חומר נפץ הואחומר המסוגל לעבור תהליךאקסותרמי מהיר המלווה בשחרוראנרגיה רבה ויוצר אפקט שלפיצוץ. וזאת, כתוצאה מפעולת הצתה כלשהי. בזמן התהליך, החומר משנה את צורתו ממוצק או מנוזל לגז. בדרך כלל מכיל חומר הנפץ אלמנט הקולטחמצן ומרכיב אחר בחומר הנפץ המשמש כאלמנטמחמצן, אך קיימים גם תהליכים אחרים בעלי מאפיינים דומים. תהליך זה קרויהתפוצצות. התהליך יוצרחום רב,אור, ותוצרי לוואי גזיים בדומה לאש. כאשר פיצוץ חומר הנפץ מתבצע במקום סגור, כגון בתוך תרמיל של כדוררובה, הרי שכל הגזים שנוצרו בפיצוץ, מרוכזים בנפח הקטן ששימש קודם לכן את חומר הנפץ בצורתו הגולמית. לגזים אלו אנרגיה גבוהה, המתבטאת בלחץ גבוה מאוד. התפשטות הגזים הללו יכולה לגרום לפעולות שונות, החל מאפקט פיצוץ ועד לשיגורם של קליעים ופגזים. חומר נפץ המוצת בקלות מכונהרגיש(כגוןניטרוגליצרין), או מוצת בקושי רב ואז מכונהאדיש (כגוןTNT).
חומרי הנפץ משמשים ברובם במישור הצבאי, באמצעי לחימה שונים המבוססים עלאנרגיה קינטית. אך ניתן למצוא אותם גם במישור האזרחי, למשל בעבודות מסוימות בהנדסה אזרחית, כגון חציבה בהר סִלעי והריסה מהירה של מבנים.
חומר נפץ הודף (חנ"ה) (באנגלית: Propellants) משמש למטרות הדיפה בסוגיתחמושת שונים. חומרים אלו הם בחלקם חומרי נפץ חלשים כגון הניטרוצלולוזה ובחלקם אינם חומרי נפץ כלל כמואבק השרפה השחור. אבק השרפה השחור מורכב מדלק ומחמצן ואינו מסוגל לעבור תהליך ניפוץ כמו חומרי הנפץ המרסקים. תהליך הפעולה של שני סוגי ההודפים מוגדר כבעירה (דפלרגציה), ולהצתתו נדרש חום אואש גלויה. בעת הבעירה משתחררים גזים רבים ואנרגיה רבה, אך נשארות שאריות מוצקות. תהליך הבעירה הוא איטי ו"נע" לאורך החומר במהירויות של מספר בודד שלסנטימטרים לשנייה עד ל-400 מטרים לשנייה. מכאן נובע גם השימוש בו כמנגנון השהייה פשוט. באבקות הדיפה הגזים מתפשטים בכיוון ההפוך מכיוון הבעירה, דבר המאפשר יצירתטילים מאבקות בעירה.
חומר נפץ מרסק (חנ"מ) (באנגלית: High Explosive) משמש למטרות חבלה והריסה במטרות מוגדרות. תהליך פעולתו מוגדר כניפוץ (דטונציה). תהליך הניפוץ אינו תהליך שרפה הכולל תגובה ביןדלק ומחמצן אלא פירוק מהיר ביותר שלמולקולה יחידה בלתי יציבה המכילה בתוכה את האטומים האופייניים לתרכובות דלק ולתרכובות מחמצן גם יחד. חומר נפץ מרסק לא משאיר אחריו שאריות מוצקות וגל הניפוץ שלו נע במהירויות שנמדדות בכמה קילומטרים לשנייה. בחומרי נפץ מרסקים, להבדיל מאבקות הדיפה, הגזים נפלטים לכיוון הבעירה של חומר הנפץ, אשר מעבירהגל ניפוץ בחומר.
חומרי נפץ מסווגים גם לפי מידת הרגישות שלהם ל"גירוי" חיצוני על מנת לפעול:
רגיש: חומר נפץ שיכול לפעול מניצוץ, חום,אש או אפילו מכה חזקה.
אדיש: חומר נפץ הדורש "גל ניפוץ" כדי לפעול בעצמו, אוטמפרטורות גבוהות במיוחד (1000+צלזיוס). אם מוצת, חומר נפץ אדיש עשוי לבעור ללא פיצוץ כלל.
מאיץ: חומר נפץ בעל רגישות בינונית המשמש בדרך כלל כ"מתווך" בין חומר נפץ רגיש לחומר נפץ אדיש.
חומרי נפץ הודפים הם לרוב רגישים, וחומרי נפץ מרסקים הם בדרך כלל אדישים, אבל זה לא מחייב. לעיתים, החומר העיקרי במטען חבלה או פצצה הוא חומר נפץ אדיש, וכדי לקבל את גל הניפוץ הראשוני שגורם לו להתפוצץ משתמשים בחומר נפץ רגיש.
נובל 808 (Nobel 808) או בקיצור 808 – חומר נפץ פלסטי שפותח על ידי הבריטים לפני מלחמת העולם השנייה לשימוש בפגזי מעיך לתותחיטנקים ופצצותמרגמה. 808 הוא חומר נפץ אדיש.
