בישראל,ועדה קרואה (או, בשמה הרשמי,ועדה למילוי תפקידי ראש העירייה והמועצה) היא ועדה שממנהשר הפנים כדי למלא את תפקידם שלראש העירייה ומועצת העירייה, או את תפקידה של המועצה בלבד, בהתקיים נסיבות שונות המנויות בפקודת העיריות, שמעידות על תפקוד לקוי של העירייה.פקודת המועצות המקומיות מחילה את ההוראות שבפקודת העיריות והנוגעות לעניין זה, גם עלמועצות מקומיות ועלמועצות אזוריות.
סעיף 143 לפקודת העיריות מונה מספר עילות, שבגינן רשאי שר הפנים להורות על עריכתבחירות לראש העירייה, למועצתה, או לשניהם, וכן למנות ועדה קרואה במקום ראש העירייה והמועצה או במקום המועצה בלבד:
בשנת 2004, במסגרתחוק ההסדרים, נוסףסעיף 143א לפקודת העיריות, הקובע עילות נוספות למינוי ועדה קרואה. לפי הוראות סעיף זה, הוסמכו שר הפנים ושר האוצר לקבוע, באישורועדת הכספים של הכנסת, שיעורים שלגירעון שוטף, גירעון מצטבר, גבייתארנונה וגביית תשלומי אספקת מים, שאם הם מתקיימים בעירייה מסוימת, חייב שר הפנים למנות ועדה קרואה במקום ראש העירייה והמועצה. כן הוסמכו השרים לקבוע שיעורים שבהתקיימם לא יהיה חייב שר הפנים למנות ועדה קרואה, אך הוא יהיה רשאי לעשות כן, לפי שיקול דעתו. כל השיעורים נקבעו בתקנות העיריות[1].
במסגרת חוק ההסדרים של 2004 תוקן גםסעיף 206, העוסק בתקציב העירייה. לפי התיקון, אם לא אישרה המועצה אתתקציב העירייה בתוך 3 חודשים מיום אישורתקציב המדינה, שר הפנים חייב למנות ועדה למילוי תפקידי ראש העירייה והמועצה, או ועדה למילוי תפקידי המועצה בלבד. השר רשאי להאריך תקופה זו ב-3 חודשים נוספים.
פקודת העיריות אינה קובעת את תנאי הכשירות של החברים בוועדה הקרואה, והיא מסמיכה את השר למנות, בהתייעצות עםשר המשפטים, כל אדם, למעט חברי המועצה אועובדי מדינה.
חברי הוועדה נכנסים לנעליהם של ראש העירייה והמועצה, והם רשאים לבצע כל פעולה שבסמכות ראש העירייה והמועצה על פי דין.
הוועדה מכהנת עד למועד הבחירות, אך לא פחות משלוש שנים,[2] אלא אם כןועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת אישרה את הצעתו של שר הפנים לקבוע מועד אחר. בכל מקרה, שר הפנים אינו רשאי למנות ועדה קרואה בשנה שלפני הבחירות.
הוועדה הקרואה הראשונה הוקמה ב-1955, בירושלים. השימוש בוועדות קרואות גבר לאחר הוספת העילות החדשות ב-2004. במשך חמישים השנים שקדמו לה הוקמו 37 ועדות קרואות, ומאז אותה שנה הוקמו עוד 26.
ניתן לזהות שתי מגמות לגבי אופיין של הרשויות שבהן ממונות ועדות קרואות. בעבר מונו ועדות קרואות בערים גדולות, כגון ירושלים (1955),אשקלון (1956),נתניה (1959) והרצליה (1967). חרף הגידול במספרן של הוועדות הקרואות מאז 2004, רובן מונו במועצות מקומיות ואזוריות, והעיר הגדולה ביותר שהוקמה בה ועדה קרואה בשנים אלה היאלוד. מגמה שנייה היא ריבוי השימוש בוועדות קרואות במגזר הערבי. עד 2004, 81% מהוועדות הקרואות הוקמו ביישובים יהודיים, והוועדה הקרואה הראשונה ביישוב ערבי הוקמה רק ב-1987, בכאבול. מאז 2004, 69% מהוועדות הקרואות הוקמו ביישובי מיעוטים.
בשנת 2020, מונתה ועדה ממונה בעירטבריה, לאחר שראש העיר שנבחררון קובי נכשל ליצור קואליציה ולהעביר את תקציב העירייה.
