רובו של ערך זה אינו כוללמקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים, וכן רבים מהדפים המקושרים לא קיימים. אנא עזרו לשפר אתאמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורתקישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה. (24/06/2022)
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כוללמקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים, וכן רבים מהדפים המקושרים לא קיימים. אנא עזרו לשפר אתאמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורתקישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה. (24/06/2022)
ערך זה עוסק בקלאסיקו הספרדי בכדורגל. אם התכוונתם למשחקים אחרים המכונים "הקלאסיקו", ראוהקלאסיקו (פירושונים).
שחקני ברצלונה וריאל מדריד במהלך הקלאסיקו שנערך ב-2 במאי 2009
שני המועדונים הם הכוח המוביל בליגה הבכירה בספרד (לה ליגה), הם היחידים (יחד עםאתלטיק בילבאו) שמעולם לא ירדו לליגה השנייה של ספרד[1] ויש ביניהן יריבות גדולה רבת שנים. אף על פי שהמשחק ביניהן אינודרבי במובן הרגיל של המילה, מכיוון ששתי הקבוצות לא מגיעות מאותהעיר ואף לא מאותו אזורגאוגרפי, השם "הדרבי של ספרד" נקשר למשחק בשל החשיבותההיסטורית שהייתה למשחק במשך השנים - שפעמים רבות אף השפיעה על הפוליטיקה של ספרד, והביאה ליריבות הגדולה.[2]
ככלל משחקי הקלאסיקו מאופיינים במספר שערים גבוה בהרבה מהממוצע למשחקי כדורגל רגילים.[3]
בתוצאות המשחקים התחרותיים ריאל מדריד מובילה עם 105 ניצחונות לעומת 104 של ברצלונה, נוסף ל-52 תוצאות תיקו. במשחקי ראווה ברצלונה מובילה עם 25 ניצחונות לעומת שישה של ריאל מדריד, נוסף ל-12 תוצאות תיקו. בסך כל המשחקים מובילה ברצלונה עם 129 ניצחונות לעומת 111 של ריאל נוסף ל-64 תוצאות תיקו נכון למשחק שהתקיים ב-11במאי2025.
תופעת היריבות בין הקבוצות נעוצה במתחים חברתיים ופוליטיים של אזוריהם. מימיו הראשונים שלהכדורגל הספרדי נחשבו שתי הקבוצות כמייצגות של שניחבלי ארץ יריבים בספרד,קטלוניה וקסטיליה, של העריםברצלונה ומדריד ואף של שני צדיה של הפוליטיקה בספרד: ריאל מדריד כמייצגת הממשל והמלוכה הספרדית, לעומת ברצלונה כמייצגת האופוזיציה. עובדה זו, בנוסף להבדלים התרבותיים והפוליטיים בין חבלי הארץ, הביאה למפגשים בין הקבוצות חשיבות רבה.היריבות בין השתיים קיימת גם בענף הכדורסל.
במסגרת השלטון הדיקטטורי בספרד, הן בתקופת שלטונו שלפרימו דה ריברה והן בתקופת שלטונו שלפרנסיסקו פרנקו, דוכאו הסממנים האזוריים וחופש הביטוי הוגבל. ניסיונו של פרנקו להמליך עצמו על ספרד עורר התנגדות בקרב הקטאלנים, שלא רצו בו עקב תמיכתו במדריד ושנאתו לקטאלוניה, שהתבטאה גם באיסור לדברקטלאנית במדינה. על המורדים שניסו להתנגד לפרנקו הוטלעונש מוות.
בימיה הראשונים שלמלחמת האזרחים בספרד נרצחז'וזפ סוניול,נשיא מועדון הכדורגל ברצלונה, בידי שלטונות פרנקו.סנטיאגו ברנבאו, נשיא ריאל מדריד ומאמנה לפני פרוץ המלחמה, השתתף עם גדודי פרנקו בכיבוש קטלוניה. המתיחות התפתחה והגיעה לשיאה בזמן מלחמת האזרחים, כאשר מספר שחקני ברצלונה הוברחו מספרד. לקראת סיום המלחמה אצטדיון ברצלונהלס קורטס עמד בפני הפיכה למחנה צבאי בידי השלטונות, לאחר כיבוש קטלוניה וברצלונה.[2] בד בבד, השלטון תמך באופן גלוי בריאל מדריד, כמועדון המייצג את עיר המלוכה, וכתוצאה מכך היה המועדון מהמצליחים בספרד בתקופה זו.[4]
לאחר מות פרנקו בשנת1975 נכנסה הדמוקרטיה לספרד, וקטלוניה קיבלהאוטונומיה רחבה יותר. החופש התבטא גם בכדורגל: מאז התחזק מועדון הכדורגל ברצלונה מאוד וצבר כוח פוליטי וכלכלי רב משל עצמו, זאת בהמשך לתנופה הספורטיבית שהחלה שנתיים קודם עם הגעתו של השחקן יוהאן קרויף למועדון.
