וייטנאם מאוכלסת מאזתקופת האבן הקדומה. אתרים ארכאולוגיים במחוז ת'אן הואה מצביעים על קיום של בני אדם באזור לפני כמה אלפי שנים.ארכאולוגים מקשרים את תחילת הציוויליזציה באזור לסוףתקופת האבן החדשה ולתחילתתקופת הברונזה. יש עדויות לקיומה של תרבות קדומה בין השנים2000 לפנה"ס ל-1400 לפנה"ס. גידול האורז והשימוש בברונזה הגיעו לווייטנאם בסביבות1200 לפנה"ס. כלי ברונזה רבים שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות מראים השפעה של אזור דרום-מזרח אסיה בתרבות המקומית באותן שנים. בצפון וייטנאם נמצאו הרבה מכרותנחושת קטנים עתיקים. בשנת111 לפנה"ס נכבשה אן-וייט על ידי הסינים והפכה למחוז בממלכה. בעקבות כך נערכו מדי פעם מרידות בשלטון הסיני, ביניהן המרד שלהאחיות צ'ונג, בעקבותיו הפכה אן-וייט לעצמאית למשך כשלוש שנים (בשנים40–43 לספירה, לערך). בשנת679 שונה שם המחוז לאן-נאם.
עד למלחמת העולם השנייה הייתה וייטנאם, יחד עםקמבודיה ולאוס, חלק מקולוניהצרפתית שנקראההודו-סין. במהלך המלחמה נכבשה הודו-סין על ידיהאימפריה היפנית. כשזו הובסה חזרה השליטה בהודו-סין לצרפת, אלא שהפעם המציאות הייתה שונה. בזמן הכיבוש היפני התארגנה מחתרתקומוניסטית, "וייט מין" בראשותהו צ'י מין, שהכריז עם סיום המלחמה על הקמת רפובליקת וייטנאם ובירתההאנוי שבצפון הארץ. הקיסר ה-13 והאחרון שלשושלת נגויין, באו דאי (Bảo Đại) ויתר ב-1945 בטקס שנערך בהואה בארמון נו מון על תפקידו כשליט לטובת ממשלה קומוניסטית שהוקמה בצפון. הצרפתים לעומת זאת לא הכירו במדינה החדשה ואל שלטונם התנגד הו צ'י מין. לכן ב-1950 תחת השפעתה החזקה שלברית המועצות, החל מאבק בין הצרפתים לבין הווייט מין.
המאבק הפך למלחמה (מלחמת הודו-סין הראשונה) כאשר הצרפתים השקיעו את כוחם בהגנה על אחד השרידים האחרונים של האימפריה הצרפתית. ב-1954 הצליח הווייט מין להביס את הצרפתים בקרב דיין ביין פו ואילץ אותם להעניק עצמאות למדינות הודו-סין. בקיץ 1954, בוועידת ז'נבה הגיעו נציגי המערב, ברית המועצות,סין ווייטנאם לידי הסכםקו הרוחב 17, שחילק את וייטנאם לשתי מדינות: צפון וייטנאם ודרום וייטנאם. כל אלה שרצו לעזוב את צפון וייטנאם ולהגר דרומה יכלו לעשות זאת. מאות אלפיוייטנאמים קתולים היגרו דרומה בעוד האופי הקומוניסטי בצפון התחזק.
