תנאים אלו נדרשים בטענה שיש למנוע מאנשים אשר אינם מעוניינים בטובת הארגון להטות את תוצאות הבחירות מתוך רצון לקדם אינטרסים אשר אינם קשורים לטובת הארגון או אף נוגדים את טובת הארגון.
במדינהדמוקרטית מודרנית מוענקת זכות הבחירה לכלל האזרחים הבוגרים, ללא הבדלדת,לאום,מגדר,שפה,השכלה אומעמד חברתי, זאת כפועל יוצא מערך השוויון.נתינים שאינם אזרחים אמנם כפופים לשלטון אך אינם בעלי זכות בחירה בדרך כלל. עם זאת ישנם מקרים יוצאי דופן, ובעבר, חלק ממדינות ארצות הברית אפשרו לשוהים שאינם אזרחים להצביע בבחירות למשרת המושל. הדבר התאפשר מכיוון שחוקת ארצות הברית אינה אוסרת על חסרי אזרחות להצביע בבחירות שאינן פדרליות. כיום הדבר אינו נהוג באף מדינה בארצות הברית[1] אך ישנן מספר רשויות מקומיות במרילנד המאפשרות ללא אזרחים להצביע לבחירות מוניציפליות[2].
לרוב, גיל המינימום לזכות הבחירה נע בין 15, הנהוג באיראן, ל-21 בלבנון[3].
בחלק מהמדינות נאסר על אסירים להצביע, או שקיימות מגבלות טכניות המונעות את הצבעתם.
בעבר התקיימו תנאים נוספים, ששללו את זכות הבחירה מקבוצות אוכלוסייה גדולות. עד סוף המאה ה-19 ניתנה זכות הבחירה למוסדות המדינה בכל המדינות שבהן התקיימו בחירות לגברים בלבד.זכות בחירה לנשים הוענקה לראשונה בניו זילנד ב-1893, ובמהלךהמאה ה-20, לאחר מאבקים ממושכים, הוכרה זכותן להצביע בהדרגה בכל המדינות הדמוקרטיות. במדינות מסוימות שררו הגבלות על דתם של הזכאים לבחור: בבריטניה נשללה הזכות לבחור מןהמיעוט הקתולי(אנ') עד1793. תנאי נוסף שהתקיים בעבר הוא מעמד כלכלי. בבריטניה ובמדינות אחרות ניתנה זכות הבחירה רק לבעלי הכנסות או נכסים מעל רף מסוים. במדינות אחרות נשללה זכות הבחירה מחסרי השכלה, ובפרט מאנאלפביתים. הנימוק שניתן לכך הוא שאדם חסר השכלה מינימלית אינו יכול לשקול נכון את הסוגיות העומדות על הפרק ועל כן הוא עלול להיות מוטה בקלות אחר שיקולים פופוליסטיים או אחרים, אך שלילת זכות הבחירה מחסרי השכלה שירתה גם את הרצון של המעמדות השולטים להגביל את כוחן של אוכלוסיות חלשות, דוגמת השחורים במדינות הדרום של ארצות הברית, בין השנים 1865–1960.
ברוב המדינות, ובכללןישראל, הבחירות הן לגברים והן לנשים - הן בגדר רשות, אך ישנן 21 מדינות, בהןאוסטרליה,ארגנטינה ולוקסמבורג, בהן קיימתחובת הצבעה. במדינות אלה בעלי זכות הבחירה חייבים להצביע, ומוטל עליהםקנס אם אינם ממלאים חובה זו.
