הוגו נולד ב-26 בפברואר1802 בעירבזאנסון (Besançon) בפראנש-קונטה. אביו היה קציןצבא מקצועי שכיהן כגנרל בצבא נפוליאון. הוא נהג לקחת את בנו לאימונים ולתרגילימלחמה על מנת שהילד יחבב את חיי הצבא. המשפחה נדדה בעקבות האב, ולכן לא זכה הוגו ללימודים מסודרים. החוויות שצבר בנדודיו, אשר בהם היה עד לסבל, למצוקה ואי-צדק חברתי, באו לידי ביטוי בשיריוובספריו.
הוריו נפרדו בילדותו. אביו חי עם רוזנתספרדייה, ואימו נישאה לגנרל אחר בצבא נפוליאון. אחיו הבוגריםמתו בילדותם. כילד היה חולני מאוד וכמעט מת בלידתו. בגיל 11 החל לכתוב שירים, שעסקו לרוב בנושאיםפוליטיים. עמדותיו הפוליטיות בילדותו הושפעו מעמדותיה המלוכניות של אימו. אביו המאמץהוצא להורג באשמת קשירת קשר נגד משטרנפוליאון ומותו השפיע על חייו ויצירתו.
בהיותו תלמידבית ספר תיכון הקדיש הוגו את חרוזיו הראשונים לשירתורגיליוס, שהיה המשורר האהוב עליו ביותר ואשר ממנו שאב השראה. שירו "לורגיליוס" הואשיר אהבה למשורר הרומאי, לידידתו ז'ולייט דרואה ולטבע.
מי שניחמה אותו בצערו הייתה אדל פושה, לימים אשתו ואם חמשת ילדיו. פושה ניהלה מאוחר יותר רומן עם משורר שהיה ידיד המשפחה. גם להוגו הייתה ידידה ומאהבת - ז'ולייט דרואה - שחקנית שפגש לראשונה ב-1833 איתה היה מתבודד בחיק הטבע. נוצר ביניהם קשר עמוק שנמשך 50 שנה.
בהיותו בן 28 פרצה התקוממות ביוון נגד הכיבוש הטורקי. צעירים צרפתיים רביםתמכו במהפכנים היוונים, ביניהם הוגו, אף על פי שבאותה תקופה דגל בשלטון מלוכני, ואף זכה לקצבה קבועה מהמלךלואי ה-18 על כתביו.
ב-1830 פרצה מהפכה נוספת בצרפת במחאה על צנזורה שהוטלה על ידי המלך על הספרות והעיתונות. המהפכנים כבשו אתפריז והדיחו את המלך מהשלטון. באותה עת, שינה הוגו את דעותיו הפוליטיות והפך ממלוכני נלהב לתומך במהפכה.
אנקדוטות רבות סופרו על העממיות של ויקטור הוגו. באחת מהן הוא סיפר כי בערב קר מאוד חזר ברגל לביתו והיה לו צורך עז להטיל את מימיו ועשה זאת על קיר הבית. עובר אורח שראה זאת נזף בו ואמר: אינך מתבייש? זהו ביתו של ויקטור הוגו. "עכשיו הבנתי באמת כמה מפורסם" סיפר ויקטור הוגו.
בגיל 14 החליט הוגו להיות משורר, ובגיל עשרים זכה למלגה עלספר שיריו הראשון. הוא נהג לכתוב שירים יום יום, במשך שנים רבות, וחוללמהפכה בשירה הצרפתית. הוא עמד בראש קבוצת סופרים ומשוררים שהתחילו זרם חדש – הרומנטיזם. הוא עצמו מעיד על מהפכה זו: "במילון הישן שמתימצנפת אדומה; בתחתית קסת הדיו עשיתי סערה". בין קובצי שיריו: "עלי הסתיו", "הקולות הפנימיים", "קרני האור והצללים", "אגדת הדורות", "הרהורים", ו-"האמנות בלהיות סבא". בקובץ "הרהורים" הוא מתאר, בין היתר, את חיי משפחתו ובמיוחד את אבלו על מות בתו לאופלדין, שטבעה עם בעלה בסן ליד ווילקייר שעל גדות הנהר בשנת 1843, חודשיים בלבד לאחר נישואיהם. בתו הקטנה אדל סיימה את חייה בבית חולים לחולי נפש בשלאהבה נכזבת.
הוגו היה בין המשוררים המפורסמים בתקופתו, וכונה על ידי בלזק, בהקדשה לספר "אשליות אבודות", "משורר גדול בתקופה בה שאר האנשים הם ילדים". בניגוד למשוררים שהעריכו אותו הכותבים הצרפתים המודרניים התייחסו לשירתו בהסתייגות. כששאלו אתאנדרה ז'יד מיהו המשורר הצרפתי הגדול ביותר הוא ענה: "ויקטור הוגו, לדאבוננו".