המשטר בדרום וייטנאם התרכז סביב אישיותו הדומיננטית שלנו דין דיים, שניהל משטראוטוריטרי, מושחת ונפוטיסטי, דיכא בכח את מתנגדיו וסירב לערוך רפורמות בשלטונו. בדרום החלו להתפתח ארגוניגרילה נגד דיים הידועים בשם "וייטקונג", שהחלו לתקוף את כוחות הממשלה. האופוזיציה למשטרו של דיים התגברה, ובנובמבר1963 אירעההפיכה צבאית ודיים נרצח. במקביל, החל מסוףשנות ה-50 החלה מעורבות שלארצות הברית בווייטנאם, מעורבות שהלכה וגברה במהלךשנות ה-60. מ-1965 הפכהמלחמת וייטנאם, שהחלה עוד ב-1959, למאבק כולל ביןצפון וייטנאם והווייטקונג לבין האמריקנים. לאחר שנים ארוכות של קרבות עקובים מדם, החלהנרי קיסינג'ר, שר החוץ של ארצות הברית, במגעים חשאיים עם נציגי צפון וייטנאם, וב-1973 נחתם הסכם להוצאת הכוחות האמריקניים מווייטנאם. ב-29 במרץ 1973 עזבו אותה אחרוני האמריקנים.
עם סיומה של המלחמה, השתלטה צפון וייטנאם על דרום וייטנאם. ב-30 באפריל1975 נכבשה בירת הדרוםסייגון והושלמה ההשתלטות. ב-2 ביולי1976 אוחדו שתי המדינות רשמית למדינה אחת.פליטים רבים, שחששו משלטון הצפון, נמלטו מהמדינה. מאות אלפים אחרים, שנחשדו בשיתוף פעולה עם ארצות הברית, הוגלו למחנות לחינוך מחדש בהם עברו עינויים, עבודת פרך, ורבים איבדו את חייהם.
לאחר המלחמה, נשענה וייטנאם על הסיוע הכלכלי והצבאי שלברית המועצות, עד לקריסת ברית המועצות בשנת1991. ב-1978 פלשה וייטנאם לקמבודיה שכנתה, עקב רציחתם של אלפי וייטנאמים גולים על ידי ה"קמר רוז" והטרור שהטיל משטרו של פול פוט, שגרם להצפת וייטנאם בפליטים קמבודים. וייטנאם, שאך זה יצאה מ-30 שנות מלחמה עקובות מדם שעלו לה במיליוני הרוגים, כעת התבוססה שוב במערכה ממושכת בקמבודיה שעלתה לה בכ-50,000 חללים. הדמיון הרב של ההתבוססות הארוכה הזאת להתבוססות הארוכה שלארצות הברית בווייטנאם העניק למערכה, אשר הסתיימה רק ב-1989, את הכינוי "וייטנאם של וייטנאם". באותן שנים ממש,סין אשר תמכה במשטר בקמבודיה,פלשה לצפון וייטנאם עם כ-90,000 חיילים וגרמה לעוד שורה של חללים ופליטים עד אשר וייטנאם הצליחה להדוף את צבאה. החל מ-1986, בעקבות מספר רפורמות פוליטיות וכלכליות שביצעה המפלגה השלטת, החלה המדינה לזכות להכרה בין-לאומית מצד מרבית מדינות העולם, ומאז שנת2000 כלכלתה צומחת בקצב מרשים.
מרכז הכנסים הלאומי בווייטנאםנערה מהקבוצה האתנית "ה'מונג"
בווייטנאם קייםמשטר חד-מפלגתי בהנהגת המפלגה הקרויה "הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם".
חוקה חדשה התקבלה בשנת1992, ותפסה את מקומה של זו שהייתה בשימוש משנת1975. שלטונה המוחלט של המפלגה הקומוניסטית באספקטים של החברה, הממשלה והפוליטיקה – הוטמע מחדש עם כניסת החוקה לתוקף. רק למפלגות המאושרות על ידי המפלגה הקומוניסטית יש זכות להשתתף בבחירות. בין מפלגות אלה קיימת "חזית ארץ האבות הווייטנאמית", ואיגודי פועלים וסחר.
אף על פי שבאופן רשמי דוגלת המדינה בסוציאליזם, חלק מעקרונות שיטת הממשל הזו נזנחו החל משנות ה-90.
הנשיא הואראש המדינה ומפקדצבא וייטנאם. תפקידו במועצה הוא שר הביטחון והשר לביטחון פנים. ראש ממשלת וייטנאם הוא הממונה על הממשלה ומועצת השרים, בה מכהנים 3 סגנים שלו ועוד 26 שרים שונים.
