 | |||||||||
| ויליאם וודס | |||||||||
| לידה | 3 באוגוסט1824 ניוארק,אוהיו,ארצות הברית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 14 במאי1887 (בגיל 62) וושינגטון הבירה,ארצות הברית | ||||||||
| מקום קבורה | בית הקברות סידר היל, ניוארק,אוהיו,ארצות הברית | ||||||||
| שם מלא | ויליאם ברנהאם וודס | ||||||||
| מדינה | ארצות הברית ארצות הברית | ||||||||
| השכלה | |||||||||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית,המפלגה הרפובליקנית | ||||||||
| חתימה |  | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| שירות צבאי | |||||||||
| השתייכות |
| ||||||||
| דרגה |  בריגדיר גנרל | ||||||||
| 1862–1866 (כ־4 שנים) | |||||||||
| תפקידים בשירות | |||||||||
| מפקדרגימנט הרגלים ה-76 של אוהיו מפקד הגיס ה-15 | |||||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
ויליאם ברנהאם וודס (באנגלית:William Burnham Woods;3 באוגוסט1824 –14 במאי1887) היהמשפטן,עורך דין,פוליטיקאי ואיש צבאאמריקאי מאוהיו, שכיהן כשופט סבב פדרלי(אנ') וכשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית.
ויליאם וודס נולד בניוארק,אוהיו. הוא היה אחיו הגדול של צ'ארלס וודס, שכמוהו שירת כגנרל במלחמת האזרחים. הוא למד באוניברסיטת וסטרן ריזרב (כיוםאוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב), שבהדסון, אוהיו ולאחר מכן המשיך את לימודיו באוניברסיטת ייל, שם הוא קיבל ב-1845 תוארבוגר אוניברסיטה בהצטיינות.[1]
לאחר סיום לימודיו הוא שב לניוארק ולמדמשפטים בקריאה עצמית בהדרכת ס.ד קינג,עורך דין מקומי בולט, שאצלו הוא עבד כפקיד. ב-1847 התקבל וודס ללשכת עורכי הדין ונכנס לשותפות במשרדו של קינג, שנמשכה עד1862.
וודס היה חבר נאמן במפלגה הדמוקרטית. ב-1856 הוא נבחר כראש עיריית ניוארק. ב-1858 הוא נבחר לבית המחוקקים של אוהיו וזמן קצר לאחר מכן הוא נבחר כיושב ראש הבית. הוא גם שימש כמנהיג המיעוט בבית המחוקקים.[1]
וודס היה חבר במסדר הבונים החופשיים ואח בלשכת ניוארק מס' 69 בניו ארק,אוהיו.
אף על פי שוודס התנגד למלחמת האזרחים, הוא התנגד לעבדות וראה בניצחוןהאיחוד כדבר הכרחי. ב-1862 הוא עזב את בית המחוקקים של אוהיו והתגייס לצבא האיחוד. הוא הוצב כלוטננט קולונל ברגימנט הרגלים ה-76 של אוהיו, שלחם בזירה המערבית. וודס השתתף בקרב שילה ובמצור על ויקסבורג וקיבל דרגת ייצוג שלבריגדיר גנרל.
וודס פיקד על הרגימנט שלו תחת פיקדו שלויליאם שרמן במהלךהמערכה על אטלנטה(אנ') והצעדה אל הים. במהלךהמערכה על הקרוליינות הוא לחם בהצטיינות בקרב בנטונוויל(אנ'), בו הוא פיקד עלבריגדה. הוא קודם לדרגת ייצוג שלמייג'ור גנרל ובראשית1865 הוא הועלה לדרגתבריגדיר גנרל. בפברואר אותה שנה הוא השתחרר מן השירות.
לאחר המלחמה החליט וודס להתיישב בדרום והוא חי במשך שנה במוביל,אלבמה, שם הוא חידש את עיסוקו בעריכת דין. הוא עבר לבירת המדינהמונטגומרי, שם הוא המשיך את עיסוקו המשפטי. במונטגומרי הוא רכש שטח אדמה וגידלכותנה. הוא העסיק עבדים משוחרריםאפרו-אמריקאים, ככל הנראה במעמד שלאריסים.
ב-8 בדצמבר1869 מונה וודס על ידיהנשיאיוליסס ס. גרנט כשופט בבית המשפט הפדרלי של הסבב החמישי. ב-22 בדצמבר אושר המינוי על ידיהסנאט של ארצות הברית. וודס כיהן על כס השיפוט עד23 בדצמבר1880, עת מונה לבית המשפט העליון.
בפסק הדין "ארצות הברית נגד הול" (United States v. Hall) מ-1871 פסק וודס שחוק האכיפה של1870 תאם אתחוקת ארצות הברית על פיהתיקון ה-14 לחוקה. הוא קבע שהקונגרס יכול לחוקק חוקים לאכיפת "הזכויות היסודיות" שלמגילת הזכויות נגד מעשים או מחדלים של המדינות. משמעות הדבר הייתה שהקונגרס היה יכול לחוקק חוקים להפללת הפרות זכויות אלו על ידי אנשים פרטיים, לכל הפחות במקרים בהםהמדינות לא פועלות בנדון.
פסק הדין "תיקי בתי המטבחיים"(Slaughter-House Cases), שבחן את סוגיית היקף יישומו של התיקון ה-14, היה התיק החשוב ביותר בו שפט וודס בערכאות נמוכות. הוא מצא שחוק המדינה, שיצרמונופול בעסקיבתי המטבחיים, הפר את סעיף הזכויות והחסינויות של התיקון ה-14, ולפיכך בטל. שלוש שנים מאוחר יותר הפךבית המשפט העליון של ארצות הברית את פסק דין זה על פניו בתיקי בתי המטבחיים. כבר באותה עת, בשלב מוקדם יחסית של הקריירה שלו, יצר וודס פירוש רחב לסעיפי התיקון ה-14.[1]
ב-15 בדצמבר1880 מונה וודס על ידיהנשיארתרפורד הייז כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית במקומו שלויליאם סטרונג שפרש מכהונתו. ב-21 בדצמבר אישר הסנאט את המינוי ברוב של 39 מול 8 וב-5 בינואר1881 הוא הושבע לתפקידו.
וודס היה האדם הראשון שמונה לבית המשפט העליון שמוצאו היה ממדינות הקונפדרציה לשעבר מאז1853. אף על פי כן, הוא היה ידוע כאיש הצפון, בעברו, איש צבא האיחוד לשעבר וחברהמפלגה הרפובליקנית, ולפיכך אושר מינויו על נקלה על ידי הרוב הרפובליקני בסנאט.
וודס לא נחשב לאחד התורמים הגדולים לפסיקות בית המשפט העליון. הוא כיהן על כס השיפוט שש שנים עד למותו.
ויליאם וודס נפטר ב-14 במאי1887 בוושינגטון די. סי. ונטמן בבית הקברות סידר היל שבניוארק. במלחמת העולם השנייה נקראה על שמו אחת מאוניות ליברטי.[2]
| שופטים לשעבר בבית המשפט העליון של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