הקרב על הרנני - 1830
ב-25 בפברואר1830 הוצג בקומדי פראנסז בפריז מחזהו של הוגו "ארנני", שהיה אחד המחזות הראשונים בזרם הרומנטיזם. מחזה זה הסעיר את פריז ועורר ויכוחים סוערים שפרצו בתיאטרון בין הצופים מיד לאחר הצגת הבכורה והמשיכו במחאות קולניות ובזריקת חפצים אל הבימה במהלך ההצגות הבאות ("הקרב על ארנני"). ויכוחים אלה היוו חלק ממסורת ארוכה של מאבקים לגבי טוב טעם אמנותי בתיאטרון הצרפתי, ונערך בין תומכי הקלסיציזם שצידדו בסגנון כתיבה תיאטרלי קפדני (ובפרט שמירה קפדנית על אחדות הזמן, המקום והעלילה ושימוש בשפה מוקפדת וגבוהה), לבין תומכי הסגנון החדש של הרומנטיזם, שדגל ברגש מופגן, בחירות אמנותית ושימוש בשפה יומיומית ואף גסה. ניצחונם של הוגו ותומכיו בוויכוח זה מתואר על ידי אנשי התקופה ובהםתאופיל גוטייה.
ספרו הראשון של הוגו נכתב בשנת1823 ושמו "הנס מאיסלנד" (Han d'Islande). הספר מתאר מרד בדיקטטורה רוויה אלימות והוצאות להורג המתרחש באיסלנד.
בשנת1826 פרסם את הספר "בוג-ז’רגל". "בוג ז'רגל" חובר על ידיו כבר בגיל שש-עשרה, לאחר התערבות עם ידיד, ואף קדם ל"הנס מאיסלנד". הוא היה הסופר הלבן הראשון אשר ניסה להבין את מצבם של השחורים, וזה היה אחד מהרומנים הראשונים שגיבורם היה שחור.
בשנת1831 פורסם הרומן הגדול הראשון שלו "הגיבן מנוטרדאם". כתיבת הרומן, שהוגו קרא לו "נוטרדאם דה פארי", נועדה להציג את מכמניקתדרלת נוטרדאם בפריז לציבור הרחב, אחרי החורבן שעשה בה ההמון בימיהמהפכה הצרפתית, אשר ראה בה את סמל השלטון. הרומן זכה להצלחה בצרפת, שעוררה, בין השאר, את התנועה לשימורהמבנים מן התקופה הגותית בכלל ולשימור קתדרלת נוטרדאם בפרט. הספר תורגם לשפות רבות וזכה להצלחה רבה בכל העולם, עובד למחזות ולסרטים והיווה השראה ליצירות במאה ה-20.
קוזט מתוך "עלובי החיים" - ציור של Émile Bayard
הוגו היה חבר במועדון החשישאים, כמו סופרים רומנטיים נוספים בני התקופה[1].
השפעתו של הוגו היא כלל-עולמית, וחורגת בהרבה מגבולות התרבות המערבית. מעבר לתפוצה האוניברסלית של יצירותיו הגדולות, בחלק מהקולוניות הצרפתיות לשעבר, כגון וייטנאם, נודעה גם חשיבות גדולה לדמותו שלו עצמו.קאו דאי, דת דרום וייטנאמית סינקרטיסטית עם מיליוני מאמינים בכל רחבי העולם, רואה בו את אחד מקדושיה העיקריים, לצדם שלז'אן ד'ארק, המהפכן הסיניסון יאט-סן והמשורר הווייטנאמי בןהמאה ה-16נגויין בין-קיים(אנ'). לפי אמונתם של אנשי קאו-דאי, הוגו היה מאדריכלי הברית האלוהית בין הדת הסינית לנצרות - ברית שיצרה את דת הקאו-דאי, ותמונתו מוצבת כאובייקט סגידה במקדש הראשי של קאו-דאי בעיר טאי-נין.
מיכל פרם כהן, "הרומנטיציזם מת, יחי הרומנטיציזם!" על הרומן"שנת התשעים ושלוש", במגזין "אנוכי", 2019.
נועה מנהיים,הרשת הספרותית: מסות על חיבורים ומחברים, יצירות ויוצרות, הוצאת גרף, 2024, הפרק "על ויקטור הוגו, הכלא של הדמיון וחיים עלובים ונשגבים", עמ' 131–145.
.jpg)