האספה ממונה גם על בית המשפט העליון, הערכאה הגבוהה ביותר במדינה לערעורים. תחתיו יש בתי משפט מחוזיים ובתי משפט מקומיים. בתי משפט צבאיים במדינה מחזיקים בסמכויות נרחבות למקרים בהם מדובר בביטחון הלאומי.
כל חלקי הממשלה הווייטנאמית נשלטים על ידי המפלגה הקומוניסטית. הרוב המכריע של הבכירים בממשלה הם חברי המפלגה.
מזכיר המפלגה הוא אחד האנשים החזקים ורבי ההשפעה במדינה בהיותו אחראי על הארגון הלאומי של המפלגה, מינויים מדיניים, וקביעת מדיניות המפלגה.
במדינה פועלים מספר פעילים להגדלת חופש המידע וזכויות האדם. בעקבות פעילותה בתחום זה, פעילתזכויות האדםפאם דואן צ'אן נעצרה באוקטובר2020, ונידונה ל-9 שנות מאסר.
רובכלכלתה של וייטנאם מתבססת עלחקלאות, על אף שרק רבע משטח המדינה ראוי לעיבוד. הגידול העיקרי במדינה הואאורז. וייטנאם היא ממגדלות האורז החשובות והגדולות בעולם, ואף שהיא צריכה לדאוג לאוכלוסייתה הגדולה, נשארים לה עודפי אורז ליצוא. בנוסף, מגדלים במדינה גם עציגומי,תירס,קני סוכר,פלפל,תה, קפה,טבק ובטטות. בערי הצפון, כמוהאנוי והייפונג, ישתעשייה כבדה, המבוססת על מרבצי הפחם והברזל באזור. כמו כן בצפון נמצאים מרבצימתכות אחרות, אךכרייתם נמצאת רק בתחילת דרכה. וייטנאם הייתה אחת המדינות העניות בעולם, מלחמת האזרחים הארוכה בין סוףשנות השישים עדשנות השבעים הכבידה לחלוטין על כלכלתה. היא הייתה נתונה לחרם מצדארצות הברית עד שנת1994. בשנת1987 חל שינוי בכלכלה של וייטנאם כאשר פתחה את שעריה בפניתיירים.
בשנת 2010 נאמד היקף התוצר המקומי גולמי של כלכלת וייטנאם בכ-104 מיליארד דולר, כאשר התוצר במונחי כוח קנייה נאמד בכ-275 מיליארד דולר. בשנים שקדמו למשבר העולמי, בין 2004–2007, צמחה וייטנאם בשיעור ריאלי שנתי ממוצע של למעלה מ-8%. בשנות המשבר (2008–2009) התמתנה הצמיחה בהשפעת הירידה החדה בהיקפי הסחר העולמי, לצמיחה של 6%, כאשר בשנים הבאות צפויה וייטנאם לשמור על גידול עקבי ויציב של קצת למעלה מ-7% צמיחה.
יבוא הסחורות הכולל של וייטנאם הסתכם בשנת 2010 ב-79 מיליארד דולר, עלייה של 26% בהשוואה לשנה שעברה. בשנים הבאות צפוי גידול של 14% בהיקפי היבוא, מתון מעט יותר מזה שנרשם השנה ובשנים שקדמו למשבר העולמי (גידול ממוצע של 26% בין השנים 2004–2007) היקף הסחר בסחורות בשנה החולפת הסתכם בכ־150 מיליארד דולר, עלייה של כ־23% לעומת שנת 2009. יצוא הסחורות הסתכם בכ-71 מיליארד דולר, עלייה של 25% בהשוואה לשנה הקודמת. בשנים האחרונות מתמקד הסחר של וייטנאם בעיקר בייצוא של מוצרי טקסטיל, לבוש והנעלה, נפט גולמי, דגה ומוצרי דגה וציוד אלקטרוני, וייבוא של מכונות וציוד חשמלי, מוצרי אנרגיה ופלדה. מדינות היצוא העיקריות (על פי סדר חשיבות) הן ארצות הברית, האיחוד האירופאי, מדינות ה-ASEAN, יפן וסין, כאשר מדינות הייבוא העיקריות הן סין, מדינות ה-ASEAN, דרום-קוריאה, יפן והאיחוד האירופאי.
