סמל העיר מציג אתכריסטופר הקדוש (Kristupas) פוסע במים ונושא אתישו התינוק על כתפיו. סמל זה משמש את העיר מהשנה השביעית להיווסדה, כלומר1330 לערך. בתקופה הפגאנית, טרםהמאה ה-14, הופיע על הסמל הענק אלקיס, דמות מסיפורי עם ליטאיים, כשהוא נושא את אשתו על כתפיו בחציית הנהר.
וילנה שוכנת בדרום מזרח ליטא, במפגש הנהרות וילניה (Vilnelė) ונריס. מיקום זה, שאינו מרכזי, נובע מהשינויים הרבים בגבולות ליטא במשך הדורות; בעבר וילנה הייתה לא רק המרכז התרבותי, אלא גם הגאוגרפי, שלהדוכסות הגדולה של ליטא והאיחוד הפולני-ליטאי.
וילנה ממוקמת 312 ק"מ מקליפדה (מֶמֶל), הנמל העיקרי של ליטאבים הבלטי, אך ערים גדולות אחרות בליטא נמצאות במרחק קצר יותר ובהןקובנה (קאונאס),שאולאי (Šiauliai) ופוניבז' (פנבז'יס).
שטחה של וילנה הוא 402 קמ"ר, מתוכם 20.2% בנויים, 43.9% צמחייה ו-2.1% הם מקווי מים.
האקלים בווילנה הוא ביןיבשתי לימי. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 6.1 מעלות צלזיוס, כשהממוצע בינואר הוא 4.9− מעלות וביולי 17.0+ מעלות. כמות המשקעים היא 661 מ"מ לשנה בממוצע.
החל במאה ה-15 היה בעיר רוב פולני, ומיעוט ליטאי. בשנת1795 נכבשה על ידיהאימפריה הרוסית. לקראת סוף המאה ה-19 גבר משקלם של היהודים והם הפכו לתקופה קצרה (עד גל ההגירה הגדול לארצות הברית) לקבוצה האתנית הגדולה בעיר: כמחצית מ-80 אלף תושבי העיר בתחילת המאה ה-20.[2]
לפי חוזה1920 שביןברית המועצות ובין ליטא, עברה וילנה לידי ליטא, אך הגנרל הפולני ה"מורד",לוציאן ז'ליגובסקי, כבש אותה והקים באזור את מדינתליטא המרכזית. ב-1922, בעקבות בחירות, סופח האזור כולו, שהיה בו רוב פולני, לפולין. בשנת1923 הכיר בהחבר הלאומים כשייכת לפולין, אף על פי שהיא צוינה בחוקה של ליטא כבירתה.
ב-1931 החלוקה האתנית בווילנה הייתה של 66% פולנים, 28% יהודים, רוסים ובלארוסים 5% ופחות מ-1% ליטאים.
בתקופת בין המלחמות הייתה וילנה העיר השישית בגודלה בפולין, ואחת הערים החשובות מבחינת התפתחות הפולניות. אחת האוניברסיטאות הפולניות החשובות ביותר פעלה בווילנה בשם אוניברסיטת סטפן באטורי (המלך הפולני שייסד את האוניברסיטה ב-1579).
בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב ובעקבות פרוץמלחמת העולם השנייה נכבשה "ליטא הפולנית" על ידי הסובייטים, יחד עם מזרח פולין. במהלךפלישת ברית המועצות לפולין שהחלה ב-17 בספטמבר1939,הצבא האדום נכנס לווילנה ב-19 בספטמבר 1939 והעיר הייתה בתחילה בשליטה סובייטית, אך כעבור כ-6 שבועות, ב-28 באוקטובר נמסרה לידי ליטא. ביוני1940 הפכה וילנה לחלק מברית המועצות עם פלישת הסובייטים לליטא וסיפוחה לברית המועצות. ביוני1941 נכבשה העיר על ידי הצבא הגרמני במסגרתמבצע ברברוסה, ובמהלך שלוש שנות הכיבוש, נרצחו רוב תושבי וילנה היהודים, רבים מהם בפונאר. ביולי1944 חזר הצבא האדום וכבש את העיר. רבים מתושביה הפולנים נמלטו ורבים אחרים עזבו אותה במהלך סוף שנות ה-40 ושנות ה-50. במקומם הובאוליטאים מאזורים אחרים בליטא ורוסים מחלקיה האחרים של ברית המועצות.
עםהתפרקות ברית המועצות, נשארה וילנה במדינה הליטאית העצמאית שהוקמה בשנת1991. הליטאים מהווים רוב של כ-60% מתושבי העיר, כאשר הרוסים והפולנים מהווים כ-40% יחדיו. בעשור השני של המאה ה-21, נהנית העיר משגשוג כלכלי כתוצאה מהצטרפותה של ליטא לאיחוד האירופי. כיום בווילנה, כמו בשאר שטחי ליטא, המטבע בשימוש הוא האירו לאחר שליטא המירה בשנת2015 את המטבע המקומי שלהליטאס למטבע האירופאי.
כמו בערי בירה רבות בעולם, גם בווילנה נמצאות אוניברסיטאות רבות. הגדולה והוותיקה שבהן היאאוניברסיטת וילנה שבה 23,000 סטודנטים. האוניברסיטה הזו היא אחת העתיקות ביותר באירופה ונוסדה בסוףהמאה ה-16. המבנים העיקרים שלה נמצאים בעיר העתיקה. האוניברסיטה נוטלת חלק בפרויקטים משותפים עםאונסק"ו ונאט"ו. היא גם מציעה תוכניות רבות לתואר שני באנגלית, כמו גם תוכניות לימוד בשיתוף פעולה עם אוניברסיטאות מכל רחבי אירופה. האוניברסיטה מחולקת כיום ל-14 פקולטות, 5 מכונים, ו-4 מרכזי לימוד ומחקר.
אוניברסיטאות גדולות אחרות בעיר הן אוניברסיטת מיקולס רומריס (19 אלף סטודנטים), האוניברסיטה הטכנית של וילנה (13,500 סטודנטים) והאוניברסיטה הפדגוגית של וילנה (12,500 סטודנטים). כמו כן נמצאים בעיר אקדמיות למוזיקה, תיאטרון ואמנויות.
מאז עצמאותה מברית המועצות באוגוסט 1991, התפתחה וילנה במהירות והפכה לעיר מערבית לכל דבר.
כערים אחרות מתקופתימי הביניים, התפתחה וילנה סביב לבניין העירייה. הרחוב הראשי, רחוב פיליס, מחבר את ארמון המושל עם בית העירייה. ממנו מתפצלים רחובות אחרים לשפע בתים עתיקים של עשירי העיר, כנסיות, חנויות ובתי מלאכה.
העיר העתיקה, מרכזה ההיסטורי של וילנה, משתרעת על 3.6 קמ"ר והיא בין הגדולות במזרחאירופה. בה מרוכזים רוב הבניינים בעלי החשיבות ההיסטורית ובהם מגדל גדימינאס וקתדרלת וילנה. העיר הוכרה כאתר מורשת עולמית שלאונסק"ו ב-1994, ובשנת1995 הוצב בה הפסל היחיד בעולם שלפרנק זאפה, אשר פוסל בידי קונסטנטינאס בוגדנאס, שהתמחה קודם לכן בפיסולפרוטומות שללנין.
הארמון הנשיאותי - ראשיתו במאה ה-14. הורחב ושונה במאה ה-18. החל משנת1997 משמש כמעון הרשמי שלנשיא ליטא.
אוניברסיטת וילנה - הוקמה בשנת1579. כיום כוללת מבנים רבים מתקופות שונות.
ארמון הדוכסים הגדולים של ליטא - ארמון ששוחזר והוקם מחדש בשנת 2013. שימש כמרכז השלטון במשך מאות שנים שלהאיחוד הפולני-ליטאי ששלט על שטח עצום במזרח-אירופה.
מגדל גדימינאס - נקרא על שמו שלמייסד העיר. הוקם במאה ה-15 על גבעה. נשקף ממנו נוף של העיר העתיקה.
קתדרלת וילנה - בנויה בסגנון ניאו קלאסי. ברוב תקופת השלטון הקומוניסטי הוסבה לשימושים חילוניים. היא ממוקמת בכיכר הקתדרלה.
שדרות גדימינאס - שדרה רחבה ובה ממוקמים מוסדות השלטון המרכזי ביניהם הפרלמנט, בניני ממשלה, בית המשפט ומוסדות תרבות שונים.
