 | |
| לידה | 2 באוקטובר1903 טרנופול,האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה | 11 בינואר1976 (בגיל 72) |
| מקום קבורה | בית הקברות סנהדריה |
| מדינה | גליציה,אוסטריה,פולין,ישראל |
| ענף מדעי | מזרחנות,היסטוריה |
| השקפה דתית | יהדות |
| תרומות עיקריות | |
| חקר תולדות היהודים בצפון אפריקה | |
  | |
חיים זאב הירשברג (י"א בתשריתרס"ד,2 באוקטובר1903,טרנופול,גליציה,האימפריה האוסטרו-הונגרית –ט' בשבטתשל"ו,11 בינואר1976) היהרב,היסטוריון ומזרחן, גדולחוקריה שליהדות צפון אפריקה בדור הראשון שלאחרקום המדינה. נולד בגליציה ועלה לארץ ישראל במהלךמלחמת העולם השנייה. נמנה עם המחנה הדתי לאומי, והיה ממקימיה שלאוניברסיטת בר-אילן. היה עורך המדור שלתולדות היהודיםבארצות האסלאם באנציקלופדיה יודאיקה האנגלית.
חיים זאב (יואכים וילהלם)[1]הירשברג נולד בעירטרנופול בגליציה שבאימפריה האוסטרו-הונגרית. מגיל חמש עד עשר למד בבית ספרפולני ממשלתי, ורכש לימודייהדות אצלמורה פרטי. כשפרצהמלחמת העולם הראשונה ברח עם משפחתו לווינהבירת האימפריה, שם למד בגימנסיה ממשלתית והצטרף ל"שומר הצעיר".
אחרי המלחמה שבה המשפחה לגליציה. הירשברג רצהלעלות לארץ ישראל, אך אביו שכנעו ללמוד באוניברסיטה ולהכשיר את עצמו לרבנות. בשנתתרפ"א החל ללמוד באוניברסיטה של וינהשפות שמיות ולימודיאסלאם, ובשנת1925 הוענק לו תוארדוקטור לפילוסופיה. במקביל ללימודיו האקדמיים למד בבית המדרש לרבנים שם, ובשנת1927הוסמך לרבנות.
לאחר תום לימודיו התקבל כרב בעירצ'נסטוחובה שבפולין. הוא נשא לאישה את מלכה לבית מוהל, ובשנת 1928 נולד בנם היחיד אליהו. לצד משרתו ברבנות לימד בבית הספר התיכון העברי בעיר, ופרסם ספרים ומאמרים. בשנת1930 התקבל כחברהאקדמיה הלאומית הפולנית למדעים.
בשנת1939, לאחר שפלשו הסובייטים לפולין, נעצר והוגלה עם אשתו ובנו לסיביר, שם חיה המשפחה בתנאים קשים.
בשנת1943 עלה הירשברג לארץ ישראל מאיראן, עםילדי טהראן. במשך שנה נהנה מהקצבה חודשית מממשלת פולין הגולה בלונדון, וכתב את ספרו הראשון שפורסם בארץ. זמן מה עבד בתרגום מאנגלית לעברית. אחר כך התקבל כעמית מחקר במכון בן צבי.
שר הדתות הראשון שלמדינת ישראל, הרביהודה ליב מימון, מינה את הירשברג בשנת1948 כמנהל המחלקה לענייני המוסלמים והדרוזים במשרד הדתות. במסגרת תפקידו דאג גם לענייני השומרונים והקראים. כיהן בתפקיד זה עד1962.
את עיקר מאמציו הקדיש ליצירת מערכת יחסים מעשית ומשפטית תקינה בין המדינה ובין המוסלמים. הוא שיקם את מוסדות הדת של המוסלמים ודאג לחקיקה שתסדיר את מעמד הקאדים והמקומות הקדושים.
