חַמַאס (בערבית:حماس ראשי תיבות של "תנועת ההתנגדות האסלאמית") הוא תנועהפלסטינית לאומנית ואסלאמיסטית-סונית מיליטנטית ברצועת עזה, יהודה ושומרון המוקדשת להקמת מדינה אסלאמית עצמאית בשטחיארץ ישראל.[12] חמאס מוכר כארגון טרור על ידי מדיניות מערביות רבות[13]אך הוא נחשב ארגון מדיני-צבאי לגיטמי על ידי מדינות רבות אחרות - בהן רוסיה, סין ומדיניות מוסלמיות המשתפות איתו פעולה ומסייעות לו.
חמאס פועלת במספר תחומים כולל המישור הצבאי, המדיני, החברתי והכלכלי: באמצעותגדודי עז א-דין אל-קסאם חמאס מנהלת עימותים מזוינים עם ישראל, מבצעת ירי רקטות, חטיפות ופעולות טרור, אך גם מפעילה כוח צבאי סדור בעזה; במישור המדיני היא מקיימת קשרים עם מדינות וארגונים בינלאומיים ופועלת לבידודה של ישראל; במישור החברתי והדתִי (דעוה) היא מפעילה מוסדות רווחה, חינוך ובריאות; ובמישור הכלכלי היא מממנת את פעילותה באמצעות מיסוי, עמותות ורשתות כספים בינלאומיות.
בשנים האחרונות, הכשיר חמאס אלפי לוחמי קומנדו ותשתיות צבאיות נוספות תוך תכנון מתקפה נרחבת לכיבוש חלק משמעותי מישראל ולקיחת בני ערובה רבים. הדבר בוצע תוך כדי הונאה מול גופי המודיעין והדרג המדיני של ישראל ושל מדינות נוספות, לפיה חמאס מורתע מכוחה של ישראל. בזמן כהונתו של הרמטכ"לאביב כוכבי הגדיר המטכ"ל את חמאס כ"צבא טרור" אבל צה"ל וכן גופים נוספים המשיכו להתייחס לאיום של חמאס כאל ארגון טרור בלבד, ונערכו לאירועים כמו ירי צלפים, חטיפת חייל בגבול וכדומה בעוד חמאס בנה יכולות צבאיות גדולות בהרבה.[22] בשבעה באוקטובר 2023 פתח חמאס במתקפה נרחבת -טבח שבעה באוקטובר מתקפה אשר כללהפשעי מלחמה,פשעים נגד האנושות,אלימות מינית וחטיפת אזרחים המוחזקים כבני ערובה.[23] פעולה זהו גרמה למלחמת חרבות ברזל שבה נהרגו כ-69 אלף פלסטינים, מתוכם 23 אלף מחבלים מחמאס, כמו גם הרס נרחב בעזה וכמעט שני מיליון עקורים, בצד העלאת הסוגיה הפלסטינית לסדר היום העולמי ומחאה נרחבת נגד ישראל.
חַמַאס (בערבית:حماس) הםראשי תיבות שלחרכת אלמקאומה אלאסלאמיה (בערבית:حركة المقاومة الاسلامية) שפירושה "תנועת ההתנגדות האסלאמית"[32]. שם זה משקף את האידאולוגיה של הארגון כארגוןמוקאוומהג'יהאדיסטי ואסלאמיסטי. בנוסף, פירוש המילה "חמאס" בערבית הוא "התלהבות, גבורה, קנאות"[33].
יעדי חמאס נגזרים מיעדי "האחים המוסלמים". החידוש שבתפיסת חמאס הוא שילוב התפיסה התאולוגית המוסלמית במסגרת המאבק הלאומי הפלסטיני. חמאס גורסת כימדינת ישראל (או כהגדרתה, "הישות הציונית") היא ישות מלאכותית, שהיא פרי שלכיבוש, עושק וגזל שצריך לחסלה באלימות ובכוח. בראיית חמאס, כל אדמתארץ ישראל ("מהים עד הנהר") היא אדמה קדושה (וקף) אסלאמית, אשר צריכה להיות תחת שלטון מוסלמי.
לשם השגת יעדה, חמאס דוגלת בשימוש בשני אמצעים עיקריים:
ג'יהאד – "מלחמה למען הדת". באסלאם יש פירושים שונים למהות המושג ולאופן שבו יש ליישם אותו. לפי אחת הפרשנויות, משמעות הג'יהאד היא מאבק בכוח כדי להעביר את כל ה"כופרים" מהעולם. הג'יהאד, עם זאת, פוסח על בני "דתות הספר" (יהדות,נצרות,זורואסטריות), אם הם מכירים בשלטון האסלאם ומתיר את קיומם כבני חסות. בפרשנות חמאס להקשר הפלסטיני, ג'יהאד פירושו מאבק אלים נגד ישראל או כל גורם לא-מוסלמי השולט בשטחי פלסטין. במסגרת הג'יהאד, אנשי הדת של חמאס נותנים הכשר דתי גם למעשים שנחשבים בדרך כלל אסורים למוסלמים, כגוןפעולות התאבדות, פגיעה באוכלוסייה אזרחית ושימוש בנשים וילדים במלחמה, ואף רצח פלסטינים חפים מפשע, אם קיים, לדעתם, חשש שאלו יעבירו מידע לישראל[36]. ההצדקה של חמאס לפעולות אלו היא שהעם הפלסטיני נמצא תחת כיבוש ואין לו כלים אחרים נגד ישראל, שלה אמצעים טכנולוגיים מתקדמים.
דעוה (دعوة) – בתרגום מילולי לעברית פירוש המושג הוא "הזמנה". בהקשר הדתי-מוסלמי הכוונה לקריאה לאמונה באללה. בהקשר הפלסטיני, דעוה היא פעילות שלצדקה, סיוע סוציאלי וחינוך, אשר מהווים "הכשרת לבבות". חמאס מעוניינת בכך גם לקרב את העם הפלסטיני לאסלאם וגם לקרב אותו להשקפותיה האידאולוגיות. הדעוה יוצרת, למעשה,אינדוקטרינציה, ומקנה לחמאס תמיכה עממית. הדעוה משתלבת בשאיפת חמאס ליצור מדינה אסלאמית, משום שחמאס אינה מעוניינת בהפיכה אלימה, הכופה את האסלאם על העם, אלא בשינוי חברתי שיוביל לתמיכה עממית באסלאם - "אבולוציה ולארבולוציה". בעיני כמה מהמומחים, מטרת הדעוה היא הסתת הדור הצעיר נגד ישראל ונגד החילוניות, וחינוכו לפעול באלימות[דרוש מקור]. מאז כניסתה של חמאס למערכת הפוליטית במהלך 2005 והשתלטותה על רצועת עזה ב-2007, השתנתה מערכת היחסים שבין האמצעים העומדים לרשות התנועה. מחד, שלטונה ברצועה אפשר לה לקדם חלק מיעדיה בשינוי החברה הפלסטינית באמצעות חקיקה וכפייה; ומנגד, הוא חשף אותה למערכת לחצים צבאיים וכלכליים על ידי ישראל, מדינות ערב ואף כמה מבעלות בריתה. במהלך 2011 הצהירו דוברי התנועה כי יחתרו להשתמש יותר בכלים מדיניים ועממיים כדי להשיג את מדיניותם, אך זאת מבלי לוותר על "זכותם להשתמש בהתנגדות".
מדיניות
גרפיטי בוושינגטון עם הכיתוב "Free Palestine" שעליו הוסף שלט "from Hamas" (לשחרר את פלסטין מחמאס) במהלך מלחמת חרבות ברזל
חמאס מתמרנת באמצעות כלים אלו (ג'יהאד ודעוה), תוך קשב מתמיד לקשת הסיכויים ולסיכונים העומדים בפניה. שיטות השימוש בג'יהאד ודעוה משתנות באופן מתמיד, על פי המצב המדיני בו חמאס פועלת. חוקרי התנועה במערב ובעולם הערבי ציינו בעבר כי חמאס משתדלת לשמור על ארבעה עקרונות מרכזיים[דרוש מקור: חסר מקור, חסר זמן, שימוש בחמקמילים]:
אי-הכרה בישראל, ג'יהאד – לפי אמנת חמאס, למדינת ישראל אין זכות קיום, כי אדמת ארץ ישראל ("פלסטין") היא "אדמה קדושה" שאסור לאומה הערבית לוותר עליה, וחובה על כל מוסלמי לפעול בדרך של ג'יהאד כדי לשחרר אותה. כתוצאה מכך, חמאס אינה מבצעת צעדים אשר משתמע מהם כי היא משלימה עם קיומה של ישראל או תשלים עם קיומה בעתיד. כתוצאה מעמדה זו, חמאס שואפת תמיד לפעילות של מאבק אלים כנגד ישראל (כולל שימוש בטרורהמתאבדים), והיא שוללת את האפשרות של ויתור על "נשק ההתנגדות". חמאס משתמש לעיתים בהפסקות אש, ככלי טקטי בלבד לצבור כוח לקראת המתקפות הבאות, וכדרך להונאת האויב[דרוש מקור].
זיקה לאסלאם – "חמאס: מצעה הוא השריעה. ממנו היא שואבת את רעיונותיה, את מושגיה והבנתה על העולם. ממנו היא שואבת השראה להדריך את צעדיה" (אמנת חמאס). חמאס שואפת תמיד להעניק נופך אסלאמי לפעולותיה, ולקרב את העם הפלסטיני לפירוש שהיא נותנת לאסלאם. חמאס, לפיכך, לא מקבלת את הרעיון של הקמת מדינה חילונית (המזוהה עםאש"ף ופת"ח), אלא אם מדובר בשלב בדרך להקמת מדינה אסלאמית.
