבר בין שני חלקי התחנה הוא דרך מדרגות שעוברות במעין מנהרה. בשנת1999 יזמה חברת נצב"א תוכנית להריסת התחנה ובנייה מחדש שלה, כולל קניון ומלון[107]. התוכנית אושרה ב-2004[108],, אך לא בוצעה. ב-2018 החלה העירייה בתכנון מרכז תחבורתי חדש שימוקם בטבריה עילית, ליד שכונת טבריה המושבה ובסמוך לציר כביש 768 ותחנת הרכבת העתידית[109].
בעיר פועלים 19 בתי ספר יסודיים, 4 חטיבות ביניים, ו-17 בתי ספר תיכוניים, מהם 6 ישיבות תיכוניות, 2 בתי ספר מקצועיים (עמל ומפתן) וכן בית הספר "ברנקו וייס" המתמחה בקליטת תלמידים שנשרו ממערכת החינוך. כן פועלות בעירישיבות רבות, בנוסף לישיבות התיכוניות, בהןישיבת אור תורה הוותיקה, הפועלת באתרקבר רבי מאיר בעל הנס, גרעיןישיבת תומכי תמימים הפועל תחתבית חב"ד המקומי. כן פועלות בעיר מספר מכללות, ובהן "מכללת עתיד", "המכללה המשותפת" ו"מכללת רימונים" המכשירה עובדים בענף המלונאות והתיירות.האוניברסיטה הפתוחה מפעילה בטבריה מרכז אקדמי.[111]
שימשה לשיכון תושבי העיר העתיקה לאחר הרס העיר בשנים הראשונות לקום המדינה. שמה החדש נקרא על שםדון יוסף נשיא, שלקח חלק בשיקום העיר בימיהאימפריה העות'מאנית
על שם מיקומה בגובה 200 מטר מעל פני הים (השכונה נמצאת במדרון, וגובהה הוא בין 180 מטר ל-245 מטר מעל פני הים). לשכונה זו שמות נוספים,בית מעון על שם יישוב יהודי קדום שהיה בסמוך ואלנטאון על שם עיר תאומה לטבריה הנמצאת בפנסילבניה.
הפארק הארכאולוגי בטבריה (ע"ש עוז ברקוביץ') - בפארק, הממוקם בכניסה הדרומית לעיר ומשתרע על שטח של כ-120 דונם, נמצאים שרידיה העתיקים של העיר טבריה, החל מהיווסדה על ידיהורדוס אנטיפס במאה ה-1 ועד למאה ה-11, ימי שלטונם של המוסלמים הפאטימים. בפארק מרחב ירוק הכולל מערכת שבילים, גנים וממצאים ארכאולוגיים, כגון: שער רומי עתיק ומערכת ניקוז מהמאה ה-10. כמו כן, משמש המקום לאירועים המוניים, מופעי מוזיקה ותיאטרון. הרשויות פועלות לטפח אתהתיאטרון הרומי העתיק שמנה כ-6,000-5,000 מקומות ישיבה על צלעהר ברניקי, מיקום החולש על כל מתחם העיר הרומית-יהודית וצופה אל הכנרת והחרמון. ואת מבנה מושב הסנהדרין, בית המרחץ ובית המדרש.
הגן הארכאולוגי בטבריה - הגן השוכן במרכז העיר ליד אזור המלונות, התגלה בעת חפירת יסודות למלון. באתר נמצאים שרידי מבנה גדול וכן שרידי בית כנסת מהמאה ה-8 הכולל רצפות פסיפס. באתר נמצאו גם שרידי רובע מגורים יהודי. אל הגן הובאו ממצאים שונים ביניהםסרקופגים, כותרות עמודים וכלי אבן ובזלת.
