זְוִיג (באנגלית:Sex) הוא מונח במדעי החיים המתאר את סיווגו שלאורגניזם (למשלבעל חיים אוצמח), כנקבי אוזכרי ובאורגנזימים שונים, בעל מאפיינים זכריים ונקביים כאחד.[1] נקבה היא יצור חי, שמייצר תאיביצית וזכר הוא יצור חי, שבבגרותו מייצרתאי זרע (אלא אם כן,פתולוגיה מפריעה לו בזה). חלוקה כזו קיימת רק בקרב יצורים חייים המקיימיםרבייה מינית וגם חלוקה כזו אינה תמיד חדה וחד משמעית. יש יצורים חיים רבים שמתרבים רק ברבייה אל-זוויגית ולפיכך אין להם חלוקה לזוויגים. הדבר כולל את כל היצורים הפרוקריוטים -חיידקים וארכאונים. גם חלק מהיצורים האאוקריוטים לא מתרבים ברבייה זיווגית. במהלךההיסטוריה של החיים בכדור הארץ, במשך מיליארדי שנים לא הייתה רבייה מינית ולפיכך לא הייתה חלוקה לזוויגים.
אצל אורגניזמים רבים מבין היצורים בעלי רבייה מינית, זוויג הייצור נקבע בעזרתכרומוזומי מין. אצליונקים, למשל, לזכר ישכרומוזום Y אחד ו-כרומוזום X אחד ואילו אצל הנקבות, שני כרומוזומי X. אצלעופות, ואצל חלק מהזבובים, קיימים כרומוזומי מין אחרים. באורגניזמים מסוימים ההבדלים בין זכר לנקבה מתבטאים לא בזוג כרומוזומים ספציפי - אצלדבורת הדבש, לדוגמה, הנקבהדיפלואידית, ויש לה שני עותקים מכל כרומוזום ואילו הזכרהפלואידי, ולו רק עותק אחד מכל כרומוזום.
יש גם יצורים, שזוויגם לא נקבע באמצעות הגנום, אלא כתוצאה מהסביבה ההתפתחותית: בקרב רוב הזוחלים, כוללצבים ותנינים, ישקביעת מין תלוית טמפרטורה, והטמפרטורה בה מצויות הביצים קובעת את ההתפתחות לזכר או לנקבה. אורגניזמים רבים הםהרמאפרודיטים, והם בעת ובעונה אחת זכר וגם נקבה, וכל פרט בוגר ובריא בהם מייצר גם תאי זרע וגם תאי ביצית. בין האורגניזמים ההרמאפרודיטיים, יש גם יצוריםדיכוגמיים, שהתכונות הזכריות והנקביות שלהם מתבטאות בזמנים שונים בתקופת חייהם, ולא בעת ובעונה אחת. עם האורגניזמים הדיכוגמיים, נמנים צמחים רבים, ומספר מיני דגים (כמו השושנונים) וחלזונות.
בעוד בקרב עולם החי קיום זוויג אינו נפוץ, הוא נפוץ בקרב בעלי חיים. חשיפה של בני אדם לבעלי חיים בעלי זוויג, גרמה לכך שמשך אלפי שנים מלומדים לא היו מודעים לרבייה א-מינית ולאפשרות של קיום מינים חסרי זוויג. היבט זה שלדגימה מוטה (הסתכלות על בעלי חיים, במיוחד בעלי חיים גדולים כמו יונקים ועופות הקרובים יחסית לאדם ויש להם רבייה מינית וזוויג) גורר גם היום דעה קדומה לפיה רוב עולם החי מכיל זכרים ונקבות בעוד שתכונה זו קיימת רק בחלק מעולם החי. רוב בעלי החיים אכן מקיימים רבייה מינית והם בעלי זוויג אך יש מיני בעלי חיים שעבורם דבר זה אינו נכון.מחלקת בעלי חיים מסוגגלגיליות עלוקתיות מכילה כ-450 מינים שונים וקיימת במקווימים מתוקים בכל העולם. גלגיליות עלוקתיות מיוחדות בקרב מיניבעלי החיים בכך שהן חסרות זוויג, ואחת הקבוצות הבודדות המסוגלות לקבל DNA מחוץ לתחומי ההמין הטקסונמי שלהן[2].