השוק של וילנה (Halės turgavietė) –שוק מקורה גדול הממוקם בעיר העתיקה של וילנה, בתוך במבנה מראשית המאה ה-20. בשוק ניתן למצוא בשרים מעושנים,מוצרי חלב וגם פירות וירקות אורגניים. במרכז השוק פועלות מספר מסעדות עממיות, בהן ניתן למצוא אוכל ליטאי מסורתי.
וילנה היא המרכז המסחרי הגדול ביותר בליטא, ואחד מהמרכזים המסחריים הגדולים ביותר במדינות הבלטיות. על אף שהעיר היא ביתם של רק כ-15% מתושבי ליטא, היא מייצרת בערך 35% מהתמ"ג בליטא. בהתבסס על נתונים אלו, התמ"ג לראש בווילנה, על פישווי כוח הקנייה, הוא כ-$33,100 בשנת2005, שהוא מעל לממוצעהאיחוד האירופי.
וילנה תרמה מעל ל-4.6 מיליארדליטאס לתקציב הליטאי בשנת2005, שהם מעל ל-37 אחוזים ממנו.קובנה, העיר השנייה בגודלה במדינה, תרמה לתקציב כ-1.5 מיליארד ליטאס בלבד. וילנה מקבלת חזרה כ-360 מיליון ליטאס מהתקציב, שהם כ-7.7% בלבד ממה שתרמה לו. נבדלות זו גורמת למספר סכסוכים בין העיר לממשלת ליטא מכיוון שווילנה דורשת לקבל החזר גדול יותר עבור ההון אותו תרמה.
בווילנה מתפתחת בשנים האחרונות תעשייה מקומית מתקדמת בתחומי הלייזר וביוטכנולוגיה שחלק ממוצריה מיוצאים למדינות אחרות.
נמל התעופה הבינלאומי של וילנה ממוקם כ-5 ק״מ ממרכזה והוא השער האווירי הגדול ביותר והראשי בליטא, עם כ-5.35 מיליון נוסעים בשנה[3]. מנמל התעופה מתבצעות טיסות ישירות לכ-50 יעדים באירופה ובמזרח התיכון, ביניהם ישראל[4].
תחנת הרכבת בעיר מהווה תחנת מוצא עבור קווי רכבת לערים שונות ברחבי המדינה, ביניהן הערים הגדולותקובנה,קלייפדה ושיאוליאי. החל משנת 2023 החל לפעול קו ייחודי המקשר בין וילנה לבין העריםביאליסטוק,ורשה וקרקוב בפולין, תוך החלפת רכבת מתוכננת בעיירת הגבול Mockava. בעבר פעלו קווי רכבת בין וילנה לביןאוקראינה,בלארוס,לטביה ורוסיה, אך אלה הופסקו במרץ 2020 עם פרוץ מגפת הקורונה ולא חודשו מאז.
מסוף האוטובוסים הראשי של וילנה ממוקם בסמיכות לתחנת הרכבת ומשרת מגוון רחב של קווי פנים וקווים בינלאומיים למדינות השכנות ולמדינות אירופאיות אחרות כדוגמתאסטוניה,אוקראינה,גרמניה וצ׳כיה.
וילנה מהווה את נקודת המוצא של הכביש המהיר הראשי בליטא, A1 (כביש אירופאי E85), המחבר בינה לבין קובנה וקלייפדה, בנוסף לכבישים ראשיים רבים נוספים.
התחבורה הציבורית בעיר מבוססת על מערכת קווים ענפה של אוטובוסים וטרוליבוסים. את תושבי ואורחי העיר משרתים 60 קווי אוטובוס, 18 קווי טרוליבוס, 6 קווי אקספרס ו-6 קווי לילה[5]. צי האוטובוסים עומד על כ-250 כלי רכב ואילו צי הטרוליבוסים עומד על כ-260 כלי רכב, המסיעים כ-500 אלף נוסעים בימי חול[6]. פריסת מערכת הטרוליבוסים היא מן הרחבות באירופה.
על פי מחקר שנערך בשנת2003 כ-45 אחוז מתושבי העיר משתמשים בתחבורה ציבורית, אחוז גבוה ביחס למדינות אחרות ביבשת אירופה[7].