מדיד מפלס הכנרת - בקטע הדרומי של טיילת "יגאל אלון" מוצב פסל סביבתי המתנשא לגובה של 5 מטרים ורוחב של כ־3.5 מטרים ומעניק ביטוי צורני-תלת־ממדי למפלס הכנרת וכן משמש כמזרקת מים. המיצג מהווה תחליף עדכני למדידת המפלס שעד להקמתו נעשתה באופן ידני. מטרתו העיקרית היא מדידת מפלס הכנרת באמצעות מערכת דיגיטלית מתקדמת, לצד העלאת המודעות למצבו של המפלס. מדיד "המפלס של המדינה" הוא פרויקט המשותף לעיריית טבריה,החברה הממשלתית לתיירות,רשות המים ומקורות.
טיילת יגאל אלון - הטיילת, המהווה ציר תיירותי מרכזי, ממוקמת לאורך חוף הכנרת ונבנתה על ידי השלטון הבריטי. כיום, מהווה הטיילת מתחם שוקק חיים הכולל עשרות מסעדות, בתי קפה, מקומות בילוי, חנויות ודוכני ממכר שונים, אטרקציות ימיות ועוד. באחרונה ביצעה עיריית טבריה באמצעות החברה הכלכלית וחמ"ת עבודות נרחבות לשדרוג הטיילת. בסמוך לטיילתגן פסלים פתוח, וכן נקודת ייצוג לאומני הצפון.
בליל ה-15 במאי2022 נהרסו חלקים מהטיילת בעקבותסופה שהתחוללה באזור[112]. השיקום החל ב-2023 ונמשך אל תוך 2024, בצלמלחמת "חרבות ברזל" שגרמה לעיכובים בתהליך.
בספטמבר 2010 הוחל בהפעלת "הטיבריום", מופעי מים אור קוליים, בליווי מזרקות מים המשלבות אש, לייזר ומתקנים מתנפחים. בהם תוכן חינוכי על טבריה, הכנרת וסביבתה. ב-2013 קרס חלקו הגדול של המתקן וטבע במימי הכנרת עקב עליית מפלס המים[113], וב-2022 אושרה תוכנית להפעלתו מחדש אך נכון לספטמבר2023 שרידי המתקן עדיין עומדים בשיממונם[114]
חצר היהודים - מתחם הממוקם בלב המדרחוב (בסמיכת ל"גן הבנים") ובו נמצאים בתי כנסת, חלקם פעילים, כמו בית הכנסת העתיק (תקצ"ז-1836) המשמש כיום גם כבית חב"ד לתיירים,בית הכנסת עץ החיים, בית הכנסת שלחסידי קרלין ובית הכנסת "הסניור". כן מצויה במקום אנדרטה לזכר בני טבריה שנפלו במערכות ישראל.
מתחם דונה גרציה - המתחם, המצוי בצפון מערבהעיר העתיקה של טבריה, כולל מספר אתרים היסטוריים. "הבית של דונה גרציה" המצוי במתחם, הואמוזיאון ייחודי לתולדות העיר טבריה ולסיפורה של דונה גרציה. כן כולל המתחם את "בית האחיות" שהיה הבית הראשון שנבנה מחוץ לחומות, אתהמצודה מימי דאהר אל-עומר, אתבית הסראייה, ואת "מלון טבריה" ההיסטורי, שהוקם בשנת1896 על ידי ריכרד גרוסמן.
גן לאומיחמת טבריה - ביציאה הדרומית של העיר טבריה נמצא גן לאומי "חמת טבריה". באתר נמצאו שרידיה של העיר העתיקה חמת, עיר שהייתה מיושבת בתקופת הכנענים והונחלה לשבט נפתלי לאחר כיבוש הארץ על ידייהושע בן נון, והמשיכה לשרוד בתקופות הרומית, הביזנטית והאומיית. באתר נחשפוחורבות של בתי כנסת יהודיים, שחלקם שוחזר. בין שרידי בית הכנסת, מהמאה ה-4, מצויה רצפת פסיפס שלגלגל המזלות. שילוב זה של מוטיבים חילוניים פופולריים במבנה דתי-יהודי משקף את הסובלנות של הרבנים באותה תקופה, כאשר היהדות שגשגה בגליל לצד הנצרות הצעירה ועבודת האלילים הרומיים. במקום נובעים 17 מעיינות חמים, מעיינות מרפא וחמאם.