מינוי ועדה קרואה נתפס כצעד דרסטי, משום שהוא מהווה פגיעה בעצמאות השלטון המקומי, שנבחר על ידי התושבים באופןדמוקרטי. על כן, מינוי הוועדה נתפס לאורך השנים כצעד אחרון, לאחר שמוצו כל האפשרויות האחרות. עם זאת, מאז נוספו העילות החדשות למינוי ועדות קרואות בשנת 2004, שאינן תלויות בשיקול הדעת של שר הפנים, הדרך למינויין התקצרה.
אחת הטענות שמועלות נגד מינוי ועדות קרואות, היא שהמינוי מציב את שר הפנים בניגוד עניינים מובנה. השלטון המרכזי אחראי לאספקת חלק מתקציב הרשויות המקומיות, ולפיכך נוצר מצב לפיו הממשלה יכולה לקצץ בתקציבים שהיא מעבירה לרשות מקומית מסוימת, ולגרום למשבר כלכלי בה, שיחייב את החלפת ראש הרשות. מאז קיצוץמענקי האיזון בראשית שנות האלפיים, נשמעו טענות כנגד הממשלה, על כך שבשל הקיצוץ מנעה הממשלה מהרשויות החלשות להגיע לאיזון תקציבי[3].
טענה נוספת היא שאף שהוועדה הקרואה ממונה על מנת לנהל את העירייה באופן יעיל יותר, לעיתים חבריה אינם אנשי מקצוע, ובעבר אירעו מקרים, כמו בלוד, שבה מצבה של העיר הורע עוד יותר בזמן כהונתה של הוועדה הקרואה[4].
טענה שנשמעה מצד ראשי רשויות במגזר הערבי ובמגזר הדרוזי היא ששרי הפנים נוטים למנות ועדות קרואות המורכבות מיהודים, לעיתים בעלי עבר צבאי או זיקה פוליטית לשר, מבלי לתת את הדעת לרגישות הכרוכה בכך[5][6].
מקרה נוסף בו הרשות המקומית מנוהלת בידי ועדה שממנה שר הפנים הוא בתקופה שלאחר כינונה. מאחר שבתקופה זו דרוש זמן התארגנות והיערכות עד שיוכלו תושביה של הרשות לנהלה בעצמם, ממנה שר הפנים מועצה לתקופת הביניים. תקופת כהונתה של מועצה כזו מוגבלת באמצעות הוראותסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), שקובע כי הבחירות הראשונות ייערכו בתוך ארבע שנים וחודשיים מיום כינונה של הרשות. מועד זה ניתן לדחייה עד חמש שנים לאחרהתייעצות עם ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, ובמקרים מיוחדים ניתן לדחותו בשנה נוספת, באישורה של הוועדה.
מקרה נוסף שבו שר הפנים ממנה ועדה למילוי תפקידי המועצה מצויבסעיף 73א לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), ואולם הנסיבות במקרה זה שונות באופיין מיתר המקרים, ואין מדובר בוועדה קרואה קלאסית. לפי הסעיף, במקרה בו פסקבית משפט כי הבחירות ברשות המקומית בטלות, בחירות חדשות יתקיימו בתוך 120 ימים. על מנת לא לתת יתרון לראש העיר שנבחר שלא כדין, החוק קובע כי עד לאחר הבחירות תנוהל הרשות המקומית בידי ועדה שמינה שר הפנים. מטבע הדברים, תקופת כהונתה מוגבלת.
כך, למשל, אירע בנהריה בשנת 2005, לאחר שבית המשפט קבע כי הבחירות שהתקיימו בעיר ב-2003 בטלות, מאחר שראש העיר הנבחר,רון פרומר, חתם על הסכמים בלתי חוקיים ערב הבחירות, שהיה בהם כדי להשפיע על תוצאותיהן. עד הבחירות החדשות, בהן נבחרז'קי סבג, מונה לשמש כראש העיר, ראש עירייתכפר סבא לשעבר,יצחק ולד.
תרחיש דומה נוסף שניתן לקיימו על פיצו המועצות האזוריות הוא מינוי ועד מחליף לוועד מקומי שלא עמד בפרמטרים המופיעים לעיל (פיחות במספר החברים מתחת לרף המינימלי, אי מילוי התפקיד כראוי או החלטת ועדה כי הוועד אינו יכול להמשיך ולשמש בתפקידו כראוי). מינוי ועד נחשל דורש ממליאת המועצה לקבל החלטה זו בהתבסס על המידע המובא בפניה. בעשור האחרון הוכרז ועד נחשל ביישוב אחד בארץשערי תקווה.