הימנעות מפִתְנה (מלחמת אחים) – חמאס שואפת תמיד לפעול מתוך שיתוף עם כוחות הפלסטיניים, אשר בראייתה הם חלק מההתנגדות הפלסטינית. לפיכך, על אף התנגדותה לעמדות התנועות החילוניות (בעיקר הפת"ח, הנוקטת פרגמטיות מדינית ורעיונית), היא רואה בהן שותפות. באמנת חמאס, לדוגמה, מכונהאש"ף "האב, האח, שאר הבשר והידיד", על אף שכבר הכיר בהחלטה 242 באותה עת. ראייה זו מדריכה את חמאס להימנע מחיכוכים אלימים בין פלסטינים. החל מ-2006 הוטל ספק בעיקרון זה, לאחרשורת עימותים אלימים שהתקיימו בינם לפת"ח, בעיקר ברצועת עזה ולאחרההשתלטות האלימה של חמאס על רצועת עזה בשנת 2007. החל משנת 2011 היוניסיונות לפיוס עם פתח שלא צלחו
לגיטימציה פנימית – חמאס שאפה לשמור על תדמיתה בעיני העם הפלסטיני כתנועה נקיית כפיים, אשר אימוץ רעיונותיה יאפשר לפלסטינים להשתחרר מהכיבוש הישראלי. חמאס, בהרבה ממהלכיה, נקטה ברגישות רבה כלפי דעת הקהל הפנימית ומשתדלת שלא להתעמת עמה. עיקרון זה התנגש במהלך השנים עם ניסיונו של חמאס לשמור על כוחו על חשבון רווחתה של האוכלוסייה בעזה ותוך נקיטת אמצעים אלימים כלפיה.[37][38]
במסגרת עקרונות אלה, מתמרנת חמאס בין הגורמים השונים. ניתן לראות מרחבי גמישות של חמאס בכל הקשור לאמצעי מאבקה, אךדוגמטיות מוחלטת ביחס ליעדיה. דוגמה בולטת לנכונותה של חמאס להתפשר היא ההסכמה על ההודנה במהלך חודשי יולי-אוגוסט2003: אף שלא הכירה בישראל, חמאס הסכימה להפסיק את הפיגועים כלפי ישראל למשך זמן קצוב, תוך שהיא נעזרת בתקדים דתי. מהלך זה, שנועד לאפשר לחמאס להתמודד עם הלחץ הפוליטי הפנימי, אפשר לה מספר חודשי שיקום (במהלכם ישראל צמצמה את פעילותה המבצעית) אשר השתלמו לאחר מכן בעליית כוחה של חמאס בבחירות של 25 בינואר 2006, שבהם הביסה את תנועת הפת"ח השלטת. לדברי מומחים אחרים, מטרת ההודנה הייתה לחזק את הכוח הצבאי בזמן שישראל מפסיקה את הסיכולים הממוקדים והמבצעים הצבאיים. חמאס ביצעה מהלך דומה בראשית 2005, כאשר הסכימה ל"תהדיאה", הרגעה, שיזםמחמוד עבאס, תוך שהיא שומרת, לטענתה, על זכות התגובה.
עקרון נוסף, הן באידאולוגיה והן במדיניות חמאס, הוא ה"סַבְּר" (صبر), שפירושו "סבלנות, אורך רוח והתמדה". חמאס מבינה שיעדיה רחוקים מהשגה, ולכן היא דוגלת במאמץ שהוא מקיף, ארוך-טווח ומשתנה בשיטותיו בהתאם לכל מצב.אמנת חמאס נאחזת בתקדימים היסטוריים כדי להמחיש כי את ישראל ניתן להשמיד בטווח הארוך, כל עוד הפלסטינים יפגינו עמידה איתנה: "גם להסתערות הציונית הנוכחית קדמופשיטות צלבניות מן המערב ואחרות טטאריות מן המזרח, וכשם שעמדו המוסלמים בפני הפלישות ההן ועיבדו תוכניות להילחם בהן ולהביס אותן, כך יש ביכולתם להתייצב בפני הפלישה הציונית ולהביסה". לא פעם ניתן לשמוע את הסיסמה "הסבלנות היא מפתח הישועה" כביטוי עיקרון זה כערך אסלאמי עליון בהקשרים מלחמתיים.
אנטישמיות
בהמשך לתפיסה הפאן-אסלאמית, רואה חמאס את שורש הבעיה במזרח התיכון ביהדות ולא רק בישראל, אותה היא תופסת כ"ראש גשר" לאזור[דרוש מקור][מפני ש...]. הוגי חמאס ואנשיה במסגדים מטיפים לדמוניזציה של העם היהודי כולו ומתירים פגיעה בו. כדי לעשות זאת, משתמשת חמאס הן במוטיבים אסלאמיים שלאנטישמיות והן באנטישמיות אירופית "קלאסית". חמאס מדגישה שהיהדות פעלה כנגדמוחמד כבר מראשית האסלאם, ושמוחמד פעל נגדם בכוח. סעיפים 17 ו-22 שלאמנת חמאס מציינים את השליטה של היהודים בתרבות, בחינוך ובאמצעי התקשורת במערב, מזכירים אתהפרוטוקולים של זקני ציון וטוענים שהיהודים עומדים מאחוריהמלחמות והמאבקים בעולם, לרבותמלחמות העולם. האמנה עושה דמוניזציה של העם היהודי כמי שמתכנן להשתלט עלהמזרח התיכון כולו.
אנשי חמאס ומסמכים רשמיים של התנועה עומדים גם מאחורי התבטאויות שמקטינות ומגמדות אתשואת העם היהודי אומכחישות אותה לחלוטין. כך למשל,עבד אל-עזיז א-רנתיסי, מראשי חמאס, הרבה להתבטא בנושא השואה ולטעון שהיא הייתה "זיוף ציוני" וכי "הציונים היו מאחורי הפעולות של הנאצים". חמאס מונעת מאונר"א ללמד על השואה בבתי הספר של הארגון ברצועת עזה[39]. במסמך תגובה רשמי ל"וועידת סטוקהולם" בינואר2000 הצהירה חמאס על עמדתה הרשמית המכחישה את השואה:
"מה שכביכול נקרא שואה [...] הוא סיפור מומצא ללא ביסוס [...] ההמצאות של האשליות הגדולות הללו על פשע לכאורה שמעולם לא קרה, [...] חושף בבירור את הפנים הגזעניות של הציונים, שמאמינים בעליונות הגזע היהודי על שאר האומות."[40]
שיא השימוש במוטיבים אנטישמיים מצד חמאס בא לידי ביטוי באמצעי התקשורת, בפרסומים ובדברים של בכירי התנועה בערבית הקוראים להשמדת העם היהודי ומצדיקים זאת הלכתית. לגישתם, היהודים כבר אינםד'מים, כלומר בני חסות של האסלאם, מכיוון שפעלו נגדו, ועתה הם במעמד של אויבים שיש להשמידם[41][42]. לתפיסתם,אללה אִפשר את הקמת המדינה היהודית על מנת לרכז את היהודים ולהקל על המלאכה. חברהפרלמנט הפלסטיני מטעם תנועת חמאס, ד"ריונס אל-אסטל, כתב למשל מאמר בשנת 2008 תחת הכותרת "ייסורי הגיהנום הם גורל היהודים בעולם הבא ובעולם הזה והם עומדים להתממש". במאמר זה, שפורסם בעיתון חמאס -אלרסאלה, טוען אל-אסטל שגורל היהודים לשרפה כבר בעולם הזה, ונותן אתהפיגוע בישיבת מרכז הרב כדוגמה להשמדה זו, השמדה אקטיבית ולא ציפייה לענישה בידי האל[43].
בשנת 2017 פרסם חמאס מסמך של עקרונות ומדיניות כלליים שנועד לעדכן את אמנת היסוד. במסמך זה ישנה הבחנה בין היהודים והיהדות כדת עימם אין לחמאס סכסוך, לבין "הכיבוש והפרויקט הציוני", בהם רואה חמאס אויבים[35]. בנוגע ליהודים מציין המסמך כי "חמאס מאשר שהסכסוך שלו הוא עם הפרויקט הציוני ולא עם היהודים בגלל דתם", וכי "חמאס דוחה רדיפת כל אדם או ערעור זכויותיו על רקע לאומי, דתי או עדתי. חמאס סבור כי הבעיה היהודית, האנטישמיות והרדיפה של היהודים הן תופעות הקשורות ביסודן להיסטוריה האירופית ולא להיסטוריה של הערבים והמוסלמים או למורשתם"[35].
קיים חוסר בהירות לגבי המיקום, המועד וזהות האנשים שהקימו את התנועה, כאשר הגרסה המקובלת היא ב-15 בדצמבר1987 בעזה על ידי אחמד יאסין, מחמד טהאה ומנהיגים נוספים[47], אם כי יש מאחרים את התאריך עד לפברואר 1988[48].מסעב חסן יוסף טוען שהגרסאות האלו שגויות ונובעות מהיעדר מידע מדויק בנושא, ושחמאס הוקמה עוד קודם בפגישה חשאית בחברון בשנת 1986 של אחמד יאסין, אביו ודמויות דתיות משמעותיות נוספות מרחבי הגדה[49].
בפגישות בבקתתו של יאסין גובש מבנה המנגנון החשאי החדש. שלושה פעילי המוג'מע מונו לשמש כמפקדה, וכל אחד מהם מונה לאחראי על אחד התחומים הבאים: התחום המדיני, התחום הצבאי, ומערכת התעמולה – בעיקר הדפסת כרוזים והפצתם. כרוזים אלה פורסמו רק באישורו של השייח' יאסין. רצועת עזה חולקה לחמישה אזורים, שבראש כל אחד מהם הוצב מפקד מבצעי מטעם יאסין. ג'מיל אל-תמימי מונה לאיש הקשר עם פעילי "האחים המוסלמים" בגדה המערבית. בהדרגה קמו תאים של חמאס גם בגדה, תחילה בנפתטולכרם ואחר כך בערים אחרות.[50]
התנועה גייסה את אנשיה באמצעות מערכת ארגוני הצדקה שהקימה בשנים אלו, ועל תשתית ארגוני צדקה איסלאמיים נוספים אשר היו מזוהים עם חמאס אידאולוגית. עם זאת, כארגון פוליטי עם מטרות סדורות, התנועה עלתה לבימה רק עם פרוץהאינתיפאדה הראשונה, בתחילת דצמבר 1987, ושילבה בפעם הראשונה אידאולוגיה לאומית פלסטינית עם אידאולוגיה אסלאמית.את האינתיפאדה הגדירו לעיתים בתנועה "צחוה" (התעוררות) או "אינפיג'אר" (התפוצצות).[51]בין פעולותיה הבולטות של התנועה בתקופה זו ניתן למנות את חטיפת ורציחת החייליםאבי סספורטס ואילן סעדון, בעקבותיהם נשפט ונכלא מנהיג התנועהאחמד יאסין בהוראת ראש הממשלהיצחק שמיר לשב"כ, במסגרת מאמץ לאתר את מנהיגי ההתקוממות העממית - האינתיפאדה - ודרך כך להביא לרגיעתה.
ב-13 בדצמבר1992, טרוריסטים של חמאסחטפו ורצחו את איש מג"ב נסים טולדנו. אחרי מציאת גופתו החלה ישראל במבצע מעצרים של מחבלי חמאס מבוקשים. בבוקר ה-16 בדצמבר החליטה ממשלתרבין לגרש ללבנון, באותו יום, למעלה מ-400 טרוריסטים של חמאס, לתקופה של שנתיים. על ההחלטה הוטל איפול בתקווה שהיא תוכל להתבצע מבלי שהעניין יגיע לדיון בבג"ץ. ההחלטה הודלפה לארגוניזכויות אדם, שמיהרו להגיש עתירה לבג"ץ עוד באותו לילה. השופטאהרן ברק הוציאצו ביניים שמנע את המשך הגירוש, והדיון נערך למחרת. בדיון בבג"ץ, אושר ביצוע הגירוש וב-17 בדצמבר גורשו 415 טרוריסטים למרג' א-זוהור, שמעבר לרצועת הביטחון בדרום לבנון. בלחץארצות הברית, הוחלט בפברואר לקצר את תקופת הגירוש לשנה אחת בלבד.