על פי נתוני 2022, סך כל היבוא של וייטנאם עומד על 359 מיליארד דולר והיצוא על 399 (מהם כ-30% מוצרי תקשורת ואלקטרוניקה), נתונים המעמידים את כלכלת וייטנאם במקום ה-20 בעולם[7].
דלתת המקונג מאופיינת בקרקעות סחף כבדות ופוריות. המקונג, אשר זורם מפסגות ההימלאיה לאורך למעלה מ-4,000 ק"מ הסיע במשך מיליוני שנים מיליוני קוב של סחף עשיר במינרלים. במרכז הדלתא הקדומה ממוקמת העירהו צ'י מין סיטי. האזור מפורץ במאות פלגי מים וקילומטרים רבים של שדות אורז.
דלתת הנהר האדום דומה במאפייניה הגאוגרפים לדלתת המקונג, אך קטנה בצורה משמעותית, כמו כן, מלבד הגיל הגאולוגי הצעיר של הדלתא, גם הנהר האדום שונה – הוא מקבל את מימיו ממרחק של פחות מ-2,000 ק"מ ויש לו תורם מרכזי בשם הנהר השחור.
את אגן ההיקוות של שני הנהרות תוחמים רכסי הרים גבוהים ובהם הר פנסיפן – הגבוה ביותר בווייטנאם. האזור ההררי מאופיין במסלע וולקני מותמר ובאזורים הקשים לגישה ושלא נפגעו מהפצצות ארצות הברית, ניתן עדיין למצוא יערות מפותחים.
סבתא, בת ונכד משבט בלאק מונג, אחד מהשבטים החיים בצפון וייטנאם. ביום ראשון יום שוק בעיר סאפה בצפון וייטנאם על גבולסיןילדים בצפון וייטנאם
אוכלוסיית וייטנאם מונה כ-100 מיליון איש ואישה. תוחלת החיים בוייטנאם היא 73.6 שנים בממוצע.שיעור הפריון עומד על ממוצע 1.91 ילדים לאישה. היחס בין נשים לגברים הוא 0.995 גברים לכל אישה.
השפה המדוברת היאוייטנאמית והכתיב המקובל היום הוא כתיב לטיני. בהיסטוריה המוקדמת הכתיב הסיני היה בשימוש. במאה ה-13 פותח כתיב מקומי, צ'ו נומ, שהיה בשימוש במשך יותר מ-300 שנים. בזמן השלטון הצרפתי בווייטנאם פותח כתיב לטיני לשפה המקומית במהלךהמאה ה-17.
עם הטמעת הכתיב הלטיני, הגיעה האוריינות להמונים. נכון לשנת2022 96% מהתושבים במדינה יודעים קרוא וכתוב. הצרפתית נמצאת עדיין בשימוש אצל התושבים המבוגרים יותר במדינה כשפה שנייה, אך היא מאבדת את הפופולריות שלה בקצב מהיר.
בווייטנאם חיים 54 מיעוטים אתניים. הקבוצה האתנית העיקרית במדינה היאוייט המהווה 86.2% מהאוכלוסייה (לפימפקד האוכלוסין ב-1999).
קבוצות אתניות משמעותיות אחרות במדינה מורכבות משבט-עלהמונג, המונה את השבטים פלואר מונג, רד מונג, בלאק מונג, וואיט מונג. שבט-על טאי המונה את השבטים בלק טאי, וואיט טאי ושבטים שונים מקבוצת המון-קמר, שבטים ממוצא סיני ושבטים טיבטים אשר היגרו לווייטנאם רק במאות האחרונות.
