 |
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של יפן |
אגפים מנהליים נושאים קשורים
|
חוקת האימפריה היפנית (ביפנית: 大日本帝国憲法), הידועה יותר בשםחוקת מייג'י (明治憲法), הייתה רשימת חוקי היסוד שלהאימפריה היפנית, שעמדה בתוקף מ-29 בנובמבר1890 ועד2 במאי1947.
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| מדינה | יפן יפן |
| כינוי | חוקת מייג'י |
| סוג | חוקה |
| תאריך תחולה | 29 בנובמבר1890 |
| תאריך פקיעה | 2 במאי1947 |
| נפקע על ידי | חוקת יפן |
  | |
לאחררסטורציית מייג'י שהתרחשה ב-1868 נטתה הנהגתיפן לכיווןמונרכיה חוקתית, שהתבססה על הדגם הפרוסי. על פי דגם זה, מילאקיסר יפן תפקיד פעיל בממשלה, והחזיק בהשפעהפוליטית ניכרת, בעיקר בנושאי יחסי חוץ ודיפלומטיה, אותה חלק עםבית נבחרים. בית הנבחרים היה אחראי לענייני פנים. הרסטורציה השיבה את הכוח הפוליטי לקיסר לאחר יותר מאלף שנים, ובעקבותיה עברה יפן תקופה רבת תהפוכות ושינויים בתחומים חברתיים ופוליטיים, והמדינה עברה תהליךהתמערבות שנועד להביאה לרמת הקדמה שלהעולם המערבי. אחת מתוצאות החוקה החדשה הייתה כינון הממשלה הפרלמנטרית הראשונה באסיה.
חוקת מייג'י הציבה גבולות ברורים לרשות המבצעת ולאבסולוטיזם של הקיסר, ואף העניקה לרשות השופטת עצמאות שיפוטית. עם זאת, ניסוח החוקה היהעמום וסתר עצמו במקרים רבים. פרשנות החוקה במקרים אלה הייתה נתונה לשיקוליהם של מנהיגי הממשלה והמפלגות. מצב זה הוביל למתיחות מתמדת בין התומכים במשטר אוטוריטרי לבין התומכים במשטרליברלי-דמוקרטי.
בעתכניעת יפן ב-2 בספטמבר1945 נטלובעלות הברית את הריבונות על האימפריה היפנית, והשעו את חוקת מייג'י. במהלךתקופת הכיבוש האמריקאי החליףהמפקד העליון של כוחות הברית,גנרלדאגלס מקארתור, את חוקת מייג'י בחוקה חדשה, שהחליפה את השלטון הקיסרי בדמוקרטיה ליברלית, על פי הדגם המערבי, ושבה ניטלה מן הקיסר כל סמכות מעשית.
טרם אימוץ חוקת מייג'י לא הייתה ביפן כלחוקה אחרת. מערכת משפטית-חוקתית, שהתבססה על דגםסיני, ובבסיסהבירוקרטיהמריטוקרטית, הונהגה במאה ה-6 ופעלה תחת הקיסר. חלק מחוקים אלה היו עדיין בתוקף בעת רסטורציית מייג'י. עם זאת, שיטה זו איבדה מהשפעתה בתקופת הייאן (המאה ה-10), עם עליית מעמד הלוחמים, והפכה לסמלית בלבד עם עלייתשוגונות קמקורה לשלטון ב-1185. הביורוקרטים הבכירים המשיכו להחזיק בתאריהם, אך סמכויותיהם נשללו מהם, והקיסר הפך לסמל בלבד ואיבד כל כוח פוליטי.
בראשיתתקופת מייג'י התקיים דיון ציבורי בנוגע לשאלת החוקה הכתובה. גורמיםשמרנים חששו מכל דבר דמוקרטי אורפובליקני, והעדיפו שינויים הדרגתיים. לעומתם,תנועת החירות וזכויות האנשים דרשה את כינונה המידי של אספה לאומית, וקבלת חוקה כתובה.
איטו הירובומי התמנה לעמוד בראש משרד ממשלתי שתפקידו היה לחקור סוגים שונים של חוקות, וב-1882 הוא הוביל משלחת למסע מסביב לעולם שמטרתה הייתה בחינת חוקות שונות ללא תיווך.חוקת ארצות הברית נפסלה בשל היותהליברלית מדי, והשיטה הבריטית נפסלה בגלל היותה מסורבלת מדי ומעניקה כוח רב מדי לפרלמנט. השיטות הצרפתית והספרדית נחשבו קרובות מדי לדספוטיזם. המבנה החוקתי שלהקיסרות הגרמנית, ובייחוד זו של פרוסיה, היה המתאים ביותר ליפן, לפי ראיית המשלחת.
איטו דחה גם מספר רעיונות, שלפי דעתו לא התאימו ליפן, שכן הם נבעו מהנצרות. הוא אף הוסיף התייחסות לקוקוטאי, או "הישות הלאומית" של יפן, המספק הצדקה לסמכותו של הקיסר, בשל מוצאו האלוהי ושושלת הקיסרים שלא נקטעה, ובשל הקשר המיוחד הקיים בין הנתינים לשליט.[1]
ממשלה חדשה בראשותו של איטו החליפה את מועצת המדינה הזמנית ב-1885, והתפקידים הביורוקרטים שנוסדו במאה ה-6 בוטלו. את מקומם תפסההמועצה הקיסרית ב-1888, שתפקידיה היו בחינת נושא החוקה וייעוץ לקיסרמוצוהיטו.