העיכוב ופרסום הגירוש גרם לכך שממשלתלבנון התכוננה לכך מראש, ומנעה מהמגורשים להיכנס לשטח שבו היא שלטה. כך הם הקימו מחנה אוהלים, שמיקד את תשומת לב התקשורת העולמית. במחנה המגורשים בלטו הטרוריסטיםעבד אל-עזיז א-רנתיסי ומחמוד א-זהאר, שהתקדמו בצמרת התנועה כתוצאה מכך, והפכו למנהיגי הדור השני שלה. המגורשים ניצלו את תקופת שהותם בלבנון ליצירת קשרים עם ארגון החזבאללה וללמידת דרכי פעולה חדשות בתחום הטרור והחבלה. יש סוברים, שכך הייתה תרומתם חשובה לביצוע גל פיגועי הטרור הפלסטיני, שהחל ב-1994, לאחר חזרתם של כל הטרוריסטים שגורשו.
בשנת1997, לאחר שני פיגועי התאבדות בירושלים, הורהראש ממשלת ישראל,בנימין נתניהו, למוסד, לחסל את ראש הלשכה המדינית החדש של התנועה,ח'אלד משעל, שהתגורר בירדן ולטענת גורמי ביטחון בישראל היה "ראש הנחש", שעומד למעשה בראשות הארגון, באמצעות רעל מיוחד. המבצע הסתבך, וסוכני "המוסד" שנשלחו לבצע את הפעולה נתפסו. בתמורה לשחרורם, שלחה ישראל נסיוב שהציל את חייו של משעל, ושחררה עשרות טרוריסטים פלסטינים שנשפטו לתקופות מאסר ארוכות על מעשי הטרור שביצעו, ובראשםשייח'אחמד יאסין.
לקראתהדיונים בקמפ-דייוויד על הסדר הקבע, הציע יאסין כי חמאס תכריז עלהודנה למשך 10 או 20 שנה, בתמורה להקמתמדינה פלסטינית שבירתה ירושלים, "והדור הבא יחליט אם לחדש את המאבק". בעקבות כישלון שיחות קמפ דייוויד, לא ידוע אם הצעה זו הייתה ממשית.
באינתיפאדה השנייה
מאז פרוץהאינתיפאדה השנייה עלה כוחה של חמאס. סיבה אחת היא התפוררות שלטוןהרשות הפלסטינית והשחיתות ברשות, שחלקה קשור למונופולים שיצרו אנשי הרשות עם אנשי עסקים ישראליים. חמאס נחשבה לגוף אידאולוגי שהשחיתות לא דבקה בו. סיבה נוספת היא פופולריות מעשי הרצח, הטרור והגרילה שלו נגד ישראל בקרב הציבור הפלסטיני. למרות העוינות בין חמאס לפת"ח ולרשות הפלסטינית, טוענים גורמיימין בישראל, כי השניים קיימו שיתוף פעולה חלקי בהתקפות כנגד ישראל, כאשריאסר ערפאת משתמש בחמאס ללחוץ את ישראל על ידי טרור מבלי שהרשות תהיה אחראית לכך. ברצועת עזה, חמאס וגדודי חללי אל-אקצא לקחו אחריות משותפת על מספר רב של פעולות טרור כנגד ישראל.
במהלך האינתיפאדה החלה ישראל בסיכול ממוקד שלמחבלי חמאס באמצעות תקיפה צבאית יזומה כגון בתקיפה אווירית או על ידיצלפים. מדיניות זו עוררה מחלוקת בישראל ובעולם, ויש שטענו שהיא אינה יעילה ואף משיגה את התוצאה ההפוכה בכך שהיא מלבה את האש. עם זאת, מדינות רבות ובהןארצות הברית אימצו טקטיקה דומה במלחמה העולמית בטרור. כמו כן,ארגוני זכויות האדם וארגונישמאל קיצוני בישראל ומחוץ לה הביעו מחאה כנגד מדיניות הסיכולים הממוקדים, בטענה שהיא מהווה למעשה ביצועהוצאה להורג ללא משפט. בתחילה מדיניות זו הופעלה כנגד מחבלים מתאבדים ופעילים צבאיים שנחשבו כ"פצצה מתקתקת", אך ככל שעבר הזמן הופעלה מדיניות זו גם כנגד אנשי הזרוע הפוליטית של הארגון, ולא רק כלפי הזרוע הצבאית (גדודי עז-א-דין אל קסאם). בקיץ 2003 נהרג בסיכול ממוקד דובר חמאס ברצועה,אסמאעיל אבו שנב, בעוד שבכירי הארגוןעבד אל-עזיז א-רנתיסי ומחמוד א-זהאר ניצלו מניסיונות דומים.
ב-6 בספטמבר 2003 במבצע קטיף כלניות הטילמטוס קרב של חיל האוויר הישראלי פצצה במשקל רבע טון על בית שבו התכנסו בכירים בחמאס:מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית;עדנאן אל-רול, המהנדס ברצועה והאחראי על פרויקט הקסאם; השייחאחמד יאסין, המנהיג הרוחני של חמאס;אסמאעיל הנייה, ראש לשכתו של יאסין;עבד אל-עזיז א-רנתיסי, סגנו של השייח יאסין; ומחמוד א-זהאר, מראשי חמאס וסגנו של יאסין. הפצצה פגעה רק בקומה העליונה של הבית, בעוד שכל צמרת חמאס התכנסה בקומה התחתונה של הבית, ולכן כולם ניצלו מהמתקפה.[53][54]
ב-22 במרץ2004 נהרג מייסד התנועה ומנהיגה, השייחאחמד יאסין.[55] במקומו מונהח'אלד משעל למנהיג חמאס. כמנהיג חמאס בשטחייהודה, שומרון ועזה מונהעבד אל-עזיז א-רנתיסי, שנהרג אף הוא בסיכול ממוקד ב-17 באפריל 2004. על-פי נתונים שפרסמה מערכת הביטחון לאחר מותו של יאסין, בשלוש וחצי שנותיה של האינתיפאדה השנייה ביצע חמאס 425 פיגועים, שבהם נהרגו 377 ישראלים ונפצעו 2,076 אנשים. 52 מפיגועים אלה היו פיגועי התאבדות, שבהם נהרגו 288 ישראלים ונפצעו 1,646. לפיהמרכז למורשת המודיעין ביצע חמאס מאז תחילת העימות 780 פיגועים בהם נהרגו 430 אזרחים ונפצעו 2,260 אזרחים. מדיניות הסיכולים הממוקדים פגעה קשה בתשתית ההנהגתית והצבאית של חמאס. בשנת 2004 נהרגו רוב המהנדסים הבכירים של חמאס ברצועת ופעילים בכירים בתעשיית הקסאם (הבכיר שבהם היהעדנאן אל-ע'ול). פגיעות קשות אלה הביאו להחלשה בכוחה של חמאס לבצע פיגועי התאבדות בשטח ישראל, והיא הגיבה בהגברת ירי הרקטות לעבר יישוביגוש קטיף ושדרות.
התחזקות חמאס בציבור הפלסטיני, ההתפוררות ההדרגתית של הרשות הפלסטינית ופת"ח, ההחלטה הישראלית עלתוכנית ההתנתקות ובעיקר מותיאסר ערפאת הביאו לשינוי במדיניות התנועה בתחילת2005, ולהדגשה רבה יותר של מאפייניה הפוליטיים. חמאס החליטה על השתתפות בבחירות למועצות המקומיות ובבחירות למועצה המחוקקת, והסכימה ל"תהדיאה" (הרגעה) שהכריזאבו מאזן בפסגת שארם א-שייח בשנת 2005. במהלך 2005 המשיך חמאס בפעילותו הצבאית, כתגובה, לטענתו, על הפרות ישראליות של ה"תהדיאה". בסבבי הבחירות המקומיות זכתה חמאס במספר עיריות מרכזיות, בהןשכם וקלקיליה. במקביל, התחדדה היריבות בין התנועה ובין פת"ח והרשות הפלסטינית. ב-14 ביולי 2005 החלו עימותים בין התנועות ברצועת עזה, על רקע ניסיון מנגנון "הביטחון הלאומי" למנוע ירי פצמ"רים לעבר ישראל. במהלך העימותים נהרגו שני פלסטינים, נפצעו כמה עשרות נוספים והוצתו שריוניות ותחנות משטרה של הרשות הפלסטינית. חמאס החרימה אתהבחירות ליושב ראש הרשות הפלסטינית שנערכו בינואר 2005, לאחר מותו של יאסר ערפאת, אולם הודיעה שתשתף פעולה עם מי שייבחר לתפקיד. בבחירות לרשויות המקומיות שנערכו לאורך שנת 2005 זכה חמאס בהצלחה יחסית, בעיקר ברצועת עזה, אך גם ביהודה ושומרון.
לאחר ההתנתקות
עם סיום פינוי היישובים הישראליים מרצועת עזה במסגרתההתנתקות בשנת2005, חמאס חשף בתקשורת את האישים המאיישים את שרשרת הפיקוד העליונה שלו ברצועת עזה. מפקדי החטיבות של חמאס ברצועת עזה היו:אחמד רנדור "מפקד צפוןרצועת עזה"[56],ראא'ד סעד (מפקד חטיבת העיר עזה),מוחמד סנוואר (מפקד חטיבת ח'אן יונס),ראאד אל-עטאר (מפקד חטיבת רפיח, שנהרג במבצעצוק איתן), ומוחמד אבו שמאלה (מפקד חטיבת דרום הרצועה ואזור רפיח). עד להריגתו על ידי ישראל היו כלל מפקדי החטיבות כפופים לאחמד ג'עברי, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בפועל ואחראי על חטיבה נוספת בעיר עזה.
