התקף חרדה אוהתקף פאניקה הוא התקף קצר שלפחד עז ופתאומי המופיע יחד עם מגווןתסמינים פיזיים (דופק מהיר ומורגש,זיעה,נשימות מהירות, תחושת חום וסחרחורות), מבלי סיבה חיצונית סבירה.[1] חלק מהאנשים, לרוב בהתקף או בהתקפים הראשונים, פונים לעזרה רפואית דחופה כיוון שהם סבורים שהם עובריםהתקף לב אוהתמוטטות עצבים. נחוץ בירור רפואי כדי לשלול התקף בריאותי ולהבדיל בין תסמינים שלפאניקה לתסמינים של מחלת לב. כשאדם סובל מהתקפי חרדה חוזרים ונשנים או מפחד מטריד מהתקף נוסף, הוא עשוי להיות מאובחן כסובל מהפרעת פאניקה.
ההתקף מגיע לשיאו בתוך כ-10 דקות ונמשך לא יותר מכמה שעות, אך לעיתים נדרש זמן רב יותר להתאוששות מלאה. אנשים שעברו התקף חרדה מתארים אותו כחוויה מאיימת, מאוד לא נעימה. התקף עלול לפרוץ בכל גיל, אולם שכיח יותר בתחילת הבגרות. שכיחות ההתקפים גבוהה יותר בקרב נשים ואצל אנשים עםמנת משכל גבוהה מהממוצע.
התקפי חרדה נגרמים כתוצאה מהפעלה של מערכת גופנית הנקראתהמערכת הסימפתטית. מערכת זו אחראית להכין את הגוף להתמודדות עם התקפה אלימה ומסוכנת על ידי אחת משלוש התגובות האפשריות: לחימה, בריחה או קיפאון. כשאנו מזהים סכנת חיים מערכת זו מפרישה הורמונים שונים, כשהמרכזי בהם הואאדרנלין, שתפקידם להעביר את הגוף לדריכות מרבית שתאפשר להתמודד מול האיום בצורה הטובה ביותר.
הפעלת המערכת הסימפתטית גורמת למגוון סימפטומים פיזיים, כגון רעידות, דופק מואץ, הזעה, כאבים בחזה, תחושת מחנק, נשימה מואצת,סחרחורת,נימול בגפיים, גלי חום וניתוק מהעצמי או מהמציאות. לסימפטומים אלו יש פונקציה בהכנת הגוף להתמודד עם איום, למשל הזעה נועדה לקרר את הגוף אם יידרש ממנו מאמץ. רעידות בזרועות או ברגליים נוצרות כתוצאה מהזרמת דם רב לשרירים, כך שיהיו דרוכים ויוכלו לפעול ביתר יעילות.
בהתקף חרדה המערכת הסימפתטית מופעלת ללא איום נראה לעין ואין פגיעה גופנית שמסבירה סימפטומים קשים אלו. אנשים החווים התקף חרדה מפרשים את הסימפטומים כסימן שהם נמצאים בסכנת מוות. עומדים להתעלף, עוברים התקף לב, משתגעים וכן הלאה. במרחב ההתנהגותי, אנשים העוברים התקף ינסו לעיתים לברוח מהסביבה בה הם נמצאים, או יפנו לשירותי חירום, למשל יזעיקואמבולנס או יפנו למיון, אם הם חושבים שהם עובריםהתקף לב.
חינוך וגורמים סביבתיים. נמצא כי ילדים של הורים התופסים את העולם כמסוכן או מצריך זהירות רבה נמצאים פגיעים יותר להתקפי חרדה. הדבר נכון במיוחד כשהם נמצאים במצבי מתח מתמשך.
פוביה. אנשים הסובלים מפוביות עוברים לעיתים התקף חרדה במצבים בהם הם נחשפים לגורם הפחד.
גורמי לחץ. אובדן אדם או קשר משמעותי, עומס ניכר או שינויים בחיים עלולים להגביר את הפגיעות להתקף.
חומרים מעוררים או תרופות. צריכת יתר שלקפאין,ניקוטין וחומרים מעוררים אחרים או שימוש בתרופות מסוימות כמוריטלין אואנטיביוטיקה מסוגFluoroquinolone עלולות להגביר את הפגיעות להתקף חרדה. לעיתים התקפי חרדה הם חלק מהסתגלות הגוף לטיפול התרופתי והם עוברים במהרה, פעמים אחרות ההתקפים נמשכים גם לאחר תקופת ההסתגלות. תרופות מסוגSSRI לטיפול בדיכאון עלולות לגרום אף הן להתקפי חרדה בתחילת השימוש או כשהאדם מפסיק את נטילתן, במיוחד אם הוא היה פגיע מראש לחרדות. חלק מהסובלים מהתקפי חרדה מפתחיםפוביה ספציפית מחומר מסוים אחרי שחוו התקף תחת השפעתו.