יהדות וילנה הייתה אחת הקהילות היהודיות החשובות בעולם, בגלל היותה בתקופות ארוכות מרכז דתי ותרבותי ליהודים שהשפיע גם על יהודים ממקומות אחרים. השפעתה של הקהילה חרגה מעבר לתחומי העיר. הייתה מרכז של תנועת "המתנגדים" שיצאו נגד החסידות, ומצד שני גם מרכז חשוב של ההשכלה היהודית שביקשה לשלב זהות יהודית עם רעיונות מודרניים, ומאוחר יותר גם מרכז חשוב לתנועתהבונד היהודית סוציאליסטית.
תחילתה של קהילת היהודים בווילנה במאה ה-16, במועד מאוחר יותר מקהילות יהודים בערי ליטא אחרות, שכן תושבי העיר התנגדו למתן זכות ישיבה ליהודים בעיר מחשש לפרנסתם. כתב זכויות שקיבלו תושבי ליטא מהמלךזיגמונט הראשון ב-1527 אסר על ישיבת יהודים בעיר ומסחר היהודים בה.
בית הכנסת הכוראלי של וילנה, נבנה בשנת 1903בית הקברות היהודי של וילנהשלט ברחוב היהודים בווילנההרב איזקסון, רבה הנוכחי של הקהילה בנאום הכתרתו בבית הכנסת הגדול בעיר, 2016
עם זאת, תושבי העיר לא יכלו לעצור את הצורך של דוכסי ליטא בבעלי ההון היהודים, במלווים, בסוחרים ובחוכרי המכס. בשנת1551 התיר המלך זיגמונד-אבגוסט לשני סוחרים יהודים מקרקוב ומשפחותיהם לחכור בווילנה בתי מגורים וחנויות, לעסוק בה במסחר ובהלוואת כספים. היתר זה פתח את הדלת בפני הגירת יהודים נוספים לעיר. באופן זה התלקטו סביבם יהודים נוספים ויסדו את הקהילה.
בשנת1592 היה כברבית כנסת אחד בווילנה, והרחוב שלו נקרא "רחוב היהודים". בשנה זו גם התחוללו מהומות עת שהתושבים הנוצרים תקפו את בית הכנסת ואזורי היהודים, תוך גרימת נזקים גדולים.
המלךזיגמונד השלישי, מלך פולין נתן כתב זכויות ליהודים, לפיו הותר ליהודים לשכור ולקנות בתים בעיר, לסחור בה ולייסד מוסדות קהילה כבית עלמין ובית מרחץ. המלך גם אישר את בעלות היהודים על הנכסים שקנו ועל בית הכנסת. בפברואר 1663 קיבלה הקהילה היהודית כתב זכויות שהתיר לה לעסוק בכל ענפי המסחר שאינם מאוגדים בגילדות, אך הגביל את מושבם לאזורים מסוימים.
במחצית הראשונה שלהמאה ה-17 גדלה הקהילה עד לכ-3,000 איש (מתוך סה"כ 15,000), ברובם משכילים ואמידים שהגיעו מפראג,פרנקפורט ופולין. בשנת1652 קיבלה הקהילה מעמד של "קהילה ראש בית דין" במסגרת "ועד ליטא". בשנת1794, בעת המרד הליטאי כנגד רוסיה, השתתפו יהודים מהקהילה בקרבות ונתמכו בתרומות מקהל היהודים בווילנה. לאחר כיבוש העיר בידי הרוסים חל שיפור במצב היהודים בתחומי המסחר.
וילנה הפכה במאה ה-17 למרכז של לימודתורה. מלומדים רבים נולדו או עברו אליה ובהם: ר' יהושע השל בן יוסף,שבתי הכהן (הש"ך),ר' משה בן ר' יצחק יהודה לימא ומאוחר יותר במאה ה-18 גם הרבאריה לייב שפירא (1701–1761), מחבר "נחלת אריאל" ו"מעון אריות" עלמסכת סופרים ורבי ברוך כהנא "החריף" וצבי הירש קאידנובר, מחברי "ראש יוסף".