בחירות 2006 לרשות הפלסטינית
תוצאות הבחירות לפרלמנט 2006
ב-25 בינואר2006, לאחר שנדחו מספר פעמים, נערכוהבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית. הסוקרים הפלסטינים וגורמי מודיעין ישראליים צפו ניצחון דחוק לפת"ח שלאבו מאזן על פני "רשימת הרפורמה והשינוי" של תנועת חמאס בראשותאסמאעיל הנייה וסגנומוחמד אבו טיר. ההערכות בעיתונות הישראלית והפלסטינית היו שממשלת ישראל מסייעת לפת"ח בבחירות, כדי למנוע את עליית חמאס. אף על פי כן, חמאס הפתיעה וזכתה ברוב גדול (75 מושבים בפרלמנט לעומת 43 של הפת"ח) בבחירות דמוקרטיות שקטות שפוקחו על ידי נציגות בינלאומית. בין הסיבות לעליית חמאס ניתן למנות את השחיתות והאנרכיה ברשות שמזוהה עם בכירי תנועת הפת"ח, חוסר היעילות של מדיניות אבו מאזן כלפי המחסומים, נוכחות צה"ל בשטחים ובנייתגדר ההפרדה בתוך תחומי הגדה, תפישת הציבור הפלסטיני לגבי תרומת המאבק המזוין של חמאס למהלך ההתנתקות ותמיכת הציבור הפלסטיני בהמשך הטרור נגד ישראל[דרוש מקור].סקרים שערכו מכונים פלסטיניים גילו שרוב המצביעים ש-40% עשו זאת בשל השחיתות ברשות, אחוז מסוים נתן קולו לתנועה בגלל התפישות הדתיות של התנועה ורק כעשרה אחוז הצביעו עבורה בשל עמדותיה המדיניות הניציות. כמה מהם הסבירו את ניצחון חמאס במכניזם של הבחירות - במסגרתו כמחצית מהצירים נבחרו באופן אישי ולא על בסיס שיוך תנועתי. בבחירות היחסיות נוצר שוויון יחסי בין פת"ח וחמאס (29% ל-חמאס לעומת 28% ל-פת"ח), בניגוד לבחירות האזוריות, שהיו על בסיס אישי.
זמן קצר לאחר הבחירות, החל לחץ בינלאומי כבד שרוכז על ידי ארצות הברית וישראל כנגד המפלגה, שהוביל לכך שמנהיגי חמאס השמיעו אמירות מתונות יותר מאלה המופיעות במצע התנועה. בישראל התרחש ויכוח ער לגבי חמאס, ומפלגתהליכוד העמידה את הנושא במרכז הקמפיין שלה לבחירות לכנסת השבע עשרה, כשהשתמשה בסלוגן "בנימין נתניהו - חזק מול חמאס". ב-21 בפברואר 2006, הטילאבו מאזן את הרכבת הממשלה על אסמאעיל הנייה, מספר אחד ברשימת חמאס. לאחר מספר ניסיונות כושלים לקיים מגעים עם ארגונים אחרים בנושא, נאלצה חמאס להקים ממשלה בלא שיתוף מפלגות אחרות. לאחר הקמת הממשלה, הציבוהאיחוד האירופי,רוסיה, ארצות הברית והאו"ם שלושה תנאים, המכונים "תנאי הקווארטט", שאי עמידת תנועת חמאס בהם תוביל לעצירת הזרמת כספי תרומות ממדינות שונות ל"רשות". תנאים אלה היו: הכרה בהסכמים שנחתמו ביןאש"ף וישראל, לרבותהסכמי אוסלו; התנערות מהתמיכה בטרור והכרה בישראל. חמאס סירבה לתנאים אלו, והאיחוד האירופי החליט על אי מתן תרומות ישירות לרשות הפלסטינית עד שתעמוד בהן.
המאבק הפנימי מול פת"ח
זמן קצר לאחר הקמתממשלת הרשות הפלסטינית החמישית, פרץ מאבק פנימי חריף בין חמאס לבין הנשיא אבו מאזן ותנועת פת"ח. הסכסוך נבע ממספר סוגיות מרכזיות: דרישת אבו מאזן שחמאס תכיר בישראל ותעמוד בתנאיהקהילה הבינלאומית; מאבקי סמכויות בין מוסדות הממשלה לנשיאות, במיוחד על השליטה בגופים הכלכליים, המנהליים ובמערכת הביטחון; והקמת "הכוח המבצעי" – מנגנון ביטחוני חדש ביוזמת שר הפנים מטעם חמאס,סעידסיאם – שהעצים את המתיחות בין הצדדים. בחודשים הראשונים המאבק היה בעיקר הסברתי, אולם באפריל2006 נשא יו"רהלשכה המדינית של חמאס נאום שהחריף במידה רבה את מאבק זה. הוא רמז כי אבו מאזן ופת"ח הם בוגדים, המנסים לבצע הפיכה נגד חמאס בעזרת ארצות הברית וישראל:
”ההפיכה הצבאית-ביטחונית שנתמכת על ידי הציונים והאמריקנים לא תמומש והעם הפלסטיני יכשיל את המזימה הזו. מה לחלק מבני עמנו, בשר מבשרנו, לקשור קשר נגדנו ולבצע תוכנית סדורה להכשילנו?!. מכובדי הפת"ח, אתם יודעים שבתקופתכם היה מי שקושר מזימות נגדכם ונגדנו. התרחקו ממנו ונטשו אותו... יבוא יום ואנו נחשוף את כל העובדות ונחשוף מה עושים הסרחים הללו שמקריבים את האינטרס של המולדת. מאמציהם עולים בקנה אחד עם האויב הציוני, הם נוטלים חלק בהרעבת עמנו ובאנרכיה הביטחונית”
הנאום ספג גינויים מצד גורמים פלסטיניים, ואפילו הממשלה של חמאס סירבה להתייחס אליו. מספר שעות לאחר מכן החלו מהומות אלימות בכל רחבי השטחים בין פעילי שתי התנועות. המהומות נרגעו לאחר זמן קצר, אך הדרדרו בהדרגה יותר ויותר במהלך שלושת החודשים שלאחר מכן, והובילו לעשרות פצועים והרוגים.
ביוני 2006 ניסהאבו מאזן לקדם את "מסמך האסירים", שכלל הכרה במדינת ישראל בגבולות 1967 והקמת ממשלת אחדות פלסטינית, אך חמאס סירבה ואבו מאזן איים במשאל עם. במקביל הסלימו העימותים בין חמאס לפת"ח, עם הרוגים משני הצדדים. חמאס חידשה את ירי הרקטות לעברשדרות, וב־25 ביוני חטפו פעילי חמאס וועדות ההתנגדות העממית את החיילגלעד שליט ורצחו שני חיילי צה"ל לידמעבר כרם שלום. בהמשך הושגה הסכמה בין אבו מאזן לאסמאעיל הניה על נוסח מתוקן של המסמך, שאִפשר פרשנות לפיה חמאס אינה מחויבת להכיר בישראל.
על אף ציפיות לשחרור אסירים ולהקלת המצור בתמורה לשחרור שליט, המצב הפנימי הידרדר. ניסיונות להקים ממשלת אחדות נכשלו, ובאוקטובר–דצמבר גברו העימותים הפנימיים, לרבות ניסיונות חיסול, חטיפות, פגיעות במוסדות אזרחיים כמוהאוניברסיטה האסלאמית בעזה, והקמת מחסומים בעזה. האלימות זלגה גם ליהודה ושומרון, בעיקר במתווים של חטיפות ופגיעות בבכירים מקומיים. עימותים מזוינים בין חמאס לבין פת"ח החלו ב-15 בדצמבר2006, ואחרי מספר הפוגות, ב-15 במאי2007 התחדשו העימותים בעצימות גבוהה, עם עשרות הרוגים, רובם מהפת"ח. חמאס המשיכה להשתלט על רצועת עזה, ובמהלך של12-14 ביוני 2007 כבשה חמאס את כל בסיסימנגנוני הביטחון ברצועת עזה. בעקבות ההשתלטות המוחלטת על הרצועה הכריז יו"רהרשות הפלסטיניתמחמוד עבאס ב-14 ביוני, על פירוק ממשלת האחדות בראשותאסמאעיל הנייה ועל הוצאת חמאס וארגוניו החמושים אל מחוץ לחוק.
תחת שלטון חמאס גבר ירי הרקטות על ישראל, דבר שגרם להכרזה על הרצועה כ"ישות עוינת" ועל הטלת סנקציות כלכליות כנגד הרצועה. בינואר2008 גברו הסנקציות ומעבר הסולר לרצועה הופסק וכתוצאה מכך חלקים מהרצועה הוחשכו. בתגובה, חמאס פרץ אתציר פילדלפי, דבר שגרם למאות אלפי פלסטינים לנהור לרפיח המצרית.
בעקבות ירי רקטות (קסאם וגראד) לעבר יישובים ישראלים הסמוכים לרצועת עזה, פתחה ישראל ב-27 בדצמבר2008 במבצע צבאי רחב שכלל התקפות מן האוויר, פעילות שלחיל הים הישראלי וכניסת כוחות קרקעיים. מטרת המבצע המוצהרת הייתה "שיפור המציאות הביטחונית בדרום", דבר שתורגם על ידיפיקוד הדרום לשתי מטרות משנה: 1. הפסקת ירי הרקטות לעבר ישראל; 2. פגיעה בכוחה של חמאס שתרתיע אותה מחידוש הירי. במבצע בן 22 יום שזרע הרס גדול מאוד ברצועת עזה[57],צה"ל הצליח להסב כ-700 הרוגים ללוחמי חמאס (הן לפי ספירת צה"ל והן לפי ספירת חמאס עצמו), בהם מספר בכירי חמאס מהשורה הראשונה, ולהשמיד מספר רב של משגרים ומחסני תחמושת[58]. המבצע יצר מנופי לחץ עלמצרים,ארצות הברית ומדינותהאיחוד האירופי להירתם למניעת הברחות הנשק לרצועת עזה, והבליט את הפירוד בעולם הערבי בין המתונים לקיצוניים.
התרופפות הקשרים בסוריה
באפריל 2011, לאחרגל מחאות בסוריה כחלק מגל המחאות בעולם הערבי באותה עת, הביע ראש הלשכה המדינית של חמאס,ח'אלד משעל תמיכה באחים המוסלמים בסוריה. לפי דיווחים עיתונאיים, הודיע בתגובה הנשיא הסוריבשאר אל-אסד כי מקומו אינו מובטח. חמאס ביקשה מקום אירוח חדש בירדן ובמצרים, אך נדחתה, אם כי מצרים הסכימה לפתוח משרד אינטרסים לחמאס, אותו ייצג סגנו של משעל,מוסא אבו מרזוק. לאחר שפנתה לקטר, המדינה הסכימה לארח את ההנהגה המדינית של חמאס, ללא הזרוע הצבאית, בעיר הבירהדוחה. הדלפות גרסו כי ח'אלד משעל צפוי לעבור לקטר, ואילו סגנו מוסא אבו מרזוק צפוי לעבור למצרים[59]. ההנהגה הצבאית תכננה לחזור לרצועת עזה דרךמעבר רפיח שהיה צפוי להיפתח תחת ההנהגה החדשה של מצרים.
כחלק ממבצע עמוד ענן,צה"לחיסל פעילים בכירים בחמאס, ביניהם מפקד הזרוע הצבאיתאחמד ג'עברי, והפציץ מאגרי נשק ובנייני ממשל ברצועה[60]. בתגובה למבצע הגבירה חמאס את הירי הארטילרי לעבר ישראל יחד עם ארגוני טרור אחרים מעזה, ולראשונה ירתה רקטות אל עברגוש דן ואזורירושלים. המבצע הסתיים בהפסקת אש בתיווךמצרים ובה התחייב חמאס להפסיק את כל הפעילות ההתקפית נגד ישראל מרצועת עזה, כולל של ארגונים אחרים.
בין מבצע עמוד ענן למבצע צוק איתן
אחרי מבצע עמוד ענן כמות ירי הרקטות והנחת המטענים ירדה באופן משמעותי ואזורעוטף עזה נהנה משקט כמעט מוחלט רוב הזמן.
ב-2014 הוצא חמאס, ביחד עם תנועתהאחים המוסלמים, אל מחוץ לחוק במצרים.צבא מצרים, שהחל במבצע למיגור הטרור בחצי האי סיני, פעל גם נגדמנהרות ההברחה של רצועת עזה בציר פילדלפי והרס רבות מהן[62]. התנגדותו של חמאס למעורבותו שלחזבאללה במלחמת האזרחים בסוריה גרם לפטרונית שלו,איראן, לקצץ באופן דרסטי בסיוע הכספי שהיא מעבירה לחמאס. שני תהליכים אלה פגעו קשות בכוחו של חמאס ברצועת עזה והביאו אותו לחתום במאי 2014 על הסכם פיוס עם הפת"ח והקמת ממשלה משותפת. הסכם פיוס זה התקבל בתגובות מעורבות בעולם, כאשר המתנגדת הבולטת לו הייתה ישראל[63].
ביוני2014, לאחרחטיפת שלושת הנערים, הטילראש הממשלהבנימין נתניהו את האשמה לחטיפה על חמאס, בעוד הארגון הכחיש את האשמה. לאחר מספר ימים ההאשמה מוקדה בחברי הארגוןמרואן קוואסמה ועמר אבו עיישה. רק לאחר כחודשיים הודה בכיר חמאססאלח אל-עארורי בכנס חכמי דת מוסלמים בטורקיה באחריות לחטיפה וכי גדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של ארגון חמאס, הם אלו שחטפו ורצחו את שלושת הנערים[64]. תוך כדי כך, עם תחילת הרמדאן באותה שנה, ירה חמאס רקטות לעבר ישראל לראשונה מאזמבצע עמוד ענן[65], ב-30 ביוני אותרו גופות שלושת הנערים[66] וישראל עצרה מאות פעילי חמאס ביהודה ושומרון, כולל בכירים וכולל מחבלים ששוחררו בעסקת שליט.
ביולי2014 הגביר חמאס את ירי הרקטות מרצועת עזה, דבר שהוביל לפתיחתמבצע צוק איתן ב-8 ביולי. במהלך המבצע, שנמשך 50 ימים, ירה חמאס 4,594 רקטות ופצמ"רים לעבר ישראל, בהם רקטות רבות לעברגוש דן ולעברהשפלה. רקטות נורו גם צפונית יותר והגיעו לחיפה ולחדרה, על אף שירי הרקטות התמקד בעוטף עזה ובערים בטווח ה-40 ק"מ מעזה. רוב הרקטות לא הצליחו לחדור את מעטפת ההגנה שלכיפת ברזל. מנגד, ישראל הפציצה אלפי מטרות טרור ברצועת עזה. בעקבות ניסיונות לפיגועי חדירה וחדירות שגרמו לאבדות של חיילים דרךמנהרות חדירה מתוך רצועת עזה לישראל, ב-17 ביולי נכנסוכוחות היבשה שלצה"ל לרצועת עזה והחלו לחשוף ולהשמיד את המנהרות[67]. אחרי שהסבו למחבלים אבדות קשות (למעלה מאלף מחבלים נהרגו בקרבות) והשמידו 32 מנהרות טרור, בהן 14 מנהרות חודרות לישראל, יצאו כוחות צה"ל בתחילת אוגוסט אל מחוץ לרצועה, והמשיכו בירי מנגד, תוך שחמאס מתמקד בעיקר באזור עוטף עזה[68]. העימות נמשך עד שהושג הסכם הפסקת אש ב-26 באוגוסט[69].
אחרימבצע צוק איתן הייתה ירידה משמעותית בירי הרקטות, אך 26 ימים בלבד לאחר תחילת הפסקת האש השקט הופר. בממוצע בכל חודש נפילה אחת שלרקטותופצמ"רים[72][73].
חמאס החל לשקם את המנהרות[74], ביצע עשרות ניסויים ברקטות, סלל כביש סמוך לגדר הגבול שנועד לתקיפת פתע[75], דבר שהתממש מאוחר יותר בטבח שבעה באוקטובר, והמשיך לעודדמחבלים פלסטינים לבצע פיגועים נגד ישראל[76] ולאסוף כסף כדי לשקם את תשתיות הטרור השייכות לו[77].
במאי2017 ביקרנשיא ארצות הבריתדונלד טראמפ בערב הסעודית ובמהלךפסגה דיפלומטית בריאד הגדיר הנשיא טראמפ את ארגון חמאס כארגון טרור בפני שליטי ערב הסעודית וקטר וקרא להן להתנער מהטרור. בתחילת יוני קטר פנתה לבכירי חמאס השוכנים בה ודרשה שיעזבו את שטחה[78], כאשר המניע היה למנוע חרם שבסופו של דבר הוטל על קטר על ידי חמש מדינות ערביות[79] -מצרים, ערב הסעודית,בחריין,איחוד האמירויות הערביות ותימן. הדיווח הראשוני שהגיע מערוץאל-מיאדין (המזוהה עםחזבאללה), התפרש לצד הרצון להביך את קטר, בעיקר כאיתות לחמאס לחזור ולחבור לציר ההתנגדות, לאחר שהיחסים בין חמאס וסוריה נותקו בשל הזדהות חמאס עםהמורדים באסד[80]. אחת ההשלכות של גירוש בכירי חמאס מקטר היא פגיעה ביכולת של קטר להעביר תמיכה לרצועת עזה. עם זאתהוועדה הקטרית לשיקום רצועת עזה המשיכה להזרים כספים לחמאס, בהתאם לבקשתו שלבנימין נתניהו, שהיה סבור כי מימון זה יביא לרגיעה בעימותים בין ישראל לחמאס, ואכן, חמאס דרש הכנסת כסף קטרי בתמורה למתן שקט מול ישראל. העברת הכספים ספגה בישראל גינויים, שנראתה כנכנעת לתשלוםדמי חסות לארגון טרור[81].
על רקע זה גם הורע יחסם של חמאס עם ערב הסעודית, שהייתה באותה עת אחד מהמרכזים המשמעותיים לגיוס כספים עבור חמאס. בשנת 2018 הכריזה ערב הסעודית על חמאס כארגון טרור, ובשנת 2019 החלה במבצע מעצרים של חברי הארגון בהאשמות שונות ובהןהלבנת הון. משבר דיפלומטי זה הקשה על חמאס בגיוס כספיו[82].
ביולי 2020 בשל כוונת מדינת ישראללספח את יהודה ושומרון לשטחיה הארגון ישתף עם ארגון הפת"ח, בין היתר נחתם הסכם בו סוכם כי פעילי חמאס יקבלו חסינות מפני מעצר ובתמורה חמאס יעזור לארגן הפגנות גדולות בגדה המערבית[83].
בשעה 18:02, לאחר שהדרישה לא נענתה, החל ירי הרקטות לכיווןירושלים וסביבותיה, זמן קצר לאחר מכן גם לעבר יישובי עוטף עזה. בעקבות זאת יצא צה"ל למבצע שומר החומות ברצועת עזה, שעיקרו תקיפות אוויריות של מאות מטרות ברצועת עזה, תקיפות שגרמו להרס רב וליותר ממאה הרוגים. חמאס והג'יהאד האסלמי הפלסטיני המשיכו בירי רקטות מסיבי לעבר ישראל, שגרם אף הוא להרוגים ולנזק לרכוש. כ-250 שיגורים כשלו או נפלו בשטח הרצועה.
בחודש יולי פרסם ארגוןHuman Rights Watch דו"ח לפיו במבצע הצבאי הפר ארגון חמאס אתדיני המלחמה וייתכן שאף ביצעפשעי מלחמה, כאשר שיגר אלפי רקטות לא מונחות לעבר ריכוזי אוכלוסייה אזרחית. במקביל טען הארגון גם להפרות של הצד הישראלי כלפי חמאס, כאשר תקף צה"ל יעדים אשר על פניו אינם צבאיים, טענות שהוכחשו על ידי צה"ל - הכחשות שנענו בקריאה שעל ארגונים בינלאומיים לקבל גישה לשדה הקרב ברצועה על מנת לחקור את הטענות ההדדיות לפשעי מלחמה[84][85].
לאחר מבצע שומר החומות
לאחר מבצע שומר החומות ניסה חמאס להציג את עצמו כארגון שהשתקם מהפגיעות שספג במהלך מבצע שומר החומות. לצורך כך קיים הארגון מספר תרגילים.
בתרגיל "משענת איתנה 1" שנערך בסוף 2020, הושם הדגש על שיגורי רקטות לעבר הים ושיגור מל"טים[86].
התרגיל "משענת איתנה 2" כלל התגוננות מפני כוחות של צה"ל שמבצעים תמרון יבשתי בשטח הרצועה וחדירה לישראל באמצעות מנהרה יבשתית, תקיפת טנקים של צה"ל באמצעות מל"טים וחטיפת חיילים ישראלים[87][88].
תרגיל "מגן ירושלים" נערך ב-16 בדצמבר 2021, ברצועת עזה. בתרגיל תרגל חמאספשיטה על בסיסים צבאיים, חטיפת חיילים וירירקטות. האימון הוא אחד מסדרה לקראת תרגיל של כלל ארגוני הטרור ברצועה בשם "משענת איתנה 2". אימון שנועד לתרגל את יכולת הלחימה המשותפת של הארגונים מול צה"ל תחת חמ"ל-י פיקוד משותפים, נערך גם ב-2020[89].