התקפי חרדה מצביים. כשהאדם עובר התקף חרדה במקום או מצב מסוים, עלול להיווצר אצלו קשר בין ההתקף למצב בתהליך שלהתניה קלאסית. התניה זו מגבירה את הסיכוי שיחווה התקף כשיהיה שוב באותו מקום או מצב, למשל ברכב, בפעילות גופנית, בעבודה, לימודים וכו'.
מחלות העלולות לגרום למוות פתאומי יכולות לעורר התקפי פאניקה או הפרעת פאניקה, למשל מחלות לב. במקרים אלה קשה יותר לטפל בחולה, כיוון שיש יסוד לחשש מפני אירוע לב או למשל קבלת שוק מכאיב אם הושתל בגופודפיברילטור.
על פי ה-DSM התקף חרדה הוא התעוררות פתאומית של פחד או חוסר נוחות קיצוניים, המגיעה לשיאה תוך לא יותר מ-10 דקות, כשארבעה או יותר מהסימפטומים הבאים נוכחים:
התקף חרדה הוא אירוע חד־פעמי או חוזר של פחד עז המגיע לשיאו תוך דקות, ואינו מעיד בהכרח על הפרעה נפשית. הפרעת פאניקה, לעומת זאת, היא אבחנה קלינית הכוללת התקפים חוזרים, חשש מתמיד מהתקף נוסף ושינויים התנהגותיים בעקבותיהם[9]
טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא הטיפול עם ההשפעה הממושכת ביותר על התקפי חרדה. טיפול זה מומלץ על ידי איגוד הפסיכולוגים האמריקאי כטיפול המועיל ביותר. הטיפול השני ביעילותו מתבסס על תרופות ממשפחתSSRI. יש מחקרים המעידים על כך שגםטיפול דינאמי המזהה סיבות מהעבר הרחוק להתקפי החרדה יכול להביא לשיפור מהיר בסימפטומים[דרוש מקור].
טיפול קוגניטיבי התנהגותי בהתקפי חרדה, מורכב משני שלבים עיקריים:
הטיפול הקוגניטיבי: הקניית מידע לסובל אודות התקפי חרדה. ההסבר לכך הוא, כי הסבל העיקרי של המטופלים הוא הבלבול וחוסר האונים שהם חווים כתוצאה מהתקף הפאניקה. הסימפטומים הגופניים החריפים בהתקף פאניקה המאותתים שיש סכנה קרובה, גורמים לבלבול חריף ומטילים ספק בכשירותו ובשפיותו שלו עצמו. בהמשך, המטופלים חוששים מאוד מהתקף נוסף ומכניסים את כל חייהם למגננה. עצם ההכרה הקוגניטיבית שמדובר בהתקף פיזיולוגי מוכר, ושהוא אינו מוכיח על שיפוטיות לקויה או על סכנה קרבה - מפחיתים את החרדה מהתקף פאניקה נוסף, וגם מורידים את שלל התחושות השליליות של המטופלים. לאחר שלב זה מתבצע מעקב סדיר אחר מחשבותיו, אתגורן ובחינת אמיתות הניבויים שלו.
הטיפול ההתנהגותי: הטיפול ההתנהגותי מורכב מחשיפה לגירויים המאיימים ומניעת תגובה התנהגותית שלבהלה. זה כולל בתוכו שני חלקים:
מניעת תגובה - מניעת התנהגויות שהאדם עושה מתוך מחשבה שהן עוזרות לו להתמודד, אולם בפועל מגבירות את עוצמת ההתקף ואת הסיכוי שיעבור התקפים נוספים או יפתח הפרעת פאניקה. התנהגויות אלו מתרחשות גם בזמן ההתקף עצמו וגם באופן קבוע, על מנת למנוע התקף כביכול. למשל שתייה על מנת למנוע מחנק, החזקת כדורי הרגעה בתיק באופן קבוע וישיבה על מנת למנוע נפילה בזמן התקף.
חשיפה - התמודדות עקבית ושיטתית עם תחושות הגוף שהאדם פוחד מהן. האדם לומד להעלות אותן בזמן הטיפול ומתבקש לעשות זאת באופן עקבי בטיפול ובין המפגשים. החשיפה מאפשרות לאדם לראות שהתחושות שהוא חווה לא נעימות אך גם לא מסוכנות וביכולתו להתמודד עמן ואין צורך בהתערבות רפואית. כאשר האדם מסכים להישאר עם תחושות אלו בלי לנסות להבריח אותן הן עוברות מעצמן, מהר יותר מכשהוא נוקט בפעולות שנועדו לסלק אותן.
התקף חרדה, סרטון בערוץ "כאן | דיגיטל - תאגיד השידור הישראלי", באתריוטיוב (אורך: 3 ד'), 13 בנובמבר 2019