ואל ד'אוסטה (באיטלקית:Valle d'Aosta, בצרפתית:Vallée d'Aoste, ובפרנקו-פרובנסאלית:Val d'Outa), להלן "עמק אאוסטה", הואמחוז אוטונומי באיטליה. הואיל וחלק מתושבי העמק הם ממוצא צרפתי, האוטונומיה מתבטאת בכך שצרפתית היאשפה רשמית שנייה, בנוסף לאיטלקית.עיר הבירה של המחוז היאאאוסטה. המחוז נמצא בצפון מערב איטליה ונושק לגבולותשווייץ וצרפת. מדרום לו נמצא מחוזפיימונטה האיטלקי.מבין 20 מחוזות איטליה זהו המחוז הקטן ביותר, הן מבחינת השטח והן מבחינת כמות האוכלוסייה.
המחוז נחצה על ידי הנהרדורה בלטאה, החמישי בספיקה בצפון איטליה. הנהר נובע מהמון בלאן, נשפך לנהר הפו והוא מקור מים חשוב לנהר הפו. בשנת 2000 עלה הנהר על גדותיו וגרם נזקים רבים לשטחי החקלאות ולמבנים.
החורף ארוך ונמשך עד 8 או 9 חודשים וברוב העונה המחוז מושלג. במהלך הקיץ יש ערפל כמעט בכל יום. הטמפרטורות בינואר בין -3 ל 7- מעלות צלזיוס וביולי הן בין 20 ל-35 מעלות.
התושבים הראשונים של "עמק אאוסטה" היוקלטים וליגורים, אשר לשונם נשמרה בשמות של אחדים מהמקומות במחוז. הרומאים כבשו את המחוז וקראו לו "אוגוסטה פרטוריה סלאסורום" (Augusta Prætoria Salassorum). השליטה במקום באה להבטיח את המעברים האסטרטגיים בהרי האלפים. מעברים, אשר שופרו בעזרת גשרים ודרכים. בתום הכיבוש הרומי חזרה האוטונומיה למחוז הודות לבידודו הגאוגרפי. במאה ה-5 השתלטו על המחוז הגותים והלומברדים ואחריהם שלטו שם הפרנקים. המחוז היה לחלק מלותרינגיה בממלכת איטליה, עבר לממלכת בורגונדיה, שהתמזגה עםממלכת ארל. שינויים אלה עברו ללא השפעה משמעותית על תושבי העמק.
בתקופה שלאחר שלטוןנפוליאון חזר "עמק אאוסטה" למעמדו הקודם. בעשור השלישי של המאה העשרים, ניסה הרודןבניטו מוסוליני לקדם את התוכנית ל"איטליזציה" של המחוז, שכללהחילופי אוכלוסייה: "וולדוסטט" (באיטלקית: 'Valdostani, בצרפתית:Valdôtains)[2] הועברו לפיימונטה, ודוברי איטלקית – ל"עמק אאוסטה". מעשהו זה גרם להתגברות המגמות לבידול המחוז וכך, בתום המלחמה, בשנת1948 הוכרז המחוז כאוטונומי וכונה "המחוז האוטונומי של ואל ד'אוסטה".[3]
עמק אאוסטה מוקף בנופים אלפיניים, יש בו מספר אתרים היסטוריים. במהלך חודשי החורף, אתרי הסקי מושכים מבקרים רבים. הבולטים באתרים אלה הם:קורמאיור,צ'רוויניה,פילה (Pila), ולה טוייל (La Thuile). בקיץ מגיעים מטיילים שנהנים ממסלולי הליכה, טיפוס הרים ופעילויות בטבע.
כמו כן, קיימת תיירות תרבותית המתמקדת בביקור בטירות, במבנים היסטוריים ובפסטיבלים מקומיים, כגון פסטיבל הפיסול בעץ השנתי. תיירות זו תורמת לא רק לכלכלה אלא גם לשימור המסורות המקומיות.
התעשייה בעמק מורכבת ממפעלים קטנים עד בינוניים בגודלם.
השפה האיטלקית היא השפה הראשית ולצדה מדוברת הצרפתית.
בעבר, דיברו במחוז בשפה מקומית בשם "ארפיטן" (שהייתה נהוגה בחבלי הארץ של בית סבויה בשווייץ ובצרפת), בניב המקומי, קרויולדוטיין(אנ'). בין תושבי העירגרסוניי-סנט-ג'ין(אנ') יש המדברים בניב גרמני.
^מון בלאן (בצרפתית: "הר לבן") אומונטה ביאנקו (באיטלקית: "הר לבן") אולה דאם בלאנש (בצרפתית "הגברת הלבנה"), בהרי האלפים, הוא ההר הגבוה במערב אירופה. גובהו מוערך כ-4,807מטרים, אך זה משתנה משנה לשנה במספר מטרים, בהתאם לרדת השלג ומצב האקלים.