בספטמבר 2023 פורסם תרגיל של חמאס, שכלל תרגול שלחמ"ל ממודר,הסחה באמצעותמטחי רקטות, פריצת הגדר, תנועה מהירה באמצעותטנדרים, הגעה ליישוביעוטף עזה, כניסה לבתים והריגת תושביהם[90]. היה מדובר בתרגיל השנתי שהתקיים בשנים הקודמות בחודש דצמבר, ובאותה שנה הוחלט להקדימו לחודש ספטמבר, לפני ציוןחגי תשרי בישראל ובמועד יום השנה ליציאת צה"ל מהרצועה[91][92]. באותם ימים דנו הצדדים באופי העברת הכסף הקטרי לעזה וחמאס יזם התפרעויות[93][94]. ב־29 בספטמבר הן הופסקו והושגו הבנות[95][96].
טבח שבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל
מבנה מגורים שרוף בקיבוץ בארי לאחר התקפת הפתע והטבח בקיבוץ, צילום:יואב קרן.שלט עם הכיתוב "Hamas = ISIS" בהפגנת תמיכה בישראל שהתקיימה בספרד במהלך מלחמת חרבות ברזלמדבקה עם הכיתוב FCK HMS ברמת גן במהלך מלחמת חרבות ברזל
בתגובה למתקפת חמאס יצאה ישראל למלחמת חרבות ברזל, שכללה הפצצה נרחבת ברצועת עזה,סיכולים ממוקדים ותמרון קרקעי ברוב שטחי הרצועה שגרמו ללמעלה מ-69,756[103] הרוגים, להרס רב, ולפינוי של כמיליון מתושבי צפון רצועת עזה דרומה. בלחימה נהרגו למעלה מ-23,000[104] מחבלי חמאס, בהם רוב צמרת החמאס ועוד מספר דומה נפצעו. תשתיות טרור של חמאס בהן מבנישלטון,מנהרות,מפקדות, מחנות אימונים, בורות שיגורארטילריה רקטית,מחרטות ומפעלים לייצור אמל"ח - רבים מהם פעלו בתוך תשתיות אזרחיות והומניטריות כגוןבתי חולים,בתי ספר, מתקניאונר"א ומסגדים - הושמדו על ידי כוחות צה"ל.
בסוף שנת 2024 דיווח צה"ל כי חמאס פסק מלתפקד כארגון בשטח הרצועה - פעיליו נלחמים ללא פיקוד מסודר, יכולותיו הצבאיות והשלטוניות ספגו מהלומה כבדה, והתמיכה בו בקרב הציבור ברצועה הולכת ופוחתת[105][106].
במאי 2025, לאחר כ-20 חודשי לחימה, פורסמה הערכת צה"ל לפיה הזרוע הצבאית של חמאס מונה מספר זהה של פעילים כפי שהיו בה לפני 7 באוקטובר 2023. על פי הערכת ישראל נהרגו כ-20,000 מחבלי חמאס, אך במקומם הצליח הארגון לגייס פעילים חדשים רבים, שנצפו גם באירועישחרור החטופים. כמו כן, על פי הערכת צה"ל, הזרוע הצבאית של חמאס שמרה על יכולת מסוימת לייצר רקטות חדשות, ומחזיקה מאגר של מאות רקטות ארוכות-טווח ואלפי רקטות לטווח קצר ופצצות מרגמה, שלא נעשה בהן שימוש ומיועדות לשימוש עתידי.[107][108]
מבנה
חמאס אינה מפרסמת את המבנה שלה בפומבי. המידע על מבנה התנועה מוכר על רקע ראיונות שונים, בהם התייחסו בכירי התנועה לסוגיה, מחקרים אקדמיים באוניברסיטאות מערביות, ופרסומים של גורמים ביטחוניים ישראלים ואמריקאים. על פי הצהרות פומביות, תנועת חמאס מחולקת לשלוש זרועות:לשכה מדינית,זרוע צבאית ("גדודי עז א-דין אל-קסאם" וה"מוראביטון") המבצעת פעולותטרור, וזרוע אזרחית ("דעוה"), הפועלת לרווחת הציבור.
מקור הסמכות של מבנה התנועה אינו ברור. מחד, אחת לכמה שנים התנועה מדווחת על קיום בחירות פנימיות, ואף גורמי ביטחון ישראליים רמזו לכך. מכאן, נראה שהמבנה הפנימי של התנועה הוא בעל מכניזם דמוקרטי כלשהו. מנגד, חמאס ציינה מספר פעמים כי היא מחויבת לפתוות של גדולי האסלאם בדגש עליוסוף אל-קרדאווי. לצד זאת, בשנותיה הראשונות של התנועה ובין 1997 ל-2004, הכריזה התנועה על השייח'אחמד יאסין כמנהיגה הרוחני, מה שמלמד שהוא היה בעל מעמד הלכתי-דתי בפני עצמו. החלוקה המוכרזת ביחס למבנה התנועה מתייחסת בעיקר לפונקציות הפומביות שלה, או לגורמים העוסקים בפעילות צבאית וטרוריסטית. אופן קבלת ההחלטות שלה אינו נחשף בפומבי, בין השאר בשל חשש לפגיעה מצד ישראל במנהיגיה.
הזרוע הצבאית של חמאס נקראתגדודי עז א-דין אל-קסאם, על שמו של שייחעז א-דין אל-קסאם, אביההתנגדות הפלסטינית המודרנית, אשר נהרג בידי הבריטים ב־1935. הזרוע התפרסמה בעיקר בגללפיגועי ההתאבדות ורקטות הקסאם שלוחמיה יורים אל עבר יישובים ישראלים. תאים חמושים של חמאס כינו את עצמם בתחילה בשמות: "סטודנטים של עיאש", "סטודנטים של המהנדס" או "חוליות יחיא עיאש", כזכר ליחיא עיאש, מהנדס הפצצות האחראי למותם של עשרות ישראלים, JZUK על ידי ישראל בשנת1996 בעזרתטלפון סלולרי ממולכד. זרוע זו כוללת גם מנגנוןמודיעין צבאי נגד ישראל[109].
בהמשך המלחמה, נחלשה ונשחקה השלוחה הלבנונית, וככל שעבר הזמן חמאס ביצע פחות ופחות פעולות נגד ישראל מלבנון, בזמן שחזבאללה רק העצים את פעולותיו נגד ישראל, והארגון לא ביצע פיגועים נגד ישראל מחזית זו מאמצע מאי 2024.
הזרוע המדינית
הזרוע המדינית של "חמאס חוץ" אחראית על הקשר של חמאס עם מדינות אסלאמיות וארגוני טרור ועל התעצמות הזרוע הצבאית. הלשכה המדינית יושבת בקטר מאז שנת 2012, לפני כן שכנה במחנה הפליטים אל-ירמוכ[115]. עד 2017 עמד בראשהח'אלד משעל, ואז מונה במקומואסמאעיל הנייה. בראש הזרוע הצבאית של "חמאס פנים" עומד יחיא סנוואר במקום ראש הממשלה המודח אסמאעיל הנייה ומחמוד א-זהאר, האחראי על קשרי החוץ של ממשלת חמאס.
מועצת השורא
מועצת השורא, גוף המספק הכוונה רעיונית והלכתית לתנועה וחבריו אינם ידועים בציבור, ככל הנראה כדי למנוע פגיעה בהם[116]. נכון ל-2017, עמד בראשו ח'אלד משעל[117]. בהמשך עמד בראשואוסמה מזיני עד לסיכולו בהפצצה של צה"ל בראשית מלחמת חרבות ברזל, אז החליפומוחמד אסמאעיל דרוויש[118].
ארגון הביטחון הכללי
על פי מסמכים שאסףאמ"ן בשנים 2016–2023 ופרסם בשנת 2024, זרוע זו של הארגון מחזיקה תיקים לפחות על 10,000 עזתים, ואוספת מידע על אודותיהם באמצעות רשת של מלשינים ומודיעים. הארגון עקב בין היתר אחר עיתונאים, פעילי אנשיהג'יהאד האסלאמי, ואחר תושבים שהיו מעורבים בפעילות כלשהי שעוררה את עניינו של הארגון, דוגמת מתיחת ביקורת על חמאס ברשתות החברתיות, השתתפות בהפגנות או מעורבות במעשים "לא מוסריים"[109].
על פי אמ"ן, ארגון הביטחון הכללי היה כפוף ישירות למנהיג חמאס. נכון לפתיחת מלחמתחרבות ברזל, כלל הארגון 856 פעילים, ותקציב חודשי של כ־120 אלף דולר[109].
במלחמת חרבות ברזל, ישראל הרגה את מפקד ארגון הביטחון הכללי של חמאססאמי עודה[119], ואת מחליפורשיד ג'חג'וח[120]. במהלך המלחמה, ישראל הרגה בכירים נוספים במנגנון.
חמאס זוכה למימון רב מחלק ממדינות ערב ובתקופה מסוימת אף קיבלה מימון וסיוע צבאי וכלכלי רב מאיראן.קטר נותנת מימון ומחסה לראשי הלשכה המדינית של חמאס, כולל היו"רח'אלד משעל. על פי הערכות היא מעבירה לחמאס מדי שנה כ-100 מיליון דולר, לבד ממענקים מיוחדים שמסתכמים במאות מיליוני דולרים (למשל 350 מיליון דולר לאחר נפילת מורסי)[121][122]
לאחר מבצע צוק איתן בקיץ 2014 החליטו ארצות הברית, האו"ם, קטר וישראל על הקמת מנגנון חדש, ובמסגרתו ממשלת קטר תסייע לרצועה ולחמאס בסכום של 30 מיליון דולר בחודש. מתוך סכום זה, 10 מיליון דולר יועדו לרכישת דלק מישראל עבור הפעלת תחנת הכוח היחידה ברצועה, 10 מיליון דולר למימון משכורות עובדי הממשלה ו־10 מיליון דולר עבור סיוע חודשי של 100 דולר ל־100 אלף משפחות נזקקות. הקונספציה בישראל הייתה שככל שחמאס יצבור נכסים כלכליים, כך יירד תיאבונו לממש את האידאולוגיה הרצחנית שלו הקוראת להשמדת ישראל. קשה לדעת איזה נתח מהכספים הללו הגיעו בסופו של דבר לכיסים של הזרוע הצבאית של חמאס. בכיריה טענו לאורך השנים, כי לזרוע זו ערוצי מימון נפרדים.[123]
בנוסף "קרנות צדקה אסלאמיות" בעולם, ובייחוד במערב, מעבירים בחשאי כספים לחמאס. ב-2014 חשף בכיר בחמאס,מחמוד טועמה, שלתנועה האסלאמית שלערביי ישראל ובפרט לראאד סלאח יש קשרים סודיים עם חמאס ושהתנועה האסלאמית אף מעבירה כספים לפעילויות של חמאס. טועמה נעצר על ידי השב"כ וסיפק מידע על מקורות המימון של חמאס. הוא פירט על שורה של ארגונים בינלאומיים המממנים את חמאס, בהם "מוסד אלקודס הבינלאומי" ("מואססת אל-קודס א-דאוליה") וקואליציית הצדקה ("אאתלאף אלח'יר") בראשותיוסוף אל-קרדאווי[124][125].