מעל כולם התנשא מאמצעהמאה ה-18הגאון מווילנה, שלו השפעה מכרעת על היהדות עד ימינו אלו. תלמידיו וממשיכיו הרבים הפכו את וילנה למרכז דתי ורוחני יהודי גדול (בעיקר של זרם ה"מתנגדים") עד שכונתה "ירושלים דליטא".
כוחם של ה"מתנגדים" בווילנה היה גדול, ובשנת1772 הם אף פרסמו איסור ונידוי כלפי קהילת החסידים. עם זאת, ב-1798 אסר השלטון הרוסי על "קהל וילנה" להטיל קנסות ועונשים עליהם. לאחר מאסרו שלשניאור זלמן מלאדי, מנהיג החסידים, חל משבר ביחסים בין החסידים למתנגדים, אך ה"קהל" החדש שנבחר ב-1799 כלל נציגים משתי הקבוצות, והחסידים הורשו להקים מסגרות קהילה משל עצמם.
במאה ה-19 החלה מסתמנת וילנה גם כמעוז חשוב של תנועת ההשכלה, וסופרים רבים קבעו בה את מושבם. מגמת ה"רוסיפיקציה" הממשלתית של היהודים רוכזה בווילנה, וב-1847 אף נוסד בה סמינר ממשלתי לרבנים, שהיה בהמשך למרכז פעילות סוציאליסטית יהודית.
בשנת1881 התחוללו פרעות כנגד היהודים, אך הקצבים היהודים התארגנו להגנה והסגירו את הפורעים למשטרה. בשנת1897 נמנו בווילנה 63,891 יהודים, כ-42% מתושבי העיר. בשל הצפיפות החלה מתגברת ההגירה מווילנה.
לקראת סוףהמאה ה-19 חיו בווילנה כ-80 אלף תושבים, מחציתם יהודים.[8] באותה תקופה התגבשו בווילנה הזרמים הסוציאליסטיים היהודים, ונוסדה בה בשנת1897 מפלגתהבונד, שווילנה הייתה למרכז פעולתה. גם הציונים קבעו את מרכזם בה, "חובבי ציון" נועדו בה, והמשרד הראשי של הארגון הציוני ברוסיה שכן בה עד1911.שמריהו לוין נבחר כנציג וילנה ב"דומה" (הפרלמנט) הרוסי והרצל ביקר בה ב-1903 וזכה לקבלת פנים חמה.
בתקופתמלחמת העולם הראשונה ולאחריה סבלו היהודים בווילנה מהכיבוש הגרמני שחוקק חוקים מגבילים לאוכלוסייה, וכן מהמאבק בין הפולנים לליטאים על השליטה בעיר שגרם למהומות, בהן נהרגו גם 80 יהודים באפריל1919 על ידי יחידות צבא פולניות. למרות הקשיים, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם פרחה וילנה כמרכז תרבותי יהודי ונוסדה בה רשת בתי ספר ששפת הלימוד בהם הייתה עברית, ומכון מחקר לשפת היידיש ותרבותה.
באוקטובר1939, מעט אחרי פרוץמלחמת העולם השנייה, פלשהברית המועצות לווילנה ומסרה אותה לליטא. יהודים רבים הגיעו אליה כפליטים מפולין המחולקת. ביוני1940 סופחה ליטא כולה לברית המועצות וכתוצאה מכך נסגרו מוסדות ציוניים ויהודיים רבים, תוךהגליה של ציונים, בונדיסטים ויהודים אחרים שלא נשאו חן בעיני הקומוניסטים אל מחנות מעצר בברית המועצות. השלטון הקומוניסטי הגלה גם פולנים רבים למחנות מעצר. בתקופה זאת עדיין הצליחו ארגוני סיוע יהודיים לפעול בליטא כל עוד נמשך זרם הכסף מהמערב[9]. הם ודיפלומטים זרים אף סיעו ליהודים בעלי אשרות מתאימות להגר משם. כך הצליחו אלפי יהודים, בהם תלמידיישיבת מיר, לברוח מליטא אלהמזרח הרחוק.
בספטמבר 1939 ברחה קבוצת חברי קן "השומר הצעיר" בוורשה לווילנה והצטרפה ל"ריכוז וילנה" במתכונת של קיבוץ[10]. לאחר סגירת המוסדות הציוניים והיהודיים התפזר הריכוז וחבריו המשיכו בבריחתם לעומק ברית המועצות.
