ערך זה עוסק בלוחמת ומשוררת יהודיה. אם התכוונתם לאוניית מעפילים בשם זה, ראוחנה סנש (אוניית מעפילים). | |
| לידה | 17 ביולי1921 י"א בתמוזתרפ"א הונגריה  בודפשט,הונגריה |
|---|---|
| הוצאה להורג | 7 בנובמבר1944 (בגיל 23) כ"א בחשווןה'תש"ה הונגריה |
| מקום קבורה | בית הקברות הצבאי בהר הרצל |
| תאריך עלייה | 1939 |
| מדינה | הונגריה |
| השתייכות | חיל האוויר המלכותי חיל האוויר המלכותימנהלת המבצעים המיוחדים[1] |
| תקופת פעילות | 1943–1944 |
| דרגה | אשת-אוויר סוג 2[1] |
| www | |
| תפקידים בשירות | |
| צנחנית | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| תפקידים אזרחיים | |
| חלוצה,משוררת | |
| הנצחה | |
| קיבוץיד חנה ספינת מעפילים תיכון טכנולוגי "חנה סנש" בית חנה סנש – קיבוץ שדות ים | |
חנה סנש (בהונגרית:Szenes Anikó; "סנש אניקו";י"א בתמוזתרפ"א,17 ביולי1921[2] –7 בנובמבר1944,כ"א בחשווןתש"ה[3]) הייתהלוחמת ומשוררתיהודייה, מ"צנחני היישוב", שהתנדבה לשרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה נגדגרמניה הנאצית. צנחה לשטחהונגריה הכבושה, נתפסה, נחקרה בעינויים והוצאה להורג.
חנה סנש נולדה בבודפשט שבהונגריה למשפחה יהודית ליברלית שהייתה מעורה בחברה הכללית. אביה,בֵּלָה סנש, היהעיתונאי,סופר ילדים ומחבר מחזות תיאטרון וקומדיות. הוא נפטר כאשר חנה הייתה בת שש, ואמה, קתרינה סנש, גידלה אותה.
סנש התקבלה לבית ספרנוצרי קלוויניסטי לבנות, אך נטלה חלק בשיעורי יהדות שיועדו לתלמידים היהודים ובפעילות נוער בבית הכנסת הניאולוגי אליו השתייכה משפחתה. כאשר נבחרה למועצה הספרותית של בית הספר, נמנע ממנה למלא את התפקיד מסיבותאנטישמיות. היא נעשתהציונית נלהבת לנוכח התפשטותה של האנטישמיות בהונגריה.
בשנת1939עלתה לארץ ישראל עםסרטיפיקט שקיבלה מויצו. היא למדה שנתיים בבית הספר החקלאי לבנות שלחנה מייזל שוחט בנהלל, והצטרפה לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץשדות ים[4]. בתקופה זו אף הדריכה בקן שלהנוער העובד והלומד בקריית חיים.
ב-1943התנדבה לצבא הבריטי, והצטרפה לקבוצתצנחנים שנועדו לצנוח על אדמת אירופה, במסגרת המאבק בגרמניה הנאצית[5]. שם הצופן שלה היה "הגר". ב-15 במרץ1944 צנחו חנה סנש,ראובן דפני,יונה רוזן ואבא ברדיצ'ב ביוגוסלביה, ליד הגבול ההונגרי, שם הצטרפו לקבוצתפרטיזנים מקומית. ביוני 1944, חצתה סנש את הגבול להונגריה ונתפסה על ידי חיילים הונגרים. היא נשלחה לכלא בבודפשט, עיר הולדתה, שם נחקרה בעינויים. מותה תועד בפרוטוקולים "האסירה בת 23. במצב בריאותי טוב. היא עונתה קשות אבל סירבה להסגיר את חבריה או לבקש חנינה. כיתת היורים לא דייקה בירי, והיא סבלה במשך זמן ארוך עד שליבה הפסיק לפעום."[6]
סנש הועמדה לדין בבית דין צבאי הונגרי באשמתריגול ובגידה במולדת (שהרי נולדה בהונגריה), אך עוד קודם שהסתיים משפטההוצאה להורג, ב-7 בנובמבר 1944 (כ"א בחשווןה'תש"ה).
לאחר מותה, בגיל 23, בבגדיה של סנש נמצאו שתי פתקאות. באחת מהן כתבה מספר חרוזים, בהם חזתה את קיצה, ובשנייה כתבה בקשת סליחה מאמה. סנש ניהלהיומן עד יומה האחרון. יומן זה יצא לאור בעברית ב-1946. אלמונים הביאוה לקבר ישראל, ב"חלקת המרטירים", בבית העלמין היהודי בבודפשט[7].
במהלך מעצרה פעלה אימה קטרינה ככל יכולתה להצילה. במשפט קסטנר העידה קטרינה כי ניסתה שוב ושוב להיפגש עםישראל קסטנר, על מנת להשתמש בקשריו ההדוקים עם ראשי האס.אס על מנת שיתערב ויסייע להצלת בתה, אך הוא נמנע מלהיפגש איתה בכל התקופה הרלוונטית. קטרינה וגיורא, אחיה של חנה, טוענים בתוקף כי קסטנר נמנע במכוון מהצלתה.
בתחילת1947, ניסה מפקד ההגנה במזרח אירופה,יעקב סלומון, להתחקות אחר גורלה של סנש בימיה האחרונים. אנשיו, יוסף מאיר וחנה ריבלין, עקבו אחר המשפט שנערך לשופטה של סנש, בטענות ששפט אותה כמרגלת ולא כשבוית מלחמה, ושלא הודיע לעורך דינה לפני הוצאתה להורג. בנוסף, נפגשו סלומון ואנשיו עם אישה שישבה עם סנש בכלא והעידה על ימיה האחרונים. פרטים על התנהלות המשפט ועל העדות, נמסרו למזכירותהקיבוץ המאוחד בדו"ח שכתבה ריבלין במאי 1947[8][9].
במרץ1950 הובא ארונה של חנה סנש מבודפשט לווינה, שם קיבלה אותו משלחת רשמית של מדינת ישראל, שכללה גם את אחיה של סנש, גיורא. מווינה הובא הארון על סיפון האונייה "קדמה" עד סמוך לחופי הארץ וכאן קיבלו את פניו שלושספינות מלחמה שלחיל הים הישראלי. הארון הועבר בטקס צבאי לאחת מאוניות המלחמה הישראליות, הוצב על סיפונה כשהוא עטוף בדגל הלאום, מכוסה פרחים ומוקף במשמר כבוד. ב-26 במרץ 1950, הגיע הארון לנמל חיפה. המונים חלקו לחנה סנש כבוד במסע ההלוויה שהתחיל ברחובותחיפה והמשיך בקיבוץשדות ים שסנש הייתה מראשוניו. שםהוצב ארונה עם משמר כבוד ב"בית חנה סנש" שנחנך באותה שנה[10]. מסע ההלוויה המשיך אחר כך לתל אביב והסתיים בחלקת "יד לצנחני היישוב בארץ שנפלו באירופה" בהר הרצל בירושלים, שבו הובאו לאחר מכן לקבורה גם הצנחניםחביבה רייק ורפאל רייס. מאחורי הארון צעדו אמה, קתרינה סנש, אחיה, גיורא סנש ויואל פלגי, נציג הקבוצה של חנה סנש במחנה שדות ים. ראש הממשלהדוד בן-גוריון, שרי הממשלה והרמטכ"ליגאל ידין הניחו זרי פרחים ופלוגת צנחנים ירתהמטח כבוד לזכרה עם סתימת הגולל[11].
ביולי1993, בהנחייתממשלת הונגריה, הוצא על ידי בית המשפט העליון של צבא הונגריה פסק דין המבטל את פסק הדין שנקבע לחנה סנש ואת גזר דין המוות שהוטל עליה[12].
אמה של חנה, קטלין או קתרינה סנש, ואחיה של סנש, גיורא, התיישבו בחיפה. אמה נפטרה בישראל בשנת1992 בגיל 96.גיורא סנש נפטר בשנת1995, והשאיר אחריו שני בנים: איתן ודוד; וחמישה נכדים: רקפת, לילך, דגנית, עדי ועומר סנש.דוד סנש, לימים פסיכולוג, נלקח לשבי במצרים במהלךמלחמת יום כיפור[13][14].
בן דוד של אביה של חנה סנש,אנדור סנש (1899–1935) היהמשורר,מתרגם ועיתונאי בהונגריה. בנו של אנדור,איבאן סנש (1924–2010) היהסופר,מחזאי וזמר-יוצר בהונגרית. בתו,אנדראה סנש (ילידת 1962) הייתה אשתטלוויזיה, מפיקה,עיתונאית ופסיכולוגית.
סנש כתבה את שיריה בחשאי, וכולם התגלו רק לאחר מותה. שניים משיריה הנודעים הם "אשרי הגפרור" ו"הליכה לקיסריה", המוכר יותר במילותיו "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם".
דמותה של חנה סנש משמשת מופת, ודורות חונכו עליה. סנש הפכה לסמל בהקרבתה למען מדינה עברית ובעמידתה האיתנה בעינויי השבי. תרמו למעמדה הסמלי, ששאר הצנחנים לא זכו לו, שיריה, מכתביה והכתבים הרבים שהשאירה.
