המדינה הייתה ידועה כ"חוף השנהב", ובאנגלית היא נקראה Ivory Coast, בגרמנית – Elfenbeinküste, בספרדית – Costa de Marfil, בצרפתית –Côte d'Ivoire, וכן הלאה. בגלל חוסר האחידות שנוצר בזירה הבינלאומית, באוקטובר1985 ביקשה הממשלה לקבוע את שם המדינה כ-Côte d'Ivoire (שם שהוא מורשתהקולוניאליזם הצרפתי) בכל השפות.
למרות החלטת הממשלה, בשפה האנגלית עדיין משתמשים לרוב ב-"Ivory Coast" ובאופן דומה ממשיכים להשתמש בתרגום גם בשפות האחרות. עם זאת, ממשלות משתמשות ב-"Côte d'Ivoire" מתוך היענות לדרישת המדינה. באתר משרד החוץ הישראלי נכתב שמה של המדינהקוט דיוואר (חוף השנהב),[9] אך בהודעות שלמשרד ראש הממשלה הישראלי קרויה המדינה "חוף השנהב".
בשנת1842 השתלטהצרפת על חוף השנהב, והמושבה הצרפתית התקיימה עד לשנת1946. משנה זו ועד1960 היא הייתה טריטוריה תחת מנדט צרפתי, במטרה להכשירה לקראת עצמאות. ב-7 באוגוסט שנת 1960 קיבלה חוף השנהב עצמאות מלאה[3] וצורפה לחבר העמים הצרפתי.
הנשיאלוראן גבאגבו כיהן בשלטון משנת2000 ועד2011. מאז ניסיון הפיכה בשנת 2002 והסכם הפסקת האש ב-2003 מחולקת המדינה לשניים: בחלק הצפוני המוסלמי שולטים המורדים שאינם מקבלים את שלטונו של הנשיא המכהן ובדרום המדינה נמצא השלטון הרשמי. בנובמבר 2004 תקף חיל האוויר בסיס של המורדים בצפון המדינה ו-9 חיילים צרפתיים נהרגו. בתגובה הושמד רוב חיל האוויר בהוראתנשיא צרפת. כתוצאה מכך החלו מהומות אנטי-צרפתיות בעיראביג'אן.
בנובמבר2010 התקיימו בחירות במדינה בהן ניצחאלאסן ואטארה את הנשיא המכהן גבאגבו, אך האחרון סירב לפנות את כסאו על אף הלחץ הבינלאומי עליו לעשות כן. אואטרה זכה לתמיכת מיליציית המורדים המוסלמים השולטים מצפון לקווי הפסקת האש, בעוד גבאגבו שלט בדרום הנוצרי העשיר, בו מרוכזת עיקר הפעילות הכלכלית של חוף השנהב – הכוללת נתח של שליש מייצוא הקקאו העולמי.המשבר הפוליטי הפך לעימות מזוין בעל אופי אתני,[10] שגבה את חייהם של כ-1,500 בני אדם. המשבר הסתיים באפריל 2011 עם התערבות כוחות צבא צרפתיים, שסייעו לוואטארה לתפוס את השלטון ולעצור את גבאגבו[11].
ב-2024 הודיעה חוף השנהב על החלטתה לבטל את הנוכחות הצרפתית במדינה והורתה לצרפת לסלק את כל חייליה משם, זאת בהמשך למגמה של מדינות הסאהל לבטל את הקולוניאליזם הצרפתי באזור.[12]
הבירה הרשמית מאז1983 היאימוסוקרו, אולם בפועלאביג'אן ממשיכה להיות המרכז האדמיניסטרטיבי, ומרבית המדינות מחזיקותשגרירות באביג'אן. הנשיאלוראן גבאגבו שלט מאז שנת2000 ועד2011 בה הודח בפועל לאחר שהפסיד בבחירות כמה חודשים לפני כן.
מלחמת אזרחים שהחלה בשנת2002 בין הצפון לדרום הביאה לפגיעה באוכלוסייה. ארגוניםהומניטריים בינלאומיים פרסמו דוחות על בעיות בטיפול באזרחים שבויים בשני הצדדים, ועלעבדות ילדים בתעשיית הקקאו.
בחודש נובמבר2010 נערכו בחירות דמוקרטיות במדינה, בהן הפסיד הנשיא המכהן, לורן גבאגבו. משלא היה מוכן לפנות את כס הנשיאות, החלו מהומות במדינה, בהן נרצחו אלפי תושבים והאשמות בגיןרצח עם הוטחו בו מכל עבר.
במדינה יש דרכים באורך כולל של 68,000 ק"מ, מתוכם 5,000 ק"מ הם כבישיאספלט, וכן 1,177 ק"מ שלמסילות ברזל. בצי הסוחר ישנן כמה אוניות בנפח כולל של 7,800 טון.
חוף השנהב מפעילה תחבורה אווירית למדינות שכנות ולמדינות מערבאפריקה.
בית הספר התיכון הראשון בחוף השנהב, הוקם ב-1952, שמונה שנים לפני שהמושבה הצרפתית זכתה בעצמאותה.[13]לפי הערכה של שנת 2003 רק כ-50% מהאוכלוסייה שמעל גיל 15 יודעים לקרוא ולכתוב.[14]
בדרום, באזור חוף והשפלה, חם ולח בכלעונות השנה. בפנים הארץ חם מאוד ולח באביב ובקיץ, חם ויבש בחורף.
הטמפרטורות הממוצעות של החודש החם ביותר ושל החודש הקר ביותר הן: בדרום, 30, 28; בפנים הארץ 24–32, 24.
גשמים יורדים בדרום הארץ בכל עונות השנה, אך בעיקר בקיץ. בפנים הארץ הם יורדים בעיקר באביב, בראשית הקיץ ובסתיו. כמות הגשמים השנתית הממוצעת היא 1,800–2,000 מ"מ, ובצפון 1,000–1,200 מ"מ.