הירשברג טיפל בהקמת בתי דין לעדה הדרוזית, והשיג לה מעמד עצמאי בענייני נישואין. בזכות מומחיותו באמונה הדרוזית ובתולדות העדה הוזמן לכתוב מאמר עליהם בקובץ על הדתות במזרח התיכון, ואף כתב את הערך "דרוזים" באנציקלופדיה בריטניקה מהדורה 15.
מאז כניסתו למשרד הדתות החל לעסוק גם בעריכה, ועסק בכך עד סוף ימיו. בין השניםתש"ח–תש"י ערך שמונה חוברות בסדרה של "ספריית השבת" שהוציאה המועצה למען השבת שליד משרד הדתות.
בשנת1959 החל הירשברג ללמד במחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן, תחילה במשרה חלקית, אחרי שנתיים כפרופסור חבר במשרה מלאה[2], ושנה לאחר מכן כפרופסור מן המניין. הוא לימד במחלקה את קורותהיהודים בארצות האסלאם ותרבותם. כחוקר וכמורה הצליח לסחוף בהתלהבותו תלמידים רבים לתחום המזרחנות. היה ראש המחלקה עד שנת1965, ובשנת1969 נתמנה לראש הקתדרה לתולדות ישראל על שם הרב שוסטר. היה חבר בוועדות ובמוסדות שונים של האוניברסיטה.
בשנת1968 יסד אתהמכון לחקר היהדות במזרח באוניברסיטת בר-אילן, וכיהן כראש המכון עד פטירתו. מכון זה שם לו למטרה לעודד ולהדריך חוקרים צעירים שיעסקו בתולדות היהודים במזרח. היה עורך שלכתב העת "ממזרח וממערב", שיצא במסגרת פרסומי המכון ומופיע עד היום. לאחר פטירתו התמנה לראש המכון תלמידו וממשיך דרכואליעזר בשן, שפרסם מחקרים רבים על יהדות המגרב.[3]
בתאריךו' בשבטתשל"ו זכה הירשברג בפרסבן-צבי עלמפעל חייו, ואת הרצאתו בטקס הקדיש לנושא: אהבת ציון וירושלים בקרב יהדות המגרב. במוצאי שבת,ט' בשבט תשל"ו, נפטר, והוא בן 72.
לאחר שסיים את לימודי הרבנות החל הירשברג לפרסם מחקרים בנושאייהדות. בשנת1929 פרסם את ספרו הראשוןיחס האגדה להלכה, בשיתוף עם בנימין מורמלשטיין. בשנת1931 פרסם מהדורהגרמנית מבוארת ומתורגמת שלדיוואן שירישמואל בן עדיה. ועוד פרסם מאמרים אחדים בכתב העת הפולני למדעי המזרח.
לאחר שעלה לארץ התרכז בחקר קורות היהודים ותרבותם בחצי האי ערב. ספרו הראשון שכתב בארץ ישראל היה:ישראל בערב: קורות היהודים בחמיר וחג'אז מחורבן בית שני ועדמסעי הצלב (1946).
לאחר הקמת המדינה פנה לנושאים חדשים:הערבים בארץ ישראל והיישוב היהודי בארץ. הוא חקר תופעות משותפות למסורת היהודית והאסלאמית בארץ, כגון: "מקומה של ירושלים בעולם המוסלמי". במסגרת עבודתו במכון בן צבי עסק בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית.
היה פעיל בחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ופרסם מאמרים רבים בכתבי העת שלה: 'ידיעות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה' ו'ארץ ישראל'. ערך את הקבציםארץ כנרות (1951) וכל ארץ נפתלי (1968).
כתב ערכים באנציקלופדיה המקראית ובאנציקלופדיה העברית, בעיקר בנושאים הקשורים לארץ ישראל. באנציקלופדיה יודאיקה האנגלית היה עורך המדורים: תולדות היהודים בארצות האסלאם, אסלאם ויהדות, העולם המוסלמי, ערב, ארץ ישראל בשנים 640–1917,ספרד המוסלמית ותימן, וכן כתב למעלה מתשעים ערכים.