שיריה של חנה סנש "אשרי הגפרור", "הליכה לקיסריה" ו"בדידות" הולחנו בידיאברהם דאוס[15],דוד זהבי וגל שריג[16], וזכו לביצועים שלזמרים רבים, בהם, בין היתר,אילנה רובינא,חנן יובל,נתנאלה,גדעון זינגר,נורית גלרון,גלי עטרי ומזי כהן,עפרה חזה,שלמה בר,עמיר בניון, וצילה דגן.
אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת,
אַשְׁרֵי הַלְּהָבָה שֶׁבָּעֲרָה בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת.
אַשְׁרֵי הַלְבָבוֹת שֶׁיָדְעוּ לַחְדוֹל בְּכָבוֹד...
אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת.
אֵלִי, אֵלִי
שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם
הַחוֹל וְהַיָּם,
רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם,
בְּרַק הַשָּׁמַיִם,
תְּפִלַּת הָאָדָם.
בדידות
לוּ פָּגַשְׁתִּי אָדָם הַמֵּבִין אֶת הַכֹּל –
בְּלִי מִלִּים וּבְלִי חֵקֶר,
בְּלִי וִדּוּי וּבְלִי שֶׁקֶר,
בְּלִי לִשְׁאֹל.
אֶפְרֹשׂ לְפָנָיו כְּמַפָּה לְבָנָה
אֶת הַלֵּב וְהַנֶּפֶשׁ –
הַזָּהָב וְהָרֶפֶשׁ
וְהוּא יָבִין רַב הֲבָנָה.
וּכְשֶׁשָּׁדַדְתִּי הַלֵּב,
כְּשֶׁהַכֹּל הֵרַקְתִּי וּמָסַרְתִּי,
לֹא אַרְגִּישׁ צַעַר וּכְאֵב,
אֵדַע כִּי הִתְעַשַּׁרְתִּי.—14 באוגוסט1942, גבעת זייד
ב-1994, התגלה שיר נוסף שכתבה חנה סנש בפברואר1943, ונותר בין כתביה. השיר "הורה לבת גולה" מתאר את הניגוד שבו עומדת צעירה יהודייה המגיעה לארץ מאירופה – ניגוד בין רצון להשתלב בשמחה ובנעורים המגלמים את החזון הציוני החדש, ומתבטאים בריקוד ההורה, לבין תחושת הבדידות והגעגועים למשפחה, לתרבות ולשפה שהשאירה מאחור[17][18].
השיר זכה לפרסום מחודש בתקשורת לאחר שהולחן בשנת2012 על ידינורית הירש וזכה לביצוע שלירדנה ארזי, ששוחרר לרדיו במרץ2013, ונכלל באלבומה "געגועים לנחל"[19].
הוֹרָה רוֹעֶשֶׁת, גּוֹעֶשֶׁת, סוֹעֶרֶת,
פּוֹרֶצֶת, בּוֹעֶרֶת סְבִיבִי
בְּקֶסֶם שֶׁל קֶצֶב מִגִּיל וּמֵעֶצֶב
מוֹשֶׁכֶת גּוּפִי וְלִבִּי.
הַרֶגֶל צוֹעֶדֶת, הַשֶּׁכֶם רוֹעֵד,
הַשִּׁיר מִתְלַקֵּחַ, הַזֶּמֶר לוֹהֵט
רִקּוּד וְשִׁירָה, תְּפִלָּה בְּלִי מִלָּה
אֶל אֵל הֶעָתִיד, אֶל אֵל יְצִירָה.
וּלְפֶתַע דְּמוּת מְרַחֶפֶת לְנֶגֶד עֵינָי
זְרוֹעִי הִתְּחַמְקָה מֵחִבּוּק חֲבֵרָי
לִבִּי מִתְּנַכֵּר לַשִּׁירָה הַגּוֹעֶשֶׁת
קְרוֹבָה וּרְחוֹקָה אֶת כֻּלִּי הִיא כּוֹבֶשֶׁת.
עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת
מַבָּט כֹּה שׁוֹאֵל
שְׁתִיקָה עֲצוּבָה וּפֶה עַקְשָׁנִי,
גּוֹבֵר בִּי הַשֶּׁקֶט
נִשְׁאָרְתִּי עוֹמֶדֶּת
בֵּין מֵאָה, בּוֹדֶדֶת, הִיא וָאֲנִי.
