| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | חטיבה 6 |
| מדינה | ישראל |
| שיוך | |
| סוג | חטיבתחי"ר (מילואים) |
| בסיס האם | מחנה נאעורה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | נובמבר 1947 (הקמה מחודשת ב-2010) – הווה (כ־62 שנים) |
| מלחמות | מבצע חומת מגן מלחמת חרבות ברזל |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | חיילימילואים |
| פיקוד | |
| יחידת אם | |
| יחידות בת |
|
| דרגת המפקד | |
| מפקדים | מפקדי החטיבה |
חטיבת עציוני, חטיבה 6, היאחטיבתחיל רגלים במילואים, ואחת משלוש חטיבות יוצאיחטיבת הנח"ל, יחד עםחטיבת ירושלים וחטיבת אלון. החטיבה הוקמה בנובמבר1947 על ידי ארגוןההגנה כחטיבת חי"ש שתפקידה להגן עלירושלים וסביבתה. עם הקמתצה"ל עברה אליו כחטיבה 6. מפקד החטיבה הראשון היהישראל עמיר אך הוא הוחלף עד מהרה (באמצע פברואר 1948) על ידידוד שאלתיאל ואחריומשה דיין.[1] לאחר מלחמת העצמאות שוחררו הלוחמים והחטיבה פורקה. בשנת2010 נבחרהחטיבה 408 לשאת את שמה של חטיבת עציוני, וכן את מספרה הצה"לי - 6.
בפקודת המבנה הארצי מנובמבר 1947 החליטדוד בן-גוריון לארגן מחדש את מבנה הצבא להקים מתוךגדודי ופלוגות החי"ש בערים ובמחוזות ארבע חטיבות סדירות ולהתחיל בגיוס כל הכוח המסוגל ללחימה. חטיבת עציוני נועדה לפעול במרחב העיר ירושלים והורכבה מאנשי החי"ש של העיר, ובהם פלוגת הסטודנטים שאוישה בסטודנטים שלהאוניברסיטה העברית.פלוגותחי"ם של החטיבה הגנו ביישובים הסמוכים לירושלים:נווה יעקב ועטרות מצפון,מפעלי האשלג (בקלי"ה ובסדום) ובית הערבה לידים המלח והמושבההר-טוב ממערב לעיר. כמו כן, כל מתיישביגוש עציון היו למעשה אנשי חי"ש ומחלקות חי"ש נוספות תגברו את היישובים[2].
בשל בעיות הגיוס לחי"ש בירושלים תוגברה החטיבה בכוחות מתל אביב. גם "פלוגת הסטודנטים" שנבנתה על סמך מחלקות הסטודנטים באוניברסיטה העברית הייתה מורכבת רק בחציה מירושלמים. כך אבד לעציוני חלק מן היתרון שהיה לרוב חטיבות החי"ש והוא הזיקה של החיילים למרחב וכן ההיכרות הבלתי אמצעית וההתמצאות באזור השירות.


בדצמבר 1947 הוקמו שני הגדודים הראשונים: "מוריה" ו"מכמש" ובוצעה חלוקת האחריות ביניהם.בראשית המלחמה הדפו כוחות עציוני התקפות על שכונות דרום העירארנונה,תלפיות,מקור חיים,חוות הלימוד ורמת רחל וכן עסקו בליווישיירות אספקה מהשפלה לעיר, שיירות אספקה לגוש עציון ושיירות להר הצופים, שנותר כמובלעת מנותקת מהעיר. כתוצאה מכך סבלו אבדות קשות בשורה של התקפות על שיירות, כגוןמחלקת הל"ה,שיירת עטרות,שיירת נבי דניאל ושיירת הדסה. כוחות עציוני (מגדוד מוריה) השתתפו בקרבותמבצע נחשון בקרב עלהקסטל וכן במבצעיהראל,מכבי,קלשון ויבוסי.

בינואר 1948 שונה שם החטיבה לחטיבה 6, והתמנה לה מפקד חדשדוד שאלתיאל, שהיה גם מפקד המחוז. במרץ 1948 ביצע שאלתיאל ארגון מחדש של המרחב. שונו המשימות של "מוריה" ו"מכמש" והוקם גדוד נוסף, שלישי -"בית חורון". באפריל הוקמהפלוגת יהונתן מתוך מפקדי וחניכי הגדנ"ע בעיר.