בנובמבר 2014 פרסם מגזיןפורבס ישראל מחקר מקיף על פיו מייצר חמאס בשנה כמיליארד דולר בממוצע. מבין ארגוני הטרור בעולם חמאס היה שני בעושרו רק לחזבאללה מבחינת הכנסות שנתיות. על פי התחקיר,השתלטות חמאס על רצועת עזה ב־2007 שדרגה את מעמדו. בכך עבר מהסתמכות על תרומות לקונצרן אדיר, אשר בזכות רשת המיסים המסועפת והמתוחכמת שטווה, השואב את הונו ממקורות מגוונים, כולל סיוע הומניטארי. נוסף לכך מנהל חמאס מאות עסקים, ופעילותו העסקית כוללת עסקי נדל"ן, ביטוח, בנקאות, מלונאות ותיירות[126]. חמאס גם נוהג לגבות מס על כל סחורה המועברת במנהרות ההברחה המובילות מרפיח המצרית לרצועת עזה מתחת לציר פילדלפי. בשנת2018 ירד חמאס למקום השלישי בדירוג[127], עקב השתקמות הטליבאן.
מאז 2007השתלט על רצועת עזה הפכה חמאס מארגון טרור ו"שחקן לא-מדינתי" לשחקן חצי־מדינתי השולט על שטח ואוכלוסייה ברצועת עזה, ובעל אחריות פוליטית ומדינית הדומה לזו של "שחקן מדינתי"[132]. שלטון חמאס בעזה תואם לקריטריונים הקבועים בדין הבין־לאומי שלמדינה ריבונית, ואף נחשב שלטון מרכזי המספק שירותים לתושבי העיר, ומצד שני הוא אינו מזדהה כמדינה' ואינו נוטל לעצמו את המעמד ואת האחריות המשפטית הנובעים מסטטוס זה[133]
קטר (מדינה)קטר – קטר מהווה אחת התומכות המרכזיות של חמאס מאז עזיבתהלשכה המדינית של חמאס אתסוריה ב-2012 עקב תמיכתה במורדים במלחמת האזרחים, מאז, קטר משמשת כמקום מושבה של ההנהגה[138]. קטר מעניקהסיוע כספי נרחב – ובין היתר מממנת משכורות, דלק וסיוע הומניטרי בעזה – לבקשת ממשלת נתניהו ובידיעת ארצות הברית[139]. עם זאת, לפי מסמכים שנתפסו על ידיצה"ל במהלךמלחמת חרבות ברזל, קטר מימנה גם אתהזרוע הצבאית של חמאס ואף מעורבת במימון פעילותחמאס בלבנון[140][141]. קטר שימש כמתווכת בעסקאות לשחרור החטופים במלחמת חרבות ברזל. קטר משמשת כמתווכת מרכזית בסכסוכים בין חמאס לישראל[138][142]. הקשר בין קטר לחמאס זוכה לביקורת בינלאומית. קטר מואשמת בסיוע לארגון טרור[142].
טורקיהטורקיה – טורקיה משמשת מוקד לפעילות מדינית ולעיתים גם לוגיסטית של חמאס, במיוחד מאז עזיבתה את דמשק.נשיא טורקיהרג'פ טאיפ ארדואן הביע תמיכה גלויה בתנועה ואף אירח את ראשיה באנקרה.
טורקיה משמשת מוקד מרכזי לפעילות המדינית ולעיתים גם הלוגיסטית של חמאס, במיוחד מאז עזיבת התנועה אתדמשק.נשיא טורקיהרג'פ טאיפ ארדואן מביע תמיכה גלויה בחמאס, מארח את מנהיגיה באנקרה, ואף מתנגד להגדרתה כארגון טרור. חמאס מפעיל מטורקיה בסיס מדיני ובכיריו מתגוררים בה. גם לאחרטבח שבעה באוקטובר, טורקיה ממשיכה לתמוך בתנועה, מספקת לה סיוע כספי ומאפשרת גיוס כספים ותכנון מבצעים. גישה זו זוכה לביקורת בקהילה הבינלאומית[143].
סוריהסוריה –סוריה הייתה תומכת נלהבת של חמאס עד 2011 עם פרוץמלחמת האזרחים בסוריה. בינואר 2012, חמאס התייצב לצדהמורדים הסורים נגד ממשלתבשאר אל-אסד. מאז 2022 היחסים שוקמו והתמיכה חודשה והארגון שב לשתף פעולה עם סוריה כחלק מ"ציר ההתנגדות". התמיכה המחודשת כוללת שיתוף פעולה אסטרטגי ומדיני, כשהמטרה המשותפת היא עמידה נגד האינטרסים שלארצות הברית וישראל באזור. לאחרנפילת משטר אל-אסד המשיך חמאס לפעול בשטח סוריה, ולפי הערכות ישראל פועלים במדינה כאלפיים מאנשיו[144].
מנהיג חמאסאיסמעיל הנייה בפגישה עם בכירים רוסים במוסקבה ב-2022
רוסיהרוסיה – רוסיה מקיימת קשרים פומביים עם חמאס במסגרת מדיניותה לשמר ערוצי דיאלוג עם כלל השחקנים בזירה הפלסטינית והאזורית. נציגי חמאס הוזמנו מספר פעמים למוסקבה, ורוסיה הביעה עמדות ביקורתיות כלפי ישראל תוך הדגשת זכויות הפלסטינים. ישנה הערכה כי חמאס מקבלת סיוע צבאי ישיר או דרך מדינות כמו איראן וסוריה, במסגרת השותפות האסטרטגית בין רוסיה לאיראן[147].[148]
מצריםמצרים – באופן כללימצרים עוינת וחשדנית כלפי חמאס עקב הקשר בינו לבין תנועתהאחים המוסלמים וגורמים אסלאמיים נוספים המאיימים על השלטון במצרים. תחת הנהגתו שלמוחמד מורסי ששלט בשנים 2011 עד 2013, תמכה בחמאס[152]. מאז עלייתו לשלטון של הגנרל עבדעבד אל-פתאח א-סיסי במצרים ב-2014, היחסים בין מצרים לחמאס היו מורכבים ומתוחים. בתחילה,מצרים תחתעבד אל-פתאח א-סיסי נקטה מדיניות של עוינות כלפי חמאס, שכללה השמדת מאותמנהרות הברחה והידוק המצור עלרצועת עזה. א-סיסי ראה בחמאס שלוחה שלהאחים המוסלמים, אויב פוליטי פנימי, והאשים את הארגון במעורבות בטרור נגד מצרים[153]. עם השנים החלה מצרים לשמש כמתווכת מרכזית בסכסוך ביןישראל לחמאס. מצרים ניהלה מגעים עם חמאס כדי לשמור על יציבות האזור ולמנוע התדרדרות במצב הביטחוני.
בתחילה, מצרים תחת א-סיסי נקטה מדיניות של עוינות כלפי חמאס, שכללה השמדת מאותמנהרות הברחה והידוק המצור על רצועת עזה. א-סיסי ראה בחמאס שלוחה שלהאחים המוסלמים, אויב פוליטי פנימי, והאשים את הארגון במעורבות בטרור נגד מצרים[153]. עם השנים, המדיניות השתנתה והפכה למאוזנת יותר, כאשר מצרים החלה לשמש כמתווך מרכזי בסכסוך בין ישראל לחמאס. מצרים ניהלה מגעים עם חמאס כדי לשמור על יציבות האזור ולמנוע התדרדרות במצב הביטחוני.
ארגון הטרור השיעיחזבאללה, השוכן בלבנון ומהווה מעין פרוקסי של איראן, פרס את חסותו על חמאס. שניהם מקבלים, ברמות שונות, מימון, אימונים והכוונה מאיראן. הארגונים מקיימים שיתוף פעולה רציף. שיתוף הפעולה התחזק לאחרגירוש פעילי חמאס ללבנון ב-1992, שאנשיהם לימדו את אנשי חמאס לבנות מכוניות תופת ומטעני חבלה[157]. עם זאת, שיתוף הפעולה בין חמאס לחזבאללה אינו חף מקשיים, שכן לפעמים חמאס פועל בלבנון מבלי ליידע את חזבאללה מראש, מה שעלול לגרום למתחים בין הארגונים.[145][146]
בזמןמבצע שומר החומות, חזבאללה, חמאס ואיראן הקימו חמ"ל משותף לתיאום פעולות הטרור נגד ישראל[158]. לחמ"ל אף הגיע פעמיים מפקדכוח קודס, הגנרלאסמאעיל קאאני. חזבאללה שיתף מידע מודיעיני עם חמאס טרם התקפת צה"ל על "המטרו של עזה", ועל תרגיל ההונאה הצה"לי שקדם לו. לטענת סגן מזכ"ל חזבאללה, הוא העביר לחמאס גם מידע על תנועות צה"ל על ידי מזל"טים. עוד פורסם כי הארגון העביר נשק ותחמושת לעזה והעביר מספר קציני התנגדות פלסטינים מהרצועה במהלך התוקפנות[156].
לאחרטבח שבעה באוקטובר, בישראל התעורר חשש שחזבאללה יבצע פלישה דומה מצפון. כבר באותו היום גויסו כוחות מילואים משמעותיים לזירת לבנון. בפועל התנהלה בצפון לוחמה בעצימות נמוכה, ואילו חמאס נותר להילחם לבדו[159]. ראשהלשכה המדינית של חמאס,אסמאעיל הנייה, הגיע לביקור בהול באיראן, שם נפגש עם המנהיג העליוןעלי ח'אמנאי. אך ח'אמנאי הבהיר כי איראן לא תשתתף ישירות במלחמה[160].
שלט עם הכיתוב "Free the world from Hamas" "שחררו את העולם מחמאס" במהלך מלחמת חרבות ברזל
לאחרההשתלטות על רצועת עזה, ארגון חמאס חיזק את היכולות הצבאיות שלו, חרף מספר מבצעים צבאיים שקיים מול צה"ל[167]. עד 2014, במבצע צוק איתן, הפעיל חמאס ששחטיבות[168]. ב-2018 חוקרים דיווחו כי כוחו הצבאי של חמאס כולל כ-16 אלף לוחמים ועוד כ-16 אלף נוספים שפועלים במנגנוני ביטחון ובשעות חירום חלקם מסופחים לכוח הצבאי. לפי החוקרים חמאס משקיע מאמץ בפיתוח רקטות וטילים, כוח אווירי וימי, חפירתמנהרות התקפיות מתחת לגבול הרצועה, מערךמנהרות הברחה למצרים, וחפירת מנהרות פיקוד ושליטה שנועדו לאפשר לקיים עימות צבאי ממושך עם ישראל. ההתמחות הצבאית כללה מלבד כוח צבאי רגלי, גם הפעלת מזל"טים, מל"טים ורחפנים, כוח ימי, כוח המתמחה בירי תלול מסלול, כוח הגנה אווירית וכוח הברחות[168]. במקביל להתעצמות כוחו הצבאי, פיתח חמאס את כוחו המדיני. הוא הקים נציגויות ורקם קשרים עם מדינות ערב עם איראן, רוסיה וסין. איראן אף סיפקה לארגון נשק ואימונים צבאיים, וקטר סיפקה לארגון כסף רב ואירחה את הנהגת חמאס המדינית. במקביל עמל הארגון על שיתופי פעולה ושכלול כוח ההסברה שלו בארגונים במדינות מחוץ למזרח התיכון כמו אירופה, צפון ודרום אמריקה, דרך מגוון ארגונים שונים, חלקם ארגוני קש, חלקם ארגונים פרו-פלסטינים, וחלקם ארגונים למטרות אחרות כמו ארגוני זכויות אדם, ארגוני עובדים ועוד.
ב-2013, הקימו יחיא סנוואר, וראשי הזרוע הצבאית מוחמד דף ומרואן עיסא, את ה"נוח'בה",יחידה עילית שלגדודי עז א־דין אל־קסאם שהלוחמים בה מתאמנים באינטנסיביות ומצוידים באמצעי לחימה מתקדמים ומדויקים[169]. עד 2016 היא כללה כבר כ־5,000 מחבלים[169][170]. מטרת היחידה היא בעיקר לבצע תקיפות בשטח ישראל. בשנת 2018 הערכה הייתה כי מטרת היחידה הוא בהסתערות על מוצבים וסיורים בניסיון לרצוח ולחטוף חיילים, או אזרחים כדי שישמשו קלפי מיקוח לשחרוראסירים ביטחוניים[169][171]. לימים התברר כי כוח זה התאמן על תוכנית שאפתנית בהרבה של כיבוש חלק מישראל או כולה תוך מתקפה מתואמת ומשוכללת שכללה אלפי חיילים. מטרה זו הוסתרה במשך מספר שנים תוךהונאה של כוחות הביטחון של ישראל. חמאס השתמש בשיטות של הסתרה והטעיה כדי "להרדים" את גופי המודיעין של ישראל ושל מדינות נוספות, וכן מקבלי החלטות בדרג הצבאי והמדיני וחוקרים. הונאה זו דומה במספר היבטים להונאה שנקטו המצרים לפנימלחמת יום כיפור[172]. חמאס שתכנן מתקפה במשך כשנתיים לפחות, הצליח לעודד תפיסה לפיה הפך לפרגמטי יותר, ו"תואם רשות פלסטינית". קונספציה זו התפשטה בקרב אנשי צבא, מדינאים ומומחים, החל בראשי ממשלת ישראל ושרי הביטחון[173][174].
בדצמבר 2001 הכלילהאיחוד האירופי את הזרוע הצבאית של חמאס ברשימת ארגוני הטרור שהכריז לאחרפיגועי 11 בספטמבר. שנתיים לאחר מכן הוכלל הארגון כולו ברשימה. חמאס ערערה על ההחלטה, וב־2014 קבע בית משפט כי ההכרזה מבוטלת בטיעון שהיא נעשתה על בסיס מידע "שנאסף מהתקשורת ומהאינטרנט".בית הדין לצדק של האיחוד האירופי שינה את ההחלטה והחזיר את חמאס לרשימת ארגוני הטרור ב־2017[176].
בפברואר 2024 הכירה ניו זילנד בחמאס כארגון טרור[177].
בדומה לדגל ערב הסעודית, מורכבדגל חמאס מכיתוב בצבעלבן בקליגרפיהערבית של השהאדה – הכרזת האמונה האסלאמית (لَا إِلٰهَ إِلَّا الله مُحَمَّدٌ رَسُولُ الله - "אין אלוהים מלבד אללה; מוחמד שליח אללה") על רקעירוק חלק – הצבע המסורתי שמזוהה עם האסלאם. בדומה לדגלים אסלאמיים אחרים, הצבע נגזר, על פי המסורת, מהגלימה הירוקה שעטה הנביאמוחמד.
רובו של פרק זה אינו כוללמקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא שקלו לשפר אתאמינות הפרק באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפרק בצורתהערות שוליים. (4 בינואר 2024)
במשך עשורים חוסלו אלפי לוחמים, טרוריסטים ומנהיגים של חמאס. אישים בולטים שחוסלו בסיכול ממוקד או תוך כדי לחימה כוללים את הבכירים הבאים:
יחיא עיאש, "המהנדס" ממקימי גדודי עז א-דין אל-קסאם, ואחד מהאחראים להפעלות הראשונות של שיטת פיגועי ההתאבדות בשנות ה-90. פיגועי טרור אלו גבו את חייהם של למעלה ממאה ישראלים. שירות הביטחון הכללי של ישראל התנקש בעיאש באמצעות טלפון סלולרי ממולכד בשנת 1996. בעקבות חיסולו בוצעו מספר פיגועי התאבדות בישראל.
סלאח שחאדה ראש הזרוע הצבאית של חמאס בעזה חוסל ב-2002. הריגתו על ידי צה"ל במהלך האינתיפאדה השנייה, שלוותה בהריגת עוזרו ו-14 אזרחים, בהם 11 ילדים, עוררה ביקורת בישראל ובעולם.
מוחמד דף שפיקד על גדודי עז א-דין אל-קסאם, והוגדר על ידי מערכת הביטחון הישראלית בתור הטרוריסט המבוקש ביותר בארגון לצד יחיא סינוואר. במהלך שנות פעילותו, ביצע צה"ל מספר ניסיונות לחסל את דף, מרובם חמק, ועובדה זו זיכתה אותו בכינוי "החתול בעל תשע הנשמות" בסופו של דבר, חוסל דף במסגרת מלחמת חרבות ברזל, ליד ח'אן יונס ב-13 ביולי 2024.
נאסר עסידה, היה בכיר המבוקשים בשומרון, נהרג בהיתקלות עם כוחות צה"ל.
עלי עלאן, בכיר המבוקשים בכלל שטחי איו"ש, נהרג בהיתקלות עם כוחות צה"ל[191]
עז א-דין שייח' ח'ליל, פעיל טרור בכיר בזרוע הצבאית של חמאס ונחשב למקשר בין מנהיגי חמאס בעזה לבין הנהגת הארגון בדמשק, נהרג מפיצוץ במכוניתו, שככל הנראה בוצע על ידיהמוסד[192][193]
עדנאן אל-ע'ול, נחשב ל"מדען הראשי" של חמאס. אל-ע'ול הוא שריכז את הידע בתחום שיגור הרקטות, ואחראי לפיתוח ולשיגורי הניסוי של הקסאם, הוא גם הכין אתמטעני הגחון שפוצצוטנקים ברצועת עזה. נהרג על ידי צה"ל בירי לעבר מכוניתו באוקטובר 2004, בנוסף נהרג איתועימאד עבאס ששימש כסגנו[194]
ד"רנביל אבו סלמיה, בכיר בחמאס, נהרג בהפצצה על ביתו בניסיון לחסל את ראשי חמאס בשנת 2006.
עבד אל-מעאטי אבו דף, מאמן חבלה בכיר של חמאס, סייע בהכנתם ובאימונם של המחבלים מהחוליה שתקפה אתמעבר קרני. נהרג בפברואר2006 בתאונת אימונים בעת שהעביר אימון טרור.
נאפז מנצור, פעיל חמאס מרפיח שהיה מעורב בפיגוע החדירה בכרם שלום שבמהלכו נחטף החייל גלעד שליט ביוני 2006. עוד היה מעורב בניסיון הפיגוע בפסח 2008 בו נפצעו שמונה חיילים. נהרג במאי 2008 על ידי טיל שפגע במכוניתו.
הישאם פאיז אבו ליבדה, מזכיר לשכתו של ח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס בדמשק. ככל הנראה, נהרג על ידי המוסד, אולם חמאס טוען כי נהרג בתאונת דרכים. מקורות סורים אישרו כי אבו ליבדה נהרג בתאונת דרכים בכביש חמס-דמשק. עם זאת, הם הכחישו כי אבו ליבדה היה מנהל לשכתו של ח'אלד משעל וטענו כי היה ממונה על מגזר הסטודנטים של חמאס בדמשק[195].
הישאם אל-לבדאני, מזכיר לשכתו של ח'לאד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס בדמשק. נהרג ב-15 בספטמבר 2008 בעיר חומס שבצפון המדינה, הוא הוצא מרכבו על ידיאלמונים ונורה למוות לאור יום. הפעולה יוחסה למוסד על ידי כלי תקשורת ערבים, אולם גורמי אופוזיציה סוריים ממפלגת הרפורמה של סוריה (ה-RPS) טוענים כי מדובר ככל הנראה במסר של המשטר הסורי למשעל, כדי לגרום להפסקת שיתוף הפעולה בין חמאס למשמרות המהפכה האסלאמית באיראן[196].
השייח'ניזאר ריאן, פעיל ב"זרוע המדינית" של חמאס, מס' 3 בהנהגה, נהרג בינואר2009 מהפצצה על ביתו במבצע עופרת יצוקה[197]. הוא אחיו של אסעד ריאן, פעיל בזרוע הצבאית שנהרג ב-2005.
ב' שוש (עורך), תנועת ההתנגדות האסלאמית בשטחים - "חמאס" - פעילותה, תרומתה לאנתפאצ'ה ומדיניותה לגבי הסכסוך הערבי-ישראלי, [ישראל]: חצב, תשמ"ט/1988 (פרסום ראשוני של אגף המודיעין בצה"ל)
^מצטפא כבהא,המזרח התיכון בימינו: הפלסטינים – עם בפזורתו,האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 283, הערה 10: "השם "חמא"ס" הוא ראשי תיבות של המילים חְַרכַּת אַל-מַֻקאוַמַה אַל-אִסְלַאמִיַה – תנועת ההתנגדות האסלאמית. לשם עצמו יש משמעות: התלהבות, גבורה, קנאות".
^למעטרמת הגולן, שכן חמאס תומך בתביעה הסורית לרמת הגולן
^Tamimi, Azzam (2007).Hamas: a history from within ([2nd. ed.] ed.). Northampton, Mass.: Olive Branch. ISBN 978-1566568241על פי אל"םדוד חכם, מומחה לחמאס, הארגון הוקם ב-14 בדצמבר 1987.
.jpg)
.png)
.jpg)