ב-24 ביוני1941 לאחר שהחלמבצע ברברוסה כבשו הנאצים את וילנה מידי ברית-המועצות. יותר מכל סבלו מהכיבוש יהודי העיר. יהודי וילנה, מנו באותו זמן כ-80,000 איש. עוד בטרם רוכזו יהודי העיר וסביבתה בגטו וילנה, נרצחו כ-35,000 איש מהם בפונאר הסמוכה לעיר.
בינואר1942 התאחדו היהודים הנותרים והקימו את "הארגון הפרטיזני המאוחד" (FPO) שפיקדו עליואבא קובנר,יוסף גלזמן ויצחק ויטנברג על מנת להילחם בגרמנים בגטו. הארגון הצליח להשיג תחמושת, להוציא עיתון מחתרתי ולבצע מעשי חבלה, אך ב-5 ביולי1943 נתפס ויטנברג על ידימשטרת הגטו היהודית אך שוחרר בפעולה צבאית של חבריו למחתרת והסתתר בגטו. הגרמנים הציבואולטימטום להסגרתו, פן יחוסל הגטו כולו. ויטנברג הסגיר עצמו ולמחרת נמצא מת בתאו, על פי גרסתה של ציפורה (פייגלה) קופרברג (מילשטיין), הוא בלע כדורציאניד שנמסר לו עוד בהיותו בגטו, ועל פי גרסה שנייה הוא מת בעינויים בידי אנשי הגסטפו. שאר אנשי הארגון החליטו להימלט ליערות.
באוגוסט 1943 גירשו הנאצים אלפי יהודים מגטו וילנה למחנות עבודה באסטוניה[11].
הנאצים החלו בחיסול הגטו ב-1 בספטמבר1943. ראש היודנראט,יעקב גנס, הפציר בהם לעזוב[דרושה הבהרה] ואכן כך היה. 15 ימים לאחר מכן הוא נרצח בידי הגסטפו לאחר שהואשם בסיוע ל-FPO. ה-FPO קרא בגלוי ליהודים להתקומם ולהתנגד לגירוש. באותה עת נותרו כ-12,000 יהודים בגטו. 3,700 יהודים גורשו בתחילת ספטמבר למחנות עבודה באסטוניה וכ-4,000, לסוביבור. ב-15 בחודש הוקף הגטו שוב וב-23 צוו היהודים להתכונן לגירוש האחרון. בסך הכול נספו כ-100,000 יהודים בגטו וילנה בתקופת השואה.
לאחר הכיבוש הנאצי שרדו בעיר מעט יהודים. כיום מתגוררים בעיר כמה אלפי יהודים המקיימים בה חיים קהילתיים. בשנת 2016 מונה כרבה של העיר הרבשמשון דניאל איזקסון[12].
^בן החזןנח זלודקובסקי הנקראנח לידער, בנו אליהו כתב גם ספר חשוב ביידיש עלחזנות בשםקולטור-טרעגר פון דער אידישער ליטורגיע (נושאי התרבות של התפילה היהודיתדטרויט1930 בהוצאת המחבר) ובו ביוגרפיות של חזנים רבים. ביניהן כמובן ביוגרפיה של אביו (עמ' 285 – 290) ושל חזנים אחרים מבני המשפחה. בסוף המאמר על אביו הוא כותב: "פופולריים מאוד הם גם שיריו העבריים כגון: 'שאו ציונה נס ודגל', שכל העולם שר ואף אחד לא יודע ש[הלחן] הוא של ר' נח, וכן השירים 'היהודי הנע ונד נצח' ו'מה לך נפשי כי נרדמת' ועוד [לחנים] אחרים."
^נולד בשאצק (היום באוקראינה) אברהם משה ברנשטיין כיהן כחזן בווילנה במשך 30 שנה (התחיל בחזנות בשנת1893 וסיים בשנת1923). הוא היה מלחין פורה ופרסם יצירות ליטורגיות ועיבודים מיוחדים, ילדיו מאשתו לינה ברנשטיין; עמינדב ברנשטיין, מרים, נעמי, אביאסף ברנשטיין-ברנע-ענבר, שמואל, סגולה ברנשטיין.
.png)
.jpg)
.JPG)
.jpg)