באליפות הראשונה בתולדות הליגה הספרדית, בשנת1929, זכתה ברצלונה, אף על פי שריאל מדריד הייתה זו שניצחה במפגש הליגה הראשון ביניהן. שחקניה הבולטים היוריקרדו זאמורה ופפ סמיטייר.
ב-10 בינואר1943 נערך אחד מהמשחקים המרתקים ביותר בהיסטוריה של הקלאסיקו. ברצלונה אירחה את המשחק והובילה 2–4 במחצית לאחר שפיגרה 1–2, אך ריאל חזרה והשוותה בסיום ל-5–5 אחרי שער בדקה ה-87'.[5] משחק זה נחשב פתח עיקרי ליריבות הגדולה בין שני המועדונים.[2]
בסביבות שנת1950 הסתיימו רבים ממשחקי הקלאסיקו בתוצאה גבוהה וחד צדדית, לדוגמה ניצחון ברצלונה 2–7 או ניצחון ריאל 1–6.[דרוש מקור]
ב-1950 ניסו שתי הקבוצות להחתים את החלוץ ההונגרילאזלו קובאלה, שהתגלה על ידי צייד הכישרונות של ברצלונהפפ סמיטייר במשחק שלנבחרת הונגריה נגדואיאדוליד. קובאלה היה קרוב לחתום במדריד, שהזדקקה לשחקן מוביל כיוון שלא זכתה באליפות מאז מלחמת האזרחים, אך לבסוף שוכנע על ידי סמיטייר לחתום בברצלונה. קובאלה היה שחקן מפתח בזכייתה של ברצלונה בתארים רבים, ואף נבחר על ידי אוהדי הקבוצה לשחקן הגדול בתולדותיה במשאל שנערך בשנת2000.[6]
ב-1953 די סטפנו לאחר שזכה באליפות נוספת עםמיונאריוס, נחשב כאחד השחקנים הטובים בעולם. ברצלונה פנתה לדי סטפנו. ובכך החלה מסכת של מאמצים רבים שהשקיעה כדי להביאו לקבוצה. המאמצים היו גדולים מאוד יחסית לתקופה ההיא, אך למרות זאת נסתיימו בסופו של דבר במעברו של די סטפנו ליריבתה של ברצלונה, ריאל מדריד, בהעברה שנויה במחלוקת.
ברצלונה הפקידה תחילה את משימת החתמתו של די סטפנו בידי רמון פרגאס, עורך דין שהתמחה בפלילים, שגם היה בנו של אחד מבעלי המניות במיונאריוס. מרטי קארטו, מנהלה של ברצלונה, אמר לפרגאס שישלם כל סכום שנדרש לדעתו. פרגאס כבר השיג סיכום להעברת די סטפנו בתמורה ל-20 אלף דולר, אך קארטו התחרט ואמר שלא ישלם יותר מעשרת אלפים, מכיוון שהוא כבר שילם סכום נכבד לריבר פלייט תמורת די סטפנו. קארטו החליט לערב בעניין את פפ סמיטייר שעקב אחרי די סטפנו עוד ב-1952, ושימש כסקאוט של ברצלונה.