קטעים מיומנה פורסמו לאחר מותה, ובהם הציטוט הבא:
לאחר מותה נמצא בבגדיה השיר האחרון שכתבה, מ-20 ביוני1944, ימים ספורים לאחר מעצרה (בתרגומו של אביגדור המאירי):
אחד – שנים – שלשה... שמונה האורך
שני צעדים הוא רוחב הצלע –
החיים מרפרפים בסימן שאלה.
אחד – שנים – שלשה ... אולי עוד שבוע
או סוף הירח ימצאני פה עדיין.
אך ממעל לראשי – האין.
כעת בחודש יולי בת כ"ג אהי
במשחק נועז עלי מספר עמדתי
הקוביה כרכרה, הפסדתי.
על חייה ומותה של סנש נכתבו 12מחזות,ספרים רבים, וכמהסרטי קולנוע. בשנת1958 הועלה בארץ המחזה "חנה סנש" שכתב הסופר והמחזאיאהרן מגד, אשר הכיר היכרות קרובה את סנש משהותם המשותפת בקיבוץשדות ים. את סנש גילמה השחקניתמרים זוהר ובתפקיד "אליהו", המפעיל הדמיוני שלה מן "ההגנה", שיחקמישא אשרוב.
הסופרמנחם תלמי חיבר סיפור על משפטה ומותה של חנה סנש שזכה בפרס למדן של עיריית רמת גן כשפורסם בקובץ סיפורים "בעוז רוחם"
בשנת1988 יצא סרטו שלמנחם גולן "מלחמתה של חנה" ("Hanna's War"), שמספר את סיפורה של הצנחנית האמיצה, אשר נפלה שבי בידי צבא הונגריה[24]. בתפקידים המשניים שיחקו הישראליםיהודה אפרוני,שמעון פינקל,אלי גורנשטיין,רמי ברוך ועוד. את חנה סנש גילמה השחקנית ההולנדית/צרפתייהמרושקה דטמרס.
בשנת1994 הוצג בערוץ הראשון מחזה מאתמוטי לרנר בשם "קסטנר". המחזה עסק ב"משפט קסטנר", ובמחזה התקיים דיאלוג שבו טוען קסטנר כי סנש נשברה בחקירת הנאצים וחשפה את חבריה, אמירה שאין לה בסיס במציאות[25]. משפחתה של סנש פנתה לבג"ץ בדרישה לאסור את הקרנתו בטלוויזיה של המחזה או לצנזר ממנו את החלק הפוגעני. בג"ץ, בהרכב של שלושה שופטים, פסק שהקרנת המחזה היא חלק מחופש הביטוי, והמחזה הוקרן. בעמדת מיעוט עמד השופטמישאל חשין שפסק, כיזכות היסוד שלכבוד האדם של חנה סנש גוברת על זכות חופש הביטוי של המחזאי, וכי אין להקרין את המחזה[26].
בשנת 2008 יצא לאורסרט תיעודי באנגלית בשםBlessed Is the Match (אשרי הגפרור).
בשנת 2021 יצא סרט עלילתי אודותיה בסטורי של הרשת החברתיתאינסטגרם, הסרט מגולל את סיפור חייה מעלייתה לארץ עד לתפיסתה והוצאתה להורג. הסרט מבוסס על יומנה המפורסם[27].
בינואר 2024 יצא לאור הספר "חנה סנש - הכוכב שנפל בטרם עת" מאת שאול ובר[28].
אתר האינטרנט הרשמי של חנה סנש
חנה סנש, באתרMusicBrainz(באנגלית)
שרון גבע,חנה סנש, ז’אן ד’ארק הישראלית, באתרהארץ, 4 באפריל 2013 שרון גבע,דיוקן עצמי ואינטימי של חנה סנש, בלי פאתוס, באתרהארץ, 18 בינואר 2015
חנה סנש מובאת למנוחות בישראל,יומני כרמל אפריל 1950(התחלה 2:45)
חנה סנש, פרק מהסדרה "הכל אנשים", סרטון באתריוטיובכתבה בחדשות ערוץ 2: צניחה לזכר חנה סנש לציון יום הולדתה ה-60, סרטון באתריוטיוב
מסע לציון 100 שנה להולדת חנה סנש ולזכר צנחני היישוב - 'ברק השמיים'. כל הפרטים, באתרצה"ל, 5 ביולי 2021
אבשלום קור,באופן מילולי במלחמה: אנה פרנק באמסטרדם, על מקור שמה של חנה סנש,גלי צה"ל, 13 בנובמבר 2024 יעל גרינפטר,חנה סנש הובאה לקבורה, באתרהארץ, 22 במרץ 2013בן שלו,ריקוד ההורה העצוב של חנה סנש, באתרהארץ, 14 באפריל 2013