המונח "קארקורום" מפנה לכאן. לערך העוסק ברכס הרים באסיה, בין המדינות פקיסטן, הודו וסין, ראוקארקוראם. | |
| מראה העיר | |
| מדינה | מונגוליה מונגוליה |
|---|---|
| מחוז | אובורחאנגאי |
| שפה רשמית | מונגולית |
| תאריך ייסוד | 1235 |
| שטח | 2,072 קמ"ר |
| גובה | 1,471 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 9,439 (2015) |
| קואורדינטות | 47°11′53″N102°49′16″E / 47.19806°N 102.82111°E /47.19806; 102.82111 |
| אזור זמן | UTC+7 |
  | |
חרחורין (במונגולית:Хархорин), הנקראת בשפה העתיקהקארקורום, היא עיר חרבה במחוזאובורחאנגאי במונגוליה. העיר שימשה כעיר הבירה שלהאימפריה המונגולית במשך כ-30 שנה. פירוש שמה העתיק הוא "אבנים שחורות" או "חומות שחורות"[1].
ג'ינגיס חאן הורה על בניית העיר ב-1220[דרוש מקור], והיא נבנתה על גדותנהר אורחון בידי בנואוגדי חאן ב-1235, כשהיא משמשת כמקום מגורים לסוחריםפרסים ובעלי מלאכהסינים. על אף שהייתה רשמית בירת האימפריה, לא הייתה העיר מקום משכנו של החאן שנהג לחיות, כמו שליטים נוודים רבים, במגורים ניידים מחוץ לגבולותיה. קארקורום שימשה יותר כבסיס אספקה ולא כעיר בירה של ממש. בתקופת שלטונו שלמונגקה חאן הורחבו גבולות העיר והיא תועדה לראשונה בידי מגלי ארצותאירופאים ב-1246.
בתקופת שלטונו שלקובלאי חאן הועברה ה"בירה" לדאדו (כיום:בייג'ינג), וקראקורום הפכה לבירת פרובינציה בלבד. על אף שהייתה בירתה של שושלת יואן הצפונית למשך כמה שנים, נהרסה העיר בעקבות סכסוך בין פלגי המונגולים, וב-1388 נטבחו תושביה בידי פולשים סיניים.
ב-1585 הקים השליט הקאלאקיאבדאי חאן מנזרבודהיסטי בעיר בשם ארדנה זו (במונגולית: "מאה אוצרות"), שנבנה בעיקר מחורבותיה של הבירה המונגולית לשעבר והיה המנזר הבודהיסטי הראשון במונגוליה. הריסות קארקורום העתיקה נתגלו ב-1889 בידי החוקר הרוסי נ"מ יאדינסטב. כיום שואפים חלק מהמונגולים למקם את עיר הבירה בחרחורין ולא במיקומה הנוכחיאולן בטור.
