זכויותיהם שללסביות,הומוסקסואלים,טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) משתנות באופן קיצוני לפי מדינות או טריטוריות שונות ברחבי העולם, מאזוריםמתקדמים המכירים בנישואים חד-מיניים ואימוץ על ידי זוגות חד-מיניים שמפלילים גילוייאפליה על רקענטייה מינית וזהות מגדרית, עד מדינות שאינן מכירות בזוגיות חד-מינית כלל, מגבילות אתחופש הביטוי וההתאגדות של אזרחי להט"ב בשטחן ואף מטילות עונשים פליליים בהם עונשימאסר,ענישה גופנית ועונש מוות על קיום פעילות הומוסקסואלית בין מבוגרים בהסכמה באזוריםתאוקרטים-ריאקציונרים. נכון לאוקטובר 2023, ב-65 תחומי שיפוט בעולם קיום פעילות הומוסקסואלית בהסכמה מוגדר כעבירה פלילית,[1] וב-37 מדינות בלבד נישואים חד-מיניים מוגדרים כמוכרים בחוק.[2]
נכון לשנת 2023, מבלי לכלולישויות פוליטיות בודדות (רצועת עזה,צ'צ'ניה, שטחים הנשלטים על ידי ארגוניטרור אסלאמיים), כ-2 מדינות אוכפות עונש מוות בחוקיהן על רקע קיום פעילות הומוסקסואלית בהסכמה,איראן ואפגניסטן, על פי דין השריעה האסלאמי.[3][4][5][6] עונש מוות על רקע הומוסקסואליות קייםדה יורה אך דווח לאורך השנים כלא נאכףדה פקטו בברוניי,תימן,מאוריטניה,ניגריה (במדינות מסוימות באזורים צפוניים),ערב הסעודית,סומליה,סומלילנד ואיחוד האמירויות הערביות. בשנת 2020, ביטלהסודאן את עונש המוות שהיה קיים בחוקיה על רקע קיוםמין אנאלי (בין זוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד) שלא למטרותרבייה. לאורך השנים, כ-15 מדינותמוסלמיות הגדירו הומוסקסואליות בין היתר כעילה לעונש שלסקילה פומבית באבנים, אם כי מדיניות זו נאכפה בפועל רק על ידי הרשויות המשפטיות של איראן ומדינות שרעיות מסוימות בניגריה.[7][8][9][10]
בשנת 2011,מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם קיבלה את ההחלטה הראשונה שלה להכרה רשמית בזכויות להט"ב המכונההצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית שהיוותה את הפעם הראשונה שבה גינתההעצרת הכללית של האו"םאלימות ואפליה נגד להט"ב. בעקבותיה,משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם פרסם דו"ח המתעד הפרות רחבות של זכויות להט"ב ברחבי העולם שכללו בין היתר: הפללה בחוק, הטלת עונשי מאסר, ענישה גופנית, קנסות ומוות בגין קיום פעילות הומוסקסואלית בין מבוגרים בהסכמה,גיל הסכמה לא שוויוני בין זוגות הטרוסקסואלים והומוסקסואלים כאחד, גילויי אפליה בתעסוקה, דיור, חינוך, מתן סחורות ושירותים, התאמות ציבוריות,דברי שטנה ופשעי שנאה, אי הכרה משפטית במערכות יחסים חד-מיניות,אימוץ,פונדקאות,הורות חד-מינית,שינוי מגדר במסמכי זהות רשמיים בקרב טרנסג'נדרים, גישה לטיפול רפואי,תרומות דם ושירות צבאי בקרב להט"ב באופן גלוי. לאחר פרסום הדו"ח,האו"ם דחק בכל המדינות שטרם עשו זאת לחוקק חוקים המגנים על זכויות להט"ב בסיסיות בשטחיהן.[11][12]