על פי חוקי פיפ"א (מכיוון שלא הכירה בליגת העל הקולומביאנית בה שיחקהמיונאריוס) די סטפנו היה שייך לריבר פלייט, שהשתכנעה להעבירו לברצלונה תמורת סכומים נכבדים אותם שילם קארטו. העיכוב בעסקה גרם לקארטו להציב אולטימטום למיונאריוס. הוא הציע למיונאריוס עשרת אלפים דולר, סכום נמוך מאוד לשחקן ברמתו של די סטפנו. ריבר פלייט הסכימה למכור את די סטפנו בתנאי שמיונאריוס יסכימו, אך הם לא הסכימו. נחתם חוזה בין די סטפנו לברצלונה באישורה שלפיפ"א, אך כעת נוצרה בעיה נוספת: התאחדות הכדורגל הספרדית סירבה להכיר בעסקה. אנדרס ראמירס, מזכיר ההתאחדות, טען כי די סטפנו לא יכול לחתום בקבוצה ללא אישוריהן של ריבר ושל מיונאריוס, וכאמור מיונאריוס לא אישרו. משא ומתן זה בין ברצלונה, ריבר פלייט ומיונאריוס היה חשאי לחלוטין.
בשלב זה התערב סנטיאגו ברנבאו, נשיאה של ריאל מדריד. מיונאריוס הגיעה במרץ 1953 למשחקי ראווה בספרד, לרבות אחד נגד ריאל מדריד, לרגל חגיגות יובל להקמתה. עוד לפני שהשחקנים הגיעו לחדרי ההלבשה ניגש סנטיאגו ברנבאו לדי סטפנו והציע לו להצטרף לקבוצה. לתדהמתו (שהרי המשא ומתן היה חשאי) גילה שברצלונה כבר פנתה אל השחקן. ברנבאו פנה אל מיונאריוס בבקשה שימכרו את כרטיס השחקן של די סטפנו לריאל מדריד. בזמן ששני המועדונים, ברצלונה וריאל מדריד, ניסו לשכנע את מיונאריוס למכור את כרטיס השחקן של די סטפנו, טרפדה ההתאחדות הספרדית את המהלך, כאשר קבעה חוק המונע הגעת שחקנים זרים לליגה ללא אישורה.
לאחר מספר דיונים הגיעה ההתאחדות הספרדית להחלטה על פיה יוכל די סטפנו לשחק בספרד למשך ארבע שנים, בהן ישחק שנתיים בכל אחד מהמועדונים. על ההחלטה חתמו שני נשיאי המועדונים, קארטו וברנבאו. שאר חברי הנהלת ברצלונה וכן אוהדיה מחו בתוקף על הסכמתו של קארטו לעסקה והשמיעו קריאות להתפטרותו. בשל כך, התפטר קארטו מתפקידו. ההנהלה הזמנית שהתמנתה החליטה לוותר על די סטפנו. עוד באותו יום חתם די סטפנו בריאל. בכך הסתיימה העברת השחקן, שהייתה אחת המפרכות והשנויות במחלוקת בהיסטוריה של הכדורגל הספרדי. למחרת הבינו ראשי ברצלונה את חומרת טעותם. די סטפנו ערך את הופעת הבכורה שלו במדי ריאל, במשחק כנגד ברצלונה. במשחק די סטפנו כבש רביעייה, וריאל מדריד ניצחה 0–5.
החתמת די סטפאנו היוותה נקודת מפנה, וריאל מדריד זכתה עמו במספר רב של תארים, ובהם אליפות הליגה כבר בעונתם המשותפת הראשונה. בתקופתם של קובאלה ודי סטפנו תוצאות משחקי הקלאסיקו היו שקולות, כאשר מהבולטים שבהם היו ניצחונה של ברצלונה 1–5 ב-1954, ניצחון ריאל 0–5 באותה שנה, וניצחונה של ברצלונה 1–6 ב-1957 במסגרת גביע המלך.
התערבות התאחדות הכדורגל התבטאה בחקיקתחוק, על פיו החתמת שחקנים זרים אסורה. השלטון, שתמך בריאל מדריד, אפשר לה לעקוף את החוק: פוברקותעודות לידה לשחקנים זרים כך שהם כביכול נולדו בכפרים נידחים בספרד שנהרסו במלחמה.
בהמשךשנות ה-50 הצטרפופרנץ פושקאש לדי סטפנו בריאל מדריד ולואיס סוארס לקובאלה בברצלונה. עם צירופי שחקנים אלו, שתי הקבוצות היו מהבולטות בספרד ובאירופה כולה.
בשנת1960 נפגשו שתי הקבוצות בפעם הראשונה במסגרתגביע אירופה לאלופות. ריאל מדריד ניצחה במשחק. כעבור שנה שבו ונפגשו שתי הקבוצות בגביע אירופה, אך הפעם ניצחה ברצלונה. ברצלונה עצרה רצף של שש שנים בהן ריאל מדריד לא נוצחה באירופה.
