חברה ציבורית היאחברה שהציעה את מניותיה לציבור והן נסחרות בבורסה לניירות ערך. על חברה ציבורית חלים כללירגולציה (בנוסף לכללים החלים על כל חברה) שמטרתם להגן על בעלי המניות שלה. בין השאר היא נתונה לפיקוח ממשלתי (למשל על ידיהוועדה לניירות ערך ולבורסות בארצות הברית,רשות ניירות ערך בישראל), וחלה עליה חובה לדווח על פעילותה (מדי תקופה ובאירועים בעלי השפעה מיוחדת עליה).
בהתאם לסעיף 1 לחוק החברות, חברה ציבורית היא "חברה שמניותיה רשומות למסחר בבורסה או שהוצעו לציבור על פיתשקיף ומוחזקות בידי הציבור". לעיתים נקראת חברה ציבורית גם בשם "חברה נסחרת".
חברה ציבורית היא גם תאגיד מדווח מכוחחוק ניירות ערך, ולכן היא מפוקחת על ידירשות ניירות ערך וכן חלות עליה חובות דיווח המבוצעות באמצעות מערכת המגנא[1] (מערכת גילוי נאות) של רשות ניירות-ערך.
חובות הדיווח כוללות שלושה סוגים עיקריים של דיווחים: דוח תקופתי המוגש פעם בשנה; דוח רבעוני המוגש פעם בשלושה חודשים; ודוח מיידי המוגש בהתאם לאירוע מהותי שהתרחש בחברה.
לרוב, בחברה ציבורית ישנם בעלי מניות המחזיקים חלק ניכר ממניות החברה או חלק המקנה להםשליטה (בעלי שליטה), וכל שאר המניות מפוזרת בקרב הציבור. מצב זה יוצר כוח משמעותי לבעלי השליטה אשר מאפשר להם פעמים רבות ליצור רוב מוחלט או יחסי באסיפות הכלליות. בנוסף, הם ממנים את הדירקטורים ומציעים את מינויים של הדירקטורים החיצוניים ולכן גם בקרב חברי הדירקטוריון יש להם יתרון. לרוב, בעלי המניות מן הציבור אינם נוכחים באסיפות הכלליות, ולכן אף אם מספרם רב, הרי שכוחם מצומצם: הם מפוזרים, מתחלפים מדי יום, ואדישים בנוגע לאופן ניהול החברה ("אדישות רציונלית"). לרוב, מסתכם עניינם של בעלי המניות מן הציבור בחברות ציבוריות, בתשואה על המניה בטווחים קצרים ולאו דווקא באופן ניהול החברה הציבורית בטווח הארוך. מצב זה מותיר כאמור, כר נרחב לפעולה של בעלי השליטה.
בשל העובדה שחברה ציבורית משתפת את הציבור בהחזקות של מניותיה, חלות עליה הוראות חוק מיוחדות וכללי ניהול קפדניים מכוח חוק החברות וחוק ניירות ערך:
