חָזָ"ל (ראשי תיבות:חכמינו זכרונם לברכה) אורז"ל (ראשי תיבות:רבותינו זיכרונם לברכה) היו המנהיגים הרוחניים וההלכתיים שלעם ישראל לאחר חתימת המקרא, מימיאנשי כנסת הגדולה, ובעיקר מתקופת בית שני במאה ה-3 לפנה"ס^[1] עד לחתימתהתלמוד הבבלי בתחילתהמאה ה-6 לספירה.ספרות חז"ל הניחה את היסודות לכל הספרות התורנית של היהדות, והיא מהווה תשתית לכרונולוגיה וההיסטוריה בתולדות עם ישראל, במיוחד בדורות הרבים שבהם לא הייתה לעם ישראל הנהגה מדינית אחרת.

חז"ל נחלקים לקבוצות אחדות, על-פי תקופתם והיצירה העיקרית בתקופה זו:

ערך מורחב –תקופת הזוגות

תקופת הזוגות נפתחה עם שני החכמיםשמעון הצדיק ואנטיגונוס איש סוכו, והמשיכה עם חמישה זוגות של חכמים מימי בית שני, אחד שימש כנשיא הסנהדרין והאחר כאב בית דין. הידועים שבהם הםהלל ושמאי.

ערך מורחב –תנאים

התנאים היו חכמי המשנה. הם חיו בארץ ישראל עד שנת220 לספירה, ובנוסף למשנה נשמרו דבריהם בברייתות המפוזרות ברחבי התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי, בתוספתא ובמדרשי ההלכה. עם התנאים הבולטים נמניםרבן יוחנן בן זכאי,רבי אליעזר הגדול,רבי יהושע,רבן גמליאל,רבי טרפון,רבי עקיבה,רבי יוסי הגלילי,רבי יוסי,רבי יהודה,רבי מאיר,רבי שמעון ורבייהודה הנשיא - עורך המשנה.

ערך מורחב –אמוראים

האמוראים היו חכמי התלמוד. הם פעלו בתקופה שמתום חתימת המשנה ועד לסיום כתיבת התלמוד (משנת 220 עד שנת500). האמוראים פעלו בשני מרכזים: בארץ ישראל (בטבריה ובציפורי), ובבבל. בנוסף לתלמודים (בבלי וירושלמי) נשמרו דבריהם במדרשי אגדה, שהמרכזיים שבהם הםמדרש רבה ומדרש תנחומא.

ערך מורחב –סבוראים

הסבוראים היו חכמיישיבות בבל מסוף תקופת האמוראים (סוףהמאה ה-5) ועד לתחילת תקופת הגאונים (סוףהמאה ה-6 או אמצעהמאה ה-7). הסבוראים ערכו את התלמוד ופעלו להטמעת תכניו בקרב עם ישראל.

ערכים מורחבים –שבע מצוות דרבנן,תקנת חכמים

עד סוף תקופת התנאים, בזמן שהייתהסנהדרין, היה כוח לחז"ל לגזור גזירות ולתקן תקנות חדשות שלא נכתבו בתורה ולא נמסרו מסיני, בכל עניין שראו בו צורך. דוגמאות למצוות ואיסורים מחז"ל: קריאתמגילת אסתר בפורים, איסור טלטולמוקצה בשבת, חובתנטילת ידיים לפני אכילתלחם, חובתתפילה שלוש פעמים ביום ועוד רבות.

ערך מורחב –ספרות חז"ל

ערך מורחב –לשון חז"ל

לשון חז"ל אועברית משנאית (נקראת גםלשון חכמים) הואניב של השפה העברית שהגיע לשיא תפוצתו בקרביהודים שחיו ביןהמאה הראשונה למאה החמישית לספירה. לשון חז"ל נחלקת לשני רבדים עיקריים: "לשון חכמים א'", שבה נכתבו המשנה והתוספתא, ו"לשון חכמים ב'", שבה נכתבו חלקים מן התלמוד הבבלי והירושלמי ומדרשי ההלכה והאגדה.

ההבדל בין העברית של התנ"ך, המכונה "לשון המקרא", לבין לשון חז"ל ניכר מיד לעין, ושימש נושא למחקר של הבלשנים לאורך הדורות. ההבדל הזה היה ידוע גם לדוברי הלשון עצמם, שאמרו "לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמה"^[2].

בדרך כלל תוחמים את לשון חז"ל בין תוםתקופת הזוגות וחורבן בית שני (כלומר, בסביבות50–70 לספירה) לבין חתימת התלמוד הבבלי (בערך485 לספירה). לפני לשון חז"ל דיברו בלשון המקרא, ובדרך כלל בוחנים את לשון חז"ל לפי הדמיון והשוני בינה ללשון המקרא. בתקופה שבין חתימתהמקרא למאה הראשונה לספירה אפשר להתייחס לשכבת לשון נוספת, שבה נכתבומגילות מדבר יהודה וספרבן סירא.

בתוך לשון חז"ל מבחינים בשלוש תקופות משנה:

• "משנה ראשונה"

בתוך המשנה אפשר לזהות בבירור משניות שהן קדומות מצד תוכנן ולשונן. מתארכים את המשניות האלה לזמן שבובית המקדש השני היה קיים, כלומר, לפני שנת70 לספירה. רוב המשניות האלה עוסקות בהלכות הנוגעות לבית המקדש (למשל:מסכת תמיד ומסכת מידות).

• לשון התנאים (לשון חכמים א')

זו הלשון שבה נכתבו המשנה, התוספתא ומדרשי ההלכה. כאמור, בתקופה זו לשון חז"ל עדיין הייתה מדוברת בפי העם. מניחים שהדיבור פסק במהלך המאה השנייה לספירה.

• לשון האמוראים (לשון חכמים ב')

העברית שמופיעה בתלמודים (הבבלי והירושלמי). בתקופה זו העברית כבר לא הייתה מדוברת, והשפה הכתובה מעורבת בארמית. מחלקים את לשון האמוראים לשני חלקים: לשון אמוראי ארץ ישראל (שמופיעה בתלמוד הירושלמי ובחלק מהמדרשים) ולשון אמוראי בבל (שמופיעה בתלמוד הבבלי).

• ספרות חז"ל

מיזמיקרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון:חז"ל
ציטוטים בוויקיציטוט:חז"ל
טקסט בוויקיטקסט:ויקיטקסט:ארון הספרים היהודי/חז"ל

• החברה היהודית לאחר החורבן, ניתוח עולמם של החכמים, באתרמט"ח
• עמירם דומוביץ, ‏דור דור ודורשיו - סדר דורות חכמי התלמוד, באתר "דעת"
• מתיה קם,היצירה הספרותית של חז"ל

• חז"ל

• ויקיפדיה: השלמה - יהדות