בשנות החמישים החל הירשברג לעסוק בחקר תולדות היהודים בארצות המגרב. בארץ ישראל לא היו מקורות ערביים מהמגרב, ואף לא ספרות מקצועית כללית, והירשברג נאלץ לנוד על פני ספריות בארצותאפריקה ואירופה ולהכין מהם סיכומים ומיקרופילמים. בסבלנות ובמסירות נבר באוספי תעודות בארכיונים של מדינות באירופה כדי למצוא את הפרטים הנחוצים למחקרו.
בשנת1954 פרסםמהדורה מדעית של "חיבור יפה מהישועה" לרבנונסים בן יעקב מקירואן, והקדים לה מבוא על המחבר ועל תקופתו. במהדורה זו שילב את מומחיותו בתולדות היהודים בצפון אפריקה ובערבית עם בקיאותו בספרות חז"ל, שאפשרה לו לזהות את מקורותיהם היהודיים של סיפורים רבים בחיבור.
בשנת1955 מיהר הירשברג לארצות המגרב, בטרם יינעלו השערים בפני ישראלים.[4] הוא ביקר בתוניסיה, באלג'יריה ובמרוקו, וכתב את רשמיו בספרומארץ מבוא השמש (1957)[5]. הירשברג קיווה למצוא שםגניזות, כתבי יד ודפוסים ישנים, שיפיצו אור על ההיסטוריה היהודית באזור זה; חומר כזה לא נמצא, אך מטרתה המשנית של הנסיעה הושגה: לראות את עם הארץ, יהודים ולא יהודים, וללמוד מן ההווה על העבר.
עיקר מחקריו בשנות החמישים והשישים עסקו בימי הביניים. אחד ממאמריו החשובים הוא "מקומה של אפריקה הצפונית בימי הגאונים", שהתפרסם בשני חלקים בכתב העת 'חורב', ב-1959 וב-1960. סיכום של מחקריו על יהודי המגרב וסקירה היסטורית רחבה על קורות יהדות זו כינס בספרו המונומנטליתולדות היהודים באפריקה הצפונית (1965), שהופיע בשני כרכים. גם לאחר פרסום הספר הוסיף לחפש מקורות נוספים שישמשו את המהדורה האנגלית, בעיקר בנוגע לזמן החדש. הוא תכנן לעבד מחדש את הפרקים על יהודי המגרב במאותה-19 וה-20, אך לא זכה לכך.
בר-אילן: ספר השנה של אוניברסיטת בר-אילן יד-טו (תשל"ז) הוקדש לזכרו של חיים זאב הירשברג. בפתח הכרך מאמרו של אליעזר בשן: "פרופסור חיים זאב הירשברג ז"ל: תולדות חיים ומעשים" (עמ' ט-יד). על אישיותו כתב בשן: "כבוד הבריות היה כלל גדול בעיניו, ותמיד לחם את מלחמתם של החלשים והמקופחים" (עמ' יד). אחריו רשימת פרסומיו של הירשברג (ערוכה בידי אליעזר בשן ואברהם הטל). הרשימה כוללת מאמרים וספרים (185 במספר), ערכים באנציקלופדיות, וספרים שערך (עמ' טו-לג).משה בר כתב על "תרומתו של פרופסור חיים זאב הירשברג ז"ל ללימודי תולדות עמנו באוניברסיטת בר-אילן" (עמ' לד-לז). בר הדגיש במאמרו את מסירותו יוצאת הדופן של הירשברג לעבודתו, לתלמידיו ולסגל ההוראה הצעיר: "'שעות קבלה' לא ידע. לעולם היה ביתו פתוח לרווחה לכל שואל ודורש. ואת מבקריו-תלמידיו היה מקבל בסבר פנים יפות, ובלב נדיב העניק להם עצה והדרכה מאוצר ידיעותיו המקיפות" (עמ' לה).
חיים זאב הירשברג (1903-1976), דף שער בספרייה הלאומית| מאגרי מידע | |
|---|---|
| בקרת זהויות |