בטבריה בתי כנסת פעילים רבים. באזור העיר העתיקה מספר בתי כנסת בני מאות שנים, המשמשים עדיין לתפילה, באזור המכונה "חצר היהודים". מתוך אלו בולטים ארבעה בתי כנסת:
"בית כנסת הסניור" הוא בית כנסת ספרדי שנבנה על ידי "הסניור" הוא רביחיים שמואל הכהן קונורטי בשנת1837 ומופעל מאז על ידי משפחת ניניו, שחצר המגורים שלה צמודה לבית הכנסת[115].
"בית הכנסת העתיק", הוקם בשנת1836 על ידי כמה מהחסידיות שהיו אז בטבריה בית הכנסת משמש כיום כביתחב"ד בטיילת בעיר ונקרא בשם 'רוח על המים'.
בית כנסת רייסין, הוקם בעליית החסידים שבראשות רבי מ"מ מויטעבסק, כיום בשלבי שימור במקום פועל כולל גבוה להוראה 'חסד לאברהם 'קאליסק' על שמו של רביאברהם מקאליסק.
המסורות הקשורות בקבורה בטבריה מתייחסות למסורת עתיקה ולפיה לטבריה תפקיד חשוב באחרית הימים, וזאת על פי פירושים לאמור בתלמוד הבבלי ולפיו: "טבריה עמוקה מכולן... ומשם עתידין להיגאל"[116], ודברי הרמב"ם ולפיהם: "וקבלה היא שבטבריא עתידין לחזור תחלה, ומשם נעתקין למקדש"[117]. מפסוקים אלו ואחרים, המופיעים במקורות, צמחה מסורת לפיה תחל הגאולה בטבריה, ויש האומרים כי שם תחל אףתחיית המתים[118]. מכאן ניתן להבין את בקשתם של רבים, ובהם הרמב"ם, להיקבר בטבריה. ואכן, בטבריה מצוינים קבריהם של רבנים וצדיקים רבים, המשמשים מקום לתפילה, ולעלייה לרגל:
קבר רבי מאיר בעל הנס ותלמידיו. מתחם הקבר נמצא לחוףהכנרת, בדרום העיר. על הקבר בנוי כיוםבית כנסת גדול. כן טמונים במקום תלמידיו שלרבי מאיר -סומכוס ורבישמעון בן אלעזר. החל מהמאה ה-18 התפרסם הקבר בעולםהיהודי בזכות קופות הצדקה למען ענייארץ ישראל, שהופצו בשם "קופות רבי מאיר בעל-הנס" או "קופות רמבעה"ן". אתר הקבר מחולק לשני מתחמים, המתחם הספרדי (התחתון) והמתחם האשכנזי (העליון), המתחם הספרדי מתוחזק ומופעל על ידי משפחת ועקנין במסורתירושה של דורות רבים, את המתחם האשכנזי מתחזקת ומפעילהישיבת אור תורה.
קבררב כהנא ורבי ירמיה. הקברים מצויים בשטח מלון "גני חמת" בטבריה. על פי המסורת נטמן רבי ירמיה על אם הדרך, כשהוא לבוש בבגדיו, אוחז במקלו ומוכן לביאת המשיח[119].
קבררבי עקיבא ולצדו קבר הרמח"ל. מסורת שתחילתה בשנת1235 מאתרת את קברו של רבי עקיבא באתר מעל לשכונת קריית שמואל, כאשר מסביב למתחם אמורים להימצא קברות עשרים וארבעה אלף מתלמידיו שמתו במגפה[120]. הקבר משמש מקום לעלייה לרגל לרבים. במתחם שני קברים במבנים מעוטרים בכיפה. האחד קברו של רבי עקיבא, והשני, הסמוך לו במורד ההר קברו של רבימשה חיים לוצאטו, שיש הסבורים שנטמן בעכו. בעבר ציינו במקום גם את מקום קבורתה שלרחל אשת רבי עקיבא אך כיום מצוין המקום במקום אחר בטבריה.
קבררבי חייא ובניו,רבי חזקיהרב המנונא סבא ורב הונא ריש גלותא, הקבר מצוי ברחוב יהודה הלוי בטבריה. בעבר הייתה במקום מערה, אך כיום הוקמה שם מצבה המציינת את שמם של רבי חייא ובניו, שמוזכרים כקבורים באתר על פי כתבים מימי הביניים[121].
קבר רחל אשת רבי עקיבא. במתחם בית הקברות המוסלמי, בדרום טבריה, מצוי מבנה גדול עשוי מבזלת ובו טמונה, על פי המסורת המוסלמית, נינתו שלמוחמד ושמה סית סוכינה, ועל פי המסורת היהודית קבורה שם רחל אשת רבי עקיבא. בשנת1995 שופץ המקום שבמסגרתו הוסב השילוט לציון קבררחל בת כלבא שבוע.
בית הקברות בטבריה. עם חידוש הנוכחות היהודית בטבריה, במהלךהמאה ה-18 הוקם בית הקברות של העיר במיקומו הנוכחי, בסמוך למקום בו נמצאת כיום שכונת "אחווה". רביחיים אבולעפיה (השני) שנפטר בשנת1744 היה מראשוני הנטמנים בבית העלמין במקומו החדש. בית עלמין זה גדל במהלך השנים, ונקברו בו אישים חשובים ורבים, מהם שחיו בטבריה, מהם שבאו למות ולהקבר בה, ומהם ששרידיהם הובאו בה לקבורה לאחר שמתו במקום אחר. בחלקת תלמידי הבעש"ט קבורים בין השאר: רבימנחם מנדל מוויטבסק ורביאברהם הכהן מקליסק מראשי עליית החסידים, רבינחמן מהורדנקא סבו של רבינחמן מברסלב תלמידיהם, ורבים אחרים. כמו כן נקבר במקום האדמו"ר רבייוחנן מסטולין קרלין (תשט"ז). כיום עיקר הקבורה בטבריה הוא בבית עלמין חדש בסמוך למושב הזורעים. בית העלמין הישן משמש מקום לתפילה ולעלייה לקברות הצדיקים הטמונים בו.
הכנסייה הסקוטית - הכנסייה הסקוטית על שםאנדראס הקדוש, פטרונה שלסקוטלנד הוקמה בסוףהמאה ה-19 על ידי המיסיון הסקוטי שפעל בעיר. הכנסייה היא מבנה בזלת, המשמש הן ככנסייה והן כבית ספר. במקום נערכיםקונצרטים הפתוחים לקהל המבקרים.
כנסיית פטרוס הקדוש - הכנסייה היא אחת הכנסיות העתיקות בטבריה, ובנייתה החלה בתקופת הצלבנים, במהלךהמאה ה-12. במקום פועלים כנסייה ומנזר. בכנסייה מוטיבים רבים הקשורים בדמותו שלפטרוס ובדימויי הדייג והרועה האופייניים לנצרות. צורת הכנסייה עצמה היא כשל ספינה, כאשר האפסיס הוא חרטומה, ומעליו ציור של פטרוס הקדוש בתוך ספינה על הכנרת. בחצר הכנסייה העתק מדויק של פסלו של פטרוס הקדוש מאתארנולפו די קמביו המוצב דרך קבע בבזיליקת פטרוס הקדוש בוותיקן, וכן קיר זיכרון המתאר מוטיבים שונים הקשורים בכנסייה הקתולית בפולין ובמרכזם דמותה שלהמדונה השחורה מצ'נסטוחובה.