מדד השוויון של "Equaldex"(אנ') לשנת 2023 דירג אתהמדינות הנורדיות,אורוגוואי,ארצות הברית,קנדה,ספרד והממלכה המאוחדת בין האזורים בעלי מעמד שוויון הזכויות הטוב ביותר בשטחם בין אזרחי להט"ב והטרוסקסואלים בעליתחושת התאמה לזהותם המגדרית בעולם ואתהרשות הפלסטינית,אפגניסטן,סומליה,תימן,מאוריטניה,ברוניי ואיראן בין הגרועים ביותר.[13]
חוקים המשפיעים על זכויות להט"ב ברחבי העולם כוללים, בין היתר, את הנושאים הבאים:
.svg)
ערך מורחב –גיל ההסכמה
ערכים מורחבים –נישואים חד-מיניים,איחוד אזרחי,מערכת יחסים של זוג מאותו המין
ערכים מורחבים –אימוץ בקרב הקהילה הגאה,אימוץ ילד על ידי הורה שני,הורות להט"ב
ערך מורחב –שירות צבאי של להט"בים
ערכים מורחבים –ניתוח להתאמה מגדרית,התאמה מגדרית
ערכים מורחבים –בינאריות מגדרית,מגדר שלישי,ג'נדרקוויר
ערך מורחב –טיפול המרה
ערך מורחב –הגבלות על תרומת דם על גברים המקיימים יחסי מין עם גברים
ערך מורחב –שוויון הגירה
ערך מורחב –צנזורה על נושאי להט"ב
ערך מורחב –הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית.svg)
ערך מורחב –זכויות להט"ב באירופה,זכויות להט"ב במדינות ברית המועצות לשעבר,זכויות להט"ב באיחוד האירופי
זכויותיהם של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים באירופה הן שונות מאוד ממדינה למדינה. נכון ליוני 2023, כ-19 מתוך 34 מדינות העולם שהכשירונישואים חד-מיניים בשטחן הן אירופאיות ו-11 מדינות נוספות ברחבי היבשת מכירות באיחוד אזרחי, שותפויות רשומות או קוהביטציה רשומה עבורזוגיות חד-מינית, שאינן מכירות בנישואים בין זוגות מאותו מין. אף על פי הרדיפה החברתית הקשה של הומוסקסואלים ולסביות שרווחה במהלך ההיסטוריה של אירופה מתקופת האימפריה הרומית ועד למאה ה-20 ובפרטרדיפה של הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית, כיום, אזרחי להט"ב בצפון אירופה ובמערבהּ מוגדרים כבעלי זכויות אזרחיות שוות לאזרחיםהטרוסקסואלים בעליתחושת התאמה לזהותם המגדרית, בעוד קיימת מגמת תמיכה הולכת וגוברת של חקיקת השוואה בין זכויות אזרחיות של הטרוסקסואלים והומוסקסואלים כאחד בדרום,מרכז ומזרח אירופה מאז תחילתהמאה ה-21.[14]
עם זאת, מספר מדינות באירופה אינן מכירות בשום צורה של זוגיות חד-מינית, בעוד קיימות הגבלות בחוקתן שמכירות בנישואים בין בני זוג מהמין השני בלבד ובכך, אוסרותדה יורה על הכרה בנישואים חד-מיניים. מדינות אלה הן:אוקראינה,ארמניה,בולגריה,בלארוס,גאורגיה,הונגריה,לטביה,ליטא,מולדובה,מונטנגרו, הישות המדינית שלנגורנו קרבאך,סרביה,סלובקיה,פולין,קרואטיה ורוסיה. מבין אלו, קרואטיה, לטביה, הונגריה ומונטנגרו מכירות בצורה מוגבלת יותר בזוגיות חד-מינית באמצעות שותפויות רשומות בקרב זוגות חד-מיניים.
