.JPG) | |
| איוש נוכחי | חבריהכנסת העשרים וחמש |
|---|---|
| תאריך כניסה לתפקיד | 15 בנובמבר 2022 |
| דרכי מינוי | בחירות ארציות לכנסת |
| תחום שיפוט | ישראל ישראל |
| מושב המשרה | ירושלים,ישראל |
| משך כהונה קצוב | 4 שנים |
| ייסוד המשרה | 14 בפברואר1949 |
| איוש ראשון | האספה המכוננת |
  | |
_P146_Jerusalem_Knesset_building.jpg)
חבר הכנסת אוחברת הכנסת (בראשי תיבות:ח"כ אוחה"כ) הוא כל אחד מ-120 הנציגים המכהנים בכנסת, לאחר שנבחרו לכהונה זו על ידיאזרחי מדינת ישראל בבחירותדמוקרטיות.
כחלק מחברותם בכנסת, משמשים חברי הכנסת גם כחברים בוועדות הכנסת, ויכולים גם לכהן כשרים או כסגני שרים בממשלה.ראש הממשלה וממלא מקומו חייבים לכהן גם כחברי הכנסת.
ערך מורחב –הבחירות לכנסתבבחירות לכנסת רשאי להצביע כלאזרח ישראל שמלאו לו 18 שנה. כל אזרח שמלאו לו 21 שנה רשאי להיות מועמד לכנסת, למעטעובדי מדינה,שופטים ואנשי צבא, וכן בעלי תפקידים נוספים. מבעלי תפקידים בכירים מסוימים (כגוןקציניצה"ל בדרגתאלוף ומעלה) דורש החוקתקופת צינון של שלוש שנים.
ערכים מורחבים –חברי הכנסת,משכן הכנסתחבריהכנסת מקיימים את תפקידיה של הכנסת כבית המחוקקים של מדינת ישראל. פעילות זו כוללת:
הדיונים השונים נערכים במליאה ובוועדות הכנסת, המחולקות לפי נושאים, והחלטות מתקבלות ברוב קולות של הנוכחים בדיון. עבודת הכנסת נעשית לפי חוקים המסדירים אותה,תקנון הכנסת, או "הנוהג והנוהל המקובלים". לשם ביצוע תפקידיהם, נעזרים חברי הכנסת במחלקות ובבעלי תפקידים שונים הפועלים בכנסת, כדוגמתמרכז המחקר והמידע,היועץ המשפטי ובעברנציב הדורות הבאים.
 |
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של ישראל |
ערך מורחב –חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהםבדומה למקובל בפרלמנטים אחרים בעולם, גם לחברי הכנסת ישחסינות, בהתאם לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם,[1] מתוך תפישה שראוי להגן על פעילותו של חבר הכנסת מפני גורמים בשלטון שיבקשו להצר את צעדיו.
עד יולי2005 הייתה החסינות אוטומטית והוענקה גם מבלי שהח"כ ביקש אותה, ואילו הסרתה דרשה החלטה של ועדת הכנסת והחלטה של המליאה בהצבעה חשאית. מאז יולי 2005 על חבר הכנסת המעוניין בחסינות לבקש אותה, ואם ועדת הכנסת החליטה להיענות לבקשתו, החלטתה טעונה אישור של המליאה בהצבעה גלויה.
החסינות בישראל מחולקת לשני סוגים:
ניתן לעצור חבר הכנסת אם הוא נתפס "בשעה שעשה מעשה פשע שיש עמו שימוש בכוח או הפרעת השלום" (סעיף 3(א) לחוק חסינות חברי הכנסת).
ניתן להעמיד חבר הכנסת לדין לאחר סיום כהונתו בגין מעשים שאינם מוגנים על ידי החסינות המהותית, בלי שיתאפשר לו לבקש הענקת חסינות.
על מנת למלא את תפקידם, ניתנות לחברי הכנסת מספר הטבות בנוסף למשכורותיהם. הטבות אלו כוללות:
בעבר ניתנה לחברי הכנסת זכות למשלוח חינם של דברי דואר ללא הגבלה.
אופן קביעתשכרם של חברי הכנסת הוסדר בעבר בחוק שכר חברי הכנסת, התש"ט-1949,[3] אך חוק זה הוחלף ב-17 בפברואר2003 בפרק ט' לחוק הכנסת.[4] עקרונות לתשלומים נוספים נקבעו בהחלטת שכר חברי הכנסת (הענקות ותשלומים), התשס"א-2001.
בהתאם לחוק הוקמהועדה ציבורית הממליצה על גובה שכרם של חברי הכנסת ועל תשלומים נוספים,[5] כגון הוצאות נסיעה ולינה הכרוכות במילוי תפקידם של חברי הכנסת, וכן תשלומים לקופת גמל אוקרן השתלמות. שכר היסוד של חברי הכנסת מתעדכן מפעם לפעם (בדרך כלל בתחילת כל שנה) בהתאם לשינוי בשכר הממוצע במשק. המלצות הוועדה הציבורית מוגשות לוועדת הכנסת, וזו רשאית לקבל את ההמלצות ובכך להפוך אותן להחלטה מחייבת או לדחותן ולהחזירן לוועדה הציבורית לשם מתן המלצות חדשות. החלטות בעניין שכרם של חברי הכנסת מתפרסמות בקובץ התקנות. ביולי 2003 מונו לוועדה הציבורית פרופ'ראובן גרונאו – יושב ראש, עו"ד יוסף גילאור ורו"ח דניאל דורון.
גובה השכר ברוטו של חברי הכנסת משתנה אם הם אוחזים בתפקידים שונים במשכן:[6]
| תפקיד | שכר יסוד[7] | הערות |
|---|---|---|
| יו"ר הכנסת | 55,812 ש"ח | זהה לשכרו של ראש הממשלה |
| ראש האופוזיציה | 49,850 ש"ח | זהה לשכר שר |
| סגן יושב ראש הכנסת ויושב ראשועדה בכנסת | 46,567 ש"ח | |
| חבר הכנסת | 44,176 ש"ח |
לשכר זה מתווספתתוספת יוקר בהתאם לכללים הנהוגים בשירות המדינה.
עד לשנת1999 זכו חברי הכנסת לפנסיה תקציבית. מאז, ההפרשות של חברי הכנסת לקרן פנסיה מתבצעות באופן הדומה לזה של רוב השכירים במשק הישראלי, לפי עקרון הפנסיה הצוברת, משמע בהתאם לשכרם החודשי.
על חברי הכנסת חלות הגבלות אחדות, הקבועות בחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951:
חוק יסוד: הכנסת מונה מצבים אחדים שבהם כהונתו של חבר הכנסת נפסקת, באופן זמני או מוחלט. מצבים אלה הם:
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט:חבר הכנסת |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף:חבר הכנסת |
חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם,ספר החוקים הפתוח, באתרויקיטקסט