במקביל לפרישתו של קובאלה בשנת1962, נחלשה ברצלונה ומנגד התחזקה ריאל מדריד. היה זה העשור השני בו ברצלונה לא זוכה באליפות הליגה, בעוד מדריד זוכה בה שבע פעמים. עם זאת, ברצלונה ניצחה את מדריד בגמר הגביע הספרדי של1968. הזכייה גרמה לתדהמה רבה והשפלה בקרב אנשי ואוהדי ריאל, משום שפרנקו נאלץ להעניק את הגביע לקפטן ברצלונהחוסה אנטוניו סאלודה.[7]
בעונת1973/74 התחולל מפנה, לאחר החלטת ההתאחדות הספרדית לאפשר החתמת שחקנים זרים. ברצלונה ניצלה את ההחלטה על מנת להחתים את ההולנדייוהאן קרויף מאייאקס אמסטרדם, שהפך לאחד משחקני הקבוצה המובילים. בסיבוב השני של עונה זו ניצחה ברצלונה בראשות קרויף 0–5 בסנטיאגו ברנבאו, במשחק בו נכחו 80,000 צופים שהיו כולם אוהדי ריאל. בסיום העונה זכתה ברצלונה באליפות, וביססה את מעמדה כשווה לריאל.[7]
לאחר מותו שלפרנקו וסיום השלטון הדיקטטורי, נחלשה ריאל מדריד ושלטונה פסק לחלוטין. ברצלונה החתימה אתברנד שוסטר הגרמני ודייגו מראדונה הארגנטינאי. מראדונה היה השחקן הראשון שזכה לקימת כבוד מאוהדי ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו. הוא כדרר ממחצית המגרש עד השער, תוך שהוא מהתל בשוער ובשחקני הגנה נוספים, ואז הבקיע שער. ברצלונה זכתה באליפות בזכותו של שוסטר בעונת1984/85. בפתיחת העונה הביסה את מדריד 0–3 בסנטיאגו ברנבאו, לאחר שבלם ריאל כבששער עצמי כבר בדקה הראשונה של המשחק. בסיום העונה הקדימה ברצלונה את ריאל ב-17 נקודות.
בשנות ה-90 הגיעה ברצלונה לשיאה: זכייה בארבע אליפויות ליגה ובאליפות אירופה. ב-1992 האליפות הוכרעה במחזור האחרון של העונה לטובת ברצלונה, אף על פי שריאל הובילה בפער גדול בהדרכת המאמןרדומיר אנטיץ' שפוטר למרות הצלחתו. ב-8 בינואר1994 כבשרומאריו, שחקן ברצלונה,שלושער והוביל את קבוצתו לניצחון 0–5 על ריאל, עם שערים נוספים מרגליהם שלרונאלד קומאן ואיוואן איגלסיאס. ב-7 במאי נערך הקלאסיקו מחזור אחד לפני סיום העונה, כשברצלונה הייתה חייבת לנצח כדי להישאר במרוץ לאליפות עםדפורטיבו לה קורוניה. מדריד שאפה למנוע מיריבתה לזכות באליפות, אך ברצלונה ניצחה 0–1 בדוחק. הכדור פגע בשופט, ובכך אפשר לברצלונה לצאת להתקפה מתפרצת שבסיומה כבשגיירמו אמור את שער הניצחון. לאחר ניצחון במחזור האחרון עלסביליה זכתה ברצלונה באליפות.
בקיץ1994 עברמיכאל לאודרופ מברצלונה לריאל מדריד, במהלך שהותיר הפתעה גדולה עקב הזדהותו של לאודרופ עם ברצלונה והעובדה ששנים רבות לא עברו שחקנים בין המועדונים. ב-7 בינואר1995, במהלך העונה הראשונה של לאודרופ בקבוצה, הביסה ריאל את ברצלונה בתוצאה 0–5 בראשותו שלאיבן זמורנו שכבש שלושער. אף על פי שברצלונה ניצחה במפגש השני בין הקבוצות באותה עונה 0–1 זכתה ריאל בסיומה באליפות הליגה.