את ועדת החוקה הרכיבואינואואה קוואשי,קנקו קנטרו,איטו מיוג'י ואיווקורה טוטומי, יחד עם מספר יועצים זרים, בעיקר גרמנים, בראשם המשפטן היהודי-גרמניאלברט מוסה. הנושא המרכזי בו עסקה הוועדה היה מציאת האיזון בין הריבונות הנטועה בקיסר, לבין גוף נבחרמחוקק שבכוחו להגביל את סמכויות הריבון. לאחר מספר טיוטות, הגישה הוועדה לקיסר את הנוסח הסופי באפריל 1888.
הקיסר מוצוהיטו הכריז רשמית על החוקה החדשה ב-11 בפברואר1889, אך היא נכנסה לתוקפה רק ב-29 בנובמבר1890. המושב הראשון שלהדיאט של יפן נערך באותו היום. המבנה הארגוני של הדיאט הציג השפעות בריטיות, בעיקר הכללתבית לורדים ונאום מן הכס, אותו ערך הקיסר באותו יום. חלקה השני של החוקה, שעסק בזכויות האזרחים, נשא דמיון לחוקות בנות התקופה באירופה ובצפון אמריקה.
חוקת מייג'י הכילה 76 סעיפים בשבעה פרקים. לרוב כוללים העתקי החוקה את הפתיחה המכילה את השבועה הקיסרית ואת ההכרזה הרשמית מטעם הקיסר אודות קבלת החוקה. שבעת הפרקים הם:
בניגוד למחליפתה, חוקת מייג'י התבססה על עיקרון הריבונות הטמון באופן טבעי בקיסר, על סמךהשושלת הקיסרית של יפן. סעיף 4 קובע ש"הקיסר עומד בראש האימפריה ומבטא בעצמו את זכות הריבונות". הקיסר מחזיק בכוחן שלשלוש רשויות הממשלה, אף על פי שאישור הדיאט נדרש גם הוא לחקיקת חוקים. חוקי המדינה נכתבו בשם הקיסר.
ישנם מספר סעיפים הסותרים זה את זה בנוגע למי הסמכות העליונה, לקיסר או לחוקה. סעיף 3 קובע ש"הקיסר קדוש ולא ניתן לחללו", סעיף שהכניסו גורמים שמרנים על מנת לחזק את מעמד הקיסר אל מול החוקה. לעומת זאת, סעיף 4 מגביל את הקיסר בכך שהוא קובע שכל זכויותיו מוגבלות לכתוב בחוקה. סעיף 11 מעניק את השליטה בצבא ובצי לקיסר. סעיף זה היה נתון לפרשנות לפיה אין הצבא או הצי נתונים לשליטתו של אף מנגנון, מלבד הקיסר. לעומת זאת, סעיף 55 קובע שפקודותיו של הקיסר חסרות מעמד חוקי עד אישורן על ידי "שר המדינה". מצד שני, שרים אלה מונו ופוטרו על ידי הקיסר, ללא צורך באישור הממשלה.
הקיסר החזיק בסמכויות הרשות המבצעת והיה רשאי למנות ולפטר את כל שרי הממשלה. הזכותלהכריז מלחמה הייתה גם כן בלעדית בידי הקיסר, וכמו כן הזכות לכרות ברית שלום, להכתיב הסכמים ואמנות, לפזר אתבית הנבחרים ואף לחוקק חוקים. בנוסף, הייתה השליטה עלצבא יפן ועלהצי הקיסרי היפני נתונה בידי הקיסר, ולא בידי הדיאט. החוקה קבעה גם שחברי הממשלה אחראים אך ורק בפני הקיסר, ולא בפני הדיאט.
במסגרת החוקה הוקםגוף מחוקק שהתחלק לשני בתים: הבית העליון, בית האצילים, שבו היו חברים חבריהמשפחה הקיסרית, בני האצולה היפנית ואנשים שהקיסר מינה באופן אישי; ובית תחתון, בית הנבחרים, שחבריו נבחרו על ידי ציבור הבוחרים, שבאותה עת היו רק גברים בעלי רכוש. סמכות החקיקה הייתה משותפת לדיאט ולקיסר, ועל מנת שהצעה תהפוך לחוק, נדרשה הסכמת כל הגורמים. עם זאת, לדיאט הייתה הזכות ליזום חקיקה ולאשר את תקציב המדינה.
סעיף 73 נתן מענה לצורך בתיקונים לחוקה. הסעיף קבע שעל מנת להתחיל בדיון על התיקון, על הקיסר למסור לדיאט את הצעת החוק, בדמות הכרזה או פקודה. על מנת לדון בנושא נדרשה נוכחות של לא פחות משני שלישים מחברי הדיאט, ועל מנת לקבל את התיקון נדרשה תמיכתם של לפחות שני שלישים מהנוכחים. לאחר מכן עבר התיקון לאישור הקיסר, ובסמכותו היה להטיל עליווטו. אף על פי כן, מעולם לא הוגשה בקשה לתיקון החוקה, מיום כינונה ב-1890, ועד החלפתה ב-1947.
על מנת לשמור על רציפות חוקתית, כאשר הוחלפה חוקת מייג'י בחוקה החדשה ב-1947 נעשתה קבלת החוקה החדשה בדרך של תיקון חוקת מייג'י. עם זאת, על פי סעיף 73 לחוקת מייג'י, היה צורך באישור הקיסר על מנת לערוך כל שינוי, ואכן חוקת 1947 קיבלה את אישור הקיסרהירוהיטו. אך אישור זה עמד בניגוד לאמור בחוקה החדשה, שקבעה שהחוקה עצמה ואישורה נתון בידי אזרחי המדינה.
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף:חוקת מייג'י |
