התחלפות הקול הוא תהליך המתרחש בגוף האדם בהגעתו לגיל ההתבגרות, הגורם להעמקת הקול. לפני ההתבגרות שני המינים הם בעלי גובה קולי דומה, אך במהלך גיל ההתבגרות הקול הגברי מעמיק בדרך כלל באוקטבה, בעוד הקול הנשי מעמיק בכמהטונים בלבד.[1][2][3]
אפקט דומה הוא "שבירה קולית", במהלכו קולו של אדם עובר לפתע שלא במתכוון לטון גבוה יותר (בדרך כללפלסט) לפרק זמן קצר. הדבר יכול להיגרם משירה או דיבור בצעקות מחוץ למנעד הקול הטבעי של האדם, מתח, עייפות, מתח רגשי או שינויים פיזיים הקשורים להתבגרות. שבירה קולית שקשורה לגיל ההתבגרות נמשכת לזמן קצר, ובדרך כלל מתרחשת בתדירות נמוכה יותר כאשר האדם מגיע לבגרות מלאה.[4]
התחלפות הקול מתחילה סביב גיל ההתבגרות, והקול מתייצב בסוף ההתבגרות המינית. הוא מתחיל להשתנות מעט לפני הופעתשיער פנים.
בהשפעת הורמוני המין, תיבת הקול והגרון גדלים בשני המינים, אך גידול זה בולט יותר אצל בנים מאשר אצל בנות וניתן להבחין בו בקלות רבה יותר. השינוי האנטומי גורם לקול להעמיק ולצנוח באוקטבות. מלבד הגרון, גם מיתרי הקול מתארכים ומתעבים באופן משמעותי.עצמות הפנים מתחילות לצמוח גם כן. החללים בסינוסים, באף ובחלק האחורי של הגרון גדלים, ובכך יוצרים חלל הדהוד גדול יותר בראש.
ערך מורחב –קסטרטולשינויים ההיסטוריים בגיל הממוצע שבו מתחילה ההתבגרות המינית היו השפעות עמוקות על הלחנת מוזיקה לקולות ילדים. למלחיןיוזף היידן, למשל, נותר קול כשל ילד גם כשהיה בן 17.
ילדים שקולותיהם לא התחלפו היו מבוקשים בעיקר במקהלות של הכנסייה, בהן לא הורשו לשיר נשים.
במהלך השנים יצרו מקהלות זמריקַסְטְרָטוֹ באמצעותסירוסם. מנהג זה הגיע לשיאו במאה ה-17 וה-18. באותה תקופה היו זמרי הקסטרטו מעורבים גם במוזיקה הכנסייתית והדתית וגם במוזיקה החילונית שהפכה נפוצה יותר ופופולרית יותר עם בואה של התקופה הקלאסית.
עם השנים החלו לפחות מספר זמרי הקסטרטו, והוא צנח בחדות במהלך המאה ה-18 וה-19, עם הגעתו שלעידן הנאורות, אך סירוס נערי מקהלה הוצא מחוץ לחוק באיטליה רק ב-1870. בשנת 1878 אסר האפיפיורלאו השלושה עשר על שכירת זמרי קסטרטו חדשים עבור הכנסייה.
הזמר האחרון שקיבל אישור מהאפיפיור לשיר למרות היותו זמר קסטרטו היהאלסנדרו מורסקי, שהמשיך לנהל את מקהלתהקפלה הסיסטינית עד שנת1913.[5]
{{cite web}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite news}}: (עזרה)