הכנסייההיוונית-אורתודוקסית. כנסייה זו בנויה בצידה הדרומי שלחומת טבריה ובקצה הדרומי של הטיילת, ומשולב בחומותיה מבחוץ "המגדל הנטוי", הנחשב לאחד מסמליה של טבריה. הכנסייה נבנתה בשנת1862 על שרידיבית כנסת מהמאה ה-16 שבנההשל"ה הקדוש. כיום מוחזק המנזר על ידי נזירים יווניים המגיעים לטבריה לסירוגין ממנזר המצלבה בירושלים. הגישה אל פנים המגדל הנטוי שעומד כך מזה 250 שנה היא מתוך המנזר.
הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית. כנסייה זו עומדת ברחוב הבנים, סמוך לאזור בו מסתיים הקטע הרציף יחסית שנותר מצידה הדרומי של החומה. הכנסייה משמשת גם כבית הארחה לצליינים.
בטבריה קיימים שנימסגדים,מסגד הים ומסגד א-זידאני. שני המסגדים נבנו במהלךהמאה ה-18 על ידידאהר אל עומר ובני משפחתו. במהלך השנים היו המסגדים לאחד מן הסמלים הבולטים של טבריה, וכך, למשל, בסדרת בולי "נופי ארץ ישראל" מתקופת המנדט, הופיע מסגד א-זידאני לצד אתרים כמגדל דוד וקבר רחל. לאחר עזיבת ערביי טבריה אין עוד שימוש במסגדים לתפילה. מסגד הים עומד שומם, ואילו סביב מסגד א-זידאני נבנתה רחבה וסביב לה מרכז קניות.
בחפירות ארכאולוגיות התגלו שרידים שלמסגד יום השישי בטבריה, שהו המסגד העתיק בארץ ישראל.
בעיר פעלהקבוצת כדורגל בשם הפועל טבריה. הקבוצה שיחקה בליגת העל בכדורגל חמש עונות, כשמתוכן ארבע עונות בשנות ה־60 של המאה ה־20 ועונה אחת בשנת1989. בשנת1993 פורקה הקבוצה בשל מצבה הכלכלי. בשנת2007 הוקמה הקבוצה מחדש בשםעירוני טבריה. שנה לאחר ההקמה מחדש, העפילה הקבוצה לליגה א'. ב-2014 העפילה לליגה הלאומית לאחר שהתגברה במסגרת משחקי מבחן עלהפועל קטמון ירושלים מהליגה הלאומית שסיימה בעונה הקודמת במקום 14, בתוצאה כללית 1–5 בשני משחקים בבית ובחוץ והעפילה במקומה. בתחילת2015 החלו עבודות הקמתאצטדיון עירוני טבריה בסמוך לצומת פוריה. בסיום עונת2014/2015 שבה לליגה א', לאחר שסיימה במקום הלפני אחרון. במרץ 2022 העפילה הקבוצה לליגה הלאומית.
בעיר פועלת קבוצתכדורסל בשם הפועל טבריה, המשחקת בליגה א'. הקבוצה מפעילה בית ספר לכדורסל הפועל בחסות קבוצתמכבי תל אביב.
בעיר פועל מועדון שיט, שנוסד ב-1950 ומהווה את אחד המרכזים המובילים בתחום השיט בישראל. המועדון מקיים פעילות לגברים ונשים בחתירה ספורטיבית, וכן פועלת במסגרתו קבוצת חתירה של נכים.
אירוע הספורט הבולט בעיר הואמרתון הכנרת המכונה גם "מרתון טבריה הבינלאומי", המתקיים מדי שנה, בראשית חודש ינואר, משנת1977. מסלול הריצה, באורך 42,195 מטרים, מתחיל בטבריה, יורד דרומה לצמח, מקיף באופן חלקי את הכנרת, עולה צפונה עד עין גב, וחוזר, בכיוון ההפוך, באותה דרך עד לטבריה. מרתון טבריה הבינלאומי נחשב לאחד הוותיקים בעולם ומוכר על ידי aims, ארגון מרתונים בינלאומי. מכיוון שהמרתון נערך על שפת הכנרת בגובה כ-200 מ' מתחת פני הים זהו המרתון השני הנמוך בעולם לאחר מרתון ים המלח.