מזרח אירופה מוגדר כאזור בעל זכויות משפטיות, הגנה פחותה, מעמד חקיקת זכויות להט"ב ותנאי מחיה גרועים יותר משאר חלקי אירופה עבור אזרחי להט"ב לאור היסטוריית האזור לגביעוינות כלפי הומוסקסואליות מאז תקופתברית המועצות שהפלילה מערכות יחסים חד-מיניות בשטחה והייתה בעלת השפעה רבה על מדינות בגוש המזרחי. על פי ארגון זכויות הלהט"ב האירופאי, "ILGA-Europe", שלוש המדינות המובילות ביבשת מבחינת מעמד זכויות שווה בשטחן בין אזרחים הומוסקסואלים והטרוסקסואלים הן:מלטה,בלגיה ולוקסמבורג.[15][16]
מבין כלל 50 המדינות הריבוניות עם שטח שממוקם במסגרת ההגדרה המקובלת של יבשת אירופה שחברות בארגוןהאו"ם, כ-45 מתוכן חתמו בעד "ההצהרה המשותפת על הפסקת מעשי אלימות והפרות זכויות אדם הקשורות בהתבססות על נטייה מינית וזהות מגדרית" בשנת 2008 שגינתה לראשונהאלימות ואפליה נגד להט"ב בעצרת הכללית של האו"ם. המדינה היחידה שחתמה נגד ההצהרה הייתהקזחסטן שתמכה בהצהרה הנגדית מטעםסוריה. 4 המדינות הנותרות: רוסיה,טורקיה,אזרבייג'ן ובלארוס נמנעו בהצבעתן.
ערך מורחב –זכויות להט"ב באמריקה
זכויותיהם של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים באמריקה משתנות באופן ניכר בין חלקייבשת-העל והמדינות השונות.
נישואים חד-מיניים באמריקה חוקיים כיום במדינות:ארגנטינה,ברזיל,קנדה,צ'ילה,קולומביה,קוסטה ריקה,קובה,אקוודור,מקסיקו,ארצות הברית ואורוגוואי. בקרב אזורים שאינם עצמאיים, נישואים חד-מיניים מוכרים בגרינלנד, בטריטוריות הבריטיות שמעבר לים שלאיי פוקלנד ואיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים, בכל שטחי הטריטוריות של צרפת מעבר לים:גוואדלופ,מרטיניק,סנט ברתלמי,גיאנה הצרפתית,סן מרטן,סן-פייר ומיקלון והולנד הקריבית (בונייר,סאבא וסנט אוסטטיוס) בעוד שנישואים חד-מיניים שנערכו בהולנד בלבד מוכרים באיים הקריביים שלארובה,קוראסאו וסנט מארטן. נכון ליוני 2023, מעל 800 מיליון אזרחים חיים במדינות או בטריטוריות תלויות ביבשת אמריקה שבהן נישואים חד-מיניים מוגדרים כחוקיים.
בינואר 2018 קבעבית הדין האינטר-אמריקאי לזכויות אדם כיהאמנה האמריקאית לזכויות אדם מכירה בנישואים חד-מיניים כזכות אדם. פסיקה זו הפכהלגליזציה של איגודים מסוג זה לחובה במדינות הבאות שחתומות על האמנה ומכירות בסמכותו של בית הדין:ברבדוס,בוליביה, צ'ילה, קוסטה ריקה,הרפובליקה הדומיניקנית, אקוודור,אל סלבדור,גואטמלה,האיטי,הונדורס, מקסיקו,ניקרגואה,פנמה,פרגוואי,פרו וסורינאם. ארגנטינה, ברזיל, קולומביה ואורוגוואי נכללות גם כן בין המדינות עליהן חלה סמכות בית הדין, אבל נישואים חד-מיניים היו כבר חוקיים בשטחן לפני פסק הדין.
עם זאת, נכון ליוני 2023, ב-6 מדינות עדיין קיימת הפללה דה יורה של קיום פעילות הומוסקסואלית מאז התקופה הקולוניאלית שלהאימפריה הבריטית על שטחי מדינותחבר העמים הבריטי של היום בגין ביצוע "מעשה סדום". 6 מדינות אלה הן:ג'מייקה,דומיניקה,סנט לוסיה,סנט וינסנט והגרנדינים,גרנדה וגיאנה, היחידה שממוקמת ביבשתדרום אמריקה בעוד שהשאר באיים הקריביים. כולן מהוות חלק מאיי הודו המערבית הבריטיים לשעבר. עם זאת, סעיפי החוקים דווחו כלא נאכפים בפועל לאורך השנים.
מבין כלל 35 המדינות הריבוניות ברחבי אמריקה שחברות בארגון האו"ם, כ-23 מתוכן: ארצות הברית, מקסיקו, קובה, ארגנטינה, אל סלוודור,איי בהאמה,בוליביה, ברזיל, קנדה, צ'ילה, קולומביה, קוסטה ריקה, דומיניקה, הרפובליקה הדומיניקנית, גואטמלה,הונדורס, ניקרגואה, פנמה, פרגוואי, פרו, אקוודור,ונצואלה ואורוגוואי חתמו בעד "ההצהרה המשותפת על הפסקת מעשי אלימות והפרות זכויות אדם הקשורות בהתבססות על נטייה מינית וזהות מגדרית" בשנת 2008. המדינה היחידה שחתמה נגד ההצהרה הייתה סנט לוסיה ותמכה בהצהרה הנגדית מטעם סוריה. 11 המדינות הנותרות: גיאנה, סנט וינסנט והגרנדינים,סנט קיטס ונוויס,אנטיגואה וברבודה,טרינידד וטובגו, גרנדה, ברבדוס, סורינאם,בליז, האיטי וג'מייקה נמנעו בהצבעתן.
ערך מורחב –זכויות להט"ב באוקיאניה
זכויותיהם של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים באוקיאניה, בדומה ליבשות אירופה ואמריקה, משתנות מאוד ממדינה למדינה. נכון ליוני 2023, מעמד זכויותיהם של אזרחי להט"ב ברחבי המדינות והטריטוריות השונות נע בין שוויון זכויות משמעותי בינם לבין אזרחים הטרוסקסואלים בעלי תחושת התאמה לזהותם המגדרית בניו זילנד,אוסטרליה,גואם,הוואי,איי מריאנה הצפוניים,ואליס ופוטונה,קלדוניה החדשה,פולינזיה הצרפתית ואייפיטקרן ועד עונשים פליליים שקיימים נגד קיום פעילות הומוסקסואלית בין מבוגרים בהסכמה שנותרו מהתקופה הקולוניאלית של האימפריה הבריטית באזור ב-6 מדינות, בהן:סמואה,איי שלמה,פפואה גינאה החדשה,קיריבטי,טונגה,טובאלו ושטח החסות שלממלכת ניו זילנד בניואה. אף על פי שישנה מגמתקבלה חברתית הולכת וגוברת ברחביהאוקיינוס השקט כלפי חקיקת זכויות להט"ב, אלימות וסטיגמות חברתיות דווחו כנוכחות כלפי אזרחים שמוגדרים כלהט"ב,[17] שמובילות לעיתים קרובות לבעיות בתחומיבריאות, בין היתר גישה לטיפול בחולים ב-HIV/איידס במדינות שבהן פעילות הומוסקסואלית היאעבירה פלילית, אף על פי שהחוק לא נאכף בפועל.[18]
הממלכה המאוחדת הציגה עמדות חברתיות נוקשות וחוקים להפללת פעילות הומוסקסואליתבכל רחבי האימפריה הבריטית, כוללמושבותיה ברחבי היבשת.[19] חוקים אלה ממשכים להיות נוכחים ברוב המדינות והטריטוריות שחברות בארגוןחבר העמים הבריטי שנשארו במקומם כיום לאחר שעברו בירושה לאחר קבלתעצמאותן מהאימפריה. המתנגדים לחקיקת זכויות להט"ב באוקיאניה מנמקים את עמדתם בכך שהומוסקסואליות וטרנסג'נדריות "אינן חלק מתרבויות המדינות באזור" בעוד שמערכות יחסים חד-מיניות הן "חטאמערבי" אף על פי שהחוקים האנטי-הומוסקסואלים עצמם הם מורשתבריטית אירופאית. במספר מדינות באוקיינוס השקט ישנן מסורות עתיקות שקדמו להגעת המיסיונרים הנוצרים שמציגות נקודות מבט מקומיות ייחודיות של אוכלוסיות שמזדהות בתורמגדר שלישי בהן הפאפאפין בסמואה, סמואה האמריקנית וטובאלו, הלאילאי באיי קוק, הוינינימאן במיקורנזיה והפקאלייטי(אנ') בטונגה.[20]
מבין כלל 14 המדינות הריבוניות ברחבי אוקיאניה שחברות בארגון האו"ם, כ-10 מתוכן חתמו בעד "ההצהרה המשותפת על הפסקת מעשי אלימות והפרות זכויות אדם הקשורות בהתבססות על נטייה מינית וזהות מגדרית" בשנת 2008 (או הצטרפו לחתימה על ההצהרה בשנת 2011), ביניהן גם טובאלו וסמואה אף על פי ההפללה הקיימת של קיום פעילות הומוסקסואלית דה יורה בשטחן. המדינה היחידה שחתמה נגד ההצהרה היא איי שלמה שתמכה בהצהרה הנגדית מטעם סוריה. 3 המדינות הנותרות: פפואה גינאה החדשה, קיריבטי וטונגה נמנעו בהצבעתן.
ערך מורחב –זכויות להט"ב באסיה,זכויות להט"ב במזרח התיכון
זכויותיהם של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים באסיה הן מוגבלות באופן רחב ביחס ליבשות אירופה, אמריקה ואוקיאניה. מתוך 49 המדינות שמוכרות כעצמאיות ביבשת, פעילות הומוסקסואלית מוגדרת כעבירה פלילית ב-20 מדינות בנוסף לאזורים מסוימים (צ'צ'ניה,אצ'ה,רצועת עזה) באסיה בעוד שרק מספר מדינות מעטות חוקקו הגנה משפטית מפניאפליה על רקענטייה מינית אוזהות מגדרית עבור אזרחים הומוסקסואלים וטרנסג'נדרים בשטחן. נכון ליוני 2023,טאיוואן,ישראל, ונפאל מספקות את שוויון הזכויות הרחב ביותר בין אזרחי להט"ב ואזרחים הטרוסקסואלים בעלי תחושת התאמה לזהותם המגדרית משאר מדינות אסיה לצדקפריסין,הודו ויפן.
