חוליות חיסול פועלות לעיתים רבות בתמיכה של רשויות ממשלתיות, כאמצעי לחיסול אופוזיציה ללא אחריות ישירה, אם כי הן עשויות לפעול גם באופן עצמאי. חוליות המוות ידועות לשמצה בשימוש שלהן בטקטיקות אכזריות שנועדו להפיץ פחד, ולדכא התנגדות בקרב אוכלוסייה מסוימת.
במקרים מסוימים, חוליות החיסול מורכבות מאנשי צבא, שוטרים או אזרחים מאומנים היטב.
לעיתים רבות חוליית החיסול מבצעת גם מעשי אלימות אחרים, כמו אונס, עינויים, הצתות או הפצצות, בנוסף למעשי הרצח.[1][2]
חוליות החיסול שפעלו במהלך מלחמת האזרחים באל סלוודור היו אחראיות לביצוע מעשי זוועה רבים, כולל רצח הארכיבישוףאוסקר רומרו ב-1980.
במהלך תקופת "המלחמה המלוכלכת" בארגנטינה, בין השנים 1976 עד 1983, חוליות החיסול של החונטה הצבאית היו מעורבות בהיעלמות כפויה וברצח של בסביבות 30,000 בני אדם.
מיליציות האינטרהאמווה ברואנדה, אשר זכו בגיבוי של ממשלת ההוטו, היו המבצעים העיקריים שלרצח העם ברואנדה שבמהלכו נרצחו בין אפריל ליולי 1994 בין 500,000 עד 1,000,000 מאוכלוסיית הטוטסי, הטווה וההוטו.
חוליות חיסול היו נפוצות במהלךמלחמת האזרחים בלבנון בין השנים 1975 עד 1990. ארגוןחזבאללה השתמש גם כן לאורך השנים בחוליות חיסול.
בין 1933 ל-1945,גרמניה הנאצית, תחת הנהגתו שלאדולף היטלר, השתמשה לעיתים רבות בחוליות חיסול להשגת מטרותיה. בשנת 1934 היטלר הוציא לפעול את "ליל הסכינים הארוכות", במסגרתו היטלר הורה לבצע מסע רציחות נגד בכירי ארגון האס אה. לאחר הפלישה לברית המועצות ב-1941, גרמניה הנאצית שלחה ארבעה חוליות חיסול של האיינזצגרופן שהתקדמו אחריהצבא הפולש (ולעיתים השתתפו בלחימה) בחזית המזרחית, וביצעו מעשי רצח שליהודים,פולנים, וקומוניסטיםרוסים. חוליות החיסול הללו אילצו את הקורבנות, כולל נשים וילדים, לחפור את הקברים של עצמם, ולאחר מכן ירו בהם, וכמו גם הם השתמשו במשאיות גז על מנת לבצע הרג המוני. לפי ההערכות חוליות החיסול הללו הרגו בין השנים 1941 ל-1944 כ-7.4 מיליון אזרחים סובייטים,[3] 1.3 מיליון יהודים, מתנגדים פוליטיים, פולנים, שבויי מלחמה ורומנים.