בטבריה פועלים מספר מוסדות תרבות. אולם המופעים הגדול בטבריה הוא היכל התרבות "יד שטרית" ובו כ-750 מקומות. האולם משמש במה לקונצרטים, מופעי מחול והצגות של תיאטרונים ותזמורות מרחבי הארץ, וכן פועלות במסגרתו חבורות זמר. בכנסייה הסקוטית בטבריה מתקיים קונצרט שלמוזיקה קלאסית מדי יום שישי.
בטבריה פועלקונסרבטוריון עירוני למוזיקה, שהוקם בשנת1983 המכשיר את ילדי טבריה לנגינה במגוון של כלים. כן פועל בטבריה תיאטרון עירוני בשם "תיאטרון המשולש" שהוקם בשנת1992 על ידי אמנים עולים[דרוש מקור].
כן פועלים בטבריה ארבעהמתנ"סים - "אשכול פיס", "מרכז קהילתי אופק", "בית גינסבורג" ו"מתנ"ס פירסט".
כמו כן, בעיר פועלות גם להקות המחול הייצוגיות "סינופסיס", משכנן הוא בימת העיר - מרכז מצוינות לאמנויות הבמה בתחומי המחול והתיאטרון המופעל על ידי רשת המתנ"סים העירונית.בסינופסיס שמונה להקות מחול ושתי קבוצותברייקדאנס. הלהקות השונות מחולקות על פי שכבות גיל.הלהקות מייצגות את העיר ולוקחות חלק באירועים רבים במרחב העירוני, הלאומי והבין-לאומי בפסטיבלים, תחרויות ומופעים שונים.סוגי המחול העיקריים המשמשים את הלהקות הם: פולקלור ישראלי, בלט קלאסי,מחול מודרני,קומפוזיציה, אימפרוביזציה, ברייקדאנס ומחול ישראלי עכשיוי.
מעמדה המרכזי של טבריה, כאחת מארבע ערי הקודש, הביא במהלך הדורות ליחס מיוחד שניתן לה במסורת ישראל, בתרבות ובאמנות. מיקומה של טבריה על חוף הכנרת ובסמוך לחמי טבריה, הביא לדיונים הלכתיים המיוחדים לטבריה. כך למשל, בנושא חישוב זמני כניסת השבת ויציאתה, נאמר בתלמוד בבלי,מסכת שבת,דף קי"ח, עמוד ב': "אמר רבי יוסי, יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאי שבת בציפורי". כוונתו הייתה שראוי לנהוג כמנהגם של אנשי טבריה, המצויים בבקעה, ומטבע הדברים נראית להם שקיעת החמה (ועמה כניסת השבת) מוקדם, והיפוכו באנשי ציפורי, הנמצאים במקום גבוה. בדומה לכך חל דין מיוחד בטבריההמתיר שאיבת מים בשבת משפת הכנרת, ונאמר בתלמוד בבלי,מסכת עירובין,דף פ"ז, עמוד א': "לא התיררבי חנניא בן עקביא אלא בימה של טבריה, הואיל ויש לה אוגנים, ועיירות וקרקיפות מקיפים אותה." כן ידוע הדיון ההלכתי בשאלת תאריך חג הפורים בטבריה התלויהאם הכנרת נחשבת לחומתה כשלמעשה מחמירים וחוגגים בעיר יומיים, וכן בשאלות רבות הנוגעות לביצוע מלאכות כבישול והגעלת כלים ממי חמי טבריה.