אפליה היסטורית כלפי הומוסקסואליות בחלק רחב ביבשת אסיה החלה לאחר שג'ינגיס חאן, מייסדה ושליטה הראשון שלהאימפריה המונגולית (1206–1368), אסר על קיום פעילות הומוסקסואלית בשטחה וקבעעונש מוות למורשעים.[21] הפאטאווה אלמגירי(אנ'), אוסףשרעי ששימש כחוק וכגוף המסדיר העיקרי שלהאימפריה המוגולית בתקופת שלטונו של הקיסראבו אל-מוזפר מוחי א-דין מוחמד אורנגזב (1658–1707), הטיל על מי שביצעו פעילות הומוסקסואלית סדרה משותפת של עונשים שנעו בין הצלפת 50 מלקות לעבד, 100 מלקות עבור מי שנחשב ככופר או עונש מוות בסקילה באבנים עבורמוסלמים.[22][23][24][25][26]
כיום, תחת המשטרים האסלאמים שלאפגניסטן,אוזבקיסטן,טורקמניסטן,איראן,ברוניי,עיראק,סוריה,קטר,מלזיה,ערב הסעודית,כווית,איחוד האמירויות הערביות ותימן, פעילות הומוסקסואלית נושאת עונשים פליליים שנעים מעונשמאסר,ענישה גופנית, בדיקות אנאליות בכפייה,סירוסים כימיים,עינויים,קנסות,הגליה ועד עונש מוות בהוצאה להורג בכפוף לדין השריעה האסלאמי.[27] עם זאת, לעיתים דווח כי עונש המוות לא נאכף בפועל ומוחלף במקום בעונשי מאסר. אזרחי להט"ב עלולים להתמודד גם עםהוצאות להורג ללא משפט מצד ארגוניטרור אסלאמיים ששולטים על אזורי מדינות מסוימים בהםהמדינה האסלאמית בעיראק והלבנט בסוריה ועיראק וחמאס ברצועת עזה.[28][29][30]
מבין כלל 49 המדינות הריבוניות ברחבי אסיה שחברות בארגון האו"ם, כ-12 מתוכן:ארמניה,גאורגיה, ישראל, יפן,מונגוליה, נפאל,הפיליפינים, קפריסין, תאילנד,וייטנאם,מזרח טימור וקוריאה הדרומית חתמו בעד "ההצהרה המשותפת על הפסקת מעשי אלימות והפרות זכויות אדם הקשורות בהתבססות על נטייה מינית וזהות מגדרית" בשנת 2008. 24 המדינות שחתמו נגד ההצהרה ותמכו בהצהרה הנגדית מטעם סוריה כוללות את:קוריאה הצפונית, ערב הסעודית, איראן, סוריה, עיראק,פקיסטן, אפגניסטן,בנגלדש, אינדונזיה,מלזיה,טג'יקיסטן, טורקמניסטן,קזחסטן, קטר, איחוד האמירויות הערביות, תימן,עומאן, כווית,ירדן,לבנון,האיים המלדיביים,בחריין וברוניי. 13 המדינות הנותרות: רוסיה, הודו,סרי לנקה,סינגפור, טורקיה,סין,לאוס,קמבודיה,מיאנמר,בהוטן,קירגיזסטן, אוזבקיסטן ואזרבייג'ן נמנעו בהצבעתן.
ערך מורחב –זכויות להט"ב באפריקה,זכויות להט"ב בחבר העמים הבריטי
זכויותיהם של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים באפריקה הן מוגבלות מאוד ביחס ליבשות אירופה, אמריקה, אוקיאניה וחלקים מסוימים באסיה.
מתוך 54מדינות אפריקה שחברות בארגון האומות המאוחדות,האיחוד האפריקאי או שניהם, נכון לאוקטובר 2023 לדברי הארגון "Human Dignity Trust"(אנ') שפועל למען הכשרה משפטית של פעילות הומוסקסואלית בין מבוגרים בהסכמה בקרב מדינות העולם, פעילות הומוסקסואלית מוגדרת כעבירה פלילית ב-31 מדינות היבשת וכחוקית רק ב-23. ארגוןהקמפיין לזכויות האדם מציין כי שתי מדינות נוספות,בנין והרפובליקה המרכז-אפריקאית, אינן מוציאות פעילות הומוסקסואלית מחוץ לחוק, אך יש להן חוקים מסוימים שחלים באופן מפלה בין זוגות הטרוסקסואלים והומוסקסואלים בהםגיל הסכמה לא שוויוני שעומד על גיל גבוה יותר עבור זוגות מאותו המין מזוגות מהמין השני.[31]
מעולם לא היה קיים חוק שהפליל פעילות הומוסקסואלית בהסכמה במדינות: בנין,בורקינה פאסו,חוף השנהב,הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו,ג'יבוטי,גינאה המשוונית,מדגסקר,מאלי,ניז'ר ורואנדה. במשך השנים,אנגולה,בוטסואנה,כף ורדה,גבון,גינאה ביסאו,לסוטו,מוזמביק,סאו טומה ופרינסיפה,סיישל,דרום אפריקה ומאוריציוס הכשירו פעילות הומוסקסואלית בהסכמה בשטחן.