נשיא ברצלונהז'וזפ ליואיס נונייז, שהיה ידוע בשנאתו לאוהדי מדריד, אסר עליהם להיכנס לקלאסיקו שנערך בקאמפ נואו ב-14 בפברואר1999. בנוסף, התיר נונייז את הכניסה למשחק רק לאוהדי ברצלונה שהחזיקו בתעודת החבר של המועדון. על אף הסכסוכים והפילוג הפנימיים בברצלונה, היא התאחדה לקראת המשחק והתרכזה במטרתה לנצח את ריאל. אוהדיה קיבלו את אוהדי ריאל מדריד שהגיעו לעיר בקללות ובתקיפת האוטובוס שבו נסעו. אוהדי ברצלונה חגגו לא רק את הניצחון 0–3 אלא גם את הרחקתו של שחקן ריאלרוברטו קרלוס.
שתי הקבוצות נפגשו בחצי גמר ליגת האלופות בעונת2001/2002. ריאל מדריד, שזכתה באליפות המפעל, ניצחה במשחק בתוצאה 0–2. זהו היה ניצחונה הראשון של ריאל בקאמפ נואו לאחר 19 שנים, והמשחק כונה בתקשורת הספרדית כ"משחק המאה". ב-16 במרץ2003 חדרומפגינים נגד הגלובליזציה למגרש בעת הקלאסיקו וגרמו להפסקת המשחק למשך שבע דקות.[8]
אחת ההעברות המפתיעות של שחקנים בין המועדונים היה שללואיש פיגו ב-2000, שחתם על חוזה בריאל מדריד אף על פי שחתם כבר על הארכת חוזהו בברצלונה.[9] אוהדי ברצלונה כינו את פיגו "יהודה איש קריות" על הבגידה בקבוצתם. בקלאסיקו הראשון ששותף בו במדי ריאל מדריד בקאמפ נואו, נזרקו לעברו חפצים, כולל ראשחזיר. גםחבייר סביולה עשה דרך זו.סמואל אטו עשה את הדרך ההפוכה אך לא באופן ישיר. הוא שיחק בריאל מדריד בסוףשנות ה-90 והצטרף לברצלונה ב-2003, וכבש במספר משחקי קלאסיקו. בחגיגות זכיית האליפות של ברצלונה ב-2005 ליגלג על ריאל מדריד, כאשר הצטרף לאוהדי הקבוצה ששרו "מדריד זבלים, תצדיעו לאלופים", אם כי למחרת מיהר להתנצל על דבריו וטען שנסחף בלהט הרגע.[10]
ב-19 בנובמבר2005 ניצחה ברצלונה 3-0, במשחק שנערך בסנטיאגו ברנבאו.רונאלדיניו הבקיע צמד שערים[11]. הניצחון נחשב כהצהרת כוונות מצידה של ברצלונה לזכייה באליפות באותה עונה. בעקבות הניצחון הפך מאמן ברצלונהפרנק רייקארד למאמן הראשון בתולדות הקבוצה שמנצח פעמיים בברנבאו.
בעונת2007/2008 הבטיחה ריאל מדריד את זכייתה באליפות מחזור אחד לפני הקלאסיקו. על פי תקנוןהתאחדות הכדורגל הספרדית הייתה ברצלונה צריכה לערוך מסדר כבוד עבור האלופים החדשים. בגלל היריבות בין המועדונים היה זה אירוע משפיל לברצלונה.[12] ריאל ניצחה במשחק 1–4.
בקלאסיקו השני של עונת2008/2009, ב-2 במאי 2009, השיגה ברצלונה את אחד מהניצחונות המרשימים בתקופה החדשה של הקלאסיקו בתוצאה 2–6, עם צמדי שערים שלתיירי הנרי וליונל מסי.
בקלאסיקו הראשון של עונת2010/2011, ב-29 בנובמבר2010, הביסה ברצלונה את ריאל מדריד בתוצאה 0–5. לקראת תום עונה זו נפגשו הקבוצות ארבע פעמים ב-18 ימים. הקלאסיקו השני של העונה בליגה נערך ב-16 באפריל 2011, והסתיים בתיקו 1-1 משני פנדלים של מסי ורונאלדו, ארבעה ימים מאוחר יותר נפגשו הקבוצות למשחק בגמר הגביע, ובו ניצחה ריאל מדריד 0–1, משער נגיחה של רונאלדו בהארכה, וזכתה בגביע. כמה ימים מאוחר יותר, ב-27 באפריל, במסגרת חצי הגמר שלליגת האלופות, התקיים שוב משחק בין שתי הקבוצות. שני שערים של מסי בברנבאו הכריעו את חלקו הראשון של חצי הגמר לטובת ברצלונה. הגומלין הסתיים ב-1-1, וברצלונה העפילה לגמר וזכתה בגביע.