החטיבה החלשה יחסית התמודדה עם הצבא הערבי הסדיר החזק ביותר -הלגיון הערבי הירדני שהיה בפיקוד בריטי. לפיכך סבלה החטיבה מפלות רבות: גוש עציון נפל ב-14 במאי 1948, בכפר עציון נהרגו רבים מלוחמי החי"ש של הגוש.בית הערבה,הרטוב,עטרות ונווה יעקב נפלו למחרת. בליל 18 וה-19 במאי הצליח הפלמ"ח לפרוץ לרובע היהודי ומחלקת חי"ש בת 80 לוחמים נכנסה אליו לתגבר את מגיניו, אולם גם כך לא הצליח הרובע לעמוד מול התקפות הלגיון וב-28 במאי נכנע הרובע ומגניו נפלו בשבי. ביולי 1948 נכשלמבצע קדם, הניסיון האחרון במלחמת העצמאות לכבוש את העיר העתיקה. אך במקביל הצליחה להדוף התקפות קשות של הלגיון באזורשער מנדלבאום ואכסניית נוטרדאם.
רבים, ביניהם מושלה הצבאי של ירושלים באותה תקופה,דב יוסף, האשימו את מפקד חטיבת עציוני,דוד שאלתיאל, באחריות אישית לכישלונות. בספרו "קריה נאמנה" שיצא לאור בשנת1960, שבו תיאר את אירועי מלחמת העצמאות בירושלים, מתח יוסף ביקורת על שאלתיאל על כך שלא דיווח לו על המצב האמיתי בעיר העתיקה ערב נפילתה, וטען שלוּ היה עושה כן הוא היה פונה לדוד בן-גוריון בדרישה לאזעקת כוחות תגבורת.
ביולי 1948 עם השבעת החטיבה לצה"ל, החליףמשה דיין את שאלתיאל, שהודח, למעשה. באמצע אוגוסט נכשל ניסיון לכיבוש שלוחתארמון הנציב ובאמצע אוקטובר 1948 נכשל ברובו גםמבצע יקב שנועד לכבוש את רכסבית ג'אלא ולאיים על הדרך לחברון.

ב-18 ו-19 באוקטובר 1948 השתתפו כוחותחטיבת הראל, במבצע ההר, שנערך במקביל למבצע יקב. במהלך המבצע הורחבה שליטת צה"ל בפרוזדור ירושלים ונכבש אזורעמק האלה והשטח שעליו הוקמה לימים העירבית שמש.
ערב קום המדינה מנתה החטיבה 3,166 חיילים ומפקדים[3]. 651 חיילים נהרגו בקרבות, אחד מהם, מ"פ ב" בגדוד בית חורון, סרןשמעון סמרגד, עדיין נעדר מהקרב במלחה, ממנו לא שב.
במקביל לחטיבת עציוני פעלה במרחב ירושלים גם חטיבת הפלמ"ח "הראל". שיתוף הפעולה בין החטיבות היה לקוי.
אחרי מלחמת העצמאות, בשנת1949 פורקה החטיבה. חיילי החטיבה הועברו לחטיבת ירושלים (חטיבה 16).
ב-1955 הוקמה חטיבה 6 מחדש כחטיבת חי"ר במילואים הכפופה לפיקוד המרכז. החטיבה לא נטלה חלק במלחמת סיני. בספטמבר1958 שונה שמה לחטיבה 14, וממאי1959 הוכפפה לפיקוד הדרום[4].