זכר (מכונף) ונקבה (חסרת כנפיים) שלעש ממיןOrgyia antiqua
ביצורים בעלירבייה מינית, קיימת נוסף לברירה טבעית ביחס לשרידה, ברירה טבעית ביחס ליכולת למצוא בן או בת זוג מתאימים, וביכולת להתרבות איתם. סוג של ברירה זו היאברירה זוויגית. היבט זה באבולוציה קובע כי הפרטים המותאמים באופן הטוב ביותר להשגת בני זוג לרבייה יגדילו את הייצוג הגנטי היחסי שלהם בדורות הבאים, בכך שישיגו הצלחה גדולה יותר ברבייה. איברים, מערכות או תכונות הנבררות על ידי הברירה הזוויגית מתאפיינות בכך שהן מתבטאות באופן שונה בזכרים ובנקבות, מה שמביא לתופעה שלדו-צורתיות זוויגית – תופעה בעלת תפוצה נרחבת ביותר בעולם הטבע שבה קיימים בין שני הזוויגים הבדלים נוספים מלבד היותו של אחד מהם מייצר תאי זרע והשני תאי ביצית.
הסיבה להפרדה בין ברירה זיווגית לבין תהליכי ברירה טבעית הנוגעים להשרדות היא שלפעמים ברירה הזוויגית יוצרת חסרונות להשרדות או בהקשר של שרידת הצאצאים. לדוגמה זכרים בקרב דגים, ועופות יכולים להיות צבעוניים יותר. דבר זה יכול להיות יתרון בהקשר של ברירה זיווגית אבל להקטין את סיכוי השרידה של הפרט עצמו ושל צאצאים שלו בגלל סיכוי רב יותר להטרף. באופן דומה קרניים גדולות אצל איילים המשמשים כתצוגת ראווה ולשם קרבות יכולים להתקע בענפים ולגרום למוות או פציעה. מגנון סיכון נוסף לזכרים בהקשר זה הוא הוצאת אנרגיה וסיכון עצמי בקרבות ראווה על בנות זוג.
הבדלים בין זכרים לנקבות הנובעים מברירה זיווגית הם לרוב גם הבדליםאנטומיים וגם הבדלים באורח החיים. למשל, בקרב יונקים, לבד מההבדלים האנטומיים באברי הרבייה הזכר לא נכנס להריון, לאמניק. בקרב היונקים והעופות הנקבה לעיתים קרובות מטפלת בצאצאים ואילו הזכרים לא בהכרח.
עם זאת הבדלים בין זכרים ונקבות אינם בהכרח זהים במינים שונים. לדוגמה בעוד בקרב יונקים רבים הזכרים הם גדולים וחזקים יותר מאשר נקבות, בקרב חרקים הרבה פעמים הזכר הוא הקטן יותר. כמו כן בעוד בקרב בני אדם הנקבות נוטות יותר להתקשט להתאפר ולהתייפה, תכונה זו היא הפוכה מרוב מיני היונקים והעופות - שבהן כמעט תמיד אם יש צבעוניות והיבטים קישוטיים אחרים (כמו זנב ארוך בקרבטווסים,זנבניים ועופות אחרים), הדבר נפוץ דווקא בקרב זכרים, והנקבה היא זו המבצעתברירה זוויגית על בסיס תכונות אלה. כמו כן בקרבסוסוני ים, הזכר ולא הנקבה, נמצא ב"הריון" שבו הוא "דוגר" על הביצים.
במשמעותו זו, "זוויג" מקביל למילה "מין" הנהוגה בשימוש הכללי של השפה העברית.
ההזדקקות למילה נוספת עלתה כי המילה "מין" בעברית משמשת גם כשמה של דרגת הבסיס במערך המיון של עולם הטבע. בנוסף לכך, נדרש היה להבדיל בין Sex במשמעותו הכפולה באנגלית לבין סקס, במשמעותו כתיאוריחסי מין בשפה העברית.
במדעי החברה נהוג להשתמש במונחמגדר, בחלוקה התרבותית-חברתית בין גבר לאישה.