ב-28 באוקטובר2018 ניצחה ברצלונה את ריאל 1–5 במשחק ליגה בקמפ-נואו, בו הבקיע החלוץ האורוגוואילואיס סוארס שלושער. תוצאת המשחק הובילה לפיטורי מאמן ריאל,ז'ולן לופטגי.
ב-2 במרץ2019 ניצחה ברצלונה 0–1 את ריאל מדריד בליגה, ובכך שינתה לראשונה את מאזן הניצחונות לטובתה.
ב-1 במרץ 2020 ניצחה ריאל מדריד 0–2 את ברצלונה בליגה והשוותה את מאזן הניצחונות בין הקבוצות.
ב-19 במרץ 2022 הביסה ברצלונה את ריאל מדריד בתוצאה 0–4 באצטדיונה הביתי של ריאל מדריד.[13]
בעונת2024/2025 ניצחה ברצלונה את ריאל מדריד בארבעת המפגשים (ליגה, גביע וסופר קופה) ובכך הפךהאנזי פליק למאמן השני בלבד בהיסטוריה שמנצח בארבעת המפגשים הראשונים שלו (אחריפפ גווארדיולה)
הניצחון בהפרש הגבוה ביותר בליגה הוא הניצחון של ריאל מדריד 2–8 במחזור העשירי של עונת1934/1935. בכל המסגרות היה זה ניצחונה 1–11 של ריאל מדריד במשחק הגומלין במסגרת חצי גמר גביע המלך ב-1943.
שני שחקנים הבקיעו ארבעה שערים בקלאסיקו:מרטי ונטולרה מברצלונה ואילדפנסו סאונודו מריאל מדריד. שניהם בעונת1934/1935 הראשון בניצחון קבוצתו 0–5, והשני בניצחון קבוצתו 2–8.
בחודשים אפריל-מאי 2011 נרשם שיא של משחקי קלאסיקו בחודש אחד: ב-16 באפריל נערך משחק ליגה בין שתי הקבוצות (תוצאה: 1-1), ב-20 באפריל נפגשו שתי הקבוצות בגמרגביע המלך הספרדי (תוצאה: 0–1 לריאל מדריד), וב-27 באפריל וב-3 במאי נפגשו הקבוצות לשני משחקי חצי הגמר שלליגת האלופות (תוצאות: 0–2 לברצלונה במשחק הראשון, 1-1 במשחק השני).
ב-10 בדצמבר2011 כבשכרים בנזמה את השער המהיר ביותר במשחק קלאסיקו – בתוך 22 שניות משריקת הפתיחה.
תקשורת הספורט בעולם, ובספרד בפרט, מתחילה לעסוק במשחקי הקלאסיקו זמן רב לפני המפגשים עצמם.פרשנים רבים מנסים לחזות מי תנצח במשחק.[15] המשחק משודר בטלוויזיה ברשתות רבות ואחוזי הצפייה בו גבוהים מאוד.[3]
גם באינטרנט הקלאסיקו מסוקר היטב: לפני המשחק כתבות רבות וסרטונים מתארים את הנוסטלגיה וההיסטוריה שלו, ולאחריו מופיעיםתקצירים ושידורים חוזרים שלו. בעיתונות, נכתבים כתבות וטורים אישיים לפני קלאסיקו. בספרד, המשחק אף כונה בעיתון ה"מארקה" ככזה ש"יש בו את גאוותם של 22 השחקנים, של העשר הנוספים על ספסל המחליפים, של המאמנים, של מנהלי המועדונים ושל הרבבות שבאצטדיון".[2]
הקלאסיקו זוכה לתיאורים קיצוניים גם מפיכדורגלני ומאמני עבר בכירים, ובמיוחד כאלה ששיחקו באחד מהמועדונים. דוגמה לכך היאבובי רובסון, שכינה את הקלאסיקו כ"מאורע היחיד בעולם שמחבר יחד יותר מ-100,000 איש פעמיים בשנה".[2]