על פי סטטיסטיקות משנת2019 86% מתושבי וייטנאם מגדירים עצמם חסרי דת או שייכים לדת העממית המקומית. 7.1% מגדירים עצמםנוצרים. 4.8% מגדירים עצמםבודהיסטים מזרם המהאיאנה, וספציפית קהילה גדולה של מתרגליזן (הנקרא תיאֵן בווייטנאמית).
וייטנאם מכילה כמה אופציות לתחבורה, רובן לא מודרניות כמו המערב. ההתניידות הממונעת העצמית של התושבים היא לרוב באמצעותאופנועים שהם כלי הרכב הנפוץ ביותר. מלבד התחבורה הממונעת, מרבית התושבים המתגוררים בכפרים, כדוגמת העיר סאפה בצפון המדינה, מתניידים בעיקר בהליכה רגלית מכיוון שאינם מחזיקים כלי רכב או מכיוון שבתיהם בנויים על גבי גבעות שהגישה אליהן היא רגלית בלבד.
בווייטנאם הרכבת מיושנת מאוד ולא מודרנית כמו הרכבות במערב. לאור זאת, התניידות ברכבת היא איטית ויקרה יותר מהחלופות האחרות. ברכבת ישנם קרונות שונים שמחיר הכרטיס לישיבה בהם משתנה לפי דרגתם:Hard seat (בתרגום חופשי: מושב קשה) הוא קרון שמורכב מספסלי עץ קשים, בשל המחיר היקר של הרכבת, הרוב המוחלט של המקומיים נוסעים בקרון זה.Soft seat (בתרגום חופשי: מושב רך) הוא קרון שמורכב מספסלים מרופדים, נוחים יותר מספסלי העץ. בנסיעות ליליות או ארוכות ניתן לרכוש מושבים גם בקרוןHard Sleeper (בתרגום חופשי: שינה קשה) שמכיל שש מיטות בשלוש קומות, כאשר הגבוהה היא הזולה יותר והנמוכה היא היקרה יותר. כמו כן קיים קרוןSoft Sleeper (בתרגום חופשי: שינה רכה) שבו קיימות ארבע מיטות וניתן לסגור את הדלת אם רוצים פרטיות.
בשל צורת המדינה המוארכת, צורת התניידות נפוצה ומקובלת היא אוטובוסים שנקראים Sleeping Bus (בתרגום חופשי: אוטובוס שינה) ומותאמים לשינת הנוסעים בשל זמן הנסיעה הארוך מיעד ליעד. האוטובוסים מכילים שלושה טורים שלמיטות קומתיים צרות וקטנות כשלרוב בכל מיטה ישכרית קטנה ושמיכה, בייחוד אם הנסיעה נמשכת לאורך הלילה. ישנם אוטובוסי שינה המופעלים לנסיעות של 14–15 שעות, כשבאוטובוס יש גם תא שירותים יחיד. אוטובוסי שינה שמופעלים לנסיעה של פחות מ-10 שעות לא תמיד יכילו תאי שירותים, אך ככל הנראה יעצרו בדרך במקומות שבהם ניתן להתפנות. בכניסה לאוטובוס השינה, הנוסעים מתבקשים להוריד את נעליהם ומקבלים מנהג האוטובוס שקית ייעודית בשל כך. חלק מהחברות שמפעילות את אוטובוסי השינה אף מציידות את הנוסעים בבקבוק מים ובשקית חטיפים קטנה.
בשנת1977, לאחר איחוד המדינה, נימשו כמה עשרות פליטים שספינתם נסחפה בלב ים, על ידיאוניית משא ישראלית ששייטה באזור וייטנאם, ונקלטו במדינת ישראל בהוראתמנחם בגין, אולם רק מיעוט מהם נותר בישראל.