| מספר הגדוד | שם הגדוד | הרכב | תאריך הקמה | פעילות עיקרית | מפקדים ואנשי מפתח |
|---|---|---|---|---|---|
| 61 | מוריה | פלוגות חי"ש ירושלים ופלוגת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית ובנוסף, תגבורת מחי"שתל אביב (גבעתי) שנשלחה בעשרים ושלושה בינואר 1948 | דצמבר 1947 | עד סוף פברואר 1948 - הגנה במרחב מרחוב יפו צפונה,מוצא, הרטוב, עטרות ונווה יעקב ומבצע שמואל. מתחילת מרס - הגדוד העירוני של המחוז. פעל בכוחות קטנים, לחם ברובע היהודי, היה אחראי על ליווי השיירות לגושים (מוצא וגוש עציון) ופשיטות על כפרים כאבו תור, רוב מחלקת הל"ה הייתה שייכת לגדוד. מחלקת החבלה הייתה אחראית עלפיצוץ מלון סמירמיס בקטמון. במבצע נחשון סופח לחטיבת הראל והשתתף בקרב הקסטל. השתתף בקרב נוטרדאם בירושלים. במסגרתמבצע דני השתתף בקרב חירבת אבו לאחם. לאחר הקמת צה"ל השתתף במבצע יקב יחד עם גדוד בית חורון. | זלמן מרט,מרדכי גזית |
| 62 | בית חורון | פלוגה מגדוד 61 ותגבורת מחטיבת גבעתי | מרס 1948 | השתתף במבצע נחשון, ובהמשך אחראי על אחזקתמשלטי הדרך משער הגיא לקסטל. לאחר הקמת צה"ל השתתף בקרבות הקשים עלגבעת הרדאר. בהפוגה הראשונה עלה לירושלים, השתתף במבצע קדם ולאחריו הדף את הלגיון הירדני משער מנדלבאום, נלחם בקרבארמון הנציב, החזיק את הקו הדרומי בין מלחה למיס קרי והדף התקפות של המצרים, נלחם במבצע יקב יחד עם גדוד מוריה. | מאיר זורע |
| (63) | (גדוד מכמש) | פלוגות חי"ש עירוניות | דצמבר 1947 | עד פברואר 1948 - הגנה במרחב מרחוב יפו ודרומה, גוש עציון ורמת רחל. לאחר פברואר 48 - אחריות על המרחב הכפרי: 2 מחלקות בנווה יעקב ועטרות, 2 מחלקות בהרטוב, פלוגה בגוש עציון ופלוגה במוצא. תקף אתבית צפאפא,סילואן והתחבורה על כבישבית לחם והדף את המתקפה על גוש עציון ב-14 בינואר 1948. רבים מלוחמי הגדוד נפגעו והלכו בשבי הלגיון הירדני (כולל כל פלוגת גוש עציון).הגדוד פורק ב-21 במאי 1948 ושרידיו פוזרו בגדודי החטיבה. | שלום דרור (בורג) |
| 64 | על בסיספלוגת יהונתן | יוצאי גדנ"ע, נערים בני 16–18, ואחרים | אפריל 1948 | סיוע בגזרותהר ציון והרובע היהודי, שכונות ארנונה ותלפיות. סיוע בקרב נוטרדאם בירושלים, סיוע לאצ"ל בכיבושמלחה ועין כרם. | יהושע אריאלי,משה ריינהולד |

בשנת2010, כחלק ממהלך כולל בצה"ל שנועד להחזיר את שמות החטיבות הראשונות לשימוש, נבחרהחטיבה 408 לשאת את שמה של חטיבת עציוני, וכן את מספרה הצה"לי - 6.
החטיבה שנקראה עד אז "חוד החנית" (אין להתבלבל עםחטיבה 55 של הצנחנים) כפופה לאוגדה 36 הקרויה גם "עוצבת געש". במהלךמבצע של"ג נלחמה החטיבה בגזרה המרכזית. החטיבה השתתפה בהמשך הלחימה בלבנון עד הנסיגה, וגויסה במבצעחומת מגן ללחימה ברמאללה[5]. החטיבה מבצעת תעסוקות מבצעיות בגזרת הצפון ויהודה ושומרון.
בחטיבה שלושה גדודים: גדוד 8103, גדוד 9219, גדוד 9220 וגדוד סיור, כמקובל בחטיבת חי"ר. לוחמי החטיבה הם יוצאי חטיבת החי"רנח"ל.
ביוני 2017 קיבל גדוד הסיור את השם 'יהונתן' על שםפלוגת יהונתן שלחמה במלחמת העצמאות בגזרת ירושלים.