מאז 2011 מספרמדינות מפותחות מיישמות או שוקלות חוקים המגבילים או אוסרים לחלוטין תמיכה כללית בתקצוב מדינות שמגבילות את זכויותיהם של אזרחי להט"ב בשטחן שכוללות לרוב מדינות אפריקאיות.[32] למרות זאת, ברוב המקרים מדינות אפריקאיות שונות סירבו לשקול להרחיב את מעמד זכויות הלהט"ב באזורן לאורך השנים.[33] מספר מנהיגים אפריקאים טענו לאורך השנים שהומוסקסואליות וטרנסג'נדריות הובאו ליבשת על ידי "האדם הלבן והעולם המערבי".[34] עם זאת, מרבית המחקרים בעולם הוכיחו כי הומוסקסואליות הייתה חלק ניכר מתרבויות אפריקאיות שונות בעבר לפני הגעתם של המיסיונרים הנוצרים בתקופה הקולוניאלית.[35][36]
במדינות לא מפותחות(אנ') בעלי משטרים מוסלמים שמיישמים את דין השריעה האסלאמי, בהם:סומליה,סומילילנד,מאוריטניה וצפוןניגריה, נטייה הומוסקסואלית מוגדרת כפשע שדינו עונש מוות ולעיתים אף בסקילה באבנים.[37] באוגנדה,סודאן,גמביה,טנזניה וסיירה לאון, הומוסקסואלים עלולים לשאת בעונשמאסר עולם בגין ביצוע פעילות הומוסקסואלית בהסכמה, אם כי החוק דווח כלא נאכף בפועל בסיירה לאון. בנוסף להפללתה של פעילות הומוסקסואלית, קיימת בניגריה חקיקה שהופכת הומוסקסואליות לפלילית עבור בני משפחה הטרוסקסואלים, בעלי ברית וחברים של להט"ב ניגרים. על פי החוק הניגרי, "בעל ברית הטרוסקסואלי המנהל, עד, עוסק או מסייע לכל סוג של פעילות שאינהבינארית מגדרית והומוסקסואלית" עלול לשאת בעונש מאסר של 10 שנים.[38] חוקריאוניברסיטת אוקספורד הצהירו כי המעמד החברתי הקיים נגד להט"ב באפריקה מוביל להשלכות בריאותיות קשות, בעוד ששיעור נשאי האיידס בקרב גברים הומוסקסואלים באפריקה שמדרום לסהרה גבוה פי עשרה מזה של גברים הטרוסקסואלים, שנמנעים מלגשת לטיפול רפואי עקב פליליותה של נטייה הומוסקסואלית בחוק והומופוביה רחבה בקרב האוכלוסייה. החוקרים קבעו כי הדבר נובע מ-"חוסר נכונות תרבותית, דתית ופוליטית לקבל אותם כאזרחים שווים בחברה".[39]
בשונה מכלל מדינות יבשת אפריקה, לדרום אפריקהקיים מעמד שווה בחוק בין זכויותיהם של אזרחי להט"ב והטרוסקסואלים בעלי תחושת התאמה לזהותם המגדרית, מאז שהמדינה הכשירה נישואים חד-מיניים,אימוץ על ידי זוגות חד-מיניים וחוקתה קובעת איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית בין היתר. נכון לאוקטובר 2023, דרום אפריקה, בוטסואנה ומאוריציוס מוגדרות כמדינות היחידות ביבשת בהן איסור על אפליה נגד להט"ב מעוגן בחוקתן, ובשנת 2006 הפכה דרום אפריקה למדינה הראשונה ביבשת והחמישית בעולם שהכשירה נישואים חד-מיניים בשטחה לאחרהולנד (2001),בלגיה (2003),ספרד וקנדה (2005). למרות ההגנה החוקתית, אפליה ואלימות נגד להט"בדרום אפריקאים עדיין דווחו כנוכחות במיוחד באזורים כפריים. עם זאת, גילויי אפליה נדירים בהרבה בערים גדולות בהן קיימת סצנת להט"ב רחבה כגון:יוהנסבורג,קייפטאון,דרבן,פרטוריה,פורט אליזבת,איסט לונדון,בלומפונטיין,נלספרויט,פייטרמריצברג,קימברלי וג'ורג'. שלוש הערים הגדולות בדרום אפריקה, יוהנסבורג, דרבן וקייפטאון ידועות כיעדים בינלאומיים בקרבתיירות להט"ב. שטחים תלויים ספרדים,פורטוגזים, בריטים וצרפתים הנמצאים בשטחי היבשת (האיים הקנריים,מדיירה,מלייה,סאוטה,סנט הלנה,אסנשן,טריסטן דה קונה,הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת,הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי,מיוט וראוניון) מעניקים שוויון זכויות מלא בקרב אזרחים הטרוסקסואלים והומוסקסואלים כאחד בשטחם.
למען ביטחונם, תיירי להט"ב מוזהרים להשתמש בשיקול דעת בביקורם באפריקה, בין היתר עם עצות שכוללות להימנע מגילוייחיבה פומביים (עצות שניתנות באותה מידה גם לזוגות הטרוסקסואלים).[40] דרום אפריקה נחשבת לרוב למדינה האפריקאית המרכזית שמהווה תיירות להט"ב מרחבי העולם, אך גם כף ורדה נכללת לעיתים קרובות בציון התואר כפי שהוצג בסרט התיעודי טצ'ינדס(אנ') משנת 2015 שסקר את הנושא.[41]
מבין כלל 54 המדינות הריבוניות ברחבי אפריקה שחברות בארגון האו"ם, כ-10 מתוכן: כף ורדה, הרפובליקה המרכז-אפריקאית, גבון, גינאה ביסאו, מאוריציוס, רואנדה, סאו טומה ופרינסיפה, סיישל, סיירה לאון ודרום אפריקה חתמו בעד "ההצהרה המשותפת על הפסקת מעשי אלימות והפרות זכויות אדם הקשורות בהתבססות על נטייה מינית וזהות מגדרית" בשנת 2008 (או הצטרפו לחתימה על ההצהרה בשנת 2011),[42][43] ביניהן גם סיירה לאון, גבון, מאוריציוס, סאו טומה ופרנסיפה וסיישל אף על פי הפללתה של פעילות הומוסקסואלית דה יורה בשטחן. 29 המדינות שחתמו נגד ההצהרה ותמכו בהצהרה הנגדית מטעם סוריה כללו את:אלג'יריה, בנין,קמרון,צ'אד,קומורו, חוף השנהב, ג'יבוטי,מצרים,אריתריאה,אתיופיה, גמביה,גינאה,קניה,לוב,מלאווי, מאלי, מאוריטניה,מרוקו, ניז'ר, ניגריה,סנגל, סומליה, סודאן,אסוואטיני, טנזניה,טוגו,תוניסיה, אוגנדה וזימבבואה. 14 המדינות הנותרות: לסוטו,גאנה,ליבריה, אנגולה, בורקינה פאסו, בורונדי, גינאה המשוונית,הרפובליקה של קונגו, מדגסקר, מוזמביק, בוטסואנה,זמביה,נמיביה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נמנעו בהצבעתן.דרום סודאן לא הייתה מדינה עצמאית בימים אלו ולכן לא הייתהמדינה שחברה באו"ם.
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף:זכויות להט"ב לפי מדינה |
| תמונות ומדיה בוויקישיתוף:פעילים למען זכויות להט"ב |
| תמונות ומדיה בוויקישיתוף:זכויות להט"ב: מפות |
| תמונות ומדיה בוויקישיתוף:התנגדות לזכויות להט"ב |