על פי נתונימכון היצוא היקף הסחר של וייטנאם וישראל גדל משמעותית בשנים האחרונות. בעשור האחרון זינקו היקפי היצוא של ישראל לווייטנאם פי עשרה, כשמאז2003 לא נרשמה שנה אחת של קיטון בהיקפי היצוא, לרבות2009, שנת המשבר העולמי הגדול ולמרות הירידה בהיקפי היבוא של וייטנאם בשנה זו. היקף הסחר עם ישראל גדל בשנת2010 בשיעור של 10% והסתכם בכ-209 מיליון דולר. יצוא הסחורות גדל ב-9% והסתכם בסכום של כ-130 מיליון דולר. ישראל מייצאת בעיקר מוצריטכנולוגיה עילית מתחומיתעשיות הכימיה, מוצריםרפואיים, מוצריאופטיקה ומכונות. ישראל מייבאת מהמדינה בעיקר מוצריחקלאות, מוצרימזון מעובדים,מחצבים ומעטטקסטיל.
היקף הסחר בין המדינות, נכון ל-2011 הוא כ-250 מיליון דולר (יצוא ויבוא). סכום זה הוא רק כחמישית האחוז (0.2%) מהיקף הסחר הכולל של ישראל שהוא כ-117 מיליארד דולר. בנובמבר 2011, ביקר במדינהנשיא מדינת ישראלשמעון פרס, בראש משלחת כלכלית ודיפלומטית בהשתתפות אנשי עסקים רבים, לצורך קידום היחסים שבין המדינות. לדעתו שלשרגא ברוש, כמו בשווקים אחרים במזרח אסיה, קיימים בווייטנאם פעריםתרבותיים עמוקים מול התרבות העסקיתהמערבית. לעיתים קרובות חייבים אנשי עסקים להיעזר בגורמי צד שלישי, פרטיים או ממלכתיים, כדי לגשר על פערים אלו או "לשבור את הקרח" וליצור יחסי מסחר, מפאת היותו של הממשל בווייטנאם ריכוזי ובעל סממניםקומוניסטיים והדרך שבה מנהלת המדינה את עסקיה[8].
היהודים הראשונים הגיעו לווייטנאם בימי השלטון הצרפתי במאה ה-19. מספר היהודים ב"הודו-סין הצרפתית" נאמד ב-1,000[9]. בשנת 1954 עם הכרזת העצמאות למדינה, רוב היהודים עזבו את המדינה.
ריכוז גדול של יהודים היה בעת הנוכחות שלצבא ארצות הברית בווייטנאם.
הקהילה היהודית הנוכחית מורכבת מבעלי עסקים ומבעלי מקצועות חופשיים, אשר הגיעו מאירופה, ארצות הברית,אוסטרליה ומישראל. הצמיחה המוגברת של כלכלת המדינה משכה אותם להתיישב בבירת המדינה.
עיקר הפעילות של הקהילה הוא מסביב לבית חב"ד שבהו צ'י מין סיטי בראשות השליח הרב מנחם הרטמן. "בית חב"ד" מפעילה מסעדה כשרה, בית ספר משלים ללימודי יהדות, בו 15 ילדים[9] ובשנת 2012 הקים את המקווה הראשון בווייטנאם[10]. על תהליך קליטתו של שליח חב"ד בעיר נעשה הסרטגוט שאבעס וייטנאם[11].
בווייטנאם היהדות אינה דת מוכרת ולכן לבית חב"ד אין אפשרות לפעול בקרב התושבים המקומיים[12], אלא עבור בעלי אזרחות חוץ בלבד. כך למשל האנוי היא אחת מערי הבירה הבודדות בעולם שבית החב"ד הפועל בה לא מדליק בהחנוכיית ענק בימיחג החנוכה. כדוגמה נוספת ניתן למנות את העובדה שהמקווה הראשון שנבנה בהאנוי ניזום על ידי סגן השגריר הישראלי[13].
.jpg)
