 | |
| לידה | 9 בדצמבר1879 Panyu District,הרפובליקה העממית של סין  |
|---|---|
| פטירה | 12 במאי1936 (בגיל 56) גואנגג'ואו,הרפובליקה העממית של סין |
| מדינה | הרפובליקה הסינית |
| השכלה | אוניברסיטת הוסיי |
| מפלגה | קוומינטנג,Tongmenghui |
| שירות ביטחוני | |
| דרגה | גנרליסימו |
  | |
זהו שם סיני; שם המשפחה הואחו.חוּ הָאנְמִין (胡漢民; באנגלית:Hu Hanmin;9 בדצמבר1879 –12 במאי1936) היה אחד המנהיגים הראשונים של מפלגות הימין השמרני,קוומינטנג במהלךמלחמת האזרחים הסינית.
האנמין היה ממוצאהאקה מג'י'אן(אנ'),ג'יאנגשי. אביו עבר לגואנגדונג, כדי לקבל משרה רשמית. אחרי סיום לימודיו בגיל 21 שנים, יצא ללמוד ביפן החל משנת1902, והצטרף לטונגמנגואי (הברית המהפכנית הסינית) ב-1905 כעורך העיתון "מין באו". בשנים 1907–1910 השתתף במספר מהפכות מזוינות. זמן קצר לאחרמהפכת שינהאי בשנת1911, הוא התמנה למושל של גואנגדונג וכמזכיר הראשי של הממשלה הזמנית. הוא השתתף במהפכה השנייה בשנת1913, והצטרף לסון יאט-סן שעבר ליפן לאחר כישלון המהפכה השנייה. שם הם הקימו את הקוומינטנג (המפלגה הלאומנית הסינית). הוא חי בגואנגדונג בין 1917 ו-1921 ועבד עבור סאן יאט-סן, כשר התחבורה ויועץ הראשי מאוחר יותר.[1]
הוא נבחר לוועד הפועל המרכזי בוועידה הראשונה של הקואומינטנג בינואר1924. בספטמבר הוא פעל כסגן הנשיא, כאשר סון יאט-סן עזב אתגואנגג'ואו לשאוגואן. סאן מת בבייג'ינג במרס1925, וחו היה אחת משלוש הדמויות החזקות ביותר בקוומינטנג. שני האחרים היווואנג ג'ינגווי וליאו ז'ונגקאי. ליאו נרצח באוגוסט באותה שנה, והו נחשד ונעצר. לאחר ״פיצול נינגהאן״ (=הפסקת שיתוף הפעולה בין הקוומינטנג ובין המפלגה הקומוניסטית) בשנת1927, הוא תמך בצ'יאנג קאי שק, ומונה לתפקיד שלטוני בכיר בנאנג'ינג.[2]
מאוחר יותר, ב -28 בפברואר1931, הוא הוכנס למעצר בית על ידי צ'יאנג עקב מחלוקות על החוקה הזמנית החדשה. לחץ פנימי במפלגה אילץ את צ'יאנג לשחרר אותו. לאחר מכן, הוא הפך למנהיג רב עוצמה בדרום סין, שדגל בשלושה עקרונות פוליטיים: התנגדות לפלישה היפנית, התנגדות לקומוניסטיםמיליטריסטים, ולבסוף התנגדות למנהיג המוצהר, צ'יאנג קאי-שק.
הפלגים שהתנגדו לצ'יאנג בקואומינטאנג התכנסו בגואנגג'ואו כדי להקים ממשלה יריבה. הם דרשו את התפטרות צ'יאנג מתפקידיו הכפולים כנשיא המדינה וראש הממשלה. מלחמת האזרחים נמנעה על ידי הפלישה היפנית למנצ'וריה. הו המשיך לשלוט בדרום סין, בלב ליבו של הקואומינטאג, בסיועצ'ן ג'יטנג וחבורת ניו-גואנג-שי. שם הוא ניסה ליצור ממשלה ללא שחיתות כאלטרנטיבה למשטר של צ'יאנג. הו ביקר את צ'אנג שלא נקט מדיניות חזקה ״כלפי הכוח הזר [יפן] שקרע והרס את מולדתנו!"[3]
חו ביקר באירופה והפסיק את ההתקפה הפוליטית שלו על צ'יאנג קאי-שק ביוני1935. בפגישה הראשונה של הוועידה החמישית של קואומינטאנג בדצמבר 1935 נבחר ליו"ר הוועדה המרכזית. הוא חזר לסין בינואר1936, חי בגואנגג'ואו עד שמת מדימום במוחו ב -12 במאי 1936.
מותו עורר משבר. צ'יאנג רצה להחליף את חו בחסידיו הנאמנים בדרום סין ולחסל את האוטונומיה שממנה נהנה הדרום תחת חו. כתוצאה מכך, צ'ן והחבורה שלגואנגשי קשרו קשר נגד צ'יאנג. במה שקרוי "תקרית ליאנג-גואנג". צ'ן נאלץ להתפטר מתפקידו כמושל גואנג-דונג לאחר שצ'יאנג שיחד רבים מקציניו לערוק והמזימה התמוטטה.