במלחמת חרבות ברזל גויסה החטיבה מספר פעמים לתעסוקה מבצעית בגבול הצפון והגנה על יישוביו לתקופות ממושכות, תוך שילוב אימונים המדמים כניסה קרקעית ללבנון.[6] כחלק ממבצע חיצי הצפון שכבר החל, ב-27 בספטמבר 2024 גויסה החטיבה בפעם השלישית לגבול הצפון.[7][8] ב-3 באוקטובר 2024 נכנסה החטיבה לתמרון הקרקעי בדרום לבנון, והייתה חטיבת המילואים הראשונה שנלחמה בלבנון מאזמלחמת לבנון השנייה.[9]
במוצאי יום כיפור,12 באוקטובר נקלעו כוחות החטיבה למארב מרחבי של כוחות מיוחדים של חזבאללה ,בפאתי הכפר ראמיה, שכלל ירי של 4 טילי נ"ט ו-28 פצועים ללא הרוגים, כשמנגד מחבלי חזבאללה רבים חוסלו. בעקבות המארב כוחות החטיבה נסוגו חזרה לשטח ישראל, ויומיים לאחר מכן חזרו להתקפה לאותו הכפר וכבשו אותו. את ההתקפה השנייה הוביל צק״ג 8103 שביצע איגוף מכיוון בלתי צפוי ומפתיע אשר אפשר את הצלחת המהלך.[10] לקראת סיום משימתה בלבנון, פעלה החטיבה בכפר השיעיראמיה, מצאה עמדות שהייה של מחבלי חזבאללה שנועדו למימושתוכנית כיבוש הגליל, סרקה מחסני אמל"ח ומנהרות ברחבי הכפר, והשמירה את כלל תשתיות האויב במרחב.[11]
ב-20 ביולי 2025 גויסה החטיבה לראשונה לפעילות ברצועת עזה תוך שהיא מקבלת אחריות על גזרה מורכבת, תחת אוגדת עזה בפיקוד הדרום. החטיבה מבצעת בימים אלו נוהל קרב למבצע מרכבות גדעון.
בתעסוקת החטיבה בגזרת עזה, החטיבה תפסה אחריות ברפיח ולאחר מכן בחאן יונס.
מפקדיה בתקופת הראשונה כחטיבה 6 במלחמת העצמאות:
| שם | תקופת כהונה | הערות |
| ישראל עמיר | 1947 - 1948 | |
| אלוףדוד שאלתיאל | 1948 | |
| סגן-אלוףמשה דיין | 1948–1949 | לימים הרמטכ"ל ה-4 |
| סגן-אלוףיצחק פונדק | 1949 |
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| חיים אורן | 1977 - 1980 | מפקד חטיבה 408, לימים ראש מטהפיקוד מרכז |
| עזרא סלע | 1980 - 1983 | |
| חזי צפריר | 1983 - 1985 | |
| ברוך שפיגל | 1985 - 1986 | |
| מוני חורב | 1988 - 1990 | |
| נמרוד רן | 1993 - 1996 | |
| דני שחר | 1996 - 1999 | |
| רון שכנר | 1999 - 2005 | מפקד החטיבה במבצע חומת מגן |
| ארז וינר | 2005 - 2008 | לימים מפקד צוות התכנון האופרטיבי בפיקוד הדרום. |
| רפי מילוא | 2008 - 2010 | לימים מפקדפיקוד הצפון |
| גיא הלוי[12] | 2010 - 2013 | תחת פיקודו החליפה החטיבה את שמה ומספרה לחטיבת עציוני - 6 |
| אילן דיקשטיין[13] | 2013 - 2016 | |
| קובי ולר | 2016 - 2018 | |
| אורן שמחה | 2018 - 2020 | לימים מפקדעוצבת גלעד |
| יאיר צוקרמן | 2020 - 2022 | לימים מפקדחטיבת הנח"ל |
| איתן גלעד | 2022 - 2024 | מפקד החטיבה במלחמת חרבות ברזל |
| שראל סבג | 2024 - מכהן | מפקד החטיבה במבצע חיצי הצפון |
לזכר חטיבת עציוני הוקמה בשנת2011 אנדרטת "שלהבת עציוני" סמוך לטחנת הרוח במשכנות שאננים.
כמו כן מונצחים חטיבת עציוני וקרבותיה במספר אתרי קרבות בירושלים ובסביבותיה, בהם הגן הלאומיהקסטל במבואות ירושלים.
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
| חטיבותצה"ל | |
|---|---|