במהלך השנים נכתבו יצירות רבות, דתיות וחילוניות, העוסקות בטבריה. רובן נכתבו בגעגועים לעיר, לאתרים היהודיים ולקברי הצדיקים שבה, ומתוך תקווה לגאולה, מהם הפיוט "אוחיל יום יום" מאת רבידוד חסין מןהמאה ה-18. יצירה חילונית ברוח דומה, המתארת את הציפייה לגאולה שתתחיל בטבריה, מצויה בשיר "אגדה" (על שפת ים כנרת) למילותיו שליעקב פיכמן ולחנו שלחנינא קרצ'בסקי.
לאחר קום מדינת ישראל נתקבע לטבריה ולתושביה דימוי "עממי", לא מעט בזכות המערכונים "הקפיטריה בטבריה" ו"טבריה תחתית" שכתבנסים אלוני ובביצוע "הגשש החיוור" וכן בזכות סרטיאבא גנוב.
יזהר הירשפלד (עורך),טבריה - מייסודה עד הכיבוש המוסלמי : מקורות, סיכומים פרשיות נבחרות וחומר עזר, ירושלים :יד יצחק בן-צבי - המחלקה לחינוך והדרכה, תשמ"ח 1988.(הספר בקטלוג ULI)
^שמותיה הקדמונים הנוספים של העיר טבריה הם;מדינת מעזיה,קלאודיופוליס,טבור הארץ,רקת, ותיבריא, ראו להלן ב"אטימולגיה"
^ראו כדלהלן "ותחום טִבַּרְיַא - העמק" (מסכת שביעית פ"ט, מ"ב). "מעשה שעשו אנשי טִבַרְיַא והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין" (מסכת שבת פ"ג, מ"ד). "הרוחץ במי מערה ובמי טִבַּרְיַא ונסתפג אפילו בעשר אלונטיות - לא יביאם בידו" (מסכת שבת פכ"ב, מ"ה)
^מינה רוזן, יהודים בשירות פח'ר אד-דין השני שליט הלבנון (1586–1635),יד יצחק בן צבי
^אמנון כהן (עורך),ההיסטוריה של ארץ ישראל - שלטון הממלוכים והעות'מאנים (1260 - 1804),כתר הוצאה לאור ויד יצחק בן-צבי, 1998, עמ' 211.
^Hourani, Alexander, New Documents on the History of Mount Lebanon and Arabistan in the 10th and 11th Centuries H. Beirut, 2010
^Joel Rappel,History of Eretz Israel from Prehistory up to 1882 (1980), Vol.2, p.531. 'In 1662 Sabbathai Sevi arrived to Jerusalem. It was the time when the Jewish settlements of Galilee were destroyed by the Druze: Tiberias was completely desolate and only a few of former Safed residents had returned..."
^מיכאל איש-שלום,מסעי נוצרים בארץ-ישראל, עמ' 375-374.
^יהושע בן אריה, הנוף היישובי של ארץ-ישראל ערב ההתיישבות הציונית, בתוך:משה ליסק (עורך),תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העלייה הראשונה, התקופה העות'מאנית, חלק ראשון, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק והאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תש"ן-1990, עמ' 98.
^"שלושת הבתים הראשונים שנבנו מחוץ לחומות",אריאל שנה תשיעית, חוברת 53 - 54, 1987, עמ' 135
^אנציקלופדיה אריאל בערך טבריה, עמ' 2602, מביאה את דבריאשתורי הפרחי "דעתידין מתי עיר הקודש טבריה, תבנה ותכונן, לקום בתחיית המתים, ארבעים שנה קודם כל עולם"
^משה מילנר,מנחם מיכלסון, יהודה סלומון,מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון, 2000, עמ' 91
^12עמנואל הראובני,לקסיקון ארץ ישראל, הוצאת משרד החינוך, עמ' 375
^משה מילנר,מנחם מיכלסון, יהודה סלומון,מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון, 2000, עמ' 92
.JPG)
._Voyage_au_Levant._1714